חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות פד

ניטל ולא נשתייר ממנו כלום ואפי' נשתייר בו משהו מחוט השערה ג"כ כשרה והיאך נאמר כיון שהיא למטה לא נשאר ממנו כלום, והגע עצמך שהרי דין זה אמור אפילו בשור הגדול שהכבד שלו גדול מאד והיאך נאמר שמפני המשהו הנשאר יומנע לעלות דרך הפה והיאך אמר לית לי' תקנתא משמע שהוא טרפה גמור הלא אינו מוכרח שלא נשאר עכ"פ משהו א"ו דעיקר הטעם הוא מפני שכיון שהתחיל בה חולי הנימוק דודאי לא מסתבר שיימק כולו בפעם א' רק מעט מעט וכיון שכבר התחיל בה חולי זה סופו להיות נימוק כולה דקים להו שכך דרך חולי זה ובזמן מועט תימוק כולה, ובזה מיושב קושיותם מהוריקה כנגד בני מעים ע"ש, ולענין מה שהק' הט"ז דאכתי לא משני מידי דהא אכתי כבד חמור מריאה י"ל דודאי לס"ד סבר דהטרפות הוא מפני שחיות תלוי בכבד ולזה הקשה דהא בריאה תלוי חיות יותר מבכבד כדתנן ושני לי' דעיקר הטעם הוא מפני שנימוקה הכבד ובכבד שאין לו קרום מובדל כריאה ודאי לא שייך שימס בפנים ולא ימס בחוץ וכיון שהתחיל בה חולי המסמוס ובשרה נהפך לדם ודאי כולה נמוקה שגם הקרום הוא בשר בפנימיות הכבד ועין ראתה ותעידה משא"כ בריאה שאין הטרפות תלוי בבשר הפנימי כלל זולת בקרום ובודאי הקרום אינו נהפך לדם גם הקרום הוא מובדל מן הבשר ודם זה דרך הקנה הדרא בריא ודוק

מיהו לדעת רמ"א לעיל סימן ל"ו שסובר כדעת האומר דבמחזיק יתר מרביעית טרפה, ולפ"ז ודאי לא שייך לחלק בין כבד לריאה שאפילו אם סוף הבשר לבד להיות נימוק ג"כ היא טרפה וצ"ע, מיהו לדעת המכשיר בכל גווני יש פנים לדברים אלו ומ"מ נראה עיקר כדעת האחרונים להכשיר גם לדעת רמ"א קשה למה אמר כיון דמפומא קאתי הלא אפילו תימא כך איתמוחי איתמח היא ג"כ טרפה ע"ש סופה, בשלמא לרש"י היינו דקאמר דמפומא קאתי מפני שתלוי' למטה מן הריאה ורחוקה מן הפה משא"כ לרמ"א, והנה מש"ס הנ"ל נלמד לכל הדיעות דבהמה שהוא רוקקה דם יש לחוש לנטילת הכבד שלה ואפשר יש לה ג"כ בדיקה כדאמר התם דמא דאתיא מפומא דבדקינן לה בגילא דחיטתא אי סריך מריאה אתיא ואית לה תקנתא ואי לא סריך מכבדא קאתי ול"ל תקנה, ואפשר שגם בבהמה יש תקנה זו שהרי כבר העלו כל הפוסקים לעיקר שאין לחלק כלל בין אדם לבהמה וכדמשמע בש"ס התם דמדמי לה להדדי, ולפ"ז קשה לי אהא דדחקינן בפ' התערובות להמציא מציאות עירוב טרפה בין כשרות מבלי שיהי' בה היכר והרי יש מציאות פשוט בכה"ג שרקקה דם ונימוס הכבד כולה ופסק הרקיקה ונמצאה שהיא שלמה מכל מום וחסרון אין בה ובדקו בגילא דחיטה כנ"ל והיא טרפה גמורה, ואף אם נאמר שלא תצדק בדיקה הנ"ל בבהמה מ"מ מידי ספיקא לא נפיק ויש לחוש שהוא מן הכבד, גם דוחק לחלק בין אדם לבהמה ודוק וצ"ע

(ד) במחבר התליע הכבד כו' עיין ש"כ ובפר"ח מבואר יותר שאף אם השני זתים הנשארים התליע ג"כ כשירה, והנ"מ ביש לו שני זיתים לבד מחיסרון נקב התולעים אבל אם יש שני זיתים מצומצמין והם התליע שכשאתה מוציא חיסרון הנקבים שוב אין כאן כזית שלם וטריפה, אלו דבריהם ז"ל ולא הבנתי דהא הא מילתא דחזינן דאם ניטל הכבד ונשאר שני זיתים והזתים האילו הם מנוקבים בנקבים שיש בהם חיסרון בענין שחסר מהם אלא שיש מעט יותר שיוכל למלאות חיסרון הנקבים ובכה"ג ודאי דטריפה דלא גרע ממתלקט דף ס"א שפרש"י מתלקט שיש חצי זית מכאן וחצי זית מכאן, ואף שיש כזית שלם מ"מ צריך להיות במקום אחד וא"כ מה מועיל מה שמשלים במקום אחר חיסרון הנקבי' דפשיטא דגרע ממתלקט ופצוע ומרודד וע"כ צריך לומר דהתלע הדרא בריא וסופו לירפא ומתמלא חיסרון הנקבים, א"כ מה"ט נמי אפילו לא נשארו רק שני זיתים מצומצמין כיון דהדרא ברי יתמלא חיסרון הנקבים פשיטא דכשירה וכן משמע מדברי הר"ן בפרק א"ט שכתב איכא מ"ד אפילו התליע כולה ולא נשתייר ממנה כזית כו' דאי נשתייר כו' פשיטא דכשירה ומי גרע מניטל עכ"ל, ואי מיירי דנשתייר כזית ג"כ קשה ממ"נ אי בניטל אפילו כה"ג כשירה פשיטא דכשירה ואי בכה"ג טריפה למה תהי' כשירה באמת ועכצ"ל דהדרא בריא וא"כ כזית מצומצם נמי כשירה, והדבר מוכרע דממ"נ לדעת מי שמכשיר אפילו בהתליע הזית הנשאר דאם נאמר כדעת הפר"ח קשה פשיטא דמי גרע מניטל ואם ניטל בכה"ג כשירה כ"ש התליע ואם תאמר דאתי לאשמועינן דלא תימא דסוף כולה לנקוב א"כ קשה מנ"ל כלל להכשיר בלא נשאר רק כזית מותלע, ובש"ס אתי לאשמועינן באם נשאר כזית שלם דכשירה ולא אמרינן דסופו לנקוב כולה עכצ"ל לדעת זה שאין שום סברא לומר דגרע מניטל וכמ"ש הר"ן בשם איכא מ"ד ואם בנשארו הב' זיתים כהלכתן עדיין קשה מאי קמ"ל וממ"נ אי נתלקט כשר פשיטא דכשר בכה"ג, ואם מתלקט טריפה א"כ למה יהי' באמת כשירה וע"כ דהדרא בריא ואינו מתלקט א"כ אפילו לא נשאר רק זית מצומצם ג"כ כשירה, וכן משמע בהדי' ברשב"א בת"ה ובמ"ה שהשיג על הרא"ה שכתב ז"ל ומסתברא דוקא בשכולו שלם אבל ניטל ולא נשתייר אלא כזית בעינן אותו כזית בריא והרשב"א במ"ה השיג וז"ל לא אמר כלום דהתליע לאו כלום היא דהדרא בריא, ותדע שהרי סתמא אמר התליע ואפילו השיעור המכשיר ע"כ, ומדהשיג על הרא"ה והלא הרא"ה לא אמר רק בניטל כולו ולא נשתייר רק כזית והתליע דטריפה ובכה"ג פשיטא דטרפה שכל שאתה מוצא חיסרון הנקבים של התלעים אין כאן כזית וגם הרשב"א מודה לזה לסברות פר"ח, גם מדאמר בסתמא ואפילו שיעור המכשיר משמע דבכל גווני כשירה דהדר בריא כמ"ש והדברים ברורים בלי ספק דלדעת הרשב"א והמכשיר בשני זיתים שהתליע ה"ה בלא נשאר רק כזית מצומצם ודוק כי זה ברור

איברא דעת הר"ן הוא להחמיר ואתי לאשמועינן בנשארו ב' זיתים שלימים, דלא תימא שסוף כולה לינקוב ולפ"ז בעינן דוקא שישארו שלימים אבל אם התליע ואין כאן שני זיתים שלימים הוא טריפה והוא כדעת הרא"ה הנ"ל ולסברא זו נוטה מהרש"ל להחמיר והובא בש"ך, ויש לי ראי' לדבריהם דהא משמע ודאי דהאי דינא לכ"ע איתמר אפילו למאן דלא בעי שיורא כזית כסתמא דמתניתן ותדע דהא בגמרא חזר למצוא תנאים הסוברים דבעינן שיור כזית ואם איתא דמאן דמספק בהתליע הכבד סובר כמ"ד כזית הרי יש תנאים ראשונים כמבואר שעלו בג' רגלים ליבנה ולא התירוהו עד רגל שלישי ולמ"ד כל שהוא קשה מאי ספקא להו דממ"נ אם התליע ולא נשאר ממנה כלום פשיטא דטריפה ולא שייך הדרא בריא ואם נשאר אפילו משהו שלם פשיטא דכשרה ומי גרע מניטל, בשלמא לדידן י"ל דחסרה הנקבים מב' זיתים משא"כ למ"ד משהו לא ימנע שלא ישאר משהו שלם ומה בכך ששלטו בו תולעים ולא נשאר שלם ולא גרע מניטל, וע"כ צ"ל מציאות דבניטל יהא טריפה ובפרט אם התליע במקום מרה במה תתקיים המרה והני תנאי קדמאי הוי כדמשמע בר"ה דף ל"א ע"ב דסנהדרין גלתה מירושלים ומשמע שם דיבנה בזמן ר"י בן זכאי הי' עיין פרש"י שם, א"ו דאתי לאשמועינן דלא אמרינן סוף כולה להנטל וכמ"ש הר"ן הה"ד לדידן דקיי"ל כמ"ד כזית י"ל כדעת הר"ן דבעינן ב' זיתים שלימים ומנ"ל להקל, ודבריהם מוכרחים ודוק

(ו) שם אם צד העב שלו כו' טריפה דברי המחבר הם ע"פ פירושו דסבירא לי' דרוב הנבלעין נבלעין דרך הושט ולכך אם הקופה לצד חלל הגוף ודאי מבחוץ והוי מחט בחלל הגוף דטריפה דקופא אינה יכולה לינקוב, ואם הקופא לצד פנים ודאי ליכא למימר דבא מבחוץ דקופא א"א לה לנקוב ולכך כשירה ועפ"ז הם דברי המחבר וכן דעת הרא"ש והר"ן ומרדכי וכל הפוסקים זולת הרשב"א שסובר בהיפך בפי' קופא לבר ולגאו, והיינו דלעולם לא חיישינן שבא המחט דרך הוושט אלא דרך הקנה נכנסה אלא דאם חודה למטה בדרך הילוכה יש לחוש שניקבו קני הכבד, ואם חודה למעלה הקופא אינה עשוי' לינקב וכשירה

ובאמת שהרשב"א לא פי' כ"א לפירושו רק לפי מה שהבין הוא בדעת רש"י שסובר דגם בריאה יש הבדל בין קופא לבר ובין קופא לגאו אבל באמת ז"א מוכרח די"ל דכונת רש"י כמ"ש הר"ן דבריאה אפילו קופא לחלל הגוף נמי כשרה, ואף שקופא אינה יכולה לינקוב מ"מ בריאה שמתנועעת תמיד אמרינן דניקבה, וזהו מ"ש רש"י הם הכשירו שראו הריאה שלמה וע"כ דרך הקנה נכנסה שכיון שהיא שלמה ודאי דרך הקנה נכנסה ואין לחוש לקרום מחמת מכה דלא מחזקינן ריעותא, דכיון דאפשר דקופא נמי נקבה בריאה וכיון שהיא שלמה תלינן בהכי משא"כ בחתיכה שאינה שלמה לפנינו אזלינן בתר רוב הנבלעין דרך הוושט אבל בכבד שדין השלם כדין החתוך כמ"ש הר"ן אזלינן בתר קופא לבר ובקלישתא בכל גווני טרפה אפילו לדעת רש"י, וגם י"ל דרש"י לשיטתו אזיל דס"ל בפי' קופה לבר ולגאו וסובר דקופה לבר היינו שהיא מקצתה חוץ לכבד וכמ"ש התוס' בואין לפרש וא"כ י"ל דכולה בתוך הכבד ודאי סמפונא נקט ובריאה בלא"ה ע"כ מיירי שהוא בתוך הריאה