חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות סא

אין אנו חושבין השינוי בנקב מאי איכפת לן שאדום או לבן, דלדרוסה לא חיישינן, ואם הוא מחמת חולי לקיי' העור גם בלבן יש להטריף דהוי כמאן דליתא, ואין סברא לחלק כלל, ובאמת בהג"א כתב כן, ואפשר שסובר כדעת רש"י שאין טריפת החילוף רק מחשש דרוסה, ובלבן לא שייך לומר כן שהדרוסה מאדמת ולכן הכשיר בלבן, אבל למאי דלא קיי"ל כרש"י לא מסתבר לחלק, ואפילו לדעת הג"א אינו צודק ג"כ לשון אי חילוף דמשמע או דקאי אתרווייהו או אכל אחד דהא לא דייקינן דינא דחילוף רק מלישנא דרבא שהזכיר מראות הושט משמע שבהכרח צריך להיות במראיתן בלי התחלפות, והאיך נזכר בלשון רבא יותר חילוף הפנימי מחילוף החיצוני, ואיך יתכן שרבא בא להורות לנו טריפות החילוף שטריפות החילוף אינו מוזכר כלל בלשון רבא, דלהנך פוסקים דסברי דבעינן שיתחלפו שניהם הפירוש בחילוף ג"כ הפנימי והחיצון וזה ניכלל בניקב זה בלא זה ולדעת הרא"ש דוקא ניקב זה בלא זה אבל לא בחילוף, ולדעת האומרים דוקא חילוף הפנימי ודאי לא מסתבר לפרושי הכי, קן העיקר שלדעת המטריפים באדומים גם בלבנים יש להטריף ואין הבדל בניהם כלל וכן עיקר

(ה) וכ"ש אם יש לו שני ושטים כו', הפרי חדש הביא שם הגהות מהרי"ו בסופו שמעשה בא לידו באווזא שהי' לה שני ושטים מחוברין למעלה ולמטה גם כן היו מחוברין יחד ובאמצע נחלק לשנים, והראהו להרמ"א והטריף והפר"ח כתב להתיר אם היו מחוברין למעלה ולמטה עד כאצבע כדלקמן סימן מ"ז בבני מעים ע"ש. ובפלתי כתב עליו שהפריז על המדה להמרות פני רמ"א דאין מדמין בטריפות ע"ש, ואני תמה עליו האיך דחה דברי הפר"ח ברורים בדברים אשר לא כדת, דהא לקמן סימן ל"ה עינוניתא דוורדא אם הם שניהם למטה מחוברין כאצבע כשרה והלא נלמד גם כן לדין בני מעים, וכן לקמן ס"ס מ"ב במרה בסעיף י' בשני מרות הדבוקים בכאצבע וכן הביא הפ"ח לקמן ס"ס מ"ז בשם הרוקח שהדין שיש בשני בני מעיים ישנו ג"כ בשני בית הכוסות או בשני המססים דבהדדי יערבו כשרה ולא שייך אין מדמין בטריפות כיון שעיקר הטעם שכיון שכולה כאצבע נחשב כאחד, והוא כמו שלמדו ניקב זה שלא כנגד זה מקורקבן והעיקר כדברי הפר"ח

(ו) ושט אין לו בדיקה מבחוץ אצל דרוסה כיצד יעשה כו' ואח"כ הופך הושט לבודקו, דעת המחבר דלא בעי בדיקה מבחוץ כלל רק מבפנים ובבדיקה זו די, אמנם הרא"ש בפרק אילו טריפות בשמעתא דישב לו קוץ בושט, הקשה דכיון דאין לושט בדיקה מבחוץ מפני אדמימותו כי יבדוק ליה נמי בפנים מאי הוי ניחוש שמא האדים העור בחוץ אלא שאינו ניכר וסופו לחלחל בפנים דזו הוא מקלי קלי ואזיל, ודוחק לומר דאפילו האדים בחוץ רק שלא האדים בפנים לא מיטרפי' בהכי כו' ועוד אי לא מיטרפי' בהאדמת החיצון מאי קאמר הכי אין לו בדיקה מבחוץ אפילו יש לו בדיקה למה יבדקנו הואיל ולא מיטרף בהכי, וצ"ל דבספק דרוסה הקילו, וגם י"ל דרוב פעמים אפשר שיהי' ניכר טיפת דם אף על הושט מבחוץ אלא להחמיר קאמר דאין לסמוך על בדיקת חיצון לפי שהחיצון אדום, ופעמים שאינו ניכר צריך לבודקו אף בפנים כי הארס נתחלחל ולא נשאר רק מעט אדמימות הארס ואותו אינו ניכר מחמת אדמימות הושט, אבל בעוד שלא נתחלחל ועבר לפנים ניכר טיפת דם הארס בעודה מונחת על הושט וספק דרוסה דאתי' לקמי' דרבה דבדק מבחוץ ועשה עצמו כאילו לא רצה לבדוק יותר מבפנים לחדודי לאביי כל אלה דברי הרא"ש ודבריו צריכים ביאור רחב כי נראין מראשון ועד סופן תמוהין, ואבארם אחת לאחת כיד ה' הטובה עלי

דהנה מהך שהקשו מהך דושט אין לו בדיקה בחוץ דאי לא מטריף באדומת חיצון למה יבדקנו תמי' גדולה לקושיתו שהרי הדבר פשוט שאילו הי' ניכר הארס בחוץ במו בפנימי היתה בדיקה זו מוציאנו מידי ספק דרוסה ואם היינו רואים שאין שם רושם ארס לא הי' צריך לבדוק כלל בפנימי דכיון דדריסתו בא מבחוץ וכיון שאין ארס בחיצון מאין יבוא בפנימי, ובודאי לא הטיל ארס, אבל עתה שאין בדיקה מועלת בחיצון לא זו הדרך מוציאנו מידי בדיקה חשש ארס וי"ל שהטיל ארס אלא שאינו ניכר ובהכרח צריך לבדיקת פנימי, ואעפ"כ י"ל דלא מיטרפא בהאדומה בחיצון לבד, ומצאתי לבעל פרי חדש שתירץ באמת לקושית הרא"ש בדרך שכתבתי, אבל לא מסתבר שיהי' דבר פשוט כזה נעלם מהרא"ש, ולכן נראה לי דברי הרא"ש ברורים ונכונים בטעמן, דהנה הא מלתא דפשיטא דאם נמצא בפנימי כמראה חיצון שאין ספק שהיא דרוסה גמורה וברור שטריפה, וכן רש"י פי' בפרק השוחט דטיפת דם אינו ניכר בחיצון, אלמא שגם החיצון מראיהו כדם, וכן לפי האמת למסקנא אין לו בדיקה מבחוץ מטעם שמראהו כמראה ארס, וכן הר"ן פי' שם בשם רש"י על חילוף דטריפה דאמרינן דרוסה היא כמ"ש לעיל, הרי שבנמצא על הפנימי מראה החיצון תלינן בדרוסה, וזה פשוט ואינו צריך לפנים לדעתי, וכיון שעורו אדום מן הנמנע שלא ימצא עליו כמראה ארס, כיון שטבעו להיות אדום, וגם זה פשוט. ומעתה דברי רא"ש ברורים וקושיתו ברורה שאין לנו שום נפקותא בזה שהחיצון אדום ואין לו בדיקה, ואפילו יש לו בדיקה למה יבדקנו אחר שאינו ניטרף בחיצון לבדו, וא"ת שלא אמר רק להחמיר שלא להכשיר אם לא ימצא הארס בחיצון הרי זה נמנע אחר שטבעו החיצון להיות אדום וראי' שיהי' טריפה כפי מראה החיצון, ומאין אתה בא להכשיר הלא הוא בהכרח מפאת שטבע החיצון להיות כך בטבעו א"כ לא עשה ולא כלום שזו אינה בדיקה כלל ואינה מעלה ואינה מוריד, ודוחק לומר דהא גופי' אתי לאשמועינן מראה הארס דזה דוחק וה"ל לאשמועינן אפילו בפחות ממראה החיצון באודם מעט ג"כ טריפה בספק דרוסה, ולכן תירץ דרבותא גדולה קמ"ל דבעוד שלא נתחלחל באמת נכר לרוב, אלא שלפעמים מתחלחל ואינו ניכר אלא אודם, וזה אינו ניכר בחיצון, ודברי הרא"ש ברורים ומזוקקים ודו"ק ובהכי נמי ניחא דגם הרא"ש בפרק השוחט הקשה ג"כ קושי' התוס' שהקשה לרש"י דאמר ושט אין לו בדיקה בחוץ דלמה לא קאמר נ"מ לספק נקובה וקשה לסברת הר"ש דהכא דכיון שאינו ניטרף בנקיבת החיצון למה יבדקנו כסברתו בכאן, ולפמ"ש ניחא דוודאי כאן י"ל דנ"מ אם בדק החיצון ולא מצא נקב שאין לסמוך על הבדיקה וטובא קמ"ל דחיישינן שנכנס טיפת דם בנקב או בנקב משהו עובר ההרגש ולא שייך כאן מש"ל שהרי אין הושט מנוקב, משא"כ הכא דלעולם יש מראה דרסה ודו"ק

ומה שתירץ דהקילו בספק דרוסה הואיל ואי אפשר בענין אחר, גם בזה יש להפליא עליו, דהא ספק דאורייתא לחומרא ומה"ת להקל מפני מניעת אפשרות הבדיקה, ונראה דס"ל דכיון דכבר הקשה התוס' למה החמירו בספק דרוסה נימא נשחטה הותרה ותי' דשכיח והוא תירץ קושי' זאת שכיון שיש אפשרות לעמוד על בירור הדבר, לא הקילו לומר כאן נשחטה הותרה ולהעמידו על חזקתה, אבל אם אי אפשר בענין אחר אוקמי' אחזקתו, ואף שאינו נראה כן מדבריו בשאר מקומות י"ל שתפס עיקר כתירוץ הב' וא"ש. וגם מה שתירץ דע"פ הרוב קודם שנתחלחל טיפת הארס ניכרת בחוץ אלא להחמיר קאמר דאין לו בדיקה, ולכאורה לא נראה כן מבר אווזא דבפרק השוחט לפי מה שפירשה הרא"ש עצמו דמיירי לענין דרוסה ואעפ"כ אמר נבדקי' והדר נשחטי' ושט אין לו בדיקה הלא באמת צריך בדיקה ועל הרוב יש לו בדיקה, וכבר עמדו בזה הפ"ח וזו אינה קושי' אצלי דכיון שנמנע בדיקתו בפנים, א"כ למה יבדקנו בחנם בחוץ ומאי נ"מ בבדיקה זו אף אם לא ימצא בו ארס, אין העוף מוכשר בכך, ומה לו לטורח הזה, גם יתכן שכבר בדקו בחוץ ולא נמצא בו ארס כמו שפירשו הרא"ש עובדא דאביי בדוחק יותר, כך הם הצעת דברי הרא"ש וביאורן, ונמצא למידן מדבריו שלעולם צריך בדיקה תחילה בחוץ, כי יתכן שאינו ניכר בפנימי עדיין טרם היותו מתחלחל לפנים. ויש להפליא על הטור שלא הזכיר כלל בדיקת החיצון, רק שרי בבדיקת הפנימי, והוא נגד דעת הרא"ש אביו ואין זה מדרכי הרב בעל הטורים, ואפשר לומר כיון שהוצרך לדחוק הרבה גם הוא נגד רוב המפרשים, לכן לא הוטבו דבריו בעיניו ולא הביאו כלל וצ"ע

איברא שעל המחבר אינו קשה למה לא הצריך בדיקה לחיצון מקושי' הרא"ש די"ל שסובר כדעת הרשב"א ור"ן שסוברים כיון שסימנים קשים הם אצל דרוסה אף בהאדים מבחוץ אין סופו לחלחל בפנימי וכמו כן כתב הפרי חדש

אמנם לע"ד נראה דברי הרא"ש מוכרחים לדעת הפוסק דבחלוף אחד מהם טריפה גבי ושט כמ"ש המחבר בסעיף ה' אע"ג דניקב זה בלא זה כשר לא מצאנו בין זה לניקב זה בלא זה זולת ההבדל שכתב הרא"ש ביניהם דנקב קטן דוקא הוא כשר שהשני מגיע עליו ומתקיים, משא"כ בכולו לקוי' כמש"ל ואינו מתקיים ע"י השני, וא"כ לו יהיו האמת כדברי הרשב"א שאין סופו לחלחל בפנימי, מ"מ כיון שהחיצון כולו לקוי' דיש לחוש שהטיל הארס בכולו, ואפילו לא הטיל רק בקצתו, מ"מ בזה ודאי מודים שסופו לחלחל עכ"פ בעור א', ואין ספק שדין הדרוסה כדין נקובה לכל דבר, ואדרבה הדרוסה לעולם חמורה מנקובה כמו שאמרו