הון עשיר על משנה עירובין י:ג

משהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב . ומכיון דקי"לן דקלוטה לאו כמי שהונחה דמיא כמ"ש התי"ט, פשיטא הוא דבנח איירינן. ור"י אומר אפילו אין מסולק מן הארץ אלא כמלוא מחט. והיינו לא נח, גוללו אצלו. ומרישא נמי הכי ש"מ מדיוקא, ובזה החסרון מובן בלי שום דוחק. וטעמו יובן במ"ש במשנה ג' פ"ז דברכות ד"ה ר"י הגלילי, ועיין לקמן ד"ה אפילו בארץ:

אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא כמלוא מחט . דהוא פחות משלשה דחשוב כלבוד, גוללו אצלו. ורבותא אשמועינן בשנותו בלשון זה, דאפילו ברחוק מועט כזה דאיכא למימר אי שרינן ליה לגלול לפעמים נגע ולעומד בראש הגג נראה כאילו לא נגע, לא חיישינן. ומדלא קתני כחוט השערה דהוא פחות ממלא מחט לרבותא, נראה דלא היתיר אלא עד שיעור זה ותו לא, משום דודאי אתי למטעי:

אפילו בארץ עצמו . לא מבעיא על כתל משופע הנזכר ברישא, אלא אפילו בארץ עצמו גוללו אצלו, היינו דקתני עצמו, דהכתל משופע מקרי ארץ והוי כאילו נח בארץ כדאמרינן, אבל אינו קרקע ר"ה עצמו הנדרס מבני ר"ה, אבל באמרנו בארץ עצמו, ר"ל בקרקע ר"ה ממש: