הון עשיר על משנה חולין ט:א

והאלל . למאן דמפרש (ריש לקיש, קכא.) בשר שפלטתו סכין ונשאר דבוק לעור, צ"ל דלא שנאו אצל העור אלא הפסיק ביניהם ברוטב, דלא תימא דאין העור מצטרף אלא אם כן יש עליו אלל, והואיל ושנא רוטב שנא קיפה שהם התבלין היורדין בשולי הקדרה תחת הרוטב: