חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות צ

מבניקב וא"כ הטור דספוקי מספקא לי' אי ניקב עדיף או נחתך וכיון דיש פנים לומר לפי תירוץ הראשון דאף דניקב כשר מ"מ נחתך טרפה לזה כתב אפילו ודוק היטב

והנה רש"י פירש בפרק בהמה המקשה אמשנה דחותך מן טחול וכליות דלהכי נקט מן טחול וכליות משום דלא מיטרפי בהו, ומזה הבין הרשב"א דס"ל דכעת בעה"ע דסובר דלישנא בתרא עיקר דסובר ניקב לחוד ונחתך לחוד, ותמה עליהם למה פסקו להקל באיסורא דאורייתא, ולפי הבנת הרשב"א בדברי רש"י קשה ללישנא בתרא (במה דנקט טחול ניחא) דניקב לחוד כלל אבל ללישנא דה"ה בהמה נמי א"כ קשה למה נקט טחול וכליות ועיין פלתי, ונראה דהא בלא"ה יש להבין דמשני בהמה נמי איסורא וא"כ דכיון דבהמה אסורה משום טרפה מנ"מ אם אסורה גם כן משום אמ"ה, ועיין מ"ש בפלתי נפקותא וזה דחוק, ובאמת י"ל נפקותא בפשיטות אי מותר ליתנו לבני נח דטרפה מותרת להם ואמ"ה אסור להם וא"כ אסור לישראל להושיט לו משום לפני עור ובזה נסתר מה שתירץ על בעל העיטור, אך מ"מ זה דוחק דבשביל כך לא הל"ל דהנחתך אסור וליתני כליות לחוד דבזה הבהמה מותרת, ולכן נראה על פי מ"ש הרשב"א לקמן סי' מ"ד בכוליא דקיי"ל דבניטלה הכוליא מחמת חולי דטרפה כיון דהקטינה וכבר נטרפה ואיך תחזור להכשרה וכ"פ בש"ע סע"ו ומהרש"ל השיג דמה בכך ובאמת חוזרת להכשירה, ואם כן ההד"נ בדין טחול דאי מינקבי בסומכי ואח"כ חותכה דחוזרת להכשירה כמ"ש וזה פשוט וברור, דכי היכי דבכוליא מצי לחזור להכשירה הוא הדין בטחול ואם כן אם אח"כ מושיט ידו וחותך הנשאר באופן שלא ישאר כלום ממנה דכשרה, וכן נראה דעת הרמב"ן והביאו הרא"ש בפ' בהמה המקשה בנחתכו צומת הגידין וחתך ברגל למעלה מהם דכשרה ועיין ברא"ש, וא"כ בטחול אם חותך אח"כ הטחול כולה דחוזרת להכשירה וא"כ אתי שפיר הא דמשני דהוא הדין אפילו בהמה נמי אסורה אם לא חתך כל הטחול ונקט איידי, ואי קשיא מאי נ"מ י"ל דטובא נ"מ דחותך אח"כ הטחול והבהמה שריא ולהכי נקט דמ"מ הנחתך אסור משום אמ"ה, וזהו כונת רש"י דנקט טחול וכליות משום דלא מיטרפי בהו היינו לא מיטרפי כלל ללישנא בתרא וללישנא קמא לא מיטרפי בנטילתן וא"כ יש נפקותא אם ינטל אח"כ ואין הכרח כלל דרש"י פסק כללישנא בתרא ודוק

ובזה אפשר ליישב דעת בעה"ע דתמה הרשב"א עליו דאיך מיקל בספק, ויש לומר עפמ"ש לקמן סימן מ"ד על דברי רש"י דסובר דיכול לחזור להכשירה וקשה מאי דאמר בש"ס גבי מרה דר"י ב"י מטריף ואהדרי' לי' מאיוב דאמר נשפך לארץ מרירתי ואפ"ה איוב קיים ואהדרי לי' דאין מזכירין מעשה נסים דאלת"ה יפלח כליותי מי קאיי ופירש"י והאי לקותא היא וקשה דלמא אח"כ ניטלו כל הכליות של איוב וחזר להכשרו ויכול להתקיים זמן רב ע"ש, ומזה מוכרח דלא כמהרש"ל, מיהו לפ"ז י"ל דחכמים דלא ס"ל דמעשה נסים הוא וקשה מיפלח כליותי וצ"ל דבאמת רבנן דמכשרי במרה סוברים כמ"ש מהרש"ל ואין ראי' מכליות די"ל דאח"כ ניטלו לגמרי וכמ"ש שם, ועיין מ"ש לעיל סימן מ"ב ולקמן סימן מ"ד, וא"כ לדידן דקיי"ל להטריף בנקיבות המרה כר"י בר יהודה הה"נ בהא קיי"ל דאינו חוזר להכשירו וכמו שהוכחתי וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה נקט טחול וכליות, ואין לומר משום דאין מטריפין בהו הא באמת לתירוץ ראשון נטרפה וכנ"ל, וע"כ צריך לומר דס"ל כרבנן דמכשרי נקיבות המרה כדמוכח מאיוב ולא ס"ל דמעשה נסים הי' ומיפלח כליותי אין ראי' דתוכל לחזור להכשרה וההד"נ באיוב, ובזה אזיל תירוץ הא' וא"כ אנן דקיי"ל כריב"י דבכוליא אינה חוזרת להכשירה א"כ אין לומר כתירוץ הראשון דקשה למה נקט טחול וכליות ועכצ"ל כתירוץ הב' דבאמת הבהמה כשרה ותירוץ השני מוכרח, ולהכי ספק בעה"ע כוותי' לדידן דקיי"ל כריב"י בנחתך כשרה וא"ש ודו"ק

ומה שהקשה עוד הפר"ח דלדידן לא איצטריך לתירוץ הש"ס לחלק בין ניקב לנחתך דלדידן א"ל דנחתך בקולשא ובש"ס לא פריך רק לר"ע דלא מפליג בין קולשא לסומכי י"ל גם כן דהא אף לר"ע איכא לאוקמי בנחלק הטחול לשנים דלדידי' בעינן נקב מפולש, ועכצ"ל דפריך מדלא נקט נמי כבד אלא ודאי דמיירי בכל מקום שיחתוך ובכבד בעי שיור במקום מרה וא"כ אף לדידן צ"ל דמיירי בין בקולשא בין בסומכי ודוק, ועיין פלתי שהרגיש ג"כ בקושיא זו דחתך מחצית הטחול כו' פ"ש

או י"ל בקצרה דהא באמת יש להבין דילמא מיירי בחתך בעובי הטחול וחלקה לשנים כנ"ל ושפיר י"ל דפריך מדנקט טחול וכליות משמע דטחול דומיא דכליות וכ"ה דבכליות בכ"מ שיחתוך אינה טרפה הוא הדין נמי בטחול כיון דבחדא קתני להו ואם כן קשה מאי משני הה"ד דבהמה נמי אסורה וקשה דהא אכתי לא דמי טחול לכליות דשם הבהמה כשרה באמת וכאן בהמה גופא אסורה, וצ"ל בהך תירוצא כמ"ש מהרש"ל לקמן סימן מ"ד דסובר דהה"ד בנחתכה הכוליא דטרפה בהגיע למקום חריץ וא"כ י"ל דבין בטחול ובין בכליות הוא הדין דבהמה גופא נמי אסורה ובאמת שניהם שוין, מיהו אנן לא קיי"ל כמהרש"ל כמו שדייק הרשב"א מדלא נקט פסול בזה ובזה נחתך עיין בתה"א דף נ' ע"ב ולקמן סימן מ"ד מש"ש, ואם כן א"ל כתירוץ הא' דא"כ לא הוי טחול דומיא דכליות דכאן בהמה אסורה ובכליות מותרת וצריך לומר כתירוץ שני ותירוץ הא' לא אתי כהלכתא, ולהכי פסק בעל העיטור כתירוץ השני דהוא מוכרח לדידן דקיי"ל בנחתכה כשרה בכוליא ואכתי לא הוי דומיא ודוק. ובזה נמי מיושב מה שטען הפר"ח דלדידן איכא לאוקמי בקולשא דע"כ עיקר הקושיא דמיירי דומיא דכליות ולק"מ

שם ואם מים בטחול כו'. דעת כל האחרונים הוא דלא כב"ח אלא דאין חילוק בין מים זכים או עכורים בטחול ואם אין שיור כדינר זהב טריפה, אלא הט"ז בסוף סימן זה דעתו נוטה דחיסרון בפנים בטחול לא שמי' חיסרון כמו בריאה ומסיים דמסתפינא להקל והפר"ח הכשיר בפשיטות ודודי זקני הגאון בפלתי פי' כן מעשה דראב"י שהביאו לפניו טחול נפוח והי' הנפח מלא מים זכים והי' בפנים כמראה שעוה וציוה לגוררו בסכין, ואח"כ בדק בפנים ומצא שלם מכל צד והכשיר וכנ"ל והובא גם בט"ז ס"ק וי"ו ופי' בפלתי דלא הי' שיור כדינר זהב רק דהי' שלם מכל צד ואינו רק חיסרון בפנים ע"ש שהאריך ולפע"ד צ"ע דא"כ למה הי' מצוה לגררו, לו הי' לבדוק רק בחוץ אם הוא שלם בחוץ מכל צדדים חיסרון בפנים מיקרי והוא כשר ולמה הוצרך לבדוק בפנים וכמעט מוכרח בהיפך והוא צ"ע ובאמת מה שהביא הט"ז לראיי' מדלא אמר כן אטחול דכשר בריאה פסול בטחול כמ"ש בכוליא דכשר בריאה פסול בכוליא והיינו מוגלא, ז"א כלום דבשלמא התם אתי לאשמועינן דאע"ג דנקב כשר בכוליא ופסול בריאה מ"מ בשאר דברים אין מדמין זו לזו, ולאפוקי מבני מערבא דסוברים דהפסולים בריאה כשר בכוליא, אבל כאן יש לומר באמת דגרע מריאה, כי היכי דגרע מריאה לענין זה דפוסל בלי נקב מפולש בלא נשתייר כעובי דינר זהב. ולכאורה יש להביא ראי' מדפריך בריש א"ט ולחשוב נמי דר"ע דניקב הטחול טרפה ומסיק דכולי ניקב חשיב בחדא, ואכתי קשה הא פש להו חדא דהא בטחול גם חסרון בפנים פוסל, ובשאר נקובים אין חסרון בפנים פוסל ובטחול פוסל אפילו חסרון בפנים וא"כ אייתר לן חדא, אלא ודאי גם בטחול אינה פוסל חסרון בפנים וכדעת הט"ז

איברא די"ל דודאי לר"ע דבעי נקיבה כל הטחול ואפילו לא נשתייר כעובי דינר זהב, כל שאין הנקב מפולש הוא כשר כמו בכל ניקובים דעלמא שפיר י"ל דחיסרון בפנים ל"ש חיסרון בטחול כמו בכל ניקובים משא"כ לדידן דלא בעינן נקב מפולש צריך שיור כדינר זהב, א"כ גם בבשר שבטחול תלי' טריפות א"כ י"ל דגם חיסרון בפנים שמי' חיסרון וא"ל דתקשי לדידן דלא קיי"ל כר"ע וא"כ חיסרון בפנים שמי' חיסרון א"כ ק' אתנא דבי ר"י די"ט הם דלדידן י"ל כמ"ש הדרישה, דהטעם משום שיגיע לקותא לכרס וא"כ הוי בכלל כרס שניקב וכולה נקובי חשיב בחדא והגמ' לא פריך רק לר"ע דלא מחלק בין סומכי' לקולשא וכנ"ל אבל לדידן אין לחשבו כלל דהוי בכלל כרס שניקב ודוק

ואמת כי בזה י"ל קושיות התוס' ברא"ט דהקשה למ"ד דלית לי' האי דר"מ חסר להו חד ולפ"ז ניחא די"ל דהך מ"ד סבר דלא כר"ע רק כהלכה דבעינן שיור בסומכי' כדינר זהב וא"כ גם חיסרון בפנים שמי' חיסרון ואייתר לן הך דטחול דהוא חיסרון בפנים ואינו בכלל כל הנקובים ודלא כסברת הדרישה מיהו בקושי' זו י"ל דהא מבואר בפא"ט דף נ"ד ע"ב דרבא הוא דפליג עם ר"ש דסבר דבוקי דאטמא דשף מדוכתי' כשירה, ור"ע משמי' דרבא אמר דניקב הטחול טריפה וא"כ לדידי' חיסרון בפנים לא שמי' חיסרון ול"ל דמעייל טחול דגם זה ככל נקובים הוא אך שאר קושיות התו' שהקשו לעולא דלא ס"ל דרכיש חסר מח"י טריפות, וכן הקשה למ"ד נקרע רוב חיצונה זהו בשר החופה רוב הכרס חסר להו חדא ולפ"ז ניחא די"ל דהם סוברים כהלכתא דלא מיטרף רק בסומכי' ובעינן שיור כדינר זהב א"ב גם חיסרון בפנים שמי' חיסרון ואייתר חדא, וא"כ י"ל דעולא דמפיק לקותא מעייל חיסרון בפנים והך