הון עשיר על משנה כתובות יג:ה

ופשט לו את הרגל . במקום היתר פיסת ידו במה שהבטיח דרך בזיון, ומלתא אגב ארחיה קמ"לן, דכשמחשבתו נכרת מתוך מעשיו דמתחלה לא היה דעתו לעשות מה שהבטיח, אז ישלם לאיש כפעלו ויניח בתו עגונה, דהא בענין זה אמרה תורה (ויקרא יט, לו. עי' ב"מ מט. ועי"ש ברש"י ד"ה שלא ידבר וכו') שיהיה הין שלך צדק ולאו שלך צדק, כדאיתא בירושלמי (ב"מ פ"ד ה"ב טו:) . אבל כשאינו בא לפטור עצמו דרך בזיון אלא תחנונים ידבר רש, דנכרים דברי אמת שרוע מזלו גרם לו לחזור מדבורו, אז אע"פי שמן הדין יכול לעגנה לא טוב הוא שיחלץ עני בעניו, אלא או יכנוס או יפטור, דהא לא עבר בהא על מאי דאמרה תורה שיהיה הין שלך צדק וכו', כיון שבשעה שאמר הין מחשבתו היתה לצדקו ולקיימו כדאיתא בירושלמי:

עד שתלבין ראשה . שכלם יכירו שהיא זקנה כדי שלא תנשא עוד, ונראה דקמ"לן דאם כשהזקינה רצה להכניס לו מה שפסק, שיכול לומר לו אי אפשי באשה זקנה ויפטרנה: