חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות ע
Hidushei Maharal Shechita V'Treifot 70 · חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות · free full Hebrew text
Open in the reader →דזולת זה ודאי מהיכא תיתי לנפחה ובהכי מיירי הבדיקות ישינים ובלא"ה אין להטריף כלל
ונראה כונת הש"ך היכא דלא נשבר הקרום ממש רק שמפקא זיקא, א"כ י"ל שמא גם בחי' היתה נקובה
בסק"ו יש חיסרון הניכר וצ"ל דבמשנה לא קשי' למה לא חשיב דמיא לדיותא דהא במתני' איכא טובי דלא חשיב ומייתי לה בזה הכלל מיהו לתנא דבי ר' ישמעאל דלא שייר רק חשיב כלהו נקובי בחדא והתוס' כתבו דחיסרון איסר לא חשיב משים דסופו ליפסק, וא"כ מתני' ע"כ חשיב אפילו מה שסופו ליפסק דהא במתני' חשיב חיסרון איסר, וא"כ במשנה שפיר הוה מצינן למימר דחסרה היינו חיסרון אונות, אלא ניחא לי' לשנויי' הכי דאכתי תקשי תנא דבי ר"י דלא חשיב מה שסופו ליפסק וא"כ כיון דחיסרון אונא בכלל נקובה הוא א"כ חסר מן י"ח טרפות, לכן דייק דחיסרון בפנים שמי' חיסרון וא"כ לפי האמת דר"ש מודה בחסרה שפיר יש לחשוב חיסרון אונות ולא מטעם נקובה, אלא דתנא דבי ר"י ס"ל כר"ש ומשום נקב לא פסול רק משום דהוה כנקב שיש בו חיסרון וכמ"ש התוס' ר"פ א"ט
ומה שנתחדש לי עכשיו בישוב דברי הרמב"ם ממה שהקשו עליו למה לא מוקי בחיסרון בגוף הריאה, נראה דודאי י"ל דחיסרון בגוף הריאה יש לחוש שנחסר מהקרום והוה כניקב ואף שעולה בנפיחה מ"מ כיון דאיכא ריעותא י"ל דעלה קרום מחמת מכה לכן ס"ל דטריפה. מיהו למ"ד אין חוששין לספק דרוסה ואין חוששין שמא הבריא א"כ גם בכאן יש לתלות החיסרון בבשר הריאה כיון שעולה בנפיחה, וא"כ הכא לעולא לשיטתי' פריך שפיר דלא מצי לאוקמה בחסרון דלדידי' יש לתלות החסרון בבשר הריאה ולא מחמת הקרום, משא"כ לפי האמת דקיי"ל חיישינן שמא הבריא א"כ בחסר מגוף הריאה יש לחוש שהוא מחמת ריעותא דקרום, לכן ס"ל להרמב"ם דטריפה וא"ש
מיהו מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה לפרש במשנה ריאה שחסרה חסרון אונות וקשה ג"כ קושית הנ"ל לוקמא בהכי ריאה שחסרה אפשר לומר עוד בשני אופנים, הא' די"ל דלא ניחא להש"ס לאוקמא בהכי דאי מיירי ה"ל למיתני נמי חסרה או יתירה דהא יתר מטריף רבא ג"כ לעיל וה"ל או יתירה כדאמר רבא, אלא די"ל דפשיטא דכל יתר כנטול דמי דהא לא תני נמי בכבד ומרה יתר אף דיתר טרפה לכן צ"ל די"ל דפשיטא דיתר כנטול, מיהו בריאה ביתרת בדרי דאוני דקיי"ל להכשיר באמת ורבא ס"ל לעיל דטרפה א"כ לאו מילתא פשיטא וא"כ לרבא הקושיא שפיר דל"ל דחסר קאי על מנין האונות דא"כ ליתני נמי או יתר וכה"ג תנן בבכורות דף מ' בעלת שלש ובעלת חמש, מיהו לדידן דלא קיי"ל כרבא ומכשרינן יתרת בדרי דאוני א"כ שפיר י"ל חסרה היינו האונות והא דלא נקט יתר די"ל בדרי דאוני אינו מזיק ושלא בדרי דאוני פשיטא כל יתר כנטול דמי
ועוד י"ל במ"ש בש"ע אם חסרה אונא מימין הורדא משלמת וי"א דאינה וכתב הש"ך בשם הב"ח דתליא אי אמרינן יתרת מקמא כשר וחשוב כאלו קיימא בדרי דאוני לכן משלים משא"כ אי יתרת מקמא טרפה אינו משלים ג"כ וא"כ י"ל דלהכי לא מצי לשנוי חסרה מנין האונות דאין לשום בגדר חסרון שהרי אפשר שיש מנין מספרם כמשפטם תלת מימינא ותרי משמאלא רק שהא' אינה עומדת בדרי דאוני הרי שאין כאן חסרון ומ"מ טרפה. והנה לדעת המכשירין יתרת מקמא צ"ל דלמסקנא לית הלכתא כהך דאמר לעיל אבל ביני וביני טרפה רק כדמסיק דמגבא דוקא טרפה א"כ באמת מקמא נמי משלים וא"כ שפיר י"ל דחסרה היינו האונות דמגבא פשיטא שאין לחשבה לאונא וא"כ י"ל הרמב"ם לשיטתיה דמכשיר יתרת מקמא שפיר י"ל שחסרה מנין האונות
ונראה להביא ראי' לדברי הרמב"ם דפוסל חסרון בגוף הריאה מדרב נחמן לקמן דאמר ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים כשרה וקשה מאי בעי בהא דקאמר קרום שלה קיים פשיטא שאם אינו קיים אפילו לא נימוקה טרפה אע"כ ה"ק וקרום שלא קיים היינו שאינו חסרון ניכר בחוץ משא"כ אם ניכר חסרון בריאה שיש כמו גומא וקמט לא מיקרי קרום שלה קיים דכיון שנדחק לפנים ואינו בשוה עם קרום הריאה כבר איכא ריעותא וחיישינן לנקב וקרום מחמת מכה ולא מיקרי קרום שלה קיים כיון שהוא כמו גומא בקרום של הריאה שאינו בשוה עם שאר קרום הריאה
(ו) במחבר ניקב א' מהסמפונות שבפנים לחבירו טרפה. וברמב"ם כתב אפילו לחבירו, והבין הטור דכ"ש לבשרו ותמה עליו וכבר תמה הרשב"א בת"ה דבגמרא משמע להדיא איפכא דלחבירו דוקא וכמ"ש המחבר כאן, ופירש הט"ז שכונת הרמב"ם דלא מיבעיא אם ניקב במקום שאין לו סתימה כלל כגון באותן סמפונות של צד חוץ שאין עליהם בשר כלל פשיטא דטרפה אלא אפי' אי ניקב במקום ההוא לחבירו שיש סתימה עכ"פ וקמ"ל דלא מהני סתימה זו וזהו נכון אלא שעדיין קשה לפ"ז למה ליה לשנויי בש"ס דלחבירו אתמר וקשה קושית הש"ס מהדורא דכנתא לימא בפשיטות דמיירי טרם בואו לבשר ונדחקו המפרשים בישוב זה, ומה שנ"ל ליישב דהנה המהרש"א הקשה היאך ס"ד למימר דאפי' בניקב לבשרו טרפה א"כ במתניתין דאמר ר' שמעון עד שתנקב לבית הסמפונות והיינו לסמפון גדול, ומשמע ודאי דבנקיבת הסמפון לבד אינה טרפה ורבנן לא פליגי עלה דהא ולפמ"ש הט"ז הקושי' היא אף במסקנא דהא ודאי ר"ש דאמר עד שתנקב לסמפון גדול משמע דבכל דוכתי בעינן שתנקב לסמפון גדול ואפילו במקום שאין בשר להגין גם משמע אפילו אם ניקב לחבירו מ"מ כשרה עד שתנקב לסמפון ורבנן לא פליגי עליה בהא ומשמע דמודו בהא, ונראה דהנה הרשב"א בת"ה כתב שדעת הרמב"ם דזה שאמרו קנה הריאה דינה כריאה וסובר הרמב"ם דהה"ד משנכנס לפנים ולכן הטריף גם בסמפונות הכבד ממה שאמרו דינו כריאה, ונראה ודאי אפילו החולקין בכבד היינו משום שכיון שנכנס לבשר הכבד נשתנה דינו לדין הכבד ודנין אותו כאשר הוא שם בכבד ומהיכי תיתי (לא) יהי' כמו שהי' דינו טרם הכנסו לבשר הכבד משא"כ בריאה נראה ודאי דממ"נ אם דיינינן ליה כמו שהי' בטרם שנכנס דינו כדין קנה ריאה ואם כלאחר שנכנס ודאי דינו כריאה, וכן משמע בש"ס דאפילו למ"ד דרב סבר בקנה הריאה שדינו ככבד מ"מ אמר רב גבי ריאה שנשפכה כקיתון דקיימא סימפנייהו ואי אית בי' שורייקא חיוורא טרפה וע"כ דאפילו למ"ד שקודם שנכנס בריאה דינו ככבד מ"מ לאחר שנכנס דינו חמור מכ"ש למאן דמטריף אפילו קודם שנכנס. והנה לעיל בגמרא אמר רב נחמן תלתי קני הוי דריאה כריאה, ומשמע ודאי שאף על פי שלא נזכר במשנה דין הקנה מ"מ צריך לומר דפסיקא להו שתורה אחת להקנים ולריאה ומשפט אחד להם והי' ידוע להם שהקנה עושה פעולת הריאה ומ"מ לא שמענו יותר רק שדין הקנה שוה לריאה אבל היותו חמור מריאה לא שמעינן ומדאמרו דריאה כריאה משמע שדינו שוה לריאה בהכרח ואף בזה יש חולק וסובר שדינו ככבד ומשמע ודאי דלר"ש דנקב כשר בריאה כ"ש בקנה שהרי בריאה אין מחלוקת ועל זה יש חולק דדינו ככבד וא"כ לר"ש באמת בקנה כשר וי"ל שהה"ד לסמפונות שהרי דעת הרמב"ם שהם בכלל קנה הריאה וא"כ לק"מ קושית מהרש"א דהיינו רק באמת כמו שנחלקו בדין נקיבת הריאה שייך ג"כ מחלוקתן בקנה הריאה שמשפט אחד להם וא"כ לר"ש דמכשיר בנקב כ"ש בקנה והה"ד בסמפונות שהם בכלל ולרבנן דמטרפי בריאה הה"ד בקנה הריאה דזהו בעצמו מחלוקת בקנה כמו בריאה וא"ש ודוק
ונשמע מזה שלדעת המטריף בקנה הריאה כ"ש בסמפון, והנה לעיל אמר ר"נ תלתי קני הוי דריאה כריאה וקשה מאי קמ"ל ר"נ בסמפון הרי הוא כ"ש מדין הקנה שהוא חוץ לריאה וגם למה אמרו בסמפון הא כבר אמרו בקנה וסמפון בכלל וכ"ש הוא וכמ"ש, וצ"ל דהא קמש"ל דסתימה לא הוי ואע"פ שהיא בריאה ולזה חידש הדין בסמפון וא"כ לדעת המקשה דלא אסיק דר"נ אמר לחבירו א"כ פריך שפיר דהא רבנן לא פליגי בסמפון וצ"ל דהוא בכלל קנה הריאה כמ"ש וא"כ למה אמרו ר"נ הלא כבר אמרו לעיל כקנה הריאה וזה כ"ש דטרפה ומאי קמ"ל ולמה אמרו בלשון סמפונא שהרי סמפון יש ממש דין הקנה ואין סברא להקל בו יותר וה"ל לאשמועינן בקנה וגם כבר אמרו וצ"ל דלא מהני סתימה ופסיק שפיר דלא אתי לאשמועינן רק שדופן חבירו אינו מגין אבל בשר שרך ודאי מגין ופריך מהדורא דכנתא ודוק, ובזה יש ליישב קושית מהרש"א שהקשה למה לא פריך מר"נ לעיל ארבנן דמכשרי, ולפ"ז ניחא דכיון דדין סמפון אינו אלא בריאה ולר"ש כשר נקיבת הסמפון והי' אפשר לומר דסברי כר"ש כטובא אמוראי דסברי הכי אבל מכיון שאמר רב אמי אי הוי ריאה קמן הוי מינקבה משמע דסבר כרבנן והה"ד נקיבת הסמפון דחד בחברי' מישך שייך ודוק. ובזה הסגנון כתב בפלתי ע"ש: