חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות צו

דמה שהקשה לוקמי' פלוגתא דר"א ור"י בהני בולד טריפה דהקטינה הכוליא ונתעברה ובטרם הוליד ניטלה לגמרי ויכולה שתלד וכן מעדים זוממין דהקטין הכוליא של הרוצח, ולפ"ז ניחא דשם באמת אילו ניטלה כל הכוליא באמת אינה טריפה ואילו היינו יודעין שתינטל כל הכוליא לא היתה טריפה באמת רק משום שלא היינו יודעין ושמא אין סופה להחסר לגמרי אבל השתא בחסרה כשירה הוא למפרע ולא היתה טריפה מעולם וא"ש כל הקושיות ודוק

ומ"ש בט"ז סקי"ג דאילו בכוליא חזרה להכשירה בהנטל לגמרי לא היינו מטריפין בהקטינה דמנונה והולכת אינו מוכרח דאם נאמר דמנונה למה נכשירין בנשאר כפול ול"א דמנונה עד שיהא פחות והי' חיסרון גלגולת. ולדעת התוס' דסוף הקרום ליפסוק א"ו דאינו אפשר שינטל יותר ויכולה לחיות וההד"נ הכא די"ל דאינה עתידה להנטל כלל ותמות קודם והכל לפי הלקותא וזהו אין אנו יודעין ולכן בכוליא שהקטינה מטריפה אבל כיון שניטלה לגמרי איגלאי מילתא דלא היתה ראוי' לקיים וסופה להנטל לגמרי מכשירה למפרע ובזה א"ש הלשון במשנה ניטלו הכליות אפילו ע"י חולי כפשיטות

איברא דיש להביא ראי' מוכרעת דלא כמהרש"ל מהא דאיפלגי ריב"י ורבנן בנקיבת המרה אם היא טרפה וריב"י סובר דטרפה והקשו לו מאיוב דאמר נשפך לארץ מרירתי ומ"מ הוא קיים ואהדר להו אין מזכירין מעשה נסים דאי לא תימא הכי יפלח כליותי מי קחיי, ופירש"י האי לקותא הוא, וקשה מאי ראיה היא מיפלח כליות והי' קיים דילמא אחר כך ניטלו הכליות לגמרי ולכך הי' קיים משום שחזרה להכשרה או שהשטן חתך אח"כ הכליות, ולא מבעיא לדעת רש"י דסובר בפשוט דהוי טרפה ולא נחית למ"ש התוס' דמיירי שלא ע"י רפואה דודאי קשיא לדעת רש"י אף כי גם לדעת התוס' דסוברים דמ"מ צריך רפואה ולא מצינו שעשו לו רפואה, וקשה דלמא מש"ה לא צריך רפואה משום שניטלו ממילא ואילו לא היו ניטלים באמת היו עושים לו רפואה אלא ודאי מוכרח דלא כמהרש"ל, ולהליץ בעד רש"ל נ"ל ע"פ מ"ש התוס' דלא עשו לו רפואה, וליישב מה שהקשיתי נראה עפמ"ש הרמב"ם והתוס' וש"פ דכל היכי דניקב טרפה כ"ש ניטל, ובטחול נדחקו בטעם הדבר ועמ"ש לעיל בסימן מ"ג דאינו טרפות מצד עצמה ונקוט מיהא דניטל לגמרי יזיק יותר מבנקב לגמרי ואם כן כיון דנתברר דמחו בכוליותא וקטלו ובאמת הי' ראוי שיהי' טרפה אם לא מה דגמירי דבדרי לי' סמא וחיי ובלא רפואה ימות בהכרח וא"כ אף אנו נדמה זה דכיון דבניקב הכוליא מת אם לא יעשו לו רפואה ההד"נ בניטלו דבלא רפואה ימות בהכרח דמ"ש דהא גם לענין טרפות תליא בחיותא, ואף דאמרו דניטלו הכליות טרפה היינו דג"ש יועיל רפואה אבל בלי רפואה ימות בהכרח וא"כ דייק שפיר דל"ל דניטלו אח"כ לגמרי דכיון דלא עשו לו רפואה בניטלו נמי ימות וא"ש ודוק

ובזה נמי מיושב מה שכתב בפלתי מתוס' דלמא הקטינה הכוליא בשעת עדות די"ל דכך היא הקושיא דנחבוש אותו ולא נעשה לו רפואה ואעפ"י כן נראה שיחי' ואינה טרפה כלום ודוק

אך אין זה עיקר ובפרט למהרש"ל גופי' דדייק דיפלח כליותי דנבקעה הכוליא לשנים דטרפה מאיוב וש"מ דהוא טרפה באמת ולא אמרינן כדברי התוס' ואם כן מוכרח דאינו חוזר להכשירו וגם הרבה פוסקים סוברים כן ולכן העיקר כדברי הש"ע, ודברי רש"ל בבכורות צ"ע כעת דמרש"י גופי' מוכרח דס"ל דאינה חוזרת להכשירה דכיון דפירש דיפלח היינו לקותא ולא ס"ל כדעת התוס' דצריך רפואה ונ"ל דברי רש"י כמ"ש למטה

(ח) מחבר דלובן בכוליא לקותא כו'. והקשה בעה"ע לפ"ז למה לא פריך והרי לובן דכשר בריאה ופוסל בכוליא ולפמ"ש לעיל בש"ע סימן ל"ח דריאה שנמצאת לבנה הבקעת טרפה אם כן גם בריאה פוסל לובן ולק"מ, מיהו בעה"ע סובר דבריאה כשר מפני שמושכה ללובן וכתבו האחרונים דירוקה כשר גם בכוליא ודלא כב"ח, ויש ראיה ממה שתירץ הפר"ח על קושית בעה"ע שהקשה למה לא פריך והרי לובן דכשר בריאה ופוסל בכוליא ותירץ בפר"ח דזה אינו חומרא כיון שהריאה מושכה ללובן והכוליא לאדמומית ואי נימא דירוקה פסול בכוליא קשה הא בריאה כשר אף דאינו נוטה לירוק ואם כן הל"ל הרי ירוק דכשר בריאה ופסול בכוליא אלא ודאי דירוק כשר גם בכוליא ומזה יש ראיה ג"כ לדברי הט"ז דסובר דירוק דכשר בכוליא היינו (בלאה) אבל ירוק (געל) טרפה ודלא כת"ה דפירוש בהיפך דא"נ (דבלאה) טרפה בכוליא ובריאה כשר הדרא קושית בעה"ע לפרוך מירוק ככרתי שהוא (בלאה) דבריאה כשר ובכוליא פוסל אלא ודאי כדברי הט"ז דגם בריאה כשר מראה (בלאה) כדלעיל סימן ל"ח ודוק. ובזה י"ל דברי הטור דתמה ב"י מנ"ל דירוקה כשרה לכ"ע, ולפי זה ניחא די"ל מדלא הקשה ב"ע והרי ירוקה כמ"ש

שם וכל שינוי מראה פוסל בה. כתבו הפוסקים אע"ג דאין שינוי מראה פוסל רק בריאה מ"מ כאן כיון דלקותא פוסל בה ושינוי מראה הוי לקותא וכדבא"ט האי שחור אדום הוא אלא שלקה, ומזה נראה דכאן ודאי לא מיטרפא בלא הגיע למקום חריץ דהא עיקר הטעם להטריף בשינוי מראה מחמת שנכלל בכלל לקותא וכיון דבלקותא אמרו דצריך דיגיע לקותא למקום חריץ ההדנ"ז דהוי בכלל לקותא, ואף לפמ"ש לעיל סימן ל"ח להחמיר כדברי הע"ז מ"מ הכא שאני דשם בריאה לא הזכיר כלל אם צריך שיגיע לב' קרומים משא"כ הכא דמבואר דבלקותא צריך שיגיע למ"ח ודלא כדברי הט"ז ס"ק ט"ו וכנ"ל מדברי הב"ע וט"ו דכתבו דשינוי מראה לקותא היא וכיון דכתבו לעיל דבלקותא צריך דיגיע למ"ח אה איתא דיש חילוק בין לקותא זו לדעיל ה"ל לפרושי, לכן נראה דכאן בודאי לכ"ע צריך שיגיע למ"ח, ואמת שצ"ע במה שלמדו לקותא דשינוי מראה מריאה דכיון דשם מיקרי לקותא ההד"נ כאן, וקשה הא לרש"י דפי' לקתה דרכיש היינו מוגלא ואף דבריאה מליי' מוגלא כשרה ולקותא טרפה אלא ודאי דל"ד להדדי, ואפשר דמוגלא אע"ג דהוי לקותא בכוליא מ"מ אינה לקותא בריאה אף דבשניהם הוזכר לקותא וא"כ גם להיפך י"ל דאף בריאה הוי לקותא בשינוי מראה מ"מ בכוליא אינה לקותא כלל ואף להרי"ף דפי' א אחר לקותא דהיינו בנתמסמס כדלעיל סעיף ב' מ"מ ודאי דנכלל בכלל לקותא וכמ"ש לעיל דג"ז בכלל לקותא דרכיש וע"כ שאין לדמות הלקותות זו לזו וא"כ גם להיפך אין ראי' וצ"ע

(ט) מחבר כוליא שהאדימה הא דלא כתב המחבר ירוקה היינו עפ"י שיטתו בב"י דסובר כב"ע דסובר דירוקה פסולה ומ"מ בהאדימה כשרה מפני שהכוליא מושכת לאודם וכ"כ בב"י להדיא. ויש לדקדק דהא בעינן דיגיע לקותא למ"ח ומ"ח הוא הלובן כדלעיל וא"כ כיון דהאדים מ"ח פשיטא דהוי לקותא דלא שייך לומר דמושכה לאודם, וא"ל דכיון דשאר הכוליא אין לקוי וליכא ריעותא רק במ"ח אינה טרפה דז"א דהא כתב המחבר לעיל דבלקתה בלובן לחוד נמי טרפה דחיותא תליא בלובן וכנ"ל, ובלא"ה נמי הא קשה למה יהי' לובן בכוליא לקותא הא צריך שיגיע ללובן וצ"ל כמ"ש רש"י דכיון דאינו ניכר בלובן טרפה מספק שמא יגיע לקותא גם ללובן אלא שאינו ניכר א"כ גם בהיפך י"ל כן כיון דעיקר לקותא בלובן אפשר דגם בשאר הכוליא אפשר דהגיע לקותא וא"א למיקם עלה דמילתא וטרפה מספק, ואף אם יסבור המחבר דאפי' במקצת טרפה ואפילו לא הגיע לחריץ כדברי הט"ז מ"מ תיקשי הא תינח מקצתה כולה מא"ל כיון דהאדימה כולה גם הלובן בכלל, ומקור דין זה הוא מרוקח ואפשר לומר דמדמי כוליא לריאה דאין האדמה פוסל בה כדלעיל סי' ל"ח אבל על המחבר קשה וצ"ע

וליישב דברי רש"י בבכורות נראה דס"ל כדעת הרמב"ם דסובר דכל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא רק מדרבנן הוא לחומרא שלא להקל בספיקא של תורה וא"כ הכי בכוליא נמי דודאי אם ניטלו בפעם א' ולא נעשית טרפה כלל ודאי דכשר דעיקר טעם המחבר דכיון דהקטינה קודם משא"כ בניטלו בפעם א' ואם כן הוא דמטריפים [בניטלה] (בהקטינה) מחמת חולי היינו מספיקא דספיקא דאו' לחומרא מיהא מדרבנן ולכן חוששין שמא הקטינה קודם אבל מה"ת שריא כיון דל"ה רק ספיקא, ואפי' אם נאמר דבחסרה מחמת חולי מסתמא כלה והולכת מעט מעט כדרך החולאים מ"מ י"ל דבאמת היתה כלה והולכת עד שהגיע כפול ומשם ואילך ניטלה בב"א כיון דלא אשתייר טפי מפול ולכך חוששין להחמיר מספק וא"כ התם דקאי אקרא דכתיב את שתי הכליות למעוטי בעלת א' בהא ודאי איכא לפרושי דמיירי מחמת חולי ומספיקא שריא דספיקא דאורייתא מה"ת להקל וא"ש ודוק, מיהו לקמן סימן ק"ט כתב בפלתי דרש"י סובר כהרשב"א דספיקא דאורייתא להחמיר מה"ת, ואין כאן מקומו

או י"ל דרש"י סובר כדעת התוס' והרא"ש וש"פ דסוברים דבכל ספק שנולד אחר שנשחטה כראוי אמרינן נשחטה הותרה אם לא במקום