חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות פו

המחט וחזרה הא עיקר החילוק בהא דחיישינן בישב לה קוץ שמא הבריא ושם פסק הראב"ן ורא"ש כעולא דלא חיישינן שמא הבריא כמו דלא חיישינן בבית הכוסות שמא הבריא אלא דהפוסקים חלקו עליו דדוקא בושט חיישינן שחזרה המחט משום דפעיא בי' כמבואר זה בפוסקים משא"כ בבית הכוסות דמינח נייח עכ"פ בבית הכוסות כולן שוין דאין חוששין שניקב וחזר לאחוריו אם כן כשאנו רואין שהבשר שלם תחת המחט ויפה אפילו יהי' בצד השני קורט דם מ"מ הרי לא ניקב מעבר לעבר ואין סברא כלל להטריף וא"כ אי הוה עובדא דר' בכה"ג שהבשר שלם בצד השני תחת התחיבה שלם ויפה איך אמר בפשיטות מתני' היא המסס ובה"כ שניקבו לחוץ הא ודאי לא פשיטא הוא, גם קשה למה השמיטו חידוש זה הרי״ף והרמב"ם דאם יש קורט דם בחוץ אפילו נתחב במקצת מצד השני ובאמצע שלם ויפה מ"מ טרפה, לכן הדבר ברור לפענ"ד דאדרבא אם תחוב במקצת ואינו מעבר לעבר א"צ בדיקה כלל דהא לעולא אפילו בושט לא חיישינן שמא הבריא ובבית הכוסות כ"ע מודו כדפרישית, ואם כן רבי שהפכה הוי עובדא שראה שהמחט תחובה בעומק ולא יוכל להרגיש בצד הפנימי אם אינה עוברת מעבר לעבר דאפשר שחוד המחט עברה לצד השני כמעט בשוה עם עור החיצון מפולש רק שהנקב דק מחמת חוד המחט והפכה רבי לקולא שמא נשאר איזה חלק כקליפת השום מן העור החיצון שלא ניקב מעבר לעבר ובזה יוכשר מחמת שאינו מפולש ומצא רבי קורט דם היינו צרירת באותו הדק שנשאר שלא עברה המחט ולזה דן אותו כנקוב שהרי המחט קלקלה אותו החלק כקליפת השום שנשאר מן העור והא ודאי מילתא דפשיטא שצרירת דם אינו נדון כעור דכבר ניקב ונתקלקל רק מחמת צרירת הדם לא נראה פי המחט מעבר לעבר, ולזה אמר מתניתין היא המסס ובה"כ שנקבו לחוץ דהיינו לחוץ. ובזה ניחא קושית הב"י שהקשה בסימן מ"ח מה בין צד א' לשני צדדין כיון דיש קורט דם גם בצד השני אפילו מצד א' טרפה, ודחק הב"י והאחרונים למאד ועמ"ש בסימן מ"ח סק"ח בחידושי שחברתי בילדותי, א"כ הדבר ברור כדפרישית דכל שידוע שפי המחט לא עברה ונשאר באמצע בשר שלם אינו מזיק קורט דם שבחוץ כלל דלו יהי' שניקב משני הצדדין אין כאן נקב מפולש, ובזה ניחא מה שדייקו התו' בפרק אלו טרפות דף נ"א ע"ב למה נקט המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ, ובזה ניחא דקמ"ל דבעינן מפולש מעבר לעבר ואפילו ניקב משני הצדדין ובאמצע נשאר שלם מ"מ אינו טרפה עד שינקוב לחוץ מעבר לעבר

אמור מעתה בהתרועע היסוד יפול הבנין שאפי' נדמה סירכא לקורט דם א"כ נאמר אם מחט תחובה בצד א' והבשר שלם ויפה תחתיו כיון דהמחט בפנינו וחזינן דלא ניקבה אפילו יהי' קורט דם בצד שני אין כאן טרפות וכ"ש סרכא, ומזה אנו דנין כיון דרובא דרובה אין המחט רק בקצת מן העור והסירכא מעבר השני והבשר שלם באמצע וכן כמה פעמים שתחוב לרוחב בתוך החדרים הקטנים אשר רחוק למאד וכבר ניקבה המחט מעבר לעבר וחזרה לאחורי' ונתחבה לרוחב החדרים הקטנים וכיון דשכיח הסרכא ואם כי לרוב יש שם מחט ואפילו לא נמצאת אפשר שנאבדה בפירוש וגם תחת הסרכא הבשר שלם ויפה זה לאות שכל שיש שם תחיבת מחט כל דהו גורם הסרכא אף שלא נקב כלל רק מכח איזו קלקול של הבית הכוסות ובאב התחיבה ומתחמם האבר עד שע"י לכלוכית המתמצה בגוף בא הסירכא אף בלא נקב וכמו שמצינו בריאה הסמוכה לדופן ביש מכה בדופן גורם הדופן לקלוט הריאה אצלו כדאיתא בגמרא דף מ"ח ואף שאינו דומה לגמרי דשם מקום המכה קולט וכאן הסרכא בצד השני ותחת המחט הבשר שלם ויפה מ"מ עכ"פ גורם כאב וליקוי בבית הכוסות עד שקולט לטרפש הכבד בסירכא ומ"מ לא מיטרפא בהכי כיון דלא ניקב מפולש

ועוד דעיקר יסודו של בעל צ"צ הוא משום דסירכא דמי לק"ד לא יצדק אלא לפי שיטת רש"י דאין סירכא בלא נקב י"ל דסירכא זו ג"כ ע"י נקב, אבל לשיטת התוס' וסייעתם דיש סירכא בלא נקב רק משום סופה להתפרק א"כ סירכא לא הוה כמו קורט דם דדוקא בקורט דם אמרינן אם אין שם מכה ק"ד מנין אבל בסירכא שהטעם משום סופה להתפרק א"כ אם אמרו סירכא בריאה שקרומה רך וכשמתפרקת מתנקבת הריאה לא יחוייב בבית הכוסות שעורו חזק שיהי' סופו להתפרק ולנקוב א"כ אין הסירכה ריעותא כלל. ולכאורה סוגיין דעלמא בדינה זו שנוהגין למעך בסירכות הוא כשיטת התוס' דטעם משום דסופה להתפרק ולעשות נקב בריאה דבזו י"ל כיון שעברה ע"י מיעוך אף אם תתפרק לא תנקב הריאה אבל לפרש"י דאין סירכא בלא נקב וסתימה דסירכא לא אהני שאין סופה להתקיים, א"כ מה בכך שעוברת הסירכא הא אנן מטרפינן משום היא גופה שאין סוף הקרום להתקיים ואם כשהסירכא חלושה, כ"ש שאין סופה להתקיים וא"כ לשיטות התוס' לא שייך ריעותא דסירכא בשאר אברים מאחר שלא מצינו רק בריאה שקרומי' רכים ונוחים להקרע משא"כ בבית הכוסות וא"כ נראה דגם בסירכא אם הבשר שתחת המחט שלם ויפה חזינן דלא ניקב מפולש, וכבר כתבנו דכפי הנראה אף אם יש קורט דם בצד השני אם באמצע שלם אינו מזיק הק"ד כדפרישית וא"כ די להחמיר באם הסירכא מכוונת נגד המחט, באשר כל גדולי האחרונים החמירו בזה ואם אין הסירכא מכוונת נגד המחט עכ"פ נ"ל לבדוק אם הבשר תחת הסירכא שלם ואם הוא יפה יש להכשיר וכן במונח ותחוב בחדרים קטנים לרוחב כמו ששכיח לפעמים גם יש להכשיר אם הבשר שתחתיו שלם ויפה בלא ריעותא אין להחמיר

וכ"ש אם המחט מונח על הפרש דאין להחמיר, הגם שראיתי בתשובת פנים מאירות שהחמיר אפילו נמצא על הפרש ועיקר טעמו דהש"ך בסימן מ"ח סעיף ח' בנמצא בתוך בית הכוסות א"צ שום בדיקה וכתב הש"ך דמשמע דאם נמצא קורט דם בחוץ טריפה ועל זה היסוד בנה מאחר שסירכא גרע מקורט דם, א"כ גם בנמצא יש להטריף ובאמת כבר השיג הצ"צ על הש"ך בזה ובתשובת פנים מאירות השיג על הצ"צ בזה ונ"ל עיקר כדברי הצ"צ כי מלבד מה שדחינו דסירכא אינו דומה לקורט דם אפילו בקורט דם עצמו אין דברי הש"ך נראין, דהא בש"ך גופי' סימן ל"ג ס"ק י"ג השיג על רמ"א במ"ש בושט אם לא נמצא קורט דם משמע בנמצא ק"ד אפילו נמצא טריפה והשיג בש"ך דלא נמצא כן בסה"ת ופירש דקאי אתחוב א"כ אפילו בושט גופי' אם יש קורט דם בחוץ אינו מוכרח שיהי' טריפה, וראיתי להפר"ח שהביא ראי' מהא דהפכה ר' ואמר אם אין שם מכה קורט דם מנין א"כ דהקורט דם עושה ריעותא כזו אע"פ שרחוק שאם שהמחט תחוב מ"מ אינו תחוב רק בקצת מן הבית הכוסות ע"כ הקורט דם מעיד על הריעותא שניקב מעבר לעבר א"כ בושט דפעיא בי' וי"ל שנפל הקוץ טריפה בקורט דם אפילו נמצא, ולפמ"ש לעיל בפירוש מילתא דרבי לא קרב זה אל זה כלל ואפילו לפי מה שהבינו הב"י ואחרונים דאפילו תחוב בקצת מן הבית הכוסות טרפה ביש קורט דם בחוץ, מ"מ י"ל דלא דמי נמצא לתחוב דתחוב וגם יש קורט דם מחזקינן טפי ריעותא כיון שהתחיל מעשה המטריף אבל נמצא לאו מידי הוא ועוד הדבר מוכרח לפמ"ש בסימן ל"ג ס"ק י"ד ליישב דעת התוס' שהביא הרשב"א דישב לה קוץ בושט מיירי שיש שם קורט דם והרשב"א הקשה עליהם איך אמר כולי חיוי ברייתא הכי אית הו אטו יש בכולן ק"ד, וכתבתי ליישב דנמצא אינו מעלה ואינו מוריד שהרי יודע שאוכלין קוצים ועוברין דרך הושט, אם כן אם מטרפת משום ק"ד בלא נמצא הוי כנמצא שהרי אנו יודעין שאוכלין קוצים ועוברין בושט, ודברים ברורים הם אף שהם מילי דקטנותא שחברתי בילדותי, אם כן תמה על עצמך נטריף בושט קורט דם אפילו לא נמצא כלל דהא ידענו שאוכלין קוצים והא ליכא למ"ד, וכ"ש דמה שכתב הפר"ח בנמצא ק"ד בפנים בושט טרפה דליתה, דגם הרשב"א אינו חולק בזה על התוס' דאף שיש ק"ד מ"מ בעינן תחוב ובלא נתחב ק"ד בפנים אינו כלום, ונלע"ד עוד ראי' לדברי הנ"ל מדברי הרא"ש פא"ט גבי ישב לו קוץ בושט שהראב"ן פסק כעולא דלא חיישינן שמא הבריא והביא ראי' ממחט שנמצא בעובי בית הכוסות דכשרה ולא חיישינן שמא הבריא, וקשה לפי מה שפירש הרא"ש גופי' דהבריא היינו נקב, אם כן מה ראי' מבית הכוסות דלמא התם כשרה כשרואין שלא ניקב בחוץ, וצ"ל דכשרה משמע אפילו בלא בדיקה, וקשה אם כי הא דהפכה רבי הא כשרה בלא בדיקה, ואי ס"ל דהי' במקרה קשה מנ"ל להביא ראי' דלמא הבדיקה היתה חיובית, וצ"ל כיון דאמר מתניתין הוא המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ, משמע דליכא שום רבותא ואי הבדיקה חיובית טובא קמשמע לן שצריך בדיקה, וקשה אכתי מאן יתיב בתווני דליבא של רבי לומר שלא הבדיקה על צד החיוב או על צד החומרא, וא"כ אכתי איכא לאשמועינן מעובדא דרבי שיצטרך בדיקה לכתחילה, ועוד מנ"ל לפרש כשרה בלא בדיקה דלמא כשרה בבדיקה קאמר וליכא ראי' לעולא. אלא נראה דהרא"ש אהא גופי' סמוך דקאמר מתניתין הוא וקשה הא קמ"ל שצריך בדיקה אלא ודאי מהא דרבי ליכא למשמע מני' מידי די"ל כדפרישית לעיל שהי' המחט עובר בכל העובי והי' צריך להתבונן אולי נשאר בו שלם כחוט