חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות פג

למה לא נקט גלגולת, ואי משום דסופה ליפסק הקרום הרי כבד שמנאו במתניתין אף שהוא ע"ש סופו, וצ"ל בודאי במתניתין דקחשיב כולה טרפות ודינא קמ"ל שפיר י"ל דנקט נטילות הכבד נמי אף שהוא מטעם המרה מ"מ הא גופא קמ"ל שנטולת הכבד טרפה ומאי נ"מ באיזה טעם שיהי' אבל לתנא דבי ר"י דחשיב טרפות שנאמרו למשה מסיני ודאי ס"ל שלא פרט לו רק רמזי הטרפה באשר באמת למסקנא הוא דכל נקובי בחדא והיינו שלא נאמרו לו רק סוגי הטרפה, וכן לדידן לא נאמרו רק ח' ואף שהם שבעים כמו שפרטן הרמב"ם בפרק י' גם במשנה מנאו כמה נקובים, ולפ"ז י"ל שפיר כדעת התוס' שלא מנה מה שהוא ע"ש סופו, אף דבס"ד לא ידע דכל נקובי חשיב בחדא מ"מ הוא ודאי ידע דא' הוא כמ"ש תוס', ולפ"ז לא קשה מחסרון איסר די"ל כמ"ש התוס', ומגלגולת בלא"ה לק"מ דרשב"א תירץ תירוץ אחר כמ"ש סימן מ' ול"ק רק מחיסרון דאיסר דרשב"א סובר כרש"י לעיל סימן ל"ד, ולפ"ז ניחא דר"י ודאי לא חשיב טרפות כאלו, מיהו לפ"ז קשה למה מנה כבד, ולפמ"ש ניחא דלמ"ד כזית היא טרפה זולת המרה וי"ל דר' ישמעאל סבר כזית ודוק

שם כזית כו'. זהו כסתמא בתרא דאילו טרפות דבגמ' פרכינן סתמא דא"ט אסתמא דא"כ ובאלו טרפות תני ולא נשתייר הימנה כלום ובסתמא בתרא בעינן כזית כך הוא גירסת רש"י ותוס' ושאר מפרשים אך הרשב"א בת"ה כתב דלא גרסינן הכי בסתמא בתרא משום דקשיא לי' מהא דפרכינן בא"ט דף מ"ג אר"י דאמר הלכה כדברי האומר בכזית ופריך ממתני' דתנן ולא נשתייר דימנה כלום, ואם איתא מאי פריך הא סתמא בתרא מסייע לר"י וכבר עמדו ע"ז רש"י ותוס' אלא שנדחקו בדבר, ונ"ל לתרץ דשם בא"ט דף נ"ד א' איפלגי ר"י ור"ל דר"י סבר אלו טרפות דוקא ומפיק לדרב מתנא וריש לקיש סבר אלו כשרות דוקא ויתכן דפליגי בהא דודאי לא מסתבר לומר שאלו הנאמר ברישא הוא דוקא ואלו הנאמר בסיפא לא יהי' בהכרח, ויותר נראה דודאי אי סתמא קמא עיקר ותנא דמתני' דייק בי' טפי ובודאי אין להוסיף עליהם, משא"כ אי סתמא בתרא עיקר וצ"ל דדק טפי בסתמא בתרא ובודאי זהו עיקר ואין להוסיף על הכשרות כמו למ"ד א"ט וא"כ פריך שפיר אר"י דסבר א"ט דוקא וע"כ סתמא קמא עיקר ואין לסמוך אסתמא בתרא וקשה למה לא פסק כוותי' וא"ש ודוק

שם כל אחד שלם במקומו, משמע שדי בכזית מצומצם, ובפלתי המציא מחלוקת בין רשב"א ותו' ואמר שהתוס' סוברים שאין גידין מצטרפין ואיני מבין דבריו דהא לא נשתייר הימנה כזית תנן ומשמע שכל שנשאר כזית בכמותה ואף שהוא כזית מצומצם כשר ולא מסתברא שנחשוב הסמפון שיורד בתוך הכבד שיבצר מכזית, ואע"ג שכתבו התוס' במשנה ולא נשתייר הימנה כלום שנשארה המרה דבוקה בגידי הכבד היינו דוקא למ"ד דבשיור משהו סגי וגיד אינו בכלל כבד משא"כ למ"ד כזית אף שאין הגיד בכלל כבד מ"מ כיון שיש שיור כזית בכמות הכבד כמות שהיא בהיותה ואיכותה ומה בכך שהסמפון יורד בפנים ואם כוונתו לענין שיצטרף הסמפון לבד אף אם ניטל בשר הכבד הא ודאי לא גרע ממתלקט ומרודד ונפצועה וטרופה גם זה לא מצאתי מבואר ברשב"א וטור ובזה ודאי טרפה

(ב) מחבר ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו. משמע דוקא בעוף משא"כ בבהמה אף שהיא דקה כיון שיש בה כמה זיתים לא שיערו בערך השור הגדול, ובפלתי כתב שלדעת הטור והרא"ש לעולם משערין גם בבהמה קטנה אף שיש בכבד שלה כמה זיתים מ"מ משערין לפי ערך שור הגדול, ולא נהירא לפע"ד שהרי לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ולא מסתבר כלל שנשער לפי ערך בריה גדולה, ולפי זה בבריה קטנה כמעט תוכשר בשיעור כ"ש אם נשער הערך לפי ראם הגדול וכן יש להוכיח מן הש"ס דפריך רישא דתנן ולא נשתייר הימנה כלום משמע הא נשתייר הימנה כ"ש כשרה וסיפא תנן ולא נשתייר הימנה כזית משמע דשיעור כזית בעינן ומאי קושיא דלמא רישא מילתא דפסיקא נקט דבלא נשתייר הוא טרפה בכל הבריות ואף אם הוא קטן מאד משא"כ בלא נשתייר הימנה כזית דזה דוקא בשור הגדול ובבריה הפחותה די בפחות ואי אפשר למינקט לא נשתייר כזית, ואף אם נאמר שאף בבריה קטנה שבבהמות מ"מ עולה ערך לפחות עשירית מזית מ"מ כיון שא"א למינקט מילתא דפסיקא ואין גבול לערך השיור לכן סתמה המשנה ונקט טרפות הברור ובסיפא נקט כשרות הבהמה בכזית שבכל בריות כשרה בשיור כזית א"ו דבכל בהמות צריך כזית ולא אמרו רק בעוף שאין להם זיתים הללו והדברים מוכרחים ודוק, וכן משמע ברא"ש שכתב בפ' א"ט בהשגתו על הרי"ף דמאי מבעי' לי' האי שיעורא טפי משאר שיעורים כגון גלגלת כו' ושיורא דכבד בזיתים ובעוף שאין בכבד שלו שיעורים מאי א"ו מילתא דפשיטא הוא כמו שפי' ריב"ם בתפיסת יד דכל אלו השיעורין משערין אפילו בבהמה גדולה ובבריה קטנה משערין לפי גדלו וקטנו עכ"ל, משמע דוקא כיון שאין בכבד שני זיתים משמע דוקא בכה"ג שאין בו ב' זיתים במקום מרה וחיותא אבל אם יש בו איזה זיתים שיתכן לשער בו שיעור כזית דודאי לא מסתברא שאם יש שני זיתים מצומצמין שיטרוף בנטילת כ"ש מן הכבד ומ"מ אם יש בו איזה זיתים שיתכן לשער בו שיעור כזית ודאי משערין ועדיפא מינה קאמר הרא"ש להשיג על הרי"ף ומ"מ נראה שגם הרא"ש סובר שאין השיעור לפי ערך רק באין בו שני זיתים או אפילו יש בו מעט יותר לא מסתברא להטריף בכ"ש וזו שכתב בבריה קטנה היינו בכה"ג ודלא כמ"ש בפלתי

ובאמת הדבר קשה מאד לשער לפי ערך ומאן מפיס לדעת היאך משערין כפי הערך ומ"מ נראה שאם נשאר מחצית ממקום מרה וחיותא דכשר בעוף דהא במתניתין קתני ולא נשתייר הימנה כזית משמע שרובו ניטל ואעפ"כ אפשר שישאר כזית והה"ד נמי בעוף לענין זה שאפי' קטן הרבה אינה טרפה בפחות מרוב שלענין זה יש לדמות עוף לבהמה שאינן נטרפות בפחות מרוב ואף אם בעוף מעט פחות ממחצה ודאי לפי ערך בבהמה הוא יותר מכזית אלא דלא צריך טפי מכזית

שם מחבר ואם יבשו אלו הב' זיתים לבד. כן משמע בטור וכ"כ הרמב"ם, ומהרש"ל השיג על הטור מדאבעיא לן בש"ס דף נ"ה ע"ב בגלודה בניטלה ראשי פרקים וכולו קיים מאי ולא איבעיא לן הכא בכבד ש"מ דהכא ודאי כשרה, ויש לתמוה עליו ממ"נ מאי קסבר אי קסבר דמדלא אבעיא לי' משמע שלא סופק להם דבר זה מנ"ל יותר להכשיר מלהטריף כי היכי די"ל דהי' ברור להם דכשרה כן י"ל בהיפך ואיך סמך ע"ז להכשיר באיסור תורה, ויש להליץ בעדו דלכאורה יש להבין אי ניטל ראשי פרקים לבד טרפה קשה לא ליתני טפי רק אם ניטל כסלע מראשי פרקים טרפה. מיהו הא ודאי ליתא דהא גלודה בין הכשרות מתניא ואתי לאשמועינן הכשירא לר"מ דאפילו ניטל כולה ולא נשתייר רק כסלע בראשי פרקים כשרה ומ"מ בהך סלע י"ל תליא מילתא וזה פשוט, והנה הא ודאי לכאורה מילתא דפשיטא הוא דכי היכי דאיפלגי אמוראי בכזית במקום מרה ובמקום חיותא הה"ד נמי במשהו לסתמא דרישא דמאי אולמי' כ"ש מכזית דבסיפא, ואף דבסיפא אמרו ולא נשתייר ממנה כזית ופירשו דקאי הך כזית אמקום מרה ואף שאמרו שלא נשתייר מן הכבד כזית מ"מ האי זית צריך להיות במקום מרה וההד"נ האי כ"ש צריך שיהי' במקום מרה דלא מסתבר לומר פי' אחר בהך כ"ש מכזית וע"כ לא פליגי אלא דהאי מ"ד בעי כזית ולאידך סגי בכ"ש וא"כ למה נקט בניטל כל הכבד, קשה לישמעינן רבותא טפי שאם ניטל מקום משהו לבד וכל הכבד קיימת מ"מ כיון שלא נשאר כ"ש במקום מרה דהאי כ"ש קאי אמקום מרה וכ"ש דרישא ככזית בסיפא וכי היכי דבסיפא טרפה אם ניטל מקום מרה ולא נשאר כזית הה"ד ברישא בלא נשאר כ"ש ואמאי לא אשמועינן רבותא טפי בנשאר כל הכבד רק שניטל מקום מרה א"ו כדברי מהרש"ל. ובכה"ג באמת כשרה ולהכי לא מבעיא להו רק בגלודה דמתניא בין הכשרות גם שם י"ל דאם ניטל ראשי פרקים בלבד באמת הוא בכלל גלודה, ודוחק לומר דאתי לאשמועינן דאם נשאר כ"ש במקום מרה אף שניטל לכולה כשרה דהא תנא דמתני' טרפות אתי לאשמועינן וליכא למיטעי כלל שאם ניטלו שאר מקומות שטרפה והכי ה"ל למימר ניטל מן הכבד מקום מרה ולא נשתייר הימנה כ"ש במקום מרה ומשתמע נמי דבשאר מקומות הוא כשרה ודברי מהרש"ל מוכרחים וברורים ודוק. ומ"מ לדינא יש להחמיר כדעת הרמב"ם וכן הוא דעת הרשב"א במ"ה דף מ"א ע"ש ודוק

(ג) ברמ"א נימוק הכבד כו' אפילו שנשארו כו'. האחרונים השיגו על זה וכ"כ רש"י להדיא דבעינן דוקא כל הכבד, ויש להליץ בעד רמ"א דודאי קשה לפירש"י שפירש וז"ל כיון דדמא דכבד שהיא תלויה למטה מן הריאה עולה למעלה ונפיק דרך הפה אימור איתמוחי איתמח כולי' כבדא עכ"ד, והובא בט"ז וקשה דהא התם קאי למ"ד