חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות פז

השערה וכדפרישית לעיל, ובכה"ג ודאי לכ"ע גם בושט שעברה המחט גם לחוץ לפי עומק התחיבה והבדיקה להקל שמא מ"מ נשאר כחוט השערה שלם בחוץ, ואם כן גם מזה ראי' למאי דפרישית דאם ידוע שלא ניקב לחוץ ודאי א"צ בדיקה כלל על קורט דם, ואפילו יש ק"ד בחוץ כשרה דהקוץ אינו מעלה ולא מוריד, דכיון שלא ניקב לחוץ והקורט דם נמי אין בו כדי להטריף שהרי באצבע נשאר שלם, גם ראיית הצ"צ בזה נכונה במה שכתבו רוב הפוסקים לחלק בין מצד אחד כשרה אף בנמצא ק"ד בחוץ אם לא נמצא כנגד פי המחט ממש אבל אם נמצא סביבת המחט כשרה, והביאם בש"ך ס"ק י"ז, ואם כן איך תחמיר בנמצא טפי מבתחוב, וראי' נכונה היא, ובפנים מאירות ביקש לדחות דתחוב עדיף לענין זה, דבנמצא י"ל שניקב וחזר לפנים אבל אם נתחב והק"ד אינו כנגד המחט לא תלינן שניקבה וחזרה ושוב נתחבה, ולא נהירא כלל להחמיר בנמצא טפי מבתחוב דגם בתחוב כי היכא דחיישינן שחזר לפנים אף שאינו ניכר רושם בתחוב נמי ניחוש שחזרה המחט בעקום ונשאר תחוב קצת ממנה, ודוחק לומר דאיירי שהמחט נתחב בשוה מצומצם דה"ל לחלק בכך, ועוד דהם דייקו מן הברייתא דקשיא להו במחט שנמצא בבית הכוסות מצד א' כשרה משני צדדין טרפה נמצא לי' קורט דם בידוע שלפני שחיטה, וקשיא להו מה בין צד א' לשני צדדין ביש ק"ד אפילו מצד א' טרפה ובאין ק"ד אפי' משני צדדין כשרה, וע"ז תירצו דמשני צדדין אפילו הק"ד סביבות המחט טרפה, משא"כ מצד א' בעינן כנגד פי המחט ממש, והשתא כיון דמצד א' כשרה אפילו יש ק"ד בחוץ ובמונח טרפה ביש ק"ד בחוץ, אם כן אדתני משני צדדין טרפה ליתני רבותא טפי אפילו נמצא אם יש ק"ד בחוץ טרפה דהא זו עיקר קושית ראשונים דבק"ד אפי' מצד א' טרפה, ואם כן אדתני משני צדדין טרפה הא בכה"ג אפילו מצד א' טרפה, ואם כן כ"ש דתיקשי אדתני משני צדדין ליתני נמצא טרפה, דבאיכא ק"ד גם בנמצא טרפה, אלא פשוט בנמצא אינה טרפה בשביל קורט דם

והבא לומר כדברי השואל בצ"צ שהביאו שם אין מזיחין אותו, שכונת רמ"א שודאי יש מחט שניקבה ועי"ז באה סרכא זו שכוונת רמ"א שניקבה מעבר לעבר, והרב בעל פנים מאירות חרה אפו בו וכתב שטח עיניו מראות דלמה כתב רמ"א עי"ז באה סירכא זו ל"ל סרכא הא בלא"ה בניקב מעבר לעבר טרפה], ובמח"כ הגדול לא האירו דבריו בפנים מאירות בזה, דיש לפרש בפשיטות שזה טעם להצריך בדיקה, שמאחר שיש שם סירכא צריך אם לא ניקב מעל"ע לפי שיש לומר בודאי יש שם מחט ועי"ז באה סירכא זו וא"כ מוסב על טעם הבדיקה ואדרבא לשון רמ"א משמע שבדיקה מועלת להכשיר וכמ"ש בפלתי, דאל"כ בדיקה זו מה טיבה, ועוד נראה דודאי הסרכא גם כן היא קרום ואיל לא הי' סרכא והי' נשאר מעט שלם בחוץ היינו מכשירין כיון שלא ניקב מעבר לעבר וסגי בשיור כל דהו אבל הסרכא שהיא קרום דק אף שנראה סתום בצד השני כאשר עין ראתה ותעידה מ"מ זה הקרום בא מן הסרכא והוי ניקב מעבר לעבר דהסירכא עצמה היא קרום הנשאר ונקב מעבר לעבר היינו עד מקום הסירכא

אח"כ עיינתי בפנים מאירות ח"א וכתב שם גם כן סברא זו דחיוי ברייתא דאכלי קוצי הוה כנמצא הקוץ בפנינו וא"כ הגע עצמך לדבריו גופי' נימא דאם יש קורט דם בחוץ בושט לבד יהי' טרפה דכיון דקים לן שבאו קוצים בושט ורמ"א גופא לא קאמר רק בנמצא א"כ דבריו סותרים את דבריו, דלפי דבריו אפילו בושט לא יזיק קורט דם בחוץ אפי' נמצא קוץ וכן בבית הכוסות מה לי נמצא או לא נמצא נטריף בק"ד לחוד והא ודאי ליתא

וגם הלום ראיתי שם בח"א שאלה א' הקיל באווזות שמלעיטין אם נמצא ק"ד כשמפרידין הוושט כשגוררין הדם נחסר קצת מעור זה וקצת מעור זה דלדעת הפוסקים כעולא לא חיישינן שניקב, ואני אומר חלילה בזה דהא גופא קולא גדולה לפסוק כעולא שהוא נגד פשט הש"ס וכבר דחו כל הפוסקים הראיה מבית הכוסות לוושט אם כן הבו דלא לוסיף עלה. ועוד אפי' לשיטת הרא"ש דמפרש דלא חיישינן שמא ניקב י"ל דמ"מ צריך לבדוק בחוץ כמו בבית הכוסות בסימן מ"ח דהופכין אותו, וא"כ י"ל לפירש"י דס"ל דלענין נקב א לושט בדיקה בחוץ א"כ בושט אי אפשר להכשיר כשניקב כל הפנימי ושלטה הלקותא גם בחיצון, ואין כאן סמיכה רק על סברת הט"ז דהוי ע"י חולי, וכבר השגתי על הט"ז דבשלטה הלקותא במקצת החיצון ודאי יש לחוש לנקיבת החיצון דושט אין לו בדיקה מבחוץ אף לענין נקב ואין לנו להכשיר רק אם חזינן דלא שלטה כלל בחיצון דאין דנין על הנקב רק מכח הלקותא לכן לא מחזקינן ריעותא בחיצון כלל ע"ש במ"ש בפנים וא"כ נראה שדי לנו להקל בלא שלט הלקותא בחיצון כלל, ומ"ש רמ"א אם אינו נקוב משני צדדין יש לפרש שני צדדין של פנימי באופן שאין ריעותא בחיצון וכ"כ בנה"כ אף דלשון שאין קורט דם בחוץ משמע לכאורה בחוץ בעבר השני אף שיש ק"ד בצד הפנימי של החיצון מ"מ כיון שכולם צווחו על המנהג לבטלו די לנו להקל בלא שלטה הלקותא בחיצון כלל, וכן ראיתי בימי חרפי נוהגין בארץ הגר שמלעיטין עם מין קטניות שקורין טירקשין ווייץ ונהגו לקלף הוושט ולראות אם אין ריעותא בעבר השני שנראה שלא שלטה הלקותא בחיצון ולמנהג זה יש מקום סמיכה כיון שאין שום ריעותא בעור החיצון משא"כ בנמצא ק"ד גם בצד השני ושלט בחיצון יש להטריף בפשיטות וכן עיקר, ובמח"כ של הרב בעל פנים מאירות החמיר במקום שהי' לו להקל והקיל במקום שיש להחמיר: סימן

מב

(ב) מחבר ניטלה ביד כו' טרפה ורבים מכשירין. וכן כתב הפר"ח ודודי הגאון ז"ל בפלתי שעליהם אנו סומכין להכשיר בדין של בה"ג הנזכר בסעיף ג' שאח"ז, והנה ראיות המכשירין ממתניתין דתנן ניטל הכבד טרפה ומשמע שאינה טרפה זולת מטעם ניטל הכבד, ואף שאם ניטלה הכבד א"א שתתקיים המרה דבמה תתקיים ומ"מ לא מטריפינן רק נטולת הכבד ולא משום מרה, והתוס' בריש א"ט נדחקו בזה, ויש לדקדק לפי מה דקיי"ל דגם בנמצאו שני כבדים טרפה והטעם הוא דכל יתר כנטול דמי וכתבו הטעם דאף שאינו ניטל ואפשר שיתקיים מ"מ א"א שהבהמה תתקיים ביתר כמו בניטל א"כ י"ל דלהכי נקט במשנה ניטל הכבד להודיענו שהיא טרפה בניטל הכבד לבד ואף שבניטל גם המרה חסרה מ"מ אתי לאשמועינן שגם בכבד תלי' טרפות ונ"מ בשני כבדים ומרה א' דטרפה אף אם לא תנטל הכבד והמרה תתקיים ומ"מ הא טרפה משום נטולת הכבד, ואין לומר דס"ל להנך שהביאו ראי' זו כהרמב"ן שהוא כנטול עם המקום שהיתר דבוק וא"כ בשני כבדים באמת כשרה או כהרשב"א דס"ל דאינו רק כניטל היתר לבד ובאמת בתרי כבדא כשרה דהא ראבי' כתב וכדאשכחן תרתי מרירותא כשרה אפילו ניטל כולה כשרה ואם איתא דס"ל כרמב"ן ורשב"א אף דניטל כשרה מ"מ ביתר טרפה דהא נקובת המרה טרפה ואם אינן דבוקים אפילו למאן דמטריף בניטל מ"מ כאן מכשיר לפי' הרשב"א הרמב"ן וצ"ל דסבירא לי' דלהכי יתר כנטול דמי שסופו להנטל וא"כ הרי הוי טרפה משום נטילת המרה, מיהו מ"מ אין קושיא לדידן דקיי"ל דדמי לנטול אבל מ"מ אינו נטול ואין סופו לינטל וא"כ י"ל דבאמת היא חסירת המרה וא"צ למה שדחקו בתוס' ודוק

אך יש לדקדק לדעת המכשירין בניטל המרה נהי דניטלה המרה כשרה מ"מ נחוש שמא טרם שנטלה לגמרי היתה נקובה דודאי אין דרך שתנטל כאחת ומיד כשניטל ממנה מעט כבר נטרפה הבהמה ואיך תחזור להכשירה וכעין מ"ש המחבר לקמן סימן מ"ד סעיף ו' בכוליא דצריך להיות ניכר שניטלה מתחילת ברייתה ואם כן גם כאן נצריך שתהיה ניכרת שניטלה מתחילת ברייתה וצ"ל דס"ל כדעת מהרש"ל דבאמת אם חזרה להכשרה כשרה בזה אף דמקודם היתה טרפה מ"מ כשחזרה להכשרה באמת היא כשרה, והשתא קשה מאי הקשו לר"י ב"י דס"ל ניקבה המרה טרפה מאיוב שהי' קיים אף ששפך לארץ מרירתו וקשה דילמא אחר ששפך לארץ מרירתו חתך המרה לגמרי ונטולת המרה כשרה ואף שנטרף בנקיבת המרה מ"מ חוזר להכשירו ואפשר שיחי' זמן רב, וצ"ל דס"ל דודאי אם נקבה שוב אינה חוזרת להכשרה מיהו בניטלה מסתמא אמרינן שניטלה מתחילת ברייתה ולא מחזקינן ריעותא בסתם ( ) או דאפילו ניטלה מחמת חולי ניטלה בפעם אחת ודוק וצ"ע, ועמ"ש לקמן סימן מ"ד סעיף ו' בס"ד ובזה נמי מיושב קושית מהרש"א על פי' הר"י מאורליינש הא אר"י הלכה כסתם משנה וע"כ סתמא ב' לאו סתמא הוא והקשה המהרש"א לפ"ז למה אמר הלכה כר"י, ולפ"ז ניחא דאתי לאשמועינן דאף אם ניטלה אח"כ אינו חוזר להכשרה

(ג) במחבר אם חסרה המרה כו' קורע הכבד כו' דין זה כתב בה"ג והאחרונים תמהו דכיון דעיקר טריפות המרה תליא