הון עשיר על משנה בבא קמא א:ד

חמשה תמין וחמשה מועדין . הן לא קתני, משום דאיכא נמי מועדין אחרים השנויים בסיפא אלא דלא שכיחי בישוב כמ"ש הר"ב, ומשום הכי לא כללם בהדי הנך. ועוד משום דפלוגתא דר"א לא קאי אלא עלייהו, ובזה החסרון וטעמו מובן מעצמו:

הבהמה . לאפוקי חיה שהם החיות שנזכרו במתניתין, שהם מועדין מתחילה לכל הנזיקין שנזכרו הכא דאפשר לבא על ידיהם:

אינה מועדת . מכלל דאם העידו עליה ג' פעמים כדינה הוי מועדת כמ"ש הר"ב, משום הכי לא קתני הבהמה תמה. והתי"ט כתב טעם אחר:

לא ליגח ולא ליגוף ולא לשוך וכו' . אע"ג דנגיחה ונשיכה שניהם בראש, ונגיפה היא בכל הגוף כמ"ש הר"ב, מ"מ הפסיק בנגיפה בין נגיחה לנשיכה, לסמוך נגיפה לנגיחה דשניהם נזכרו בקרא בפירוש:

הזאב והארי . אפשר דסדרם כסדר העדאתם שהאחד הוא מועד להזיק יותר מחבירו הסמוך לו, וכן חבירו לחבירו, ושמשום הכי לא היה יכול להקדים הארי לכלם אעפ"י שהוא מלך שבחיות, וסירכא זו נקט במשנה ד' פ"א דסנהדרין: