חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות פה

דאי הוא חוץ לריאה בלא"ה טרפה מצד נקיבות הריאה וא"כ ל"ק קושית הרשב"א דגם בריאה נחלק בקופה לגאו דבריאה לא מתוקמא באופן אחר זולת בכולה תוך הריאה דאל"כ בלא"ה טרפה מצד נקיבת הריאה וא"ש (דאין חילוק בין קופא לבר או לגאו) ודוק

אלא דאינו נראה לי דרש"י יסבור הפי' כן בקופא לבר כאין לפרש שכתבו התוס' דא"כ תקשי לי' קושית התוס', ולכן נראה לי דגם כוונת רש"י כמ"ש התוס' ולכן לא הקשו התוס' קושיתם על רש"י כדרכן בכ"מ ואף שכתב רש"י וחודה יוצא לחלל הבהמה היינו משום דבכבד איירי, וגם לשון קופא לבר משמע דמיירי לצד חוץ אבל באמת אפילו כולה בתוכו הה"ד והוא הטעם דאם הקופא לצד חוץ ודאי בא מבחוץ ודלא כמ"ש הב"י והתוס' הקשו על פירש"י דגם רש"י מודה דהדין הוא כן כמ"ש התוס' מכח קושיתם, ולכן הקשה הרשב"א שפיר שגם בריאה נחלק, מיהו י"ל כמ"ש הר"ן וכמש"ל, ובזה אזלי כל קושיות הרשב"א לדעת הפוסקים דבריאה לעולם כשר וקלישתא בכבד טרפה, וכ"פ באמת הרא"ש והפוסקים הנ"ל וגם רש"י י"ל כן ודוק

ופי' הרשב"א הוא דחוק מאד דלפ"ז כל דיני קופא לבר הם להך לישנא דסברא לי' דכבדא כריאה ולעיל דף מ"ה ע"ב איפלגי בי', ועוד דהא להרשב"א לעולם אמרינן דנכנס דרך הסמפון שכ"כ בת"ה כלל זה מסור אצלינו מרבנן דמכשירי וא"כ היכי אמרינן נקובי נקיב ואתאי סומפנא נקט ואתאי הא לעולם אמרינן סומפנא נקט ואתאי אלא דבקופא לבר חיישינן שניקב הסמפון ולא הל"ל רק דלא נקבה ומה ענין זה לסמפונא נקט כיון שאין הכשרות תלי' בזה וגם כיון דכתב הרשב"א דבריאה לא חיישינן שניקבה הקנה א"כ גם רבנן דמטרפי גם כן לא הטריפו מטעם דניקב קנה הריאה וע"כ הנהו רבנן ס"ל דנכנסה דרך הושט וע"ז אמר לשון נקובי נקוב ואתאי ומשמע דהך נקובי דקופא לבר הוא ג"כ על דרך זה, ועוד קשה להרשב"א דהיאך מכשיר בקופא לצד פנימי הא קופא אינה יכולה לינקב ואיך אפשר שנכנס דרך הקנה וצ"ל דכח פנימי מושך ודוחק כמ"ש הרשב"א בת"ה, ובאמת זה דוחק גדול דלפי"ז לא פריך כלל מבה"כ ואף שבזה גם הרשב"א הרגיש וכתב דהוי מצי לשנויי כן אלא דעדיפי משני זהו דוחק גדול דלמה לי' לאקשוי' מבה"כ מגופי' הל"ל דממ"נ האיך אפשר שיוכשר בקופא לגאו הא הוי מחק בחלל הגוף ול"ל מבה"כ דבה"כ י"ל דבאמת הוא בקופא לגאו וה"ל לאקשויי ממ"נ אי אפשר שיכשיר וגם מדלא משני הכא שכח הפנימי מושך ודוחק מכ"ז נראה כדעת רש"י, ואף שגם הרמב"ם פי' כרשב"א אין ראיה דלשיטתו אזיל דמטריף בנקבו סמפוני הכבד ולכך הוכרח לפרשו לאוקמי שנמצא בתוך סמפון דאל"כ בלא"ה טרפה משא"כ לכל הפוסקים החולקים על הרמב"ם והא ליתא הא נמי ליתא ובפרט שכל ראיות הרשב"א נדחו כמ"ש הרא"ש והר"ן והתוס', ומ"ש הש"ך בשם הרשב"א שגם דעת הרי"ף כן, המעיין בדברי הרשב"א שכתב וז"ל בת"ה דף ל"ו ובחידושיו ונראין דברי האלפסי שמביא הך דריאה כצורתה ולא חילק בין קופא לבר ופסק בקשיותא דזיתא לאיסורא ע"כ, וזהו דוקא לשיטתו שסובר שדעת רש"י אינו כן, משא"כ לתוס' ורא"ש דאף דמפרשי כפי' רש"י מ"מ אין מחלקין בריאה וגם בקשיותא דזיתא פסקו לאיסור א"כ אין ראי' כלל מדברי הרי"ף, ואדרבא לע"ד מוכרח איפכא מדברי הרי"ף דפירשו כפי' רש"י דאי כהרשב"א א"כ אין צורך לתירוץ הש"ס דאוכלין ומשקין דחקוהו והרי"ף הביא קושית הש"ס ותירוצו ואדרבא הי' להביא סברת הרשב"א דבפנים בלא"ה כח הפנימי דוחק ואפילו קופא מנקבת ומדכתב הרי"ף סתמא לקושית הש"ס ותירוצו משמע דסובר כרש"י וכן משמע ברי"ף גבי קנה הכבד דכתב דקיי"ל בכולהו לחומרא ולא הביא הך דלקמן דמשמע דטרפה בניקב קנה הכבד א"ו דהרי"ף מפרש כפירש"י ולכן הר"ן כתב דבריו על הרי"ף עפ"י פירש"י וכן נראה לי ברור בדעת הרי"ף ודוק, ולפ"ז יפה עשה המחבר שלא הביא דברי הרשב"א דיחידאה הוא רק האחרונים החמירו כדברי רשב"א

והנה הרמב"ם מפרש בבה"כ מצד א' היינו מצד החיצון והקשה הפר"ח איך יפרש במ"ש אוכלין ומשקין דחקוהו כיון דמיירי בצד החיצון ונדחק בזה, ועיין מ"ש דודי הגאון מהר"י ז"ל, ולע"ד נראה דודאי הרמב"ם מודה דמחט בחלל הגוף חוששין לנקובת איברים כמ"ש להדיא אלא דס"ל דמהני בדיקה כמ"ש הכ"מ והקשה היאך הכשיר הרמב"ם ותירץ דסמך על מ"ש לקמן דצריך בדיקה וכבר כתבו המפרשים דכל מקום דנקט כשרה משמע בלי בדיקה אלא דהרמב"ם לא ביאר שסמך עמ"ש לקמן משא"כ בברייתא דנקט כשרה ודאי משמע בלי בדיקה והקשו שפיר לבעי מיהו בדיקה, דליכא למימר דבאמת בעי בדיקה דברייתא על מה סמכה, בשלמא ברמב"ם י"ל דסמך עצמו על מ"ש לקמן משא"כ בברייתא ודאי לא שייך לומר כן וע"כ מיירי מצד הפנימי וקשה הא קופא אינה נוקבת וע"ז תירצו שפיר דאוכלין ומשקין דחקוהו, והרמב"ם הביא הדין כפשוטו מפני שסמך עצמו עמ"ש לקמן וא"ש ודוק

שם מחבר ואם הצד הדק שלו כלפי חוץ כו'. כתב העט"ז דאפי' חודה יוצא לתוך חלל הגוף לא חיישינן שניקבו בה הדקים וכן הוא דעת הרשב"א שמיישב דעת רש"י במ"ש שחודה יוצא לחלל וכן נראה לפע"ד מדברי התוס' והרא"ש שכתבו אין לפרש שהמחט יוצאת מקצתה לחלל הגוף דאם כן מאי פריך כנ"ל, ואי סבירא להו דדין המחט כדין מחט בחלל הגוף וטרפה הו"ל להקשות בפשיטות אי נימא דבכולה בתוך החלל בכל גווני כשרה דסמפונא נקט, וא"כ הא דאמרינן קופא לגאו ע"כ בשחודה יוצא לחוץ דבכולה בתוך הכבד כשרה בכל ענין אפילו אם חודה לצד פנים וא"כ קשה קושית הרשב"א וע"כ דגם הם סוברים כמו הרשב"א, ודוחק לומר דכונת התוס' דזהו פי' קופא לגאו כשכולה בתוך הכבד דא"כ הל"ל דכולה בפנים היינו קופא לגאו, אלא ודאי כוונת התוס' דקופא לגאו היינו אפי' בחודה לחוץ ואעפ"י כן לא הקשו על פי' זה וע"כ דסברי כרשב"א, וכן מלשונו קופא לגאו להך פירושא משמע אפי' קופא לבר בפנים

(ח) מחבר ניקב טרפש הכבד. כ"כ הטור בשם בה"ג, ומדברי הרמב"ם נראה דלא ס"ל הך דינא דמנה ע' טרפות וכתב שעליהם אין להוסיף ולא מנה זה ביניהם וכן נראה מהרשב"א שפירש כל הטרפות בנקובה ולא מנה זה ביניהם, וכן מדברי הר"ן ור' ירוחם נראה כן שכתבו על מ"ש בה"ג דהיכא דעבי' לי' כבדא חזינן לריאה דידה אי חיורה כו' עיין בב"י, וכתבו רי"ו ור"ן שאין לדברים אלו עיקר בגמרא ולא מנו אותו בכלל הטרפות והאי טעמא נמי שייך הכא דגם זה לא הוזכר בגמרא ואין לומר דשאני הכא דסוף הכבד לינטל והיא בכלל נטולת הכבד דא"כ למה לא נאמר כן בעבי' לי' כבדא א"ו דכיון שלא הוזכר אין להוסיפו והאי טעמא נמי שייך כאן ודוק, מיהו אנן קיימא לן להכשיר בעבי' לי' כבדא ובניקב הטרפש מטריפים, וכן פסקו כל האחרונים ז"ל

שם מחבר אבל אם נסרכה בסרכא. כא. הטעם כתבו ז"ל דכיון דאין הטרפות מצד עצמו רק מטעם נטילת הכבד א"כ אפילו קרום מחמת מכה מועיל, ובזה נראה ליישב קושית דודי זקני הגאון ז"ל דבס"ד דלא ידע דמתניתין לא מנה רק טרפות מצד עצמן ולמה ל"ק לי' מניקבה הטרפש, ולפי זה ניחא די"ל דס"ד דלא מנה במתניתין רק טרפות מוחלטות שאי אפשר שיחזרו להכשירן משא"כ בטרפות שאפשר שיחזור להכשירו זה אינו בגדר טרפה מוחלטת ולכן לא חשבה המשנה אותן משא"כ בריאה שניקבה ודופן סותמתה דכיון מצד עצמה היא טרפה אלא שהדופן הגין בעדה ואם אין הדופן בתכלית הבריאות בודאי אין הגנתו כלום ובדופן ודאי לא מהני קרום מחמת מכה ודוק

שם ברמ"א בנסרך טרפש הכבד. כתב רמ"א ודאי יש שם מחט, בדין זה נתחבטו האחרונים במחט תחוב ואינו מעבר לעבר ובצד השני יש סרכא, וראש המדברים בזה בעל צמח צדק דטרפה בכה"ג, ועיקר ראייתו דסירכא חמירא מקורט דם דיש ס"ל דסירכא שייך גם בשאר אברים שנקיבה פוסלת בהם, וראיתי מן האחרונים שמחמירין למאד אפילו בנמצא על הפרש מאחר שהעיד רמ"א שבודאי יש שם מחט שניקבה, וכבר פתח בהצלה תחילה בפלתי שם לצדד להיתרא, לזאת אענה חלקי בזה והוא דמעיקרא דדינא שסבור הצ"צ בפשיטות דביש קורט דם בצד השני טרפה בנקיבות מקצת בפנים, ולענ"ד דבר זה צריך לפנים, דעיקר מקורו של דין זה הוא בגמרא חולין דף נ"א מעשה בא לפני רבי מחט שנמצא בעובי בית הכוסות והפכה רבי ומצא עליה קורט דם וטרפה אמר אם אין שם מכה קורט דם מנין א"ל טרח טריי' כו' מתני' היא המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ לכן ס"ל דלעולם הסירכא כקורט דם והוי ניקב משני צדדין, וע"ז היסוד בנו האחרונים כ"א מחמיר יותר, ובתשו' מהר"ם אייזנשטאט ראיתי שהחמיר טובא אפילו נמצא על הפרש, ואני אומר אפילו בתחוב יש לדון אם ראינו שהבשר שלם ויפה תחת התחיבה אין סברא לומר שכולו קרום מחמת מכה מאחר שאין רואין ריעותא בבשר מהיכא תיתי לומר שניקבה