חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות פא

והנה יש מקום עיון אם טרפה כזו ע"ש סופו אם הוא ראוי להוליד דקיי"ל אינה יולדת ונאמר שזו לא התחיל עדיין לינקב והרי היא בבריאותה ולמה לא תוכל להוליד, ואם נאמר שתוכל להוליד ונקשה על הש"ס דפרק א"ט דף נ"ח א' שלא מצאו בש"ס מציאות ולד טרפה זולת בשנטרפה אחר העיבור שהקשה למ"ד טרפה אינה יולדת היכי פליגי ר"א ור"י בולד טרפה למזבח. והוצרך לתרץ בטרפה אחר העיבור, ולפ"ז המציאות יהי' פשוט בטרפות הנזכרים מיהו בטרפות פנימיות לא משכחת לה דמוקמינן לה אחזקה דהשתא נטרפה ואין לנו רק חסרון בגלגולת לדעת התוס' בעירובין וחסרון כאיסר לדעת התוס' פא"ט, ובפלתי נדחק בפי' קושיא זאת, ומה שנ"ל בזה דהנה התוס' הקשו בדף נ"ח ד"ה מאי קמיפלגי הקשו למה דחוק לי' לאוקמא פלוגתא דידהו בזו"ג שהרי מבואר בפסחים דר"א אוסר כן בכל איסורין שבתורה ודחקו עצמן בזה, ונראה ליישב דהא בלא"ה הקשו התוס' למסקנא דקיי"ל דעובר לאו ירך אמו הוא ע"ש ותי' די"ל וז"ל דודאי לענין טרפות שהכל תלוי בחיי הבהמה וכיון שאנו רואין שהולך חי ובריא אין לנו לומר שנטרף עם אמו ואין לפוסלו בשביל טרפות אבל גבי רביעה ונגיחה ודאי כירך אמו הוא וכעין זה חילקו בפא"ט ונתבאר מזה שאף שלכל דבר הוי הוא ממש כאמו מ"מ לענין טרפות שתלוי בחי' ל"א כן וביאור סברא זו נראה דמידי הוא טעמא לאסור טרפות היינו מזה שאמרה התורה שאינו חי' לא תאכל וא"כ אין קפידא בלקותא שקרה לה אילו היתה ראויה לחיות ובפירוש אמרו חי' אכול אלא שעיקר הטעם מפני המנע חיותא ואילו הי' אפשר שתחי' לא היתה טרפה כלל וא"כ בולד לו יהא שהוא ממש ירך האם מ"מ אמו גופא לא נאסרה רק מטעם העדר חיותא וא"כ מאיזה טעם יאסר הולד שהוא בריא וחזק, לו יהא אמו ממש כיון שאין טעם האיסור שייך בו, וז"ב ונכון מאוד בסברא

ולפ"ז יש להבין באמת היאך ס"ד למימר דלמ"ד זוז"ג אסור שולד הטרפה אסור עם היותו ראוי לחיות ואינה בגדר שאינה חיה ושנאמר שכיון שבא מזרע אסור שאמו טרפה זה דוחק שלא גרע מולד אף שהוא ירך אמו ממש ובודאי נתגדל מחמתה משעת העיבור וניזון הוא מן האם ועיקר הגידול הוא מחמת הטרפה וראוי שיהא איסורו חמיר מזה שלא נאסר רק מחמת זרע הטרפה, גם י"ל דבעידנא דקא גביל עפרא בעלמא הוא ולא נאסר מטעם הזרע ואפי' אם זרע איסור אין ראוי שיאסור הולד משים כך ואינו בגדר זוז"ג שאסר ר"א בשאר מקומות ומה"ת להטריף הולד, וצ"ל דס"ד דכי היכי דאמרינן למ"ד טרפה אינו מוליד שאינו ראוי שזרע הטרפה יפעול להוציא זרע קיימא והזרע נפסדת ואינה ראוי' להוליד כלל הה"ד כאן י"ל שאף שזרעה ראוי' להוליד מ"מ הוא בתכלית החולשא ולא יפה כח הבן מכח האם ולא תפעול להוליד זרע קיימא ואין הולד יכול לחיות לסיבת שרשו שבא ממקום נפסד וחלוש מאד שהך זוז"ג אין לו ענין כלל לשאר זוז"ג שאמר ר"א בפסחים ששם הכוונה במקום שיש טעם איסור או שבא מסיבת איסור אבל הכא בחיותא תליא מילתא ועיקר הוא החיות כמ"ש התוס' הנ"ל, ולכן דחוק לי' לאוקמי הכי וא"ש ודוק

ובזה מיושב נמי קושיא עצומה דקשה למ"ד חוששין לזרע אב ראוי שיהי' הולד טרפה אם הזכר טרפה והשתא אמאי דחיק ליה לאוקמי בזבחים מציאות תקרובות ולד טרפה והלא יתכן ויתכן שאין שום היכר והוא ולד כזה ולוקמי' בולד כזה, גם קשה לוקמי פלוגתא דר"א ור"י בחוששין לזרע האב וקושיא זו הקשה דודי זקני הגאון ז"ל בפלתי סימן נ"ז. אמנם לפי האמור יתיישב שאפשר שאין זה ענין לחוששין לזרע האב דהכא בחיותא תליא מילתא וולד כזה יתכן שיחיה ואינה טרפה אף אם הי' גוף אביו ודוק

ומעתה גם קושיא הנ"ל מיושבת דהא דלמאי דבעי לאוקמי פלוגתייהו בזוז"ג משמע דכ"ע ס"ל עובר לאו ירך אמו הוא וטעמי' דר"א משום זוז"ג ואם מיירי בחסרון גלגולת מכיון שהבהמה עתה בתכלית הבריאות ואין לומר סברא הנ"ל שבא מזה הנפסד שהרי באמת זרע הטרפה לא יוכל להוליד רק זה עדיין הוא בריא ובודאי שיוכל הולד להתקיים זמן רב כשארי ולדות ומ"ט דר"א א"ו מיירי בכה"ג ודוק

איברא דמ"מ קשה מביצת טרפות דפריך הש"ס בלישנא דרבינא בביצת טרפה שאסורה ומשני בשיחלא קמא ופריך גמרה מבעיא לי' ואמאי לא מוקי כהנ"ל וע"ז לא תירץ בפלתי כלום דהוא משנה בעדיות, ונראה עפמ"ש התוס' דהקשו למה קיי"ל ביצת נבילה אסור כב"ה ולענין בב"ח מותר, ותירצו דבנבילה גזרינן אטו טרפה, וידוע דמילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן ובודאי לא מסתברא דגזרו משום שיקרה טרפות בגלגולת ויולד קודם נקיבות הקרום וע"כ עיקר הטעם משום שאר טרפות ועדיפא מני' הל"ל מפני שגמרו באיסור בזה יספיק לאיסור ביצת נבילה וצ"ל דלאמימר משכחת לה ספנא מארעא מהאי טעמא כל חודא נמי יש לגזור דגם זה שכיח עיין גמרא דביצה דף ז' משא"כ לדידן דלא קיי"ל דטרפה אינו מוליד וע"כ טרפות ביצת נבילה משום גזרה דעיברה ולבסוף נטרפה והל"ל האי טעמא מפני שגמרה ומשני דבאמת תני הכא, גם לפמ"ש בפלתי סימן פ"ז ביישוב קושית התוס' דאמימר לא גזר דזוז"ג משום ספנא מארעא וסובר כתירוץ א' ור"י דקיי"ל כוותי' סובר כתירוץ הב' א"כ לאמימר אין הטעם משום כך וא"ש ודוק

ובאמת שצ"ע במאי דאמרינן בש"ס דלשנויי לי' בשיחלא קמא דא"כ גמרה מבעי' לי', וק' דהא גם בספנא מארעא שייך טעם גמרה וא"כ הל"ל טעם שיספיק אפילו בשיחלא קמא וגם אף בלי גדולה כאיסר טרפה וצ"ע, וצ"ל דהא גופא קיי"ל דטרפה מוליד וללישנא בתרא ל"ל הכי וקשה עדיפא הל"ל וגם אין צורך שיהי' כל הגידול באיסור ודוק כי קצרתי

והנה כ"ז להמטריף חסרון גלגולת לבד מטעם סופו לינקב הקרום משא"כ למי שמצריך שינקב הקרום עמו והתוס' מצריכין קרום העליון בלא"ה ל"ק דלישני בגלגולת דאכתי קשה למ"ד קרמא עילאה לבד כמ"ש התוס' ריש א"ט אך עדיין קשה מחסרון כאיסר וזה י"ל שסוברין כדעת י"א שהביא רמ"א לעיל והוא דעת הרי"ף והרמב"ם דחסרון גרגרת דעוף לעולם משערין ברוב וכיון שיש רוב א"כ בלא"ה טרפה מצד עצמה ופשיטא שלא יוכל להוליד וז"ב ונכון

איברא לא מסתבר כלל שימצא טריפה הראוי' להוליד, והרי אמרו גבי בועי דספק טריפה משהינן לה ולא חילקו בין טריפה לטריפה אלמא שבכל טריפות שיבא בהן הספק מותרת בלידה ולא חילקו בין טריפות שמעצמן לטריפות שע"ש סופה גם מקושי' הנ"ל נראה כן וכמש"ל ואף שנתישבה מ"מ אין פשט הלכה מורה כן ולמה נדחק להוציא ההלכה מפשטא, גם ודאי אם נאמר שתוליד צריך שנאמר בהכרח שעדיין לא נחלשא והוא בתכלית שלימות הבריאות, ולפ"ז ראוי שנאמר שלא יועילו בה י"ב חודש בהיות שהכלל מסור אצלינו שטריפה יכולה לחיות יב"ח, ואם נספיק בחסרון גלגולת לדעת האומר שטריפה על שם סופה כמו שנתבאר א"כ כיון שאם ניקב הקרום בבירור שתוכל לחיות י"ב חוד פחות יום א', עכ"פ עם היותה טריפה מוחלטת ונאמר ג"כ בחיסרון הגלגולת שסוף הקרום לינקוב שהזמן שהיא בין הנקיבה של קרום המוח לא יצורף לכלל יב"ח אחר שאז היתה בתכלית הבריאות, ואם יום או יומים יוקם בחסרונו טרם שינקב הקרום ראוי שיצורף הזמן שהוא מיום חסרונו עד גמר הנקיבה אל יב"ח ותחי' יותר וז"א ממ"נ דהא אנן קיי"ל טריפה אינו חיי' ממקרא שנאמר זאת החי' אשר תאכלו חי' אכול, שאינו חי' לא תיכול ויש להבין מה"ת נאמר שאם תוכל לחיות יב"ח תהי' בכלל חי', ובזמן מעט פחות רק שלא תוכל לחיות יב"ח תהי' בכלל אינו חי' והרי לא נתפרש בתורה כלל שום הפרש בין החי' יב"ח פחות יום א' ובין חי' יב"ח שלימים, ואם נאמר שכך קיבלו שיב"ח הוא בכלל חי' ולא בפחות א"כ הדבר פשוט שאין מקום לטריפות הגלגולת אחר שתוכל לחיות יב"ח לדעת האומר

אמנם אמיתית פי' אמרם חי' אכול שאינו חי' לא תיכל הוא על הדרך המבואר בש"ס ופוסקים דאמר ר' סימן לטריפה ליום, ומסקינן בתנאי דפליגי מחסרון גלגולת ואמר ר"י שיש מי שחי' ע"י חידוק, ורשב"א השיב ימות החמה הי' ומיד כשנכנסה ימות הצינה מיד מת הרי מבואר גם שחסרון הגלגולת שלא תוכל לחיות ימות הצינה, ופי' רש"י הטעם שיש מכה שהצינה מכאיבה ויש שהחמה מכאיבה וא"כ אין טעם יב"ח רק לסיבות שינוי המכות, ויש שיוכל לחיות ימות החמה עכ"פ ואף שאינה ראוי' להוליד גם בימות החמה, דהכי קיי"ל דבנקובה עד שתלד כדלקמן ס"ס נ"ז וכדמוכח בש"ס צ"ל דמיד מתחיל החולשא באיברים ויומנע ממנה פעולת הלידה לסיבת חולשתה עם שהיא חי' ומתנועעת והולכת מ"מ חי' כאין נחשבו ובחי' קרוי' מת ולכן ההורג את הטריפה פטור אף שיחי' יב"ח וקירוב מיתתו וצ"ל כמ"ש, ולפ"ז מה שאמר חי' אכול ודאי שכל שהיא מכה שתוכל לחיות בה אינה טריפה ושאינה חי' בה היא שלא תוכל לחיות כלל אף זמן מעט, אלא דמ"מ חי' יב"ח שעדיין לא