חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות עז

(ד) ברמ"א וי"א אם יש מכה בדופן כו' טרפה. והאחרונים הסכימו להכשיר ובפרט בהפסד מרובה כפי מה שנראה הסכמות רוב הפוסקים שפירשו הך ל"ש בש"ס דכשרה מדר"נ ולא חילקו בזה ובפלתי כתב להחמיר שגם המכשירין מודים במכה בדופן דאל"כ למה אמרו אדומה כשרה ודר"נ אף בלא דר"נ מה"ת להטריף כיון דמדמינן לי' לשאר שרצים וזהו אינה ראי' שאם תאמר כן גם בירוקה ביש מכה בדופן נטריף שהרי נראה שבא מחמת לקותא ובהא ליכא מאן דמטריף וצ"ל דכיון שיש לתלות בתולדה תלינן, וגדולה מזו כתב הרשב"א גבי נפלה לאור שהריעותא לפנינו וידענו בנפילה ואעפ"כ דאם היא ירוקה תלינן בתולדה ואדרבא משמע מזה מדכללו אדומה כשרה מדר"נ ירוקה כשרה מר"נ משמע דחד דינא אית להו בתרוייהו, וכן משמע מדכללו אדומה וככוחלא ומראות אחרות הכשרות זולתו משמע שמשפט אחד לכולם וכי היכי דבשאר מראות לא מטריפין במכה בדופן הה"ד נמי באדומה וירוקה וגם מדכתבו המפרשים בלא שנא דלעיל דכשרה ע"כ דלשאר שרצים מדמינן לה כקושיות רבינא ובאמת שזה נראה לכאורה דבר זר מהשיגו שנאמר בשור הגדול אשר כל ימיו הי' כחמור למשא ולעבוד עבודה בשדה וכחו גדול מאד ונאמר שלא נבלע בו דמו שזה נראה כדבר תימה לומר כך שמפני שראה בתינוק שהי' אדום לא הי' בו כח לסבול צער המילה לחולשת כחו מפני הדם שלא נבלע בו ונאמר בשור הגדול שכחו רב שלא נבלע בו דמו, לכן נראה דמה שאמרו לעיל להכשיר באדומה ומה שהכשירו כאן מר"נ הכל הולך למקום אחד ומקרה אחד לשניהם דהנה רש"י פירש בהא דאמר רבינא מ"ש כולה דשאר שרצים שעורן ממהר להאדים ואינו לקותא ואין סופו לנקב ואם כי נראה הדם דרך העור הוא משום שעורו רך ממהר להאדים ובשמנה שרצים שעורן קשה וכיון שנראה הדם ודאי נקרע העור ע"ש, ומשמע מדבריו דבעור הקשה א"א שיאדים העור ואינו נראה דרך העור רק בנקרע בפנים וזולת קריעת העור בפנים א"א שיראה דמו בחוץ, והנה יש להבין מהא דגמרינן מהעור החיצון של אדם לעור הריאה שהוא אבר אחר וצ"ל דקים להו לחז"ל שאין עור הריאה חמור מעור האדם וזה פשוט ומוכרח והשתא כי דייק מדר"נ שלא נבלע בו דמו ופירש"י שהדם מהלך בין עור לבשר מ"ש מח' שרצים דנצרר הדם לבד אמרינן דניקב העור וצ"ל דעורו רך וממהר להאדים ודמו נראה דרך העור אף שלא ניקב העור והה"ד נמי בריאה נראה ג"כ דמה דרך העור אף שהוא מהלך בין עור לבשר וא"כ ע"כ לא דמי לשמונה שרצים שאין העור מאדים רק באם ניקב ואם הדם מהלך בין עור לבשר באמת אינו מאדים שעורן קשה וריאה דדמי לעור אדם שעורו רך ולפ"ז מדמינן לשאר שרצים וזה פשיט הש"ס באמת ולכן לא הוזכרו שם הא דרבא דמשם מוכח באמת דאפילו בלקותא מדמינן לה לשאר שרצים זהו נכון וברור והכל עולה לכוונה האחת, ונמצאו דברי האחרונים להלכה מכוונים באמת וביושר מובנים, ופשיטא שיש לסמוך עליהם בהפ"מ וגם בירוקה צ"ל דאף אם נחמרה ויש לקותא מ"מ כשר שלא נבלעה דמה וזה גרמה לקותא

שם במחבר הרבה גוונים מאלו מראות הכשרות משמע מזה שאפילו היא אדומה וירוקה לא מטריפינן, ובפלתי כתב דאם נמצאת אדומה וירוקה יש להטריף ממ"נ אם לא נבלע בה דמה ירוק זה מה טיבו ואם לא נפל אדום מה טיבו, ודבריו דברי טעם וסברא אלא שלא נראה כן מדברי הפוסקים וכ"כ הרמב"ם פ"ז מהלכות שחיטה הלכה י"ט שמנה ד' מראות ובתוכם ירוקה ואדומה וכתב שאפילו אם היתה הריאה טלאים טלאים נקודות נקודות מד' מראות האלו ה"ז מותרת ומשמע להדי' שאפילו ד' מראות האלו נמצאין בו כשרה וכ"כ הרשב"א בת"ה דף ל"ג וז"ל ודוקא מאותן מראות שאינה נטרפת מהן כגון אדומה וירוקה ושאר מראות כשרות וכ"כ הרא"ש וגם הטור כתב שנמצאו בה הרבה מראות מאלו מראות הכשרות וכן כל הפוסקים ולא אשתמיט שום א' מהפוסקים לאשמועינן האי חידושא ומשמע שאין חולק במראות כל שהם ממראות הכשרות, ובטעמו של דבר נראה דהיכי דמכשרינן בהאדמה קצתה מטעם דר"נ שלא נבלע בו דמו והלא אותו תינוק הי' כולו אדום ואם לא הי' הדם נבלע בה מהיכי תיתי יבלע בקצתה זולת הנשאר וצ"ל דגם זה שכיח שיבלע בקצתה ובקצתה לא יבלע והה"ד דשכיח שאינו נבלע בקצתה ובקצתו לא נפל כלל, וגם העיקר מ"ש למעלה להכשיר אפילו ביש מכה ונראה שבא מלקותא ולא הביא דר"נ רק לריאה שעור האודם והירוק אפשר שיתקיים ובלקותא הטעם מפני שסופו לינקב, ולפ"ז אפשר שגם לקותא יגרום שינטל הדם מהריאה לתחת העור אלא שהביא ראי' שאעפ"כ אינו טרפה מפני כך דהדרא בריא בתינוק ויפול בו הדם וא"כ י"ל שקצתו בא מחמת מכה אלא דדמי לשאר שרצים וכיון שכך הוא הסכמת כל הפוסקים הכי נקטינן ובכל שינוי מראות הללו דעת הט"ז דגרע מניקב ואפילו אם נשתנה עור החיצון למעלה אף שאין השינוי נראה בפנימי מ"מ סופו לרקוב ולנקוב גם עור השני, והפר"ח חולק דלא גרע מניקב, ויש קצת ראיה לדברי הט"ז מדאמרינן אדומה כשרה מדר"נ ומשמע דבלאו דר"נ הוי טרפה והא אדומה אינו שינוי רק בחיצון אבל הפנימי טבעו להיות אדום כדאמרינן ריאה דאגלודא כאהונא סומקא ובלאו דר"נ נמי כשרה כיון שאין שינוי רק בעור החיצון אלא ודאי דשינוי מראה פוסל אפי' בעור החיצון לבד ואי לאו דר"נ הוי טרפה משום עור החיצון לבד ודברי ט"ז מוכרחים מיהו יש לדחות לפי מ"ש לעיל סימן ל"ג ע"ש, והה"ד כאן כיון שהוא אדום ואינו ניכר יש לחוש לקל שניהם אלא שאינו ניכר בפנימי אבל באמת שלטה הלקותא בשניהם וספיקא לחומרא, מיהו הפוסקים דבעי בושט שני עורות וע"כ לא ס"ל האי סברא וא"כ קשה באדומה אמאי טרפה הא לא נלקה עור השני וצ"ל כמו שכתב הט"ז, ודוק:

וכן מוכח מדמטריפין באדומה באמת אף שאינו ניכר בפנימי, והפר"ח סובר דבעינן דוקא בשני העורות, ומדברי הרמב"ם שכתב טעם שינוי מראות שהבשר שנשתנה הוא כאלו אינו משמע כדבריו דלא גרע מנחסר הבשר, וכן משמע לכאו' מדברי הפוסקים שסוברין בוושט דלא מיטרפי' עד שישתנה בשני עורות ואפילו בלקותא לא אמרינן דשדי תיכלא בכולה ואם כי הרא"ש חלק עליהם היינו מטעם שאין השני מגין, ומדברי כולם אם נתחלף קצת העור אין להטריף ולא אמרינן דסוף השני לינקב והה"ד כאן נמי לקותא הוא ומה"ת נימא דבמקום שלא שלטה הלקותא יהי' סופו לינקב, ואפשר לומר דודאי אין שינוי מראה פוסל בושט כלל כמו בשאר אברים שנקובות במשהו ואעפ"כ אין שינוי מראה פוסל בהם אלא בשנתחלפו שניהם היינו טעמא דטרפה כמ"ש רש"י שם ששניהם נטולים ממקום הראוי להיות ואין לך נקובה גדולה מזו, מיהו מדברי המטריפים בחילוף אחד מהם ע"כ הטעם משום לקותא ואעפ"כ לא הטריפו בחילוף אחד מהם ע"כ הטעם משום לקותא ואעפ"כ לא הטריפו בקצתה שאין סוף השני לינקוב אף ששלטה בקצתה ומשמע כדעת הפר"ח, ויש לדחות דבושט אינה טרפה בקצתה וע"כ אפילו בנתחלפו שניהם במקצת דהא לדעת האומרים דחילוף היינו תרווייהו ודאי בעינן ששניהם יתחלפו כולם כמו לדידן בא' ומ"מ לא נחלק הרא"ש עליהם בזה וע"כ הטעם דבקצתה דרך להיות כך ואינו נקרא שינוי כלל וא"כ י"ל שזה אינו לקותא כלל רק ברובא זה מגלה לנו שהוא לקותא, ובאמת מסתברא כדברי הפר"ח, ומ"מ יש להחמיר כדעת הט"ז כי מסתימת הפוסקים משמע כוותי', וכן מה שנדחקו הפוסקים בריאה דקיימא חזותא חזותא אוכמי אוכמי ואוכמי הוא שחורות ותמהו הפוסקים דהא כדיותא טרפה אפילו במראה אחת לבד ותירצו דה"ק אוכמי הוא ככוחלא ואתי לאשמועינן דאף שיש בה הרבה מראות הכשרות אינו לקותא להטריף וזה דחוק מאד דסתם אוכמי הוא שחור כמו בכל דוכתי ולא תירצו בפשיטות דשם אין השנוי רק בעור החיצון כדמשמע האי ריאה דקיימא גולדי גולדי אוכמי אוכמי ומשמע שאינו רק שמראה הריאה כך הוא בחוץ ולא הוזכר כלל שקלפו עור החיצון ואתי לאשמועינן דאף שיש בה הרבה מראות לא אמרינן ולקותא כזה סופו לנקוב גם השני קמ"ל דליתא א"ו דאף בחיצון טרפה, ואפשר לדחות דבחוץ לבד לא איצטריך לאשמועינן כלל לסברת פר"ח מ"מ משמע דקיימי היינו בחוץ גם רפרם אמר אריה דדמיא לאופתא ופירש"י כבקעת עץ שהיא לבנה ורפרם אמר דדמיא לאופתא ומשמע ודאי כל שהריאה נראית כך אף בחוץ אכתי דמיא לאופתא היא וכל דדמיא לאופתא טרפה, אלמא אפילו בעור החיצון לבד הוא טרפה וכן מהא דאמרינן ככבדא כשרה כבישרא טרפה ופי' הרי"ף ורש"י ושאר מפרשים שהוא במראה ובעל המאור פי' דהיינו בגישתא דאל"כ הל"ל כעין כבדא וכעין בישרא ולהמפרשים שלא פירשו כן צ"ל דהא דככבדא היינו דומה במראה לכבדא ומשמע דכ"ש דומה לבשרא טרפה וכיון שעור החיצון דומה לבד לבשר נמי שייך בי' לשון כבישרא דמשמע כל שהריאה היא כבשר היא טרפה ואף בחיצון לבד טרפה ואם נפשך לומר מאי טעמא י"ל דהא לא שלטא הלקותא בפנים י"ל דודאי אין קפידה שתהיה אדומה או שחורה או כמוריקה ושאר מראות זולתן אלא שאנו חושבין שבא השינוי מחמת