חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות פב

הגיע זמן האויר המפסיד לחולי זה והיא צריכה להיות חי' בכ"ז שלא מזיק לה האויר החם או הצינה, ואין יב"ח רק גילוי שאין זו מכה הגורמות מיתה ואולי הי' חסרון גלגולת ביום שצינה מזקת לה היא בכלל שאינה חי' ואינה כשירה, ולכן צריך יב"ח בכל טריפות ואם נאמר שבטריפות שע"ש סופה היא עתה בתכלית הבריאות ודאי שאינו בכלל שאין כמוה חי' שלעולם היא יכולה לחיות קודם נקיבות הקרום, וכן שאר טריפות שע"ש סופן ועיקר הטעם שמיד מתחיל החולשא והיא טריפה גמורה כתכלית חולשתה ועם שהקרום עדיין קיים כלא יחשב וסופו לחסר ואף שעדיין לא חוסר כחסר דמי, והחולשא שיקרה לה בחסרון הקרום יקרה לה ג"כ בחיסור גלגולת לדעת התוס' וא"כ גם לענין לידה הוא כך שאינו ראוי' להוליד כלל לסיבות חולשתה, ולכן גם בספק חסרון גלגולת מועיל סימן לידה וכ"כ ז"ל באווזות שחוסר מגלגולתם שמועיל הטלת ביצים ויב"ח ובלא"ה נמי בחסרון הגלגולת לא מצאנו רק בתוס' בעירובין סוברין כך, ובחולין הדרי' בי' ופירשו שצריך צירוף הקרום גם הרמב"ן ורשב"א הקשו קושיות התוס' ולא תירצו כך אף שברור דטריפות דלאו מינה איתני, מוכח להדיא דס"ל שהיא טריפות מצד עצמה ופשיטא שמועיל ספיקה לידה ויב"ח וגם בשאר ספק טריפות אף שהוא ע"ש סופה מ"מ מהני לידה ויב"ח וכמ"ש, וכן משמע ברמב"ם פרק י"א מה"ש שכל בהמה ועוף שנולד בה ספק טריפה מטריפות אילו כו' מהני יב"ח ולידה ואף שפרט מקצתן לא פרט רק מציאות טריפות חיצונות שיפול בהם הספק פירש קצתן, אבל באמת מהני בכל טריפות לידה ויב"ח וכן משמע ברשב"א בתה"א דף נ"ב וכן כתבו כל הפוסקים וברמב"ם להדיא בדרוסה שמועיל לידה ויב"ח אף שהאדים הבשר נגד בני מעים טריפה שסוף האדום להגיע לבני מעים, ואמרו סימן לטריפה יב"ח הרי שכל טריפות שוות לענין יב"ח והה"ד נמי מ"ש בסיפא בנקיבה עד שתוליד ולידה ויב"ח א' הם, כללא דמילתא דלכל טריפות מועיל יב"ח ולידה בספיקן וכבר הארכתי בבירור הדברים ותו לא מידי

(ו) במחבר או בעובי הלב וכו' דין זה הוא מראבי' ותמהו האחרונים, לא יהי' אלא ניקב ולא לחללו דכשר ובפלתי כתב דס"ל דאין סירכא בלא נקב ולכאורה קשה דא"כ אף בלי ק"ד טריפה דהא קיי"ל כמ"ד דבעינן מכה בדופן ובאין מכה בדופן טריפה וכן לעיל בסימן מן ל"ט ס"ז הביא רמ"א יש מקילין בנסרך לטרפש בשם ראבי' ודוקא מטעם דהיינו רבותייהו, וכן כתבו כל הפוסקים גם לדבריו קשה על המחבר דמצריך מכה בדופן וא"כ אף בלי ק"ד טריפה וי"ל לדבריו דדוקא בריאה ששכיחין בה משקין אמרינן דסירכה מריאה הוא כמ"ש הפוסקים משא"כ בלב דלא שייך האי טעם תלינן בטרפש

אך עדיין קשה דהמחבר פסק לעיל ס"ס ל"ז בשאר איברים דסרכא כשרה ולא היה להביא דברי ראבי' לכאן ולכן נ"ל עפ"י מ"ש הש"ך דהיאך אפשר להכיר קורט דם בפנים שמלא דם ולכן פי' הא דלא בחללו היינו ששם אינו מעלה ולא מוריד שאינו ניכר והפר"ח כתב דמ"מ נראה רושם דם, ומ"מ נראה כיון דבלא"ה בפנים מלא דם ואפשר שאינו ניכר ולא גרע מושט דאין לו בדיקה בחוץ מפני היותו אדום הה"ד כאן קשה להפריש בין דם הלב לרושם דם, וגדולה מזו כתב הטור לעיל סימן ל"ג דדרוסה אינה ניכרת מפני שמתלכלך בדם השחיטה וכ"ש כאן דאין לסמוך על הבדיקה בפנים כיון שאינו ידוע אם הדם הוא מהלב עצמו או שהוא מרושם אדמימות וכיון שנתלכלך בדם בפנים אין לה בדיקה, ולזה כתב ראבי' וראה בעובי הלב קורט דם ולא בחללו כיוון להנ"ל דבחללו לא ראה רושם הדם שהוא בעובי הלב מפני שהוא מלא דם כמו בכל לב וחיישינן שמא הגיע לחלל ולא גרע מושט ולכן לא כתב שבחללו לא הגיע הדם וזה נכון וברור בכוונת ראבי"ה, ולפ"ז אם לא נראה רק בקצת מעובי הלב קורט דם ואפילו ברובו ויותר רק שנראה שלא הגיע לחלל לכ"ע כשרה אבל בל"ז יש להחמיר: סימן

מא

(א) במחבר ניטל הכבד טרפה. משמעות הש"ס ופוסקים שזהו טרפה מחמת עצמה ואינו תלוי במרה כלל ואפילו אם הי' נקיבות המרה כשר מ"מ בכבד טרפה, ואולם הרשב"א בת"ה ן מ"ג ע"ב בהשיגו על הרמב"ם שסובר שאבר שאמרו שניטל טרפה נברא חסר כשרה כתב וז"ל ועוד ק"ל שהכבד א' מן המנוים בנטולים ואם נבראת הבהמה בלי כבד גם היא חסירת המרה וכל עצמנו לא אסרנו בשניטל כל הכבד אלא מחמת חסרון המרה עכ"ד. יראה מדבריו שאין הכבד טרפה מחמת עצמה אלא מחמת המרה וזה תימא דהא מבואר בש"ס דטרפות דלא מינה מיטרפא לא קתני וכן תמה בפלתי ע"ז אני מוסיף לתמוה שלפ"ז במיני בע"ח שאין להם מרה ראוי שלא יפסול נטילת הכבד וזה תמוה מאד וכן נראה מדברי רשב"א גופא בדף ל"ז שכתב גבי נטולת המרה שאף שיש בע"ח שאין להם מרה אין למידין ממין על שא"מ ובכבד סתם דטרפה וכ"ד כל הפוסקים, ובפלתי תירץ דכיון דבעינן כזית במקום מרה וע"כ הוא משום הגנה דמרה, ולכאורה עדיין לא העלה ארוכה לקושיא זו דמ"מ טרפות דלאו מינה הוא, ונראה כוונתו דודאי כבד טרפה מחמת עצמה אלא דבניטל כזית במקום מרה לבד הוא טרפה אף שנשארו כמה זיתים ובזה הוא הטעם מפני המרה, ומ"מ לא נהירא ומן הטעם שכתבתי שאין הבדל בין בע"ח שיש להם מרה לאותן שאין להם בשום אופן, ומה שנ"ל ליישב דרש"י פי' בפרק א"ט דף מ"ו אהא דרמינן סתמא אהדדי ומסקינן כתנאי ופירש"י דר"ח זריק לה דסובר שאין נשמה תלוי בה ושיורא פורתא במקום מרה בעינן ע"ש ברש"י, ורש"י מטביל לה דסובר נשמה תלוי בה וטרפה בהעדרה, ויש להבין ממ"נ אם אין חיות תלוי בה אפילו משהו לא בעי ובשר בעלמא הוא ואם נשמה תלוי בה למה זריק לה כי היכי דלמ"ד דמטביל לה מפני שתלוי בה חיותא אף שבנשתייר ממנה רק כזית כשרה, ודוחק לחלק בין משהו לכזית, גם ברש"י הנ"ל יש להבין שכ' דשיור במקום מרה בעינן מנ"ל הא דלמא ע"כ לא נחלקו אלא למ"ד כזית אבל משהו סגי בכל דוכתי וגם כיון דאתמר בפלוגתא למה פי' כחד, לכן נראה דודאי להך מ"ד אין חיות תלוי כלל בכבד ובשר בעלמא הוא ועיקר הטרפות הוא בכבד כיון שמרה דבוקה בה והכבד ניטל כולה אף שנשאר מעט מעורה בגידי הכבד וסמפונות מ"מ אין לו יסוד קיים ועם היות המרה דבוקה מ"מ אין ממש בדיבוק זה ובמעט הפסד שיקרה להמקום שמעורה שם תינקב המרה או תנטל ועיקר טרפות הכבד הוא מפני המרה, לכן פירש"י שפיר דבעינן שיורא במקום מרה וא"ש

והנה כ"ז למ"ד דלא נשתייר הימנה כלום ואין חיות תלוי בה משא"כ לדידן ודאי דכיון שהחיות תלוי בכבד י"ל שהוא טרפות מחמת עצמה ובהנטל הכבד ניטל הימנה חיותא אך מ"מ עדיין נשאר הטעם בהנטל כל הכבד אף אם לא הי' ניטלת הכבד טרפה מ"מ הוא טרפה מפני המרה וא"כ שפיר טען הרשב"א על הרמב"ם דהא בנבראת בלי כבד הוא חסירת המרה ופשיטא דטרפה וגם בניטל כל הכבד ועיקר הטעם במשנה שמנאוהו בנטולין ואע"ג דבמתני' לא בעי שיור רק משהו ואין החיות תלוי בה לדעת תנא דמתניתין ועיקר הטעם מפני המרה וא"כ למה מנאוהו בנטולין שהרי א"א שיוכשר בחיסור מתחלת ברייתו שהרי הוא טרפה מפני המרה והרשב"א קאי אמתניתין דנקטה ניטל ומנאו בנטולים אף שגם בתחילת ברייתו הוא טרפה ג"כ מפני המרה והיאך אפשר להכשיר בחסרה המרה וא"ש ודוק

ולפ"ז לדידן דחיות תלוי בכבד גם רשב"א מודה שאין טעם מפני המרה ומ"ש מקום מרה אינו רק מפני ששם תלוי החיות כמו למ"ד מקום חיותא, איברא אכתי קשה קושי' קמייתא דטריפות דלא מינה לא קתני ונראה שהרשב"א סובר דודאי תנא דמתניתין חשיב לכולהו טריפות ומה בכך שהוא ע"י סופה אלא דנקיבות הדופן לא חשיב, כיון דאינו בכל מקומות כן אם יקרה לריאה נקובה וגם לדופן נקט מכוון נגד נקב הריאה וזהו ודאי לא חשיב משא"כ שארי טריפות יהי' מחמת מה שיהי', מ"מ הם בכלל הטריפות וכן מצאתי להדיא ברשב"א בת"ה דף ל"ו סוף ע"א שפירש כן

ואין להקשות דהא לפ"ז תקשי קושיות התוס' למה לא נקט דמי לדיותא ולבישרא והתוס' תירצו דבכלל נקובה הוא שסופה לינקב, ולרשב"א לא שייך למימר כן וי"ל דגם הרשב"א מודה בזה דלא קחשיב כיון שבשר זה סופה לינקב והוא בכלל נקיבות הריאה ומאי נ"מ בהיות הבשר ובהעדרו ועם היותו כמי שאינו הוא משא"כ בזה שיש לו שם אחר והוא נטילת הכבד ומה בכך שהוא ע"ש סופה ודוק

ובהכי נמי ניחא דהקשה לרשב"א למה נקט ר' ישמעאל י"ח טריפות ומכללן נטילות הכבד והא הוא בכלל ניקבה המרה, ובאמת בלא"ה יש להבין לרשב"א דסובר דבמתניתין תני כבד בנטולים אף שהיא מחמת מרה, ואם נאמר כן גם בתנא דבי ר"י קשה קושית התוס'