חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות עא

(ז) מחבר נימוק אפילו סמפון כו' וה"ה בניקב סמפון אפילו שלא לחבירו ג"כ טרפה בזה דמוגלא לא סתמה, ומ"ש המחבר נימוק היינו מפני שאינו נראה בבדיקה רק אם נימוק הסמפון לגמרי דאית ביה שורייקא חיוורא אבל אי נראה שיש נקב בסמפון באמת היא טרפה, מיהו בסתמא לא חיישינן שמא ניקב הסמפון דאם איתא שניקב היה נימוח כ"כ הרשב"א והר"ן וש"ד, מיהו בגמרא דסוכה דף ל"ו משמע הטעם בריאה שנשפכה כקיתון משום דהדר בריא כיון דלא שלטא ביה אוירא ובאתרוג מבעי' לי', ולפי הטעם דהדר בריא מסתברא שאין הנקב פוסל בסמפון שלא לחבירו דלכי הדר בריא סתמא ג"כ והוא כמו בשר הריאה וצ"ע ויש להחמיר, ובפלתי הקשה דה"ל לשנויי בש"ס שחסרה סמפון ע"י שנימוס, ולק"מ דעיקר הקושיא הוא מקמ"ל חסרה הא אין חסרון בלי נקב וכ"ש הוא מנקבו וא"כ אם בא להשמיענו חסר סמפון לישמעינן רבותא טפי אפי' בניקב ומשני דלר"ש בעינן חסרון דוקא דנקב כשר, וכן מה שהקשה לדעת הרי"ף ורמב"ם דמטרפי בעכורים וסרוחים לוקמי בכה"ג שנשפך כקיתון והמים עכורים, גם זה לא הבנתי דהאיך יוצדק ע"ז לשון חסרון מה שדינו זולת החסרון טרפה ג"כ והש"ס לא פריך על נשפכה כקיתון מפני שנימוח והוי כאלו אינו דבזה ג"כ אינו יוצדק לשון חסרון אלא דנשפך כקיתון הוא ע"י חסרון כמו שפירש"י שנשפך מראשה לסופה וחצי' ריקנית ובמים עכורים באמת אף בלי חסרון טרפה ולא שייך ללשון חסרה ודוק

שם אבל אם הם עכורים וסרוחים טרפה. זהו שיטת הרי"ף והרמב"ם והקשה בפלתי לשיטתם מגמרא דסוכה דף ל"ו דמבעיא לי' רבא באתרוג שנשפך כקיתון דאמר רב והוא דקיימא סימפניה הכא מאי מי אמרינן בריאה דלא שליט ביה אוירא הדר בריא אבל אתרוג דשליט ביה אוירא מסרוחי סריח א"ד ל"ש ופשוט מדאמרינן אתרוג תפוח סרוח פסול מאי לאו תפוח בחוץ וסרוח בפנים וק' הא סרוח אפילו בריאה טרפה ופשיטא דפסול ע"ש, ומה שנ"ל בזה דהנה רש"י פי' באי לא קיימא סימפניה דטרפה אלמא מסימני טרפה ( ) ובאתרוג פי' דמבעיא ליה אי קיימא סימפניהו וקשה לדבריו דהא בריאה מסקינן דצריך לבדקה בצעא דקוניא אם הסמפונות קיימים כמ"ש בסעיף זה וא"כ באתרוג א"א בבדיקה שא"א לנקבו לראות אם הסמפונות קיימים ופשיטא דטרפה בריאה וכ"ש באתרוג, וצ"ל דבשלמא בריאה א"א להכיר בחוץ אם הסמפונות הם קיימים ולכן צריך בדיקה משא"כ באתרוג אפשר להכיר בחוץ אם הסמפונות קיימים ומיירי בגמרא בכה"ג שאפשר להכיר מבחוץ אם הסמפונות קיימים ובכה"ג מיירי בש"ס שניכר שהסמפונות קיימים דבריאה כה"ג ודאי כשרה ומבעיא ליה באתרוג דשליט בי' אוירא וא"ש, ועדיין קשה מאי פריך מהך דאתרוג סרוח דמיירי בפנים ובעי למיפשט דפסול, ופירש"י סרוח נרקב, דלמא שם מיירי שגם הסמפונות אינן קיימין וצ"ל דס"ד דסרוח דומיא דתפוח ואין הבדל ביניהם זולת מה שזה בחוץ וזה בפנים וכי היכי דתפוח מיירי בלי סמפונות דבחוץ אין סמפונות הה"ד בסרוח הוא ג"כ זולת הסמפונות ופריך שפיר, ויותר נרא' ע"פ מ"ש הרא"ש שם דלהכי לא הביא הרי"ף ראי' זו משום דהנך פסולין אינן אלא דרבנן וספיקא לקולא ולכאורה קשה מנ"ל הא, ולפ"ז ניחא דהא בנשפכה כקיתון מבעיא וקשה הא אי אפשר לברר אם הסמפונות קיימים ובפרט דבריאה אפי' רק ניקבו הסמפונות ולא נימוקו טרפה בנשפכה כקיתון כמש"ל וזה ודאי א"א להכיר באתרוג בחוץ וע"כ צ"ל דהני פסולין לא הוי רק דרבנן ואי משום שא"א לברר כמו בריאה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ואפשר שהסמפונות קיימים ובריאה דהוי איסורא דאורייתא אזלינן לחומרא ובעי בדיקה משא"כ באתרוג דל"ה רק דרבנן ספיקא להקל ומש"ה הוי מקילין בספיקא ומבעיא ליה בנשפך כקיתון אי פסול או לא ולא איפשטא ולכן נקטינן להקל דהוי ספיקא דרבנן, ובזה מיושב מה שנדחקו הב"ח והמע"מ בסימן תרמ"ח שכתב המחבר סברת הרי"ף וז"ל אתרוג שנימוח כל בשרו מבפנים וחדרי הזרע קיימים כשר והקשו מנא ידעינן ולפ"ז ניחא דודאי המחבר אתי לאשמועינן אמיתת דין זה שאם אין הסמפונות קיימים שאינו כשר ומיהו קושטא קאי דלסברת הרי"ף עם שא"א לברר כלל בחדרי הזרע בפנים אם הם קיימים או לא שהרי הם בפנים בעומק וא"כ פריך שפיר מאתרוג סרוח דפסול ואין לומר שפסול מפני הסמפונות הא א"א לברר אם נימוחו הוי ספיקא דרבנן ולמה יופסל א"ו דכיון דשליט ביה אוירא מיפסל בנשפך ודוק, ומ"מ יהי' איך שיהי' פ"כ צ"ל דמשמע להו דאתרוג מיירי בסמפונות קיימים דאל"כ אף בריאה פסול, והנה הרמב"ן נתן טעם דלהכי עכורין וסרוחין טרפה מפני שא"א לבדוק הסמפונות מפני עכירות הריאה וזה שייך בריאה משא"כ באתרוג דספיקא להקל וע"כ לא חיישינן לנימוק הסמפונות יהי' מאיזה טעם שיהי' וא"כ למה יופסל בסרוח דשם לא שייך טעם נימוק הסמפונות כמ"ש ואפילו בעכורין כשר כמ"ש ולק"מ על הרי"ף ודוק, ובפלתי תירץ קושית הנ"ל דהרמב"ן כתב דהנך רברבי דחזי להנך דקיימא כנדי כנדי ולא אמר להו ולא מידי ולמה לא בדקו בעכורין וסרוחין וכתב הרמב"ן דאינך אמוראי באמת מכשרי במים עכורין ומכל האמוראים אולי הוא רבא ושם כל השקלא וטריא לרבא דהוא מרא דהאי אבעיא ע"ש, וכן אמת שהרמב"ן כ"כ אלא שאני תמה על הרמב"ן דמפיק הא דרבא לבר מהלכתא והרי"ף עצמו הביא הא דרבא דקיימא כנדי כנדי ואי לא ס"ל הא דרבא איך הביאו ולכן דברי הרמב"ן צ"ע ויותר נכון לומר דהרי"ף ס"ל דבסתמא אין צריך לבדוק אם הם עכורים או סרוחים מיהו אי בעי בדיקה כגון ריאה שנשפך כקיתון אי מיתרמי דעכורין וסרוחין טרפה אבל אינו צריך בדיקה מפני כך וא"כ כ"ז לא שייך בדעת הרי"ף

ואף שכתב הרמב"ן שביודע שאין הסימפונות קיימים ונימוחו וכן מוכרח להיות דבסרוחים אפילו אינו עכורים טריפה, מ"מ זה דוקא בריאה שנכנס הרוח בסימפונות ואין המים מסרחין כ"ז היותם קיימים, משא"כ באתרוג לא שייך לומר שמפני כך הסריחו מפני שאין הרוח ניכנס בהם, וא"כ אין להטריף בסרוחים מפני כך אלא דמ"מ יש לחוש שנימוקו הסימפונות ומידי ספיקא לא נפקא ולהקל. ויותר נראה לו דהרי"ף מפרשו בהיפך דהא בלא"ה יש לדקדק בש"ם דאמרינן התם בש"ס בסוכה הכא דשליט ביה אוירא סרוחא מיסרח, משמע דבסרוח אין ספק שפסול ומדקאמר דבהא דסרוח פסול מוכח דחסרון בפנים שמי' חסרון ובעי למיפשט בנשפך כקיתון, והרמב"ן במלחמות נראה שהביא ראי' לרי"ף ממה שאמרו סרוחה מיסרחא משמע שפסול אף בריאה והוא תמו' לכאורה דבהא בש"ס פשוט מסרוח איפכא, לכן צ"ל דבאמת הך שיטות היא בהיפך דמבעיא לי' אי אתרוג חמור מריאה דשליט ביה אויר או אינו חמור, ורש"י פירש סרוח בפנים וקליפתו קיימת כמו ריאה שנשפך כקיתון, וא"כ קשה מאי איריא סרוח דאפילו בריאה פסול וכן באתרוג אין ספק שפסול כדאמרן סרוחו מוסרח לאשמועינן רבותא טפי אפילו באינו סרוח ונשפך כקיתון דבריאה כשר מ"מ באתרוג פסול, וע"כ אתרוג שוה לריאה ודוקא סרוח פסול אבל אינו סרוח אף שנשפך כקיתון מ"מ כשר, ואיפשטא האי בעי' אבל סרוח ודאי פסול דאפילו בריאה פסול ולכן מבעיא להו או סרוח מוסרח ופסול כמו ריאה ולכן פרש"י נרקב שאין זה במשמע בלשון מוסרח סרוחא וזה ברור ונכון ודוק

(ח) מחבר ויש מי שאוסר הוא דעת הרמב"ם והכ"מ תמה עליו למה לא מוקמינן מתניתין בחיסרון אונות דודאי טריפה וזה אפשר ליישב כיון שלא הוזכר במשנה כמה יהי' אונות, ובפרט שאין גבול מיוחד לאונות הריאה כמה יהי' דהא קיי"ל דיתרת כשר מטעם שכתבו המפרשים דאורחי' בהכא ויותרת שכיח ואפשר שימצאו יותר אונות יתירין וכיון שלא הוזכר במשנה כמה צריכין להיות בהכרח אינו צודק ע"ז לשון חסרון, מיהו על הרמב"ם קשה דסובר דחסרון בגוף הריאה טריפה קשה כנ"ל, ואם נאמר הטעם כמ"ש המפרשים שטעם טריפות חיסרון הריאה ואונות מפני שסופו לנקוב בלא"ה לק"מ דהא כתבו התוס' במשנה א"ט דלהכי לא תני במתניתן דמיא לדיותא ובשרא מפני שהטעם הוא מפני שסופו לנקוב, וכבר הוא כולל בכלל ניקבה א"כ לק"מ דהאי נמי בכלל נקובה הוא מיהו על הרמב"ם דמפרש פירש המשנה הך ריאה שחסרה על חיסרון האונות ולדידי' וודאי קשה למה לא מוקמינן הכי, ולכן נראה דודאי במתני' אפשר לומר שאעפ"י שסופו לנקוב מ"מ חשיב ליה דהא גופי' קמ"ל דחסרון בריאה פסול מפני שסופו לנקב, דכי היכי דחשיב כל נקובים הה"ד בריאה נמי אעפ"י שטעם החיסרון ע"ש שסופו לינקב מ"מ חשיב ליה, ומה שהקשה התוס' למה לא נקט דמיא לדיותא ושאר דברים שסופן לינקב, וצריך לומר כמו שכתבו התוספות בחסרון גלגולת ואיסר שסופו ליפסק ולא חשיב ליה והה"ד היכי שסופו לינקב, וא"כ י"ל דהא דפריך ממתניתין ולא מוקי בכה"ג משום דידע דר' ישמעאל דחשיב י"ח טרפות וחסרה הריאה בהדייהו ובזולת חסרון הריאה לא נמצא רק שבעה עשר כמ"ש התוס' פרק א"ט וע"כ צ"ל דחסרה היינו בפנים וחסרון בפנים שמי' חסרון ושפיר איתא שמונה עשר ושני לי