חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות עט

מ"מ בדיעבד בחזקת היתר עומדות וכן פי' הרשב"א גופי' הירושלמי דאמר בא זאב ונטל בני מעים ואכלם כשרה וחש לומר שמא ניקבי הריאה חזקת בני מעים כושר ופי' דקמ"ל שאם שהיא צריכה בדיקה לכתחילה, מ"מ בדיעבד כשרה ואמאי לא מפרש תלמודא דידן הכי ואם כי על מה שאמרו דנ"מ דבא זאב ונטל בני מעים יש לדחות שאם אין החידוש רק בריאה למה כלל כל בני מעים אלא שהחידוש כולל לכל בני מעים, מ"מ הא גופי' קשי' למה לא מפרשינן מימרא דר"ה הכי כדפירש הירושלמי וצ"ע לכאורה

והנראה ליישב דהא באמת יש להבין אהא דפריך נטל הא ליתניהו, ודילמא הא קמ"ל דכל י"ח טריפות לא בעי בדיקה ואפילו היכי דאפשר כגון בחולין סמכינן ארובא בסתמא, ועיין רש"י דף י"ב, וכן למסקנא דמסקינן דאפילו ביש ריעותא לפנינו מכשירין ומנ"ל לדייק ממילתא דר"ה וצ"ל דודאי הא דאמר ר"ה עד שיודע לך במה נטרפה משמע שאע"פ שיש בה טרפות ברור כגון בני מעים שהריעותא לפנינו כיון שלא נודע אם נטרפה מחיים או לאחר מיתה תלינן להקל וצריך דוקא שיתברר טרפות ברורה ובלאו הכי היא בחזקת היתר, וזה מורה מאמר ר"ה עד שיודע לך במה נטרפה, שצריך שיודע הטרפות ברור מחיים ואי לא אשמועינן רק דלא בעי בדיקה לא הוי ליה למימר רק בחזקת היתר עומדת ותו ל"מ והי' שמעינן דלא בעי בדיקא ומאי בעי בזה שאמר עד שיודע לך במה נטרפה א"ו דאתי לאשמועינן בריעותא דאיירי בה משא"כ בירושלמי לא אמרינן בלשון הנ"ל שבחזקת כשרות הוא וא"ש ודוק

ומה שנראה ליישב בעד המחמירין שכבר כתבתי לעיל דמדר"ה גופי' ודאי ראי' ברורה שאמר שהיא בחזקת היתר עד שנודע הטרפות, ויש להליץ ביד המחמירין, דודאי מילתא דפשיטא הוא דאי הוי מקילינן אפילו בספק שיש רגלים לאסור ואפ"ה הוי מקילינן בלי בדיקה נראה דכל שכן הוא דבריאה דל"ה רק מיעוטא ונהי דהוי מיעוטא דשכיחא מ"מ ודאי לא אלים כספק שקול ויש רגלים לאיסור וזה פשוט וא"צ לפנים, והנה מבואר בש"ס דרב לא חייש לספק דרוסה והתוס' פירשו דאף דאיכא רגלים לאיסור לא חייש, ובודאי שאין להחמיר יותר בריאה, ולמ"ד דלא חיישינן לספק דרוסה אפילו בדיקה לא בעי ולפ"ז כ"ש בריאה דלא צריכה בדיקה, ועיין שבת פרק מפנין שהקשו דר"ה תלמידו דרב וכרב ס"ל, וא"כ פריך שפיר לר"ה דל"ל דאתי לאשמועינן דשרי בלי בדיקה דהא לדידי' לא בעי בדיקה כלל ומאי קמ"ל בהא ועדיפא מני' הל"ל דאף לכתחילה לא בעי ריאה בדיקה א"ו קמ"ל דאפילו נולדה ריעותא וא"ש ודוק, ולפ"ז גם הירושלמי יתכן שיסבור כן משא"כ לדידן דמחמירין בספק דרוסה לא מקילינן רק ביש מקום לתלות בהיתר, ובריאה שהטריפות שכיח וצריכה בדיקה לכתחילה והחמירו אפילו דיעבד שתתקיים תקנתא ודוק, זה מה שיש להליץ בעדם, ומ"מ העיקר כהמתירין ובפרט בהפסד מרובה כמ"ש רו "א

(יח) במחבר ודופן סותמתה, עיין פר"ח שהשיג על הטור שכ' חם רב שר שלום גאון דדוקא בסריך הוא דכשר אבל בלא סריך טרפה והפר"ח השיג עליו שהרי מבואר בתוס' ורא"ש דלרב נחמן לא מצי להקשות מפסול החוזר להכשירו י"ל דרב נחמן לא בעי לא סבוך ולא סריך ונדחקו ליישב דברי הטור ועיין בפלתי, והנה זה הקונטרס כתוב אצלי יותר משלשים שנה ועתה שחזרתי ללמוד פ' אלו טרפות אמרתי אעלה על ספר מה שאמרתי ביישוב דברי הטור, והוא דודאי פשט לשון התוס' והרא"ש שכתבו בשם רב שר שלום, וברא"ש מבואר יותר שכתב בין סבוך ובין סרוך, פשט הלשון מורה כדברי הטור דעכ"פ סרוך בעינן, וליישב לשון התוס' לדעת הטור נ"ל דעיקר קושית התוס' אמאי פריך רב יוסף הך קושיא דזו פסול החוזר להכשירו לרבינא ולא לרב נחמן, ונראה דבלא"ה יש לדקדק מאי קשיא ליה מפסול החוזר להכשירו דלמא ודאי לענין טרפות כללא בידנו כל שאין כמוהו חי' טרפה, ואיתא בגמרא בהך דמחו בכוליתא וקטלי' דלהכי אינה טרפה משום דאי בדרי ליה סמא חיי, אלא די"ל לפמ"ש הר"ן גבי תרתי אונא דסריכן כסדרן דכשרה וקשה הא הוי פסול החוזר להכשירו לפירש"י דאין סרכא בלא נקב, ותירץ הר"ן דודאי אי הוי ידעינן שהנקב יעלה סרכא לא היתה טרפה מעולם אלא דכיון דלא נסרכו בפנינו הוא טרפה דמאן לימא לן דנקב זה ראוי להעלות סרכא וא"כ כיון דחזינן דסריך אגלאי מילתא למפרע דלאו סרכא הוא מעולם וקשיא לדבריו מאי פריך הש"ס אהך דריאה שניקבה ודופן סותמתה דהוי פסול החוזר להכשירו הא י"ל דלא הוי טרפה מעולם אילו ידעינן שסופה להיות סבוך בבשרא, ולכאורה צ"ע לדעת הר"ן וצ"ל שזה נכלל בתירוץ הש"ס, מיהו נראה דהטור ס"ל ליישב קושיא זו דפשיטא ליה להש"ס אי נימא דס"ל לרבינא שאינו טרפה בנקב רק מכח ספק שמא לא יסתרך משמע ליה בפשיטות דאי כבר נסרך רק שלא סביך יש לתלות להיתרא דשמא יהי' אח"כ סביך כיון שכבר התחילה הריאה להסתרך ובודאי אין דרך שידובק כאחד רק מתדבק לאט לאט א"כ קודם הסיבוך הוי סריך עכ"פ ויש לומר נשחטה הותרה ותלינן דנקב זה סופו להיות סבוך אע"כ ס"ל לרבינא דאפילו קים לן שיסתבך אח"כ מ"מ לפי שעתה היא טרפה וא"ש

והשתא י"ל דודאי לישנא דרב נחמן דאמר ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה, ל"ל דמכשיר בלי שום סתימה דא"כ למה נקט דופן סותמתה ה"ל למימר ריאה שניקבה נגד דופן כשרה אע"כ רב נחמן לא מכשיר רק בשביל שהדופן סותם הנקב וא"כ ע"כ סריך מיהו בעינן אלא דמ"מ לא מצי לאקשויי לרב נחמן מפיסול החוזר להכשירו די"ל דרב נחמן אפילו בלא סרך נמי מכשיר ואין לומר למה נקט דופן סותמתה י"ל דודאי עיקר הכשירא משום סתימה דהיינו סריך מיהת וכיון דבסריך כשר עכ"פ א"כ אפילו עדיין לא סריך תלינן דסופה להסתרך דהא סרכות בריאה שכיחי א"כ לא נטרפה מעולם וזהו כוונת התוס' דלרב נחמן י"ל אפילו לא סריך כשרה מטעם דתלינן דיש לו רפואה להכי לא ל קשה לרב נחמן, מיהו בהא לא פסקינן כרב נחמן להכשיר מכח הך ספיקא משום די"ל דרב נחמן לשיטתו אזיל דמכשיר ריאה סרוכה לדופן ותולה הסרכא בדופן אף דיש לתלות יותר בריאה שעלולה לסרכות ס"ל דמחזקינן לבהמה בחזקת היתר ותלינן בדופן א"כ כ"ש שיש להכשיר בניקבה במקום דופן אף שעדיין אינה סרוכה דתלינן שיסתרך ולא יפסול הנקב וא"כ בהא לא פסקינן כרב נחמן דהא קיי"ל אחד זה ואחד זה חוששין גבי ריאה הסמוכה לדופן א"כ ממילא בהא נקטינן דלא כר' נחמן אי דמכשיר מספיקא שמא סופה להסתרך גם פסקינן כרבא בתרתי אוני דסריכן דקמכשירין דוקא באיכא סרכא אבל לא בלא סרכא כשיש נקב אלמא לא תלינן בהא להקל ואם כן דברי הטור ברורים

ונראה להביא ראי' לדברי הטור דהתו' הקשו אמאי לא פסיק כרבינא דהוא בתרא והוכיחו דתרי רבינא הוו חד הוי בימי רב יוסף, לכן פסק כרב נחמן נגד רבינא וקשה מנ"ל דתרי רבינא הוו דלמא רבינא היינו הבתרא אלא דתרי רב יוסף הוו וא"כ יש להיות הלכה כרבינא דהוא בתרא, ולפי מ"ש ניחא דהא ע"כ פירוש הקושיא דע"כ ס"ל לרבינא דאפילו נודע שיהיה סבוך בסוף טרפה דאי אם יהי' סבוך גם עכשיו כשרה א"כ אפילו עכשיו סריך ה"ל להכשיר דבזה יש לתלות שסופו להיות סבוך וקשה הא י"ל דרבינא לשיטתיה אזיל דס"ל בדף נ"א דאע"ג דשיגרונא שכיח חיישינן לפסיקת החוט אלמא דאפילו היכא דאיכא למיתלי להיתרא לא תלינן וחיישינן א"כ לא הוו מקשו ליה מידי דלדידי' י"ל אפי' בסריך דיש לתלות שמא סופו להיות סביך הא הוא מחמיר אפי' כשצד ההיתר שכיח א"ו לאו היינו רבינא דבתרא רק רבינא הקדמון ולדידי' וגם לרב יוסף י"ל דבסריך אפשר להקל מטעם שסופו להיות סבוך משא"כ בלא סריך ולא סבוך ודאי לא תלינן שסופו להיות סריך כדמוכח מאוני דדוקא בסריכין כבר מקילינן, ודברי הטור ברורים ומוכרחים וכן יורה פשט לשון התוס' והרא"ש דסריך מיהת בעינן וכדברי הטור

ומה שהקשה מהרש"א על לשון התוס' דאיך יקשה על רב נחמן שלא נזכר בדבריו סביך וסריך רק רבינא אמר הפירוש כן בדברי רב נחמן י"ל בפשיטות דודאי אין סברא שרב נחמן יאמר סתם ריאה הסמוכה לדופן כשרה מבלי יפרש דאיירי בסבוך ואיך יתן מקום לטעות ויסמוך על מה שרבינא בדור אחרון יפרש דבריו אע"כ גם פשט לשון סמוכה הוא סבוך והי' לדעת ר"נ שאין מקום לטעות ולפרש דבריו בענין אחר דסתמא הכי משמע רק רבינא חשש לרווחא דמילתא לפרש וא"כ ע"כ לומר דפשט דברי רב נחמן מורין כן א"כ קשיא להו שפיר דליקשי לרב נחמן: סימן

(א) במחבר ניקבו א' מהן טרפה. בגמרא מבעיא ליה בהא דתנן במתניתין ניקב הלב לבית חללו טרפה ובעי ר"ז לחלל גדול או לחלל קטן ומשמע בגמרא דלא איפשטא האיבעיא והפוסקים