חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות צט

לפ"ז הא דזעירי היכא מיתוקמא אי במקום הדבק אפילו ניטל כולו כשר ושלא במקום הדבק היא טרפה במשהו וע"כ דקאי על. המקום תפיסה שכשר בניקב עד רובא, והר"ן כתב הלכך דזעירי למעלה ממקום הדבק מיתוקמא, ותמה עליו הב"י וכתב דדוחק לומר דהכי מפרש הר"ן מקום הדבק ברובו אם ניטל רובו כשר גם כן ושלא במקום הדבק כשר במשהו ע"ש. ובאמת בדברי הר"ן ודאי א"א לומר כן דהר"ן פירש שם להדיא דמקום הדבק ברובו טרפה ושלא במקום הדבק טרפה במשהו אמנם ברש"י מבואר דמפרש ברובו אפי' ניטל רובו כשר ע"ש ברש"י וע"כ רש"י מפרש דהכי קאמר וכמה דקאי אזעירי דאמר ניקבה כשרה ומשמע ברובו בודאי טרפה וע"ז הקשו וכמה וקאמר דמקום הדבק אפילו ברובו כשר וא"כ כיון דמפרשין מקום הדבק ברובו כשר ע"כ צ"ל הך שלא במקום הדבק במשהו היינו דכשר במשהו ודזעירי מתוקמא שלא במקום הדבק כמו שביקש הב"י לפרש דברי הר"ן, וא"כ לשיטת רש"י בניקב אפילו שלא במקום הדבק כשר כ"ש באותו כדי תפיסה, וזה ברור, ואם כן גם דברי רש"י מסכימים לדברי הרא"ה להכשיר בניקב המקום תפיסה, ובהכי מיתוקמא דזעירי, ומ"ש הרשב"א במ"ה שם לא הבנתי כלל דפשוט שהרא"ה מפרש דזעירי על המקום תפיסה שכשר בניקב וברובו טרפה וכן משמע בגמרא, דמ"ש הרשב"א דלניקב קרי זעירי ניטל לא מסתבר כלל, וכן מצינו בגמרא דף נ' ע"ב גבי זפק דאמר ניקב הזפק טרפה ר' אומר אפילו ניטל ש"מ לרבנן דאמר ניקב כשר שמעינן דניטל טרפה ולכן נראין דברי הרא"ה, וגם מדאמר מקום הדבק ברובו משמע ודאי אפילו אותו כדי תפיסה ברובו דהא גם זה נקרא מקום דבק, ואם כן אם נימא דאותו כדי תפיסה טרפה במשהו, ע"כ רבא פליג אר"י בתרתי והיינו במה שמחמיר שאם נפסק ברובא טרפה ובזה פליג ואמר דאפילו ניטל כשר וגם במה שמקיל באותו כדי תפיסה אם לא ניטל רובו ורבא סבר דטרפה במשהו, א"כ ה"ל לומר לא תתלו כו' במה שהכשירו אם לא ניטל רוב ולרב נחמן באותו כדי תפיסה טרפה במשהו, גם ה"ל לבאר דגם באותו כדי תפיסה פליג על ר' יוחנן ומטריף, אלא ודאי ברור שלא בא לחלוק על ר' יוחנן זולתי במה שמטריף ברובו אף אם נשאר כדי תפיסה, אבל בזה שאמר שמקום הדבק אינו טרפה במשהו מודה לי' ומנ"ל לאפושי פלוגתא, וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ו מהלכות שחיטה הלכה י"ו על חלחולית שניקב טרפה כשאר המעים בד"א שניקב לחלל הבטן כו' כמ"ש המחבר כאן, וכתב אם ניקב במקום הדבק כשר, ומשמע ודאי דבכל מקומות כשר אפילו באותן ד' אצבעות, אח"כ כתב שאפילו ניטל כל המקום הדבוק כשר, משמע ודאי שלא בא בזה להחמיר אלא להקל, אבל במה שאמר דניקב כשר במקום הדבק בזה ודאי אפילו במקום תפיסה כשר ובסיפא לא בא אלא להקל שאם נשארו ד' אצבעות כשר אפילו ניטל וניקב בכל מקום הדבק כשר, וזה ברור לפענ"ד ברמב"ם וכן נראה ג"כ מדברי הרי"ף שהביא הא דזעירי, ואי סבירא לי' כרשב"א ל"ל להביא הך דזעירי כלל כיון שאין מקום שמכשיר בניקב ולא ה"ל להביא אלא דר' יוחנן ור' נחמן דפליגי בניטל מקום הדבוק, אלא ודאי דס"ל כהרא"ה ומפרש דזעירי מיירי באותו כדי תפיסה וא"כ כיון דהרא"ה ורש"י ורמב"ם וכ"מ מדברי הרי"ף נמי וכן מסקנת הרא"ש והר"ר יונה והטור ורי"ו והר"נ לפי' הב"ח, ומ"ש הר"ם בגליון הרי"ף על דברי הר"ן לא נראה כלל ואין לו ביאור ע"ש, ואוסרין לא מצינו זולת הרשב"א והי"א שהביא הרא"ש. דברי המכשירין נראין עיקר ופשיטא דיש להקל בהפסד מרובה כמ"ש הש"ך, ולאפוקי מדעת פרי חדש שמטריף אפילו בהפ"מ ולא נחית לדקדק בדברי רש"י והפוסקים שהבאתי ע"כ הארכתי קצת אף שהדברים פשוטים, והנראה לענ"ד כתבתי

שם רוב רחבו הכונה כמו שפרש"י אהא דמקום הדבוק ברובו אפילו נקדר וניטל דופנו העליון או תחתון ברובו כשרה ע"ש, וכאן נמי הכונה שאינה טריפה עד שינטל רוב רוחבו. ונראה ברור דאף אם נפסק רוב של ד' אצבעות נמי טריפה כמו פסיקת הגרגרת היינו שנפסק רוב הקפו, וכן נראה מדברי הרא"ה והמפרשים שפירשו דזעירי אמקום תפיסה וע"ז אמר ניקבה כשרה, ומשמע דוקא נקב כשר אבל בנפסק רובו טריפה והמחבר שכ' עד שינטל רוב רחבו וס"ל אפילו ניטל רצועה באורך מ"מ אם לא נקדר רובו ברוחב כשר אבל אם נפסק אותו כדי תפיסה ברובו נמי טריפה ודוקא נקב כשר בו ודין מקום התפיסה כדין חוט השערה להך דיעה וזה ברור ופשוט והאחרונים לא ביארו זה: סימן

מז

(א) מחבר כמעי העוף כו' בין בעוף בין בבהמה משמע דגם בעוף טריפה בנמצא מעי יתר ואילו בסעיף שאח"ז דבעוף כיוצא בזה כשר, והסתירה מבוארת והש"ך פי' דהמחבר בסעיף שאח"ז מיירי בחוזרים ומתערבים ולכאורה תמוה דאיך אמר בד"א בבהמה הא בחוזרים ומתערבים גם בבהמה כשרה ואם מיירי באמת באופן שבבהמה טריפה למה נכשיר בעוף דהא עכצ"ל כפי ב' של רש"י דאינו כשר כנגדו בעוף אלא במה שדרכו כן בכל עוף כמ"ש רש"י בחולין דף נ"ח ע"ב ועיין בפלתי, ואפשר ליישב דברי הש"ך דכך הוא כונת המחבר דבבהמה בעינן להך דעה שיהי' כלין למעלה ולמטה כאצבע לאידך דיעה וס"ל להמחבר כיון דקיי"ל בכל שיעורין משערין הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, כדלעיל סימן מ"ו סעיף ה' וסימן מ"ב ס"ב וסימן ל"ד וסימן כ' הה"ד ס"ל להמחבר כיון דבבהמה סגי כאצבע למעלה ולמטה סגי לפי ערך זה אין צריך בעוף אלא כ"ש חוזר ומתערב אפילו כ"ש סגי מיהו לפ"ז צ"ל שגם למעלה אין יוצאים מב' מקומות נפרדים, ומ"מ זה דוחק ובט"ז תירץ דזהו סיום דברי הי"א דלהך דעה בעוף כשר לגמרי ולכאורה היאך תלי דין זה דעוף בדעת הרמב"ם ודודי הגאון ז"ל בפלתי ביאר דברי הט"ז דודאי י"ל שני פירושים ע כנגדן בעוף דהיינו כפי' א' דרש"י דקים להו דבעוף אין יתר פוסל או כפי' ב' דלא מיירי רק במה שדרכו כך ומי יכריע, אלא דיש להבין אהא דאמרינן העיד נתן בר שילא על ב' בני מעים היוצאין מן הבהמה כא' שהוא טריפה וכנגדן בעוף כשרה, בד"א שיוצאין משני מקומות אבל ממקום א' וכלין עד כאצבע וי"א מפרשין שצריך שיהי' המעי שלם עד כאצבע וא"כ ק' למה אמר מב' מקומות אפי' ממקום א' אם אין כאצבע שלם טריפה וליפלוג בדידי' וצ"ל דמי הוי נקט כמעי א' אלא שבתוך שיעור אצבע יוצא מעי אחר ה"א דבעוף אינו כשר רק ביוצא ממעי א' אבל בשני מקומות נפרדים אפילו בעוף טריפה, ולהכי קמ"ל דאפילו בשני מקומות כנגדו בעוף כשר ומוכח כדעת ב' דבעוף בכל גווני כשר משא"כ להרמב"ם שסובר שאין צריך שיעור אצבע וא"כ זהו הפי' בשני מקומות היינו מפורדים לגמרי ובמקום א' היינו אפילו מחוברין כ"ש א"כ אין ראי' להתיר ע"ש אילו דבריו ז"ל ולכאורה תמוהין הם דאם נחשוב זה להוכחה א"כ אכתי קשה להך מ"ד דס"ל שצריך להיות הדרי וערבי למטה כמו שפסק בש"ע כאן שצריך שגם למטה יהי' מעי א' ולמעלה לחוד לא מהני מה שהוא א' כאצבע, דלהך מ"ד צריך להיות כלה למטה ולמעלה לחוד לא מהני וא"כ אכתי קשה למה נקט מב' מקומות אפילו ממקום א' ואפילו אם יוצא מתוך אחר שיעור כמה אצבעות מ"מ צריך להיות מתערבים למטה וא"כ אפילו ממעי א' נמי טריפה אם אינו חוזר ומתערב למטה, וע"כ מוכח דקמ"ל בעוף אפילו מב' מקומות כשר כמו לשיטת ה"ג וא"כ אפילו לשיטת הרמב"ם יש הוכחה זו ואכתי לא תלי זה בזה

ונראה ליישב דודאי להך מ"ד דס"ל דצריך להיות הדרי וערבי למטה א"כ כך הוא הפירוש אם יוצאין ממ"א והיינו ממעי א' וכלין עד כאצבע לשיטת הרא"ש היינו שמתחבר למטה כאצבע ונעשה אחד, ולשיטת הרמב"ם אפילו כ"ש כל שנעשה כאצבע שהוא אחד עכ"פ צריך ע"כ להך מ"ד אפילו הדרי וערבי למטה שיהי' למעלה אחד עכ"פ כל שהוא בעינן וכ"כ הרא"ש בהדיא פי' דהדרי וערבי למטה כרוחב אצבע סמוך לבית הרעי ולמעלה אפילו אין ברוחב חיבורן אלא כל שהוא כשרה עכ"ל, וא"כ ביוצאין מב' מקומות נפרדים לגמרי ואינן מחוברין אפילו כ"ש טריפה וא"כ לק"מ למה נקט מב' מקומות דמשני מקומות אפילו מתחברים ומתערבים למטה מ"מ טריפה אפילו כלין עד כאצבע אבל ממקום א' אם כלין עד כאצבע למטה כשרה ולהכי נקט מב' מקומות דזהו בכל גווני טריפה אפילו כלין עד כאצבע ובמקום א' בכלין עד כאצבע כשר ולא חלה הקושיא כלל מיהו למ"ד דלא הדרי וערבי והדבר תלוי שלמעלה יהיו כלין ברוחב אצבע ודאי קשה ליפלוג בדידי' אם כלין פחות מכאצבע טריפה אפילו במקום א' דלדידי' אפילו הדרי וערבי למטה אפילו יותר מכאצבע מ"מ טריפה, כיון דלמעלה אין כלה כאצבע דמה"ט בעי הש"ע לאידך דעה שיעור אצבע למעלה אע"פ שיש שיעור אצבע למטה והיינו משום דמספקא לי' שמא הלכה כמ"ד שא"צ עירוב למטה וא"כ לא מהני מה שנתערבו למטה אם אין למעלה כאצבע כמבואר בפוסקים וא"כ קשה ליתני ביוצא ממעי א' דלהך מ"ד אפילו כלה למטה לא מהני ושפיר