חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות צה

הקטינה הכוליא כיון דהיא שלמה רק בפנים הוא דם כמו מוגלא שכתבתי לעיל דהוא חסרון בפנים וזהו ברור, וכן נראה באמת מדברי האו"ה כלל כ"ג דלא מיטרפא בלובן לחוד הביאו הפר"ח סעיף קטן ו', ומה שכתב בו ב"ח הוא דחוק, ומ"ש הוא גם כן כדעת הש"ע

(ג) מחבר אם לא הי' הלקות אלא בלובן כו', דין זה כתב ב"י, וטעמו כיון דעיקר חיותו תולה בלובן, והקשה בפלתי לפ"ז למה לי' למימר לקתה בכוליא נימא דלובן לחודא אם נלקה טרפה כיון דעיקר חיותו הוא שם דהא אף אם שאר הכוליא היא לקה צריך שיגיע לחריץ וא"כ מה נ"מ בלקת' הכוליא כולה זולת הלובן, ומ"ש לחלק בין רובו לקוי למיעוטו לא משמע כן דהא דייק הב"י מדבעינן דיגיע למ"ח ש"מ דבי' תליא חיותא ולא קפדינן בשאר הכוליא ואם כן אם שם הוא טרפה בהגיע לקצתו ההד"נ הכא, וכן נראה מדברי הט"ז ס"ק ו' שכתב דכל מה שאוסר בכוליא אוסר בלובן, ובגוף הקושיא כבר קדמו הראב"ד הובא בפר"ח ס"ק זיי"ן וז"ל לקותא בכוליא הא פירשו לה והוא דהגיע לקותא למ"ח ואם לא הי' בשאר הכוליא אינה טרפה דהא והוא דמטי אמרינן ולא שהוא לבדו גורם אלא או כולו או רובו עכ"ל, והפר"ח דחאה דאתי לאשמעינן דאף אם כל הכוליא לקויא רק שלא הגיע לחריץ כשר, ואינו מחוור דכיון דלא תליא חיותא כלל בשאר הכוליא לא הל"ל רק בנלקה החריץ לבד, ומה"ת נוסיף על הטרפות להטריף ביתר הכוליא אלא יש להכשיר עפמ"ש בפלתי דלרכיש לא בעינן דיגיע למקום חריץ כלל רק בני מערבא הוא דחידשו זה ואם כן הא דאמרינן הלכתא כרכיש היינו בהגיע למקום חריץ דוקא וא"כ שפיר אמרינן דהא דהלכה כרכיש היינו בהגיע למ"ח אבל בלא הגיע למ"ח אין הלכה כרכיש ולהכי אמרו דהא דהלכה כרכיש במטי למ"ח ושפיר אשמועינן דאפילו אם כל הכוליא לקוי אינה טרפה דבהא לית הלכתא כרכיש וא"ש ודוק, אלא דבאמת לא הבנתי ראיות הב"י דמדמי' לה להוריקה כבד נגד בני מעים דלקמן סימן נ"ב ולא דמי דשם כיון דהוריקה נגד מקום מרה דבי' תליא חיותא דשיור במ"א לא מהני רק במקום מרה ולכן קיי"ל לעיל סימן מ"א להטריף בניטל מקום מרה לחוד ושארא כמאן דליתא הוא משא"כ כאן י"ל באמת דגם בשאר הכוליא תליא טרפות כמו במ"ח והא דבעינן דיגיע למקום חריץ היינו להגביל שיעורו שאם הגיע לשם הוא טרפה ולא בלא הגיעו לשם ולסימנא בעלמא הוא אבל באמת בכל הכוליא תליא הטרפות ולא נאמר דיגיע למ"ח רק לאשמועינן דאם הגיע לשם ה"ה ככולו לקוי ומנ"ל דתליא בי' חיותא, ואין לדקדק מדברי הרשב"א בת"ה דף נ' ע"ב דפי' הטעם דאין טרפות פוסל בעוף משום דלית בהכוליא חריץ ולקותא דכוליא בחריץ תליא, די"ל דכך היא ראיית הרשב"א דאם דגם בעוף פוסל לקות הכוליא היכי תלוי בהגיע למ"ח ואם נאמר דלשיעורא נקטי' הל"ל שיעורא דשייך נמי בעוף אלא ודאי דאין בעוף טרפות בכוליא, ואפשר לומר דכוונת הב"י דכיון אף אם כל הכוליא לקוי רק אם מקום חריץ שלם היא כשרה אף שכל הכוליא לקוי הוא, אלמא דלא תליא חיותא רק במ"ח ודמי לכבד, ומ"מ צ"ע די"ל דבתרווייהו תליא הטרפות וכן משמע מדברי הרבה פוסקים המטריפים במוגלא ומסמסה אף בלא הגיע לחריץ ואם איתא דלא תליא חיותא כלל בכוליא רק בחריץ לחוד מה"ת להטריף במוגלא בשאר הכוליא ועיקר ראייתם דמוגלא ולקותא תרתי נינהו, וש"מ מיהו דאף שלא במ"ח נמי תליא הטרפות ואם כן הוא הדין נמי בלקותא צריך שתהי' לקוי עד מקום החריץ דשניהם גורמים, ולכן צ"ע דהא בב"י לא הביא דברי הראב"ד כלל לכן נראה דברי האו"ה

(ה) מחבר בדקה עוד כפול. כך אמרו בפא"ט הכוליא שהקטינה בדקה עד כפול ובגסה עד כענבה בינונית, ויש לדקדק מכאן לדעת הריב"ם בתוס' א"ט דף מ"ד דסבירא לי' דכל שיעורים משערים כל חד לפי גדלו וקטנו וכן דעת הרא"ש לכן הקשה על הרי"ף דפירש אבעי' דש"ס דבעותא מאי על חסרון גרגרת, והקשה למה מבעיא לן הכא טפי מכל שיעורים דעלמא דפשיטא דמשערין לפי גדלו וקטנו אם כן קשה למה פירשו כאן יותר מכל שיעורים והל"ל בסתם שיעורו בכענבה, וממילא נדע דלכל אחד לפי גדלו וקטנו ועמ"ש על סימן מ"א, וא"ל דבאמת לפי ערך אינה עילה שיהי' השיעור כך רק דבכאן אין צריך שיהי' לפי ערך לכך הוצרכו לפרש דאם כן גם הרא"ש ל"ה כלום על הרי"ף דילמא ידע גם כן דאין צריך לפי ערך ולכך מבעיא לי' כמה צריך וצ"ל דהכא שאני כיון דבכוליות עצמן בניטלו אינן טרפות וע"כ דהקטינה גרע מניטלה אבל בכליות אין תלוי חיות כלל ובפרט לדעת האגור שסובר דיגיע לקותא לבני מעים ואם כן הוי ס"ד למימר דדקה וגסה שוין הם דמ"מ יגיע לקותא לבני מעים ולכך פירשו שאינו שוין ודוק

שם מחבר יש מי שכתב כו' ואיך תחזור להכשרה ומהרש"ל חלק על זה וסובר דבאמת חוזרת להכשירה בניטלו, ומדברי רש"י בבכורות דף ל"ט נראה כדבריו דפי' על הא דאמרי התם אין ברי' באחת דהא מיחסר חסיר, ופי' שם ז"ל אין ברי' נבראת בכוליא אחת והא שאין בה אלא אחת מיחסר חסיר הא דפסולי בשנבראת בשתים וחסרו דחזינן דמקומו ניכר, ומדפירש"י דמקומו ניכר ש"מ דלא מיירי בניטל ביד, דאם ניטל ביד אין צריך לטעם דמקומו ניכר, ומדאסר רחמנא לגבוה ש"מ דלהדיוט שרי, וקשה הא אף להדיוט אסור דיש לחוש פן הקטינה בפעם שניטלו, ואין לומר דתלינן דניטל בפעם אחת ולא הקטינה כלל דא"כ קשה למה מטריפים כאן בניטל על יד חולי ולא תלינן דניטל כאחד א"ו כיון דניטל על ידי חולי לא שכיח שינטלו כאחת ואמרינן דכלים והולכים מעט מעט ואם כן אפי' להדיוט אסור אלא ודאי ס"ל כדעת רש"י

והנה בפלתי הקשה לדעת מהרש"ל דסובר דתוכל לחזור להכשירה מאי הקשו התוס' בחולין דיליף דאזלינן בתר רובא מעדים זוממין דנהרגין, ודילמא הך דאסהידו בי' טריפה והקשו התוס' דילמא חובשין אותו יב"ח ואם יחי' אינה טריפה ומאי קושי' אכתי איכא למימר שלא בשעת עדות הקטין הכוליא של רוצח וטריפה הי' ואח"כ חוזר להכשירו ולכך חי' יב"ח ובשעת עדות באמת טריפה הי'. ונראה עפמ"ש התוס' מנ"ל דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה ועדים זוממין וקשה הא פרה בת שתי שנים היתה ואוקמי' אחזקה ותירצו דאינו חזקה מבוררת ע"ש ואכתי קשה נוקמי' אחזקת הגוף דבשעה שנולד לא הי' טריפה וצ"ל דג"ז אינו מבורר די"ל דנבראת בנקובת הושט או בני מעים וריאה, דאפילו בנברא בנקב טריפה וא"כ אין כאן חזקה מבוררת וזהו דוקא בשאר טריפות משא"כ בכוליא דכתבו הפוסקים דנבראת קטנה כשירה וכמ"ש המחבר וא"כ שפיר הקשו התוס' דלמא חובשין אותו יב"ח ואם יחי' בודאי אינו טריפה, מאי אמרת הקטינה הכוליא ולית כאן חשש אחר והוי כאלו לא הי' טריפות כלל רק בהקטין הכוליא בזה שפיר מוקמינן לה אחזקת הגוף ובשעה שנולד לא הקטינה הכוליא שלו ובנבראת קטנה באמת כשר והקשו שפיר ודוק. איברא דאכתי יש לדקדק דגם בטחול קיי"ל הכי דנקובה טריפה וניטלה כשירה, וא"כ אם נאמר כאן כדברי מהרש"ל הה"ד והוא הטעם בטחול דחוזרת ג"כ להכשירה לפי דברי מהרש"ל ופשוט הוא ואכתי קשה דילמא ניקבה הטחול והדר ניטלה וחוזרת להכשירה, מיהו אם נאמר כדברי הצ"ץ לעיל סימן מ"ג דס"ל בטחול שאין בו חלל לא שייך נברא נקוב וא"כ גם כאן איכא חזקת הגוף וי"ל כנ"ל ודו"ק

איברא דהפר"ח השיג על הצ"ץ מ"מ דעתו כאן מסכמת עם מהרש"ל וקשיא לי' מדברי התוס' ובאמת כי ראיות מהרש"ל מריאה שניקבה ודופן סותמה מחזירה להכשירו ושם גופי' קשי' למה תחזור להכשירו ונראה עפמ"ש הר"ן לרש"י דאין סירכא בלי נקב, ומ"מ בסריכן מאונא לאונא כסדרן כשירה, והקשה הר"ן לפ"ז אפשר לנקב שיחזור להכשירו אם יעלה סירכא בכסדרן ותירץ דבאמת אם היינו יודעין שיעלה סירכא בכסדרן היינו מכשירין אותו מיד אלא שאין כל הנקבים שוין ויש נקב שאינו ראוי שיעלה סירכא ולכן אנו מטריפין בנקב הריאה ע"ש, ולפ"ז י"ל ג"כ הטעם על ריאה שניקבה ודופן סותמה דאילו היינו יודעין דהנקב תעלה סירכא ויהי' סריך בבישרא גם מתחילה הי' כשר אף דעדיין לא סבוך בבישרא, אלא שאין כל נקב ראוי שתעלה סירכא ואפשר שאף אם יעלה סירכא אינו ראוי שיהא מסובך בבישרא ולכן כי חזינן דסבוך בבישרא איגלאי מילתא למפרע דלא היתה טריפה כלל מעולם וכדברי הר"ן ז"ל וא"כ אין טריפה חוזרות להכשירה כלל דזה אינו טריפה ולא היתה טריפה כלום מעולם, וזה ברור ונכון, וכן נראה מדברי הט"ז סק"ג

והשתא ג"כ כדעת רש"ל להכשיר כאן אבל לא מטעמי' דגם בכוליא י"ל כן דאילו היינו יודעין שעתידה להנטל לא היינו מטריפין כלל ק שתוכל לחזור להכשירה אלא דאין אנו יודעין שתחזור להכשירה בהנטל הכוליא ושמא אינו ראוי' שתנצל לגמרי כדברי הר"ן שכתבתי, והשתא דחזינן דניטל לגמרי איגלאי מילתא דלא היתה טריפה כלל וא"כ לדינא צדקו דברי מהרש"ל ומיושבים כל הקושיות שהקשה בפלתי