חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות צג

דאמר יפלח כליותי מי קחיי ופי' דפילוח היינו ביקוע ויש קצת ראי' לדבריו מרש"י דכ' והאי לקותא הוא והתוספת הקשו עליו דהא איכא לקותא דכשרה כגון מים זכים, ולפי זה ניחא דהא באמת יש להבין למה לא פריך אר"י ליתני נמי נבקעה הכוליא ופש לן חדא ועכצ"ל דהוא בכלל לקותא וכיון דלקותא טרפה ה"ה נמי נבקעה משא"כ אי הוי לקותא כשרה ביקוע נמי הוי כשר וזה מוכרח, וכן בגמ' על עולא ח' טרפות לאפוקי לקותא לא אמר לאפוקי נבקעה לשנים אלא ודאי פשוט דהוא בכלל לקותא, ובאמת יש שפירשו לקותא בבקוע ואף דרש"י לא פירש הכי מ"מ יש לומר דסבירא לי' דגם זה הוא בכלל לקותא כמו לדידן בעכורים וסרוחים דהוי בכלל לקותא וכמ"ש לקמן וא"כ י"ל כיון דשם מיירי בביקוע הא ודאי לקותא דטרפה הוא ולק"מ ודוק

אלא דאכתי קשיא מאי דייקי מאיוב דהא ודאי בנבקעה שלא במקום חריץ דכשרה דלא גרע מלקותא ממש, וא"כ קשה מאי דייקי מאיוב דנהי דיפלח לישנא דביקוע הוא דילמא לא מיירי רק סמוך לחריץ וכעין קושית התוס', ואם נאמר כתירוצם דשם מיירי שלא על ידי רפואה א"כ אין ראיה דנבקעה הכוליא דיהי' טרפה דלמא שם הוא הטעם משום דלא עבידנא רפואה וצ"ע. ועכ"פ משמע דהתוספת לא סבירא להו הכי דכיון דאין ראי' מאיוב ממש יש להטריף. ובאמת בדברי הג"א הי' אפשר לפרש בהיפך דמ"ש נבקעה היינו שנבקעה לרוחב הכוליא בעובי' ואם כן אפשר לומר דיפלח כליותי משמע דנבקעו לגמרי וכיון דנבקעו בעוביין גם למקום החריץ יגיע בהכרח והוי אתיא שפיר. אלא דמדברי או"ה לא משמע כן

שם נחתכו אפילו וכו'. ודעת רש"ל להטריף בנחתכו דלא מטריפין נתמסמסה אלא משום דחשיב כאילו אינו וא"כ כ"ש נחתכו והט"ז השיגו דהמסמסה גרע טפי. וד"ז הגאון ז"ל בפלתי הביא ראיי' לדעת המחבר מהא דאמרינן בריש א"ט דעולא מנה ח' טריפות לאפוקי לקותא דרכיש בר פפא, וקשה הא הוא בכלל נחסרה והרי הוא בכלל חסורה וזהו ראיי' ברורה דהא באמת גם בריאה לקותא דמסמסה טריפה וכדלעיל סימן ל"ו סעיף י"א וכ"כ הרא"ש והרשב"א דשניהם הם ענין א' ולקותא בריאה לכ"ע טריפה ואעפ"כ לא אפקיהו א"ו דהוא בכלל חסורה אבל בכוליא א"א לומר כן כיון דחסורה כשר וכמעט אין להשיב ע"ז אם לא לדעת רש"י דסובר דלקותא דרכיש היינו מליא מוגלא, וזהו באמת בריאה כשר ואינו בכלל חיסרון אלא דדעת רש"ל כיון דמוגלא טריפה בהגיע למקום החריץ ובו תלי' חיותא כ"ש בנחסרה וא"כ לא קשה דנימא דהוא בכלל חסורה דמוגלא ל"ה חיסרון, אלא משום דבכוליא מקרו לקותא ובריאה כשר באמת ועיקר טעמי' משום לקותא וא"א למיכללי' בחסורה אבל להרי"ף והרמב"ם וש"פ הדבר ברור דנחתכה טריפה (נ"ל כשירה וכדעת הרא"ש והרשב"א וט"ו, ומ"ש הגאון בפלתי ראיי' לרש"ל ותוכן דבריו יראה דרכיש ואנן פליגינן בהא דלרכיש מוכרח דנחתכה כשירה ולדידן טריפה אין נ"ל דיהי' מחולקים בזה אלא דמ"ש לרכיש לא בעינן דיגיע לקותא למקום חריץ בזה יש לעיין וכמעט שדברי' מוכרחים לדעת רש"י דסובר דיפלח כליותי היינו לקותא תקשי למ"ד דלקותא כשירה ובפרט לדעת התוס' דר"י לא ס"ל לקותא דרכיש ור"י הוא מרא דהך מימרא וכבר הרגיש מהרש"א ז"ל בזה, וכמ"ש לעיל סימן מ"ד ותימה על הפלתי דאשתמיטתי' דברי מהרש"א בסוגי' זה אלא דלכאורה לא משמע כן בגמרא דף נ"ה ע"ב דאמרו הלכה כרכיש ואין הלכה כר"ע ודר"ע נמי לא אמרן אלא בקולשי' אבל בסומכא טריפה, וקשה ממ"נ האיך אמרו הלכה כרכיש הא רכיש מטריף אפילו לא הגיע לחריץ ואם נאמר כיון דהלכה כוותי' מיהו בהגיע לחריץ ואף דלית הלכתא כוותי' לגמרי מ"מ שפיר אמרו לית הילכתא כר"ע הא בקולשא (נ"ל בסומכתא) מיהו הלכה כוותי', וע"כ כיון דלית הלכתא כוותי' לגמרי שפיר אמרו אין הלכתא כוותי' וא"כ כיון דאמרו הלכה כרכיש מוכח דגם רכיש בעי דיגיע למקום חריץ וצ"ע לכאורה. וצ"ל דלהכי נקט בזה אין הלכה כיון דר"ע אמר ניקב סתם משמע בין בקולשי' ובין בסומכא גם משמע דצריך נקב מפולש וכמש"ל סימן מ"ג וא"כ ממ"נ לית הלכתא כוותי' דבקולשי' לגמרי כשירה אפילו בנקב מפולש ובסומכא אפילו באינו מפולש טריפה, ולר"ע בעי נקב מפולש משא"כ לרכיש בר פפא, מיהו הלכה כוותי' בהגיע לחריץ ודוק

(ב) במחבר כבשר המת שהבאיש. ט"ז בסק"ד הביא בשם רש"ל דחיסרון בפנים בכוליא ל"ש חיסרון וליתא דהא הקשו בגמרא והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא ואם הגיע לחוץ גם בריאה פשיטא דפסול, וריאה שנשפכה כקיתון אינו כשירה רק משום דחיסרון בפנים ל"ש חיסרון אבל בחוץ ודאי טריפה א"ו דמיירי שכל הכוליא שלימה רק בפנים היא מליאה מוגלא וכ"כ בפלתי ע"ש אלא דלא הבנתי דמה ענין חיסרון בפנים לכאן דהא ודאי קושטא דחיסרון בפנים ל"ש חיסרון בכוליא דלא מצינו שיהא חיסרון בפנים גרוע מחיסרון בחוץ וכיון דבכוליא אפילו חיסרון בחוץ כשר כ"ש חיסרון בפנים וגם מים זכים הם חיסרון בפנים כדלעיל סימן מ"ג ס"ב בהג"ה דבשר רע ונרקב הוא כניקב כ"ש מים זכים וכ"כ האחרונים שם דאפילו במים זכים אינה כשירה בלי שיור ד"ז, ואם נאמר דמים זכים לא הוי חיסרון והדר בריא למה לא יהי' כשר אף בלי שיור ד"ז א"ו הדבר פשוט דגם מ"ז הם כחיסרון אף בכוליא ומ"מ במוגלא טריפה דמ"ז אינם לקותא ואפילו חיסרון בחוץ כשר כ"ש מ"ז ומוגלא ועכורים וסרוחין הם לקותא ואפי' אם הקוליא בחוץ שלימה מ"מ טריפה וזה פשוט לע"ד

שם ברמ"א מכת חרב דינה כלקתה. הרבה פירושים נאמרו בזה והפר"ח מפרש דכאן מיירי שנבקעה לשנים ומה שהקשה בט"ז על מה שלא הגיה רמ"א לעיל לאסור בנחתכה י"ל דשם יש לפרש שלא נחתכו לגמרי וכמ"ש בפלתי אלא דבאו"ה לא משמע הכי, ובפלתי פירש דמכת חרב היינו שנעשו פצעים הרבה ע"ש. ובאמת משבת אין ראיי' דמה שמחללין שבת היינו משום סכנה אבל מ"מ אינה טריפה וכן בא"ח סימן שכ"ח ס"ג קיי"ל דעל כל מכה של חלל מחללין השבת אף דאינו טריפה בכך דהטריפה בעינן שלא יהי' שום רפואה ולא כיון בפלתי רק להביא ראיי' מתוס' דה"ל גרע ע"ש, וסיים דיש להתלמד למהרש"ל וסייעתו דמפיק לי' דנבקעה הכוליא דטריפה מיפלח כליותי וקשה לאידך מ"ד דמפיק לקותא ובפרט דר"י לא ס"ל לקותא דרכיש לדעת התוס' ור"י היא מרא דהך מימרא דאהדרו לי' רבנן לר"י ע"ש, ותמיה לי למה תלה הקושי' במהרש"ל הא גם רש"י פי' דהוא בכלל לקותא ובאמת התוס' הקשו עליו וגם במ"ש דמרא דהך מימרא הוא ר"י כבר קדמו מהרש"א להקשות כן אתוס' ולמה לא הקשו כן על רש"י דסובר דיפלח היינו לקותי' ור"י ממעט לקותא ועיין בסוגיא שם וכבר כתבתי לעיל סימן כ"ט ליישב קושיות מהרש"א בדבריו גופא וע"ש

גם י"ל על פי מ"ש סימן כ"ט דאף לעולא דמפיק לקותא היינו מהלכה למ"מ ומ"מ טרפה אם כן לא קשיא כלל לעולא כיון דמ"מ היא טרפה אלא דמ"מ קושיית מהרש"א קשיא דהא לר"י לא מרבינן רק אלו טרפות לאפוקי מה דלא הוי דומיא. ונראה עוד ליישב דהא באמת יש להבין בלישנא דאמר ריב"י לרבנן דהביאו ראיה מאיוב דנשפך לארץ מרירתו ועדיין איוב קיים ואהדר להו אין מזכירין מעשה נסים דאי לא תימא הכי יפלח כלותי מי קחיי אלא ניסא שאני, ולמה לו לכל האריכות ולא אהדר לי' כפשטא דניסא הוי, ולכן נראה דודאי בלאו הכי לא מסתבר למימר דניסא הוי דמנ"ל לומר כן דהוי בדרך נס ומה שנאמר רק את נפשו שמור הי' בדרך טבעי ולא ניסא ומה"ת למימר דהי' בדרך נס ואין סומכין על הנס ולכך הביאו רבנן באמת ראי' מן איוב דלא מסתבר להו דיהי' בדרך נס, אלא נראה דעיקר מה שהכריח לריב"י לומר דהי' בדרך נס ולהטריף בנקובת המרה היינו משום ההכרח שהי' לו מיפלח כליותי שהוא טרפה בהכרח וממילא מוכרחין לומר שהי' בדרך נס ואם כן אין ראי' להכשיר בנקיבת המרה דגם זה הי' נס, ובזה מדוקדק לשון הגמרא למעיין שם היטב, ולפי זה אם נאמר דניקבה המרה טרפה וקשה מאיוב וצ"ל דהי' נס ומנא לי' זאת וצריך לומר מיפלח וכמ"ש, ואם ק במתניתין דנקט בין הטרפות נקיבת המרה כריב"י ממילא מוכרח דלקותא טרפה, דאם לקותא תהי' כשרה אם כן קשה מאיוב שנאמר דהי' מעשה נסים מנ"ל הא ואם כן ל"ה כלל דברי התוס' דלר"י דאמר א"ט אינו טרפות כלקותא כיון דלא אידכר במתניתין דפשוט הוא דהוי בכלל ניקבה המרה, דמוכרח המתניתין כריב"י ולהכי לא איתני בהדיא במתניתי' משום דמוכרח הוא מנקיבת המרה אבל באמת גם ר"י מודה דהוי טרפה ומוכרח הוא מדפסק כריב"י במרה, ואף דהתוס' כתבו דלר"י לא מטריף לקותא היינו משום דהתוס' לשיטתייהו אזלי דסברי דלא כמהרש"ל דיפלח היינו לקותא דטרפה אלא דאף דאינו טרפה מ"מ צריך רפואה וא"כ אינו מוכרח כלל דלקותא יהי' טרפה ולכך כיון דלא דמי לטרפות דמיתני במתניתין באמת צ"ל דהוא כשרה, אבל לרש"י דסובר דיפלח היינו לקותא י"ל שפיר דגם ר"י מודה בי' והוי