הון עשיר על משנה בכורות ו

נפגמה אזנו . באזן נקט נפגם ברישא, משא"כ באחריני משום דמעשה שהיה כך היה:

ואלו הם מים הקבועים אכל לח ויבש של גשמים . לח ויבש של שלחין. מדלא קתני ליה בהדי גשמים באמרו אכל לח ויבש של שלחין או של גשמים, ש"מ דלא קאי ארישא ואלו הם מים הקבועים, אלא אסיפא דאינו מום, ואכל היבש ואח"כ אכל הלח דקתני, אגשמים קאי, ולרבותא שנאו אחר של שלחין, דאעפ"י שהוא של גשמים שאמרנו ברישא דהוי מום, מ"מ כשהפך הסדר אינו מום, ולגלות יותר דבריו דאגשמים קאי, הוסיף עד שיאכל היבש אחר הלח, ואז הוי מום, ואי אשלחין קאי, הא דקאמר דאף כשיאכל הלח ואח"כ היבש אינו מום, א"כ אין החסרון הזה צריך טעם, כי מלשון המשנה מדוקדקת בלי שום דוחק הוא מובן מעצמו:

אין לו בצים . כדרכו דהיינו בשני כיסים, מכלל דהם בכיס אחד. וה"ט דלא קתני אין לו שני בצים, כדקתני ר' ישמעאל שני בפירוש, דהא יש לו שני בצים אלא שאינם כדרכם בשני כיסים, משא"כ בביצה דקתני בפירוש אין לו אלא ביצה אחת, דמשמע דהביצה היא אחת, אבל הכיסים הם שנים, ובזה המשנה מובנת. ומ"מ עדיין צריכים אנו למודעי שיתן טעם לסתימת הלשון הזה, כי אנכי לא ידעתיו:

או שאין לו אלא ביצה אחת . פי' הר"ב ושני כיסים. וצ"ל דמשתנה הכיס מבחוץ מחמת חסרון הביצה, דהא אין שוחטין אלא על מומין שבגלוי והביצה אינה גלויה, כנלע"ד:

נשבר עצם ידו או עצם רגלו . משום דבקרא (ויקרא כא, יט) כתיב בפירוש שבר יד או שבר רגל. שנאו גם הוא בפירוש מה שלא עשה כן במשנה ז':

אחת מבציו גדולה כשתים מחברתה ולא הודו לו חכמים . כתב הר"ב דהלכה כחכמים. וצ"ל דאין הכיס מבחוץ משתנה אעפ"י שהביצה גדולה, דבלאו הכי הוה ליה מומים שבגלוי, כנלע"ד: