הון עשיר על משנה מכות ג:ב

הטמא שאכל את הקדש וכו' . התי"ט כתב שמכאן ואילך לא יכול לעמוד על סידרן של הלאוין, עכ"ל. ואני בעניי הכנותי איזה טעמים לסדר מצות אלו ואני כותבם כל אחד על מקומו הראוי לו, וזה יצא ראשונה, הטמא שאכל את הקדש נשנה הכא, לסמוך לענייני עריות ענייני קדש, לרמוז שבכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (ויק"ר כד, ו) :

והאוכל חלב . כתיב ביה (ויקרא ז, כה) כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנו אשה לה'. והיינו קדש:

ודם . כתיב ביה (שם יז, יא-יב) ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר וכו' על כן אמרתי לבני ישראל נפש מכם לא תאכל דם:

האוכל חמץ בפסח . בתר דסיים ענייני קדש השייכים הכא, פתח בפסח הקודם בקרא:

האוכל וכו' ביום הכפורים . דומה לחמץ בפסח, שהזמן גורם איסורו:

והמפטם את השמן . רצה לשנות דין זה אחר יום הכפורים, לרמוז דסיכה ביו"הכ אע"פי שאין בה כרת אסורה כבשמן המשחה, ומשום דבקרא כתיב (שמות ל, לג) איש אשר ירקח כמהו. קודם, ואשר יתן ממנו על זר (שם) . הקדימו לסך:

והמפטם את הקטורת . רצה לסמוך המפטמים זה לזה משום הכי איחר הסך. ועוד דבכריתות (דף ה.) טעמא רבא איכא לשנות הקטורת באמצע כמבואר שם בש"ס וכתבה התי"ט ע"ש:

והאוכל נבלות וטרפות . כשסיים העניינים השייכים זה אצל זה, חזר לסדר הכתוב ושנא הטרפה הכתובה בפרשת משפטים (שמות כב, ל) , והקדים הנבלה לה, לרמוז דטרפה כנבלה שאינה חיה (עיין חולין מב.) :

שקצים ורמשים . אע"ג דאכילת הקדש קודם להם, משום דדומים לנבלה וטרפה המאוסים שנאם אחריהם:

אכל טבל וכו' . היה צריך עתה לשנות ההקדש, וכדי שלא לטעות, סדרו כדרכו בכל המשנה אחר טבל ומעשר: