חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות צז

דאיסורא שכיח טפי כגון בדרוסה וכמ"ש התוס' בא"ט דף מ"ג ע"ב וכאן נמי הוי ספק שקול וכדכתיבנא ולכן להדיוט מותר, והמחבר אזיל לשיטתו לקמן סימן נ"ב ס"ה דנפלה לאור ואינו יודע אי נחמרו בני מעיה דטרפה, ועיין פר"ח סימן כ"ט באריכות ולקמן סימן נ' ולכן מטריף נמי הכא משום דהוי ספק שקול ודוק. ובלאו הכי נמי מה"מ לכ"ע שרי בספק שקול דמוקמינן לה בחזקת היתר אלא מדרבנן אסור בספק שקול כמ"ש הפר"ח בכללי ס"ס ע"ש וא"כ התם דרש"י קאי על התורה דמה"ת בודאי שרי וא"ש: סימן

מה

(א) מחבר או עוף שניטל כו'. דעת ר"ת להטריף בעוף בניטל האם דהיינו השלל של ביצים כפי מה שפירשו התוס' דבריו בפא"ט דף נ"ו ע"ב והקשו למה לא תני להו הך טרפות גבי טרפות שבבהמה ותירצו דבפלוגתא לא קמיירי כמו דלא חשיב ניטלה הנוצה לר"י ותמהו המפורשים הא הכא לכ"ע בבהמה כשרה ואף ר"ט דאסר חשיב לי' טועה והוא גופי' חזר בי', ונראה ליישב דבסנהדרין דף ל"ג אמרו אהא דמטריף ר"ט בניטלה האם ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו שאמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאת ממצרים שאין חותכין האם שלה בשביל שלא תלד, ופירש"י וחזינן דמתקיימת, וכן בבכורות דף כ"ז ע"ב ואינה מתה הלכך לאו טרפה הוא משמע דעיקר טעמייהו דרבנן דס"ל טרפה אינה חי' ולכך מוכרת שפיר דלאו טרפה היא, וזהו דוקא למ"ד טרפה אינה חיה שפיר מוכח דלא כר"ט וכשרה, משא"כ אם נאמר דטרפה חי' ודאי דהלכתא כר"ט ור"ט דחזר בי' ואמר הלכה כמותך היינו משום דס"ל טרפה אינה חי' אבל למ"ד טרפה חיה ודאי יש לומר דבאמת טרפה ועיין תוס' זבחים דף קי"ו דנח הי' חי שלש מאות שנה למ"ד ט"ח וכן איכא למ"ד טרפה משבחת, ואם כן אין ראיה מדאינן מתים ושפיר י"ל דטרפה לר"ט כס"ד דר"י דטא"ח כפירש"י ולהכי לא נקט לוי משום דלא מיירו בפלוגתא כמו בנטילה הנוצה אף דר"ש ב"ח הראה דהנוצות חוזרין ע"ש בגמ' דף נ"ו ע"ב ולהכי לא חשיב נמי הך דטרפחות משום דלמ"ד ט"ח גם בבהמה טרפה וא"ש ודוק, וא"ל מהאי דריש א"ט דאמר בנחתכה רגליה דכשרה מפני שיכולה לכות ולחיתו ובעי למימר דר"י סובר הכי ופריך דהא ר"י ט"ח ס"ל ומשני דס"ל כר"י די"ל דזהו דוקא לס"ד לתרוצי לדר"י אתי ומוכרח דר"י סובר הכי מקושיות הש"ס משא"כ הכא כיון דעיקר הטעם משום דאינן מתים כפרש"י וא"כ למאן דאמר ט"ח י"ל דבאמת טרפה כיון דעיקר הטעם רק מפני שחיים ודוק. ובזה נמי ניחא דעת רש"י דפי' האיבעיא אי ס"ל כר"ט וקשה הא אפילו ר"ט חזר בי', ולפ"ז ניחא די"ל דס"ל ט"ח ור"ט חזר בי' משום דסבירא לי' טרפה אינה חיה, ואתיא שפיר כפשטא

והנה הפר"ח הקשה לר"ת למה לא נקט לי' בהדי א"ט דבעוף, ובפלתי תירץ דלמתני' ודאי דכשרה אלא דאבעיא להו אי אינהו פליגי אמתניתין ומטריפים ומספק פסק ר"ח לחומרא ונכון הוא, דהא גם אם נוקי האיבעי' כפשטא דמיירי בבהמה מ"מ מוכרח דפליגי אמתניתין דחשיב ניטלה אם בהדי דכשרות ואעפ"כ לא הקשו התוס' אר"ח דפסיק דלא כמתני' והיינו משום דקיי"ל מעשה רב וכיון דמספקינן אולי היא טרפה והורו כך ומספיקא קיי"ל לחומרא, וא"כ ההד"נ אם מפרשינן האיבעיא בעוף כדעת ר"ח י"ל ג"כ דפליגי אמתני', ובזה מיושבים דברי התוס' ע"ש בפלתי ונכון הוא

(ב) ברמ"א ויש מחמירין בניקב כו'. נראה דזהו גם כן דעת ר"ח דפסק באיבעי' דטרפחת לחומרא, ותמהו התוס' עליו דהא ר"ט דאסר נמי חזר בו וכמש"ל, ולפ"ז ניחא דר"ח סובר דהתם האיבעיא הי' בניקב או נימוק דהוא גם כן מטעם נקב דמתחילה ניקב והא דחזר בו ר"ט היינו בניטל מיד כמו שהביאו ראי' ממשנה דבכורות דשם ניטל ביד, והתוס' דלא פירשו כן דעת ר"ח היינו משום דסוברים ברא"ט דכל היכי דניקב טרפה כ"ש ניטל, ולהכי לא נקט ניטל לב וריאה ודקין ואם כן גם בטרפחת כיון דניטל כשרה הה"ד נקב אבל ר"ח י"ל דסובר כהרוקח ול"ק קושית התוס' ואם כן י"ל דבניטל אפילו בעוף כשרה ואתא מילתא דלוי כפשטי' ולפ"ז צ"ל הא דנטלה הטרפחת כשר היינו בניכר שניטל ביד או שנבראת חסרה אבל בלאו הכי י"ל שנימוק קודם כדלעיל סימן מ"ד סעיף ו' בכוליא, ומכל מקום נראה לדידן דאין להחמיר בזה כיון דדעת הרמב"ם דס"ל דכל אבר שטריפה בניקב כן הוא בניטל כמ"ש בפ"י מהל"ש הלכה י"ט, וכן בפרטי הטרפות שמנה לא מנה כלל ניקב הטרפחת וכן דעת התוס' והרא"ש והרשב"א והר"ן דכל היכי דניקב טרפה הה"ד ניטל, ואם כן הכא דניטל כשר הה"ד בניקב, ולכן יש להקל אף אם אינו ניכר שניטל ביד. ובלאו הכי נמי דעת רש"ל שחוזר להכשרה ולכן סמכינן הכא להקל ונראה דההד"נ אם נחתך מן האם דטרפה להרוקח דל"א ניקב לחוד ונחתך לחוד ואפילו לבעה"ע דפוסק כן בטחול מ"מ כאן כ"ע מודו דהא לא מיתבינן רק לר"ע וא"א אף לדידן תיקשי ותירץ דניקב לחוד הוא מוכרח א"ו דבהא ודאי נחתך ממנה כניקב דמי כיון דלא נזכר בגמ' לחלק בזה, והך דחותכין האם מתפרש להמחמירין דחותכין כל האם והוי ניטלה, והא דהקשו מחותך מן הטחול היינו דמן הטחול משמע מקצתה כמ"ש בפר"ח סימן מ"ג ע"ש

והנה הא"ז כתב דנימוק הולד במעי אמה טרפה הבהמה, והקשה בפלתי לפ"ז לוקמי' כך משנה דזבחים דפריך אמתניתין דזבחים דנתערבו בטרפה היכי משכחת לה ולוקמי' בכה"ג דנימוק הולד ובהמה שלמה ולא הבנתי דבריו דהא בכלל טרפות פנימיות א"א להכיר מבחוץ אלא דקשה מנא ידעינן וההד"נ הכי נמי קשה מנא ידעינן דנימוק ואם אפשר לדעת אם נימוק הולד בקרבה אם כן גם עתה אפשר להכיר, ואולי כוונתו די"ל דמיירי דבהמה היתה מעוברת והי' נראה שהיא מעוברת ואח"כ לא הכיר עוברה שופטין דנימוק הוולד ולכך אינו ניכר, ולא ידעתי מנ"ל הא דאפשר דגם עתה ניכר, ודבריו צריכים עיון: סימן

מו

(א) מחבר ואם חלב טהור סותם כשרה. מדברי התוספת פא"ט והפוסקים במה שכתבו בשם ר"י על מחט שנמצא בקורקבן וניקבה הכיס שלו וגם בשרו רק שהי' שומן סותם למעלה והתיר עכ"ל, מבואר דאפילו מחט תחוב בנקב וחלב טהור סותם כשר ש"ך, וכתב בפלתי שאין ראי' מדברי התוס' דאזלי לשיטתייהו דאינהו מפרשי שמא הבריא שמא תנקב וגם בהמסס צריך להיות מעל"ע אבל לפ"ד הרמב"ם וכ"פ המחבר בסימן ל"ג דחוששין שמע העלה קרום מחמת מכה הואיל וקרומו רך כמ"ש הרא"ש כ"ש בשומן, נראה מדבריו דמפרש דכוונת הש"ך דלא חיישינן שמא ניקב גם השומן והבריא, ולזה כתב דאין ראיה מתוס', ולנ"ל דגם המחבר מודה בשומן דדוקא לעיל בוושט חוששין שהבריא משום דאיידי דפעיא בי' חזרה המחט לאחוריה משא"כ הכא אילו הי' ניקב לא הי' חוזר לאחורי' וכ"כ הרא"ש ורשב"א ור"ן ואם כן הכא דלא שייך האי טעמא ודאי דכשר ואפילו לרש"י דסובר בהמסס דאפילו באינו נקב מפולש טרפה היינו משום ה"ט דכתב הרא"ש והתו' בפרק המדיר משום שדופנו דק ולא כתב כלל הטעם מפני שהוא רך וא"כ גבי שומן ודאי סותם ולא חיישינן כלל שהבריא כמו בבית הכוסות וזה פשוט לפענ"ד

גם מדברי הש"ך נראה שאין כוונתו רק להביא ראיי' דל"נ כיון דהמחט תחוב איך יסתום שומן כיון שמחט תחוב בו לזה הביא ראיי' מדברי התוס' דסוברין דאפילו בנקב המחט סותם וזה ברור בכוונת הש"ך ומדברי רש"ל בפ' א"ט דף מ"ח ע"ב דפי' טעמא דסימפון שניקב ובשר סותם אותו משום שהבשר רך ונכנס לנקב ולהכי לחבירו אינו סותם, א"כ משמע דבמחט דל"ש האי טעמא דשומן נכנס לנקב כיון דמחט מעכב אפשר שאינו סותם וי"ל דגם במחט כיון דבאמת במקום שהוא סתום אינה טריפה וא"כ גם המחט הוא סותם אלא דהטעם הוא מפני שהמחט עתידה להנטל או משום שמחסרת סביבותי' וא"כ גם שם כיון דתנטל המחט יסתום השומן שפיר סותם לעולם בכשהמחט בתוכה אין צריך לסתימה ואם תינטל יסתום השומן, ואפילו אם לא נאמר הך סברא מ"מ כיון שבהנטל המחט יסתום השומן כיון שאפשר שתיכשר גם עתה אינה טריפה כיון שאינה מוחלט שלא יחזור לכשירות וא"כ מ"ט במחט נמי שומן סותם וכן משמע שם דפריך מדר"ג דסובר סימפונא דאינקב טרפה ושם נמי כיון שיש מחט ניקב הסמפון בודאי ומשמע דלחבירו איתמר אבל שלא לחבירו הבשר סותם כפירש"י ואע"ג דהתם הי' מחט מ"מ סתם הבשר והה"ד נמי בשומן שסותם דאין חילוק בין בשר לשומן ודברי הש"ך מוכרחים. והנה דודי הגאון ז"ל בפלתי כתב דבושט נמי במקום שהוא דבוק לכשר נמי אין הנקב פוסל כיון דאדוק בו היטב שפיר סותם