חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות סב

בקנה אף על פי שנקובתו בכאיסר, דרוסתו במשהו דזיהרו מקלי קלי ואזיל וכן פי' הר"ן שדינו ככולו נקוב כמ"ש להדיא כאן שדריסתו במשהו ואדרבה הוא גרוע מנקוב והארס שורף, וא"כ כיון שיש לחוש כאן שהחיצון כולי לקוי' א"כ אם לא ירד בפנימי לא גרע מחילוף אחד שמפני היותו כולי לקוי' ואינו מתקיים ע"י השני, וכ"ש בדרוסה כמ"ש, מיהו הר"ן אפשר לומר דאזיל לשיטתו שסובר כדעת המצריכים חילוף שניהם להטריף וחילוף א' דינו כנקב זה בלא זה, וא"כ גם בדרוסה י"ל כן, אך על דעת הרשב"א והטור והמחבר שדעתם להטריף בחילוף האחד כ"ש הכא

איברא דאיכא למימר דהמחבר ורשב"א אע"פ שפסקו כרא"ש בחילוף אחד מהם. מ"מ י"ל שלא פסקו כן מטעם שכתב הרא"ש לחלק בין נקב קטן לנקב כולו שאין הסברא לחלק. גם קשה קושי' טורי זהב דבריאה דקיי"ל דנקב זה בלא זה כשר, הה"ד נגלד כולו, אלא היינו טעמא דכי היכא דקיי"ל ושט אין לו בדיקה בחוץ בין לדעת המפרשים אותו בדרוסה שמפני שהוא אדום אינו ניכר, ובין לדעת המפרשים לענין נקובה שנקב אינו ניכר בה ולכן אנו מטריפים אף בנקיבת הפנימי לבד, וא"כ גם כאן שבהכרח אנו דנים השנוי מראה בנקוב מטעם שסופו לנקוב, וע"כ בא לו מחמת איזה חולי הגורמת נקיבה אלא שהחום גובר עליו וע"י זה נתאדם, וכן בלבן שגברה הצינה, ומפני זה אנו חוששין אותו בנקוב ועמ"ש בשם רש"ל, וא"כ גם כאן הדין והסברא נותנת להטריף כגון דשניהם אדומים שאין להכשיר מפני שלא נתחלף, שהרי עיקר הטעם הוא שהוא חולי, וא"כ מי יגיד לנו שהחולי לא שלטה בחיצון ובפנימי ואם מפני היותו אדום כמראיתו, היינו משום שטבעו להיות כן, ואילו הי' אדום קודם לכן הוי איתגלי בההתי והחללה היתה נראית אלא שמפני זה אינה נראית מפני היותו אדום בטבעו, וכן להיפך שניהם לבנים, כיון שהלקותא גורמת לובן אפשר ששלטה גם בפנימי אלא שאינה נראית ובזה גם לפנימי אין בדיקה כדין החיצון, ולא יוקשה על אמרי זה ממה שלא פירשו כן מאמר רבה דושט אין לו בדיקה בחוץ ופריך מאי נ"מ ולא משני בענין שכתבתי, דזה אתי מדקאמר דוקא בחוץ משמע דבפנימי יש לו בדיקה, ולפ"ז אף בפנימי אין לו בדיקה וזה ברור ונכון ודו"ק, ומיושב ג"כ קושי' הט"ז שהקשה מריאה דלפ"ז אין הטעם מפני שכיון שניטל כולי רק זה באמת חיישינן לניקבו שניהם, ולפ"ז בניטל כולו יש להקל אלא שלא מלאני לבי להקל בזה נגד הרא"ש וטור, וא"כ י"ל שפיר דהמחבר ורשב"א סוברין שאין סופו לחלחל בפנימי ואפילו נתקלקל עור אחד כולו ג"כ כשר, מיהו על הטור שכתב הטעם בחילוף אחד כהרא"ש וקשה קושית הרא"ש וע"כ כתירוצו וצריך בדיקה בחיצון, והוא פסק שאינו צריך בדיקה בחיצון, ועיין לקמן סימן נ"ז ישוב אחר בקושית הרא"ש ודוק היטב בכל זה כי כ"ז ברור

ולפ"ז מוכח בשניהם לבנים נמי טרפה דאלת"ה נימא וושט אין לו בדיקה נמי לחלוף, וצ"ל דגם הפנימי אין לו בדיקה לענין נמצא החצוני לבן, ומוכח גם בשניהם לבנים טרפה. ואיכא למימר דנ"מ לענין אם נמצא פנימי אדום אין לו בדיקה בחוץ דגם בפנימי דינא הכי ולמה אמר אין לו בדיקה בחוץ דמשמע בפנים יש לו בדיקה, ודוק

(ז) וכן נקב נמי. זו דעת רש"י וסיעתו וכ"נ דעת בעל העיטור שהובא בטור דדרוסה אפילו לאחר שחיטה מינכר, ואם כן ע"כ האי בר אווזא דפרק השוחט דלא מצי רבא לאשכוחי תקנתא לאכשורה ע"פ רובא בספק דרוסה ולמה לא שחטה תחילה ואח"כ הופכה ובודקה בפנים דדריסה ניכר אפי' במקום שחיטה, אבל ודאי סובר כרש"י דמפרש האם לענין נקב, אבל דרוסה יש לה בדיקה, וכן פירש"י. וקצת קשה על הטור שכתב על סברת בעל העיטור ודבר קשה להתיר בבהמה שמתלכלך בדם שחיטה, שהרי הרא"ש והטור סוברין דלענין נקב יש לו בדיקה, וע"כ האי אווזא מיירי בספק דרוסה ואעפ"כ חשש שמא במקום נקב קא שחיט, ולדעתם מתפרש ברורים. ואפשר שהטור סמך עצמו אלקמן סימן נ"ז וכאן אמר אפילו לדעת בה"ע ודוחק

והתוס' הקשו על שיטת רש"י מדלא אמר אמימרא דרבה דושט אין לו בדיקה לספק נקובה, ולפי זה אפשר לומר דמדאמר שאין לו בדיקה בחוץ אלא בפנים ולמה אמר כלל דבפנים יש לו בדיקה, דמה מועיל בדיקת פנימי כיון שאי אפשר לשוחטו וצ"ל דמיירי בעוף וזה דוחק דלא מיירי רק בעוף דהא הך דושט אין לו בדיקה בחוץ מיירי אפי' בבהמה ומסתמא סיפא דומיא דרישא ע"כ פירשו בספק דרוסה דאפשר לשחוט תחלה וקמ"ל דעכ"פ בפנים יש לו בדיקה אפילו בבהמה וא"ש. ובאמת שקשה לי לדעת האומרים דהכא מיירי בדרוסה א"כ בפרק השוחט דטרח הש"ס אי הלכה כמ"ד או ושט או קנה, ולמה לא הוכיח ממימרא דרבה גופי' דהא לנקובים יש בדיקה מבחוץ, וע"כ רבה מיירי בדרוסה, והאיך אומר דפנים יש לו בדיקה הא א"א לשוחטו, וע"כ צ"ל או ושט או קנה, ואפשר לומר דבאמת הוי מצי למימר דדרוסה אף לאחר שחיטה יש לה בדיקה כדעת רש"י אע"פ שאין האמת כן לכן הביא מעשה דרבה דמבואר דאינו ניכר במקום שחיטה מדלא שחטו תחילה

עוד י"ל קושית התוס' על רש"י לפי מ"ש התוספת עצמם דף נ"ג ע"ב דלהכי לא קאמר נ"מ בודאי דרוסה לאשמועינן דחוששין לספק דרוסה וזה שייך בספק דרוסה שיש בו מחלוקת, משא"כ בנקובה כיון דמסמס קועי' דמא ודאי חיישינן לנקובה ובעי בדיקה, והש"ס אתי לאשמועינן דחוששין לספק דרוסה ודוק

(ח) ברמ"א כל עוף או בהמה, לכאורה קשה מאי קמ"ל בזה דהא אין חולק בזה דאף להמחבר אסור כיון דאין לו בדיקה בחוץ ואי אפשר לשוחטו, וי"ל דקמ"ל אפילו באופן שאפשר לשוחטה כגון שנשאר מלא סכין כפי צורך הכשר שחיטה ואע"פ כן אין לבודקה אפי' בפנים כיון שצריך לבדוק כל אורך ורוחב הושט לדידן דלא בקיאין בבדיקה אסור, אבל במקום ידוע י"ל בדיקה בפנים וכמ"ש הש"ך ודבריו נראין לי עיקר, ובפלתי הכריע מזה דאפי' במקום ידוע אין לו בדיקה אפילו בפנים להרמ"א ואינו מוכרח וכמ"ש

והנה הטור הביא דעת רבוותא לחלק בהא דושט אין לו בדיקה בחוץ היינו דוקא במקום שאינו ידוע כגון במסמס קועי' דמא דצריך לבדוק כל הושט אבל במקום ידוע כגון שנתחב קוץ בפנים יש לו בדיקה אף בחוץ, והוא דעת הרמב"ן והרשב"א ור"ן, והקשה בפלתי לשיטתם קשה גבי בהמה דקיי"ל דאין לו תקנה מפני שצריך לשוחטו תחילה ושמא במקום נקב שחט כיון שהוא מקום שאינו ידוע כמו שאמר רבא נשחטי' והדר נבדקי' ושט אין לו בדיקה בחוץ וקשה יבדוק מקום אחד כמלא חוד הסכין וישחוט משם ואח"כ יהפכו ויבדקנו בפנים, ונכנס בישובים רחוקים, ולע"ד מעיקרא דקושיא ליתא ולק"מ, דלא אמר הרשב"א רק כשאין צריך לבדוק זולת מקום הנקב כגון בקוץ וכיוצא בו, אבל כאן כיון שצריך עכ"פ שיעור שחיטה רובו של ושט וצריך לבודקו ברחבו זה לא מיקרי כלל מקום ידוע, שצריך עכ"פ להיות עינו משוטט בשיעור מה, והגע עצמך לפעמים רוחב ושט בהמה הוא יותר מכל אורך ושט של עוף, וברור דהרשב"א לא אמר במקום ידוע אלא כמו בקוץ אבל כיון שצריך לבדוק עכ"פ שיעור מה אין לו בדיקה וזה ברור ופשוט, ותמהני על הפלתי שחשב זה לקושיא דלק"מ, מיהו שם י"ל דקאי על בר אווזא או שאר עוף

(ט) במחבר לארכו או לרחבו כ"כ הטור, והרמב"ם כתב בפ"ג מה"ש נמצא קוץ לארכו בושט, ודייק הכ"מ דלרחבו חיישינן דזה הוי ישב, ויש ראיה לדבריו מהא דאמר בש"ס דיתיב האי מרבנן ואמר נמצאת איתמר ואמר רב כהנא לא תצייתו ליה ישב איתמר, אבל נמצאת לא איצטריך לעולא לאשמועינן דכולהו חיוי ברייתא קוצי אכלי, ואם נימא דגם ברחבו קרוי' נמצא מאי קאמר דכל חיוי ברייתא קוציא אכלי ושכיח להמצא קוץ בושט כי בכל חיוי ברייתא נמצא להם ברחבו אדרבא ע"פ הרוב אין הקוץ נמצא רק באורך כדרך אכילתו אלא ודאי דברחבו מקרי ישב אלא שלא הבנתי הפירוש לרוחבו ממ"נ אם אינו תחוב בו לא שייך כלל לומר לרחבו שהרי הקוץ מתגלגל אילך אילך לפעמים יבוא באיבראי ברוחב ואם נתחב אפילו במקצת העור לכ"ע הוי ישב, ולכן כתב הרמב"ם לארכו. ונראה דלא פליגי דבלא תחב לכ"ע אין לחוש ובתחב לכ"ע חיישינן ואפילו אם יש לחוש שנתחב בפנימי ג"כ י"ל להקל דיש כאן ספק ספיקא שמא לא נתחב כלל ואת"ל שנתחב שמא לא הבריא וכל זמן שאינו נתחב בפנימי אין להחמיר

שם שמא נקב הושט והבריא ונתרפא. בפליתי הקשה לפ"ז מאי מועיל שחיטה בעוף בצוארו מלוכלך בדם ובדיקה בפנים ניחוש שמא עלה בו קרום ונתרפא, ובראשית דבריו כתב לחלק בין פנימי לחיצון דבחיצון דלא מינכר קורט דם כ"ש קרום של מכה כיון שהוא אדום, אבל בפנימי שהוא זך ובהיר גם קרום מחמת מכה מינכר, אלא שדחה זה מפני קושית הש"ך שהקשה ל"ל טעמא דנתרפא ת"ל שמא ניקב ואין לו בדיקה בחוץ ותי' דלא מיירי בנקב מעבר לעבר ויש לו בדיקה ואעפ"כ חשש לקרום מחמת מכה, ולדידי מהא לא איריא די"ל