חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות צח

ואין לדקדק ע"ז דל"ה מאותו אבר והפוסקים הסכימו דגם בשר אינו סותם אם אינו מאותו אבר דז"א כיון דהכא הוא דבוק בתולדה הוי כמו ריאה שניקבה ודופן סותמה, ועיין פר"ח ס"ק ד' ולכן גם בושט כיון שהוא דבוק אצלו בתולדה שפיר אמרינן דסותם

ובזה נראה ליישב דברי רש"י דפירש דושט אין לו בדיקה מבחוץ היינו לענין נקב שאין נקב ניכר בחוץ וכפי' המחבר לעיל סימן ל"ג, והתוס' בפא"ט הקשו עליו מהא דאמר בא"ט שני עורות יש לו לוושט חיצון אדום ופנימי לבן ניקב זה בל"ז כשר והקשו התוס' כשניקב הפנימי איך אנו יודעין אם ניקב החיצון אם לא הא אין לו בדיקה ולכאורה י"ל דלהכי אמר ניקב זה בל"ז כשר לאשמועינן דאם ניקב החיצון באופן שהנקב ניכר בו דודאי לפעמים ניכר גם בחיצון, אלא שאין סומכין על הבדיקה דלפעמים אין נקב ניכר בחיצון ואשמועינן בניקב חיצון לחודי' והפנימי יש לו בדיקה דכשר וצ"ל דקושיות התוס' הוא כיון דלא משכחת לה ניקב זה בל"ז יהי' כשר רק בפנימי (נ"ל בחיצון) לחוד אבל אם ניקב הפנימי אף אם אין בחיצון נקב טריפה משום שאין לו בדיקה לא הל"ל רק ניקב חיצון ומאי נ"מ במאי דניקב פנימי לבד דכשר דז"א. ולפ"ז ניחא דודאי בבשר ועור יש בדיקה משא"כ אם ניקב הפנימי במקום שהוא דבוק בבשר כשר דאף שאין לו בדיקה מ"מ העור ובשר יש להם בדיקה, וא"כ אם נאמר דניקב פנימי לבד יהי' טריפה ואין מועיל סתימת העור והבשר כיון שהחיצון הוא מפסיק דל"ד כנקב מפולש וכמ"ש האחרונים בטחול לא מהני סתימה כיון שאינו מפולש ופשוט משא"כ אי אמרינן דניקב הפנימי כשר עד שינקב גם החיצון, וא"כ בניקב הפנימי אף שאין לו בדיקה בחוץ מ"מ הוא כשר דבשר סותם ולפ"ז אמר דניקב זבל"ז היינו משום דגם בפנימי אפשר שיוכשר במקום דביקות העור והבשר ולהכי אמר דניקב זבל"ז דגם בפנימי יש נפקותא וא"ל דבמקום שהוא דבוק שם גם דניקבו שניהם כשר דמ"מ אין לומר דניקבו שניהם כשר כמו דהאמת טריפה בניקבו שניהם רק מקום דבוקו ואתי לאשמועינן גוף הדבר דניקב זבל"ז כשר וממילא שמעינן דדוקא היכי דשייך להכשיר וליכא חשש דניקב גם החיצון וא"ש אלא דהפוסקים לא הזכירו כלל דין זה בוושט

ולכן נראה דכיוון דקיי"ל בניקב זה שלא כנגד זה טריפה והיינו משום דזימנין דמהנדזין בהדי הדדי מהדרנא כאן כיון דניקב בפנימי יש לחוש שניקב החיצון שלא כנגד הפנימי, במקום שאין דבוק בבשר דאין כל הוושט דבוק כמ"ש בפלתי וא"כ לפעמים יזדמנו שניהם יחדיו ויהי' שלא כנגד הבשר, ואין כאן סתימה, והנה הוי ודאי כיון דליכא חששא רק דלפעמים יזדמנו יחדיו ובהכי א"ש טפי דברי רש"י דלהכי אמרינן ניקב זבל"ז משום דאף דניקב הפנימי לחוד כיון שאין נקב ידוע בחיצון, רק משום שאין לו בדיקה ושמא ניקב גם החיצון וא"כ יש ס"ס שמא ניקב גם החיצון ספק לא ניקב, ואת"ל גם החיצון, הרי הבשר סותם דשמא לא יזדמנו יחדיו משא"כ בניקבו שניהם לא מהני מה שהוא נגד הבשר דשמא לא יהי' כנגדו דלפעמים איידי דפעיא בי' יהי' שלא כנגד הבשר ודוק, ואף דהרמב"ם בפרק ד' מה"ט כ' דהוי נבילה ול"ב דהוי ספק מ"מ י"ל דרש"י סובר כן כפשטא דלישנא דזימנין דמהנדזין בהדדיו אפשר שלא יודמנו ולא הוי רק ספק

שם כשרה כתב באו"ה דדוקא בדבר שניקיבתו במשהו, אבל בדבר שצריך שיעור לחסרונו כגון טחול לא מהני סתימה בחלב ובשר, ובד"מ השיג עליו דכל הנקובים צריכים להיות מפולשים או ניקב לחלל בדבר שיש בו חלל דהוי כמפולש כמ"ש התוס' בפא"ט והאחרונים השיגו על רמ"א דהדין עם או"ה דבשלמא בנקב שמצריך להיות מפולש שפיר אמרינן באם שומן סותם אינו מפולש משא"כ בטחול דאין צריך להיות מפולש מאי נ"מ בסתימות שומן ע"ש, ולהליץ בעד רמ"א נראה דקשיא לי' מהא דמסיק בפא"ט אתנא דבי ר"י דכולהו נקובים חשיב כחדא וקשה הא כתבו התוס' שם דלהכי לא בעינן חסרון בריאה דבבשרה נטרפת או מפני שאין שיעורן שוה וא"כ גם בטחול לא ימנה לא' עם שאר נקובים כיון דאין השיעורין שוין דכל נקובים צ"ל מפולשים ובטחול אין צריך שיהי' מפולש, וכבר הרגיש בזה ד"ז הגאון ז"ל בסימן מ"ג, ולכך ס"ל לרמ"א דגם בטחול הטעם הוא מפני שהוא עב לכך אין צריך שיהי' מפולש ואם לא ישאר כד"ז הרי הוא כמפולש וסופו לנקוב כולו וכן הוא לשון הרמב"ם והמחבר לעיל סי' מ"ג ה"ה כמפולש והשתא הוי שפיר כחד טרפות כמו שאר נקובים דכולם צריכים להיות מפולשים, ואפשר דהטעם הוא באם לא ישאר כד"ז סופו לנקוב כולו, ואם כן כיון דאין הטעם להטריף רק מפני שהוא כמו מפולש עכ"פ לא עדיף מנקב מפולש דמועיל סתימת בשר ואף אם ניקב מעבר לעבר וסתמו חלב נכשר: זו מה שרצינו להליץ בעד רמ"א

אלא דבפלתי תמה דאי' ואיפה הוא החלב הטהור אשר יסתום בטחול כי הטחול דבוק לחלב הכרס שהוא טמא, ואם כן מה בצע בדברים אלו עם שאין נ"מ לדינא ואינו במציאות. וליישב בעדם נראה דס"ל כמ"ש הדרישה דטעם הטרפות בטחול הוא מפני שיגיע לקותא לכרס ממנו וכמ"ש לעיל סי' מ"ג באורך, ואם כן אין טרפותו מחמת עצמו, והנה לעיל סימן מ"א ס"ח פסק המחבר להטריף בניקב הטרפש וכ' בט"ז ס"ק ט' לפמ"ש המרדכי שאינה טרפה מחמת עצמה רק מחמת שסוף הכבד להנטל לכך מהני סתימת הנקב בקרום מחמת מכה ואפילו בחלב טמא נמי הוי סתימה ואם כן הה"ד והוא הטעם כאן בטחול כפי דעת הדרישה שאינה טרפה מחמת עצמה מועיל גם כן סתימת חלב טמא אם הי' צריך נקב מפולש וזהו שנחלקו האו"ה ורמ"א אם דינו כמפולש ומועיל סתימת החלב טמא או דשאני טחול משאר נקבים וזהו ברור ונכון יותר מכל ישובים שנאמרו, ולענין דינא פשיטא דקיי"ל כדברי האו"ה כי לפי זה נסתר מה שכתבתי להליץ בעד רמ"א, ולכן העיקר כדברי האו"ה ודו"ק

(ב) מחבר ואם החזירן אם נתהפכו אע"פ שלא ניקבו טרפה. והקשה בפלתי לפי זה מאי דחוק בזבחים לאשכוחי מציאות טרפה שנתערב ולא הוכר בין הכשרות לוקמא בכה"ג כגון שנתערבה בהמה שנהפכה מעיה ע"י שנקרעה הבהמה ונהפכו בני מעיה, ואפילו יהי' ניכר י"ל שנתערב בין אשר לא נהפכו ונתפרו, ואפשר לומר כמ"ש התוס' בחולין כ"ח ע"ב דאם מפריד העור ובודק ה"ל מום וההד"נ כאן אם נקרע העור ה"ל מום, ועיין ברמב"ם בפ"ב מאיסורי מזבח, וא"כ כיון דבמתניתין נקט שם בטרפה ירעו עד שיסתאבו משמע דהשתא אין בהם מום, ואתי שפיר

(ד) מחבר מחט שנמצא בדקין טרפה כו'. זהו מדברי הר"ן בפא"ט שמדמה דקין למרה לפי שיטתו שסובר הטעם במרה שבכניסתה ניקבה המרה, והפר"ח כתב דמדברי הרמב"ם והמחבר לעיל סי' מ"ב ס"ט שלא חשש אלא שניקבה בכניסתה הא לא"ה לא חיישינן מנקיבות המרה ע"ש, ולשיטתו אזיל דפי' שם דעת הרמב"ם וש"ע שהטעם משום קני הכבד, מיהו לפמ"ש שם שגם הרמב"ם והמחבר חששו שניקבה המרה א"כ משמע שגם כאן חיישינן לנקובת הדקין אלא דמ"מ יש להכשיר כאן די"ל דשאני מרה דל"ל דוכתא למיפק כמ"ש בש"ך ס"ק י"א וכן משמע בגמ' דף י"ג ע"ב דאמרינן גבי נמצא בושט דודאי כשרה דכולהו חיוי ברייתא קוצי אכלי וכיון שאכלם הקוצין ושכיחין בוושט גם בדקין שכיחין דהא לשם הולך המאכל ואין ספק שאם שכיחין בושט שגם בדקין שכיחין ואפילו הכי לא חיישינן שינקבו הדקין וכן הסכימו האחרונים להכשיר בהפסד מרובה כאן באם נמצא לארכו אבל בנתחב דעתן להטריף, ולא הבנתי דבריהם דהא הר"ן יהיב טעמא מפני שיש לחוש שניקבו הדקין ואין להם בדיקה בנקב משהו וזהו דוקא אם כל הדקין הם בחשש נקב אבל במקום ידוע ודאי כ"ע מודו שיוכל לבדוק ואם כן גם בתחוב כיון שנבדוק ולא יהי' נקב מפולש גם הר"ן מודה שאין לחוש לנקיבה שידוע שאינו מפולש, ועיקר טעמא דהר"ן אינו רק משום דכל הדקין הם בספק ולכך קשה בדיקת הדקין ואם כן משמע כאן שיש מקום ידוע ואין לחוש למקום זה בפרט להמכשיר בהמסס שניקב מצד א' וכ"כ הר"ן גופי' וכ' הטעם שדי בבדיקה דאין לחוש לקרום מחמת מכה דמינכר בבדיקה ע"ש, ואם כן כאן אין חשש כלל במקום שנתחב אדרבא זהו רחוק יותר שנאמר שכבר ניקבו הדקין ויצתה המחט וחזרה ונתחבה וא"כ לא ישאר רק חשש שניקבו הדקין ובזה דעתו להכשיר וצ"ע ועיין לקמן סעיף מ"ד ובהכי ניחא דבהגהות או"ה הגי' דבתשובת הגאונים מיירי באינו תחוב, ולפמ"ש גם האו"ה ידע מזה אלא דפשיטא לי' כיון שאין חשש במקום אחר רק במקום התחיבה שפיר כיון דלא יצא לחוץ חילוק

אם באותן כו' יש אוסרים במשהו כו'. בש"ך הביא דעת הל"ח שפסק כהמכשירין ובש"ך הסכים עמו בהפסד מרובה וכתב שם שדעת הר"ן כן הוא, והנה בגמ' דף ן' גרסינן אמר זעירי חלחולית שניקבה כשרה וכמה אר"א אר"י מקום הדבק ברובו שלא במקום הדבק במשהו כו' ור"נ אמר מקום הדבוק אפילו ניטל כולו כשר והוא שנשתייר בו כדי תפיסה, ועל אותו כדי תפיסה נחלקו הפוסקים דהרא"ה בב"ה דף ל"ו ע"ב הקשה