חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות עג

דהדרא בריא דבאמת בצמקה בידי אדם לא הדרא בריא ועיקר הטעם דבמקצתה אינה בכלל חרותא אמרינן דודאי לא בא לה מפחד דאין דרך שיהי' מקצתה נצמק מחמת הפחד וא"כ ודאי לא מסתבר דבמעט פחות מרוב כחוט השערה לא יבא מחמת פחד ואם יש רוב יהי' מחמת פחד ודינה כצמקה וממ"נ אם נאמר שאין דרך להיותה צמוקה בפחות מרוב מחמת הפחד גם במשהו יותר נ"ל שאין בא מחמת הפחד דודאי לא מסתבר לחלק במשהו ולומר שהפחד גורם דוקא צימוק רוב ולא משהו פחות ובפרט דע"כ צ"ל שאם הריאה נצמקת מסיבת פחד ע"כ אינה נצמקת מעט מעט רק בפעם אחת שאם נאמר כן קשה למה מכשיר במקצתה שמא בא לה מחמת פחד והתחילה להצטמק וסופה להצמק כולה א"ו דלא חיישינן לזה ואם היא נצמקת כולה נצמקת וא"כ י"ל גם ברובא שאלו היתה חרותא הי' כולה נצמק דכן דרך הפחד לגרום צימוק בכולה דוקא ואין סברא לחלק בין רובא לפחות מעט ומ"מ אין להקל בלי בדיקה אבל נראה שיש לסמוך על בדיקתנו, ועיין ס"ק שאח"ז

(טו) ברמ"א אם הדבר ספק כו', זהו דעת הר"ן שסובר דאם שמעו קול רעם ואח"כ בזמן מועט צמקה הריאה שלה (דתיכף אחר הרעם לא יתכן הצימוק כ"כ הרשב"א בחידושיו) ובזה סובר הר"ן שאינו צריך בדיקה דתלינן שנעשה בידי שמים, מיהו הרשב"א בחידושיו חשש שמא נצמקה מקודם מפחד ב"א וצריכין בדיקה להוציאנו מן הספק הזה, ומהרש"ל וט"ז ופר"ח הסכימו לדעת הר"ן ורש"ל הביא ראי' מדתני לה בהדי כשרות ואם איתא דבעי בדיקה יש בה צד טרפות ג"כ וזה אינו כלום דודאי אילו הי' ברור שבא לה בידי שמים לא היתה צריכה בדיקה כלל דודאי הדרא בריא אלא שחשש שמא מקודם צמקה הריאה בידי אדם, ובמשנה דקאמר חרותא בידי שמים היינו אם חזרה לבריאותה שנתברר לנו שהוא בי"ש, וכן משמע להדיא מדברי הרשב"א בחידושיו אך הט"ז ופר"ח הקשו לשיטת הרשב"א מהא דרבב"ח דאשכח הני דכרי דצמק ריאה דידהו ושאל בי' מדרשא ולמה לא סיפק לו מתניתין דתנן בי"ש כשרה ומנא ידעינן, ובפלתי תירץ דספק לו מפני שבמדבר לא שכיחי ב"א, ובאמת קושית הט"ז לא היתה וכי לא ידע דבעי בדיקה ממתניתין דודאי בש"ס משמע שלא שאל רבב"ח על גוף הבדיקה אם צריכין בדיקה ועיקר שאלת רבב"ח היתה על מהות הבדיקה כנראה מתוך התשובה שהשיב לו בקיטא כנ"ל והוא בדיקה דס"ז ואם לא היתה שאלתו רק על הצטרכות הבדיקה לא הל"ל רק בעי בדיקה א"ו לא שאל רק על מהות הבדיקה ועל זה קושית הט"ז למה לא הקשה על מתני' מנא ידעינן וזה ברור קושית הט"ז, ומ"מ יש להשיב דהא יש להבין אם אנו מטריפין בצמקה כולה אף שאינה נפרכת בצפורן וע"כ דהצימוק הוי כחסרה כמ"ש הרמב"ם א"כ אף במקצתה יש להטריף דהא חסר הריאה וגרע מניקב דכאן גם הקרומים חסרים כמש"ל וצ"ל כמש"ל דבצמקה כולה ודאי בא מחמת פחד מה שאין כן במקצתה לא בא כלל מחמת פחד שפחדה, מיהו מ"מ יש לפקפק דכיון שהצימוק הוא כנחסר מ"ש שבא מסיבת פחד או שאר סיבה זולתה ומסתבר לומר דבצמקה מקצתה אנו תולין שנצמקה בי"ש דהא הא דבי"ש כשר היינו משום דהדרא בריא כמבואר בש"ס ופוסקים, ובודאי עיקר הטעם דהדרא בריא היינו משום דאף בחיי הבהמה תחזור לבריאותה דודאי ליכא נ"מ מה שהוא אחר מיתת הבהמה אם לא תחזור לבריאותה בחייה, וברור דעיקר הטעם הוא שגם בחיי' תחזור להתרפאות ואין בזה ספק שתחזור לבריאותה בחיי הבהמה, ובודאי מסתברא שאינה חוזרת בפעם א' לבריאותה באם כולה נצמקה וישוב לבשרו כמקדם ברגע אחת דהא ודאי אין השכל מסכים לזה, ואם כי בצמוקה תצמק בפעם א' היינו מטעם שטבע החרדה יעשה כך וכאשר תאחזנה רעד וחלחלה תצמק ריאתה מחמת הפחד והפחד הוא בכל בהמה אבל לומר שנתרפאת בפעם א' (ובפעם א') אין סברא כלל וכדרך כל חולאים, ואשר השכל מסכים עמו הוא מ"ש דמעט מעט תשוב לבשרה כמקדם וזה ראיה על התחלת הרפואה בה וא"כ י"ל דהיינו טעמא דבצמקה מקצתה כשרה הוא מפני שכמו שהתחיל להתרפאות במקום הזה כך יתרפא במקום אחר עד שכל הריאה תשוב לאיתנה ובודאי בי"ש הוא דבידי אדם לא הדרא בריא, וא"כ לא קשה קושית הש"ס מ"ש כולה ממקצתה דמקצתה הוא ודאי בי"ש ובכולה יש ספק אבל באמת אילו היה ברור לנו שהצימוק שבריאה לא יחזור לבריאותה פשיטא דטרפה מבלי ספק שהרי הצימוק בחסר אלא שאנו אומרין דהוא בי"ש וכבר נצמקה כולה אלא שהתחילה להתרפאות ועדיין לא נגמר הריפוא בכל הריאה ומסתמא גם בבדיקה הנזכרת כאן גם כן אינה חוזרת ברגע אחת שלסוף מע"ל ומסתמא הוא מעט מעט וכך הוא בחיי הבהמה וא"כ א"ל הא דבלי צימוק כולה כשרה ולא קשה מ"ש כולה דלא דהדרא בריא מקצתה נמי דבאמת דבכה"ג גם בכולה הדר בריא אלא שהמקום הבלתי צמוק מודיענו שהוא בי"ש, ודברים אלו נכונים וישרים למוצאי דעת ומיוסדים על אדני השכל והסברא, וזה דוקא אילו נאמר שבי"ש כשרה ויש לשפוט צימוק מעט מחמת שהיתה כולה צמוקה בי"ש, אבל אם נאמר דגם בי"ש טרפה ולא הדרא בריא א"כ קשה קושיות הנ"ל מ"ש מקצתה דהדרא בריא כולה נמי הדרא בריא ואם אנו מטריפין בכולהו גם בקצתה יש להטריף שהצימוק כחסר וא"כ לק"מ ממתניתין דמתניתין נקט חרותא בי"ש להורות דבזה אפילו כולה כשרה ומינה נשמע בקצתה ואפילו ברובה כמש"ל שאין להטריף כשהתחיל להתרפאות ולהכי ל"ק לי' אמתניתין דאף בכולה אין לה בדיקה מ"מ מתניתין אתי לאשמועינן להורות דבלא צמיקה כולה אינה טרפה מיהו בצמקה כולה בזה יש ספק ושאיל בי מדרשא על מהות הבדיקה, ואפשר שידע שצריך בדיקה ואפילו בידי שמים כדעת הרשב"א, וזה ברור ונכון, ודוק

והא דלא פי' רש"י ורשב"א כן מתניתין היינו ר"ל לפי האמת דאפילו בכולי' אפשר להתברר ע"י בדיקה ומ"מ אינו קשה לס"ד דרבב"ח, ועוד יש ליישב קושיות הט"ז דהא עיקר ספיקא של רשב"א בחידושיו היינו משום שאיתיליד ריעותא מחיים לא תלינין להקל כמבואר למעיין שם וזה דוקא למאן דחייש לספק דרוסה, והיינו משום דיש ריעותא ולא אמרינן כבר הותרה כנראה מדברי רשב"א בחידושיו משא"כ למאן דלא חייש לספק דרוסה ואף שהוא שכיח כמ"ש התוס' ואעפ"י שנולדה ריעותא מחיים ויש רגלים לדבר אעפ"כ מוקמינין לה אחזקתה וכ"ש דפשיטא דבשמעה קול רעם שיש דבר לפנינו לתלות בו ודאי דלא בעי בדיקה וזה ברור ופשוט, וא"כ י"ל דרבב"ח סובר כהך מ"ד אין חוששין לספק דרוסה, ולא איכפת לן באתילד רעותא מחיים ופשיטא דביש מקום לתלות דתלינן ובשמעה קול רעם ודאי לא בעי בדיקה דכ"ש הוא מספק דרוסה, וא"כ לא קשיא ליה מתניתן דמיירי באמת בשמעה קול רעם ואינה צריכה בדיקה, מיהו הני דיכרי דלא ידעי מה טובם ואפשר שהי' רגלים לאיסר וצריכין בדיקה עכ"פ, אבל מ"מ לא הקשה לו מתניתן די"ל בשמעה קול רעם כמ"ש והרשב"א לא נסתפק רק לדידן דחיישינן לספק דרוסה משום שנולדה ריעותא מחיים ואפשר דלמסקנא גם רבב"ח סובר דחוששין לספק דרוסה, אלא דממתניתן דייק לה דאין חוששין, ולמסקנא דאיכא לאוקמי' ע"י בדיקה י"ל דמודה דחוששין וגם זה נכון ואמת ודוק, והנה נתבאר שאין בכל ראיות אלו הכרע היפך דעת הרשב"א

והנה הר"ן ז"ל כתב דבי"ש לא בעי בדיקה וב"א אין בדיקה מועלת בו. ולכאורה משמע דאף אם חזרה לבריאותה טרפה וכן הבין הפר"ח בדבריו, ואני תמה ע"ז שאם אפשר דגם בידי אדם תחזור לבריאותה א"כ מה מועיל הבדיקה בסתם אם אינו ידוע מאין בא לה הצימוק ומספקא לן אי הוי בי"א או בי"ש דמבואר בש"ס דצריכין בדיקה ואם חזרה לבריאותה כשרה, ואמאי, ניחוש שמא הי' בי"א ואעפ"כ הדרא בריא, וצ"ל דודאי לא שכיח דביד"א תחזור לבריאותה וע"פ הרוב אינה חוזרת לבריאותה, ולכן בסתם אם לא ידעינן מה טיבו וחזרה לבריאותה ודאי קרוב הדבר דבי"ש נעשה וכשרה ולא חיישינן שנעשה בי"א מיהו אי ידעינן בבירור שנעשה בידי אדם אז אע"פ שחזרה לבריאותה טרפה, ועפ"ז נראה ודאי דאף אם שחט בהמה לפניו ואח"כ בזמן נמצאת הריאה צמוקה וחזרה לבריאותה ודאי כשרה דמסתמא נעשה בי"ש ואף שיש דבר לתלות בו מ"מ כיון דלא שכיח דבי"א חזרה בריא ודאי יש לתלות שנעשית בי"ש, והר"ן לא קאמר רק שידוע בבירור שנעשה לה בי"א ומיד שנעשה הפחד מיד"א אחזתה רעד וחלחלה וחרדה ונבעת מחמת הפחד באופן שנראה הדברים שבא לה הצימוק מפחד זה דאז לא מהני לה בדיקה דאז ודאי נעשית בי"א אף שחזרה לבריאותה עם היותו בלתי שכיח ומ"מ מסתבר שעיקר הטעם בטרפות הצימוק ותועלת הבדיקה לדעת שאם תחזור לבריאותה ודאי בי"ש הוא ואף בחיי הבהמה יחזור להתרפא ואם היא בי"א מן הנמנע היות' חוזרת לבריאותה ולכן היא טרפה באמת ובי"א א"א כלל לחזור לבריאותה וכן פירש"י בי"א לא הדרא בריא, וגם הרמב"ם והמחבר שהעתיק דבריו כתבו הי' בי"ש או בידי בריות משמע שכל שחזרה לבריאותה אין ספק דהי' בי"ש כמו שאמרו להדיא בש"ס אי הדרא בריא בי"ש הוא ומשמע שזהו בלי ספק וכ"כ הרי"ף