חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות ו

(ג) ועבדים בטור כתב משוחררים. וכתב הש"ך הטעם דסתם עבדים אינם בחזקת כשרות והמחבר מיירי במוחזק בכשרות וקשה לי אם אינו בחזקת כשרות א"כ מה מועיל לו השיחרור הא באמת אינו יוצא מדעת עצמו רק מרצון רבו משחררו וא"כ איך יועיל לו השיחרור שיהי' בחזקת כשרות ע"י מה ששיחררו רבו שלא מרצונו בשלמא בדבר שצריך עדות י"ל דגזירת הכתוב הוא דמעיקר' הי' לו דין אשה והי' פסול לעדות ואח"כ הי' לו דין ישראל אבל במידי דאמרי' מטעם חשוד מה שמשתחרר שלא מדעתו לא נפקא אכתי מחשדא דמעיקרא וצ"ל דמ"מ כשמשתחרר ונעשה לו דין ישראל גמור נזהר ביותר ממה שהי' נזהר מעיקרא ובזה ניחא קושית הב"י דהקשה במשוחרר פשיטא שיש לו דין גר ולפמ"ש ניחא דמ"מ רבות' הוא כיון דטעמ' משום חזקת כשרות א"כ לא דמי לגר שנתגייר מרצונו

אלא דקשה לי דמשנה שלימה שנינו בפסחים ד' פ"ח ע"ב האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח ואפילו תימא דשם מניח לאחר לשחוט מ"מ אם אין לו נאמנות גם על זה אין לו נאמנות דהחשוד בדבר לא דנו ולא מעידו ולפמ"ש הש"ך א"ש די"ל דשם איירי במוחזק בכשרות ועיין בתוס' פסחים ד' ד' ע"ב ד"ה הימנוה דמעשים בכל יום שאנו מאמינין לעבד ואשה על השחיטה משום דבידם. ולכאורה נראה לדעת הטור דאפילו בדיעבד פסול שחיטת עבד דאי לכתחילה דוקא א"כ תיקשי קושיות התוס' והרא"ש מה שהקשו על הלכות א"י דנימא משום עבדים נקט בפרק כל הפסולין לישנא דדיעבד, והתוס' בקדושין דף ע"ו ע"ב כתבו דאין בודקין מן המזבח ולמעלה אפילו בשחיטה דכשירה בנשים ועבדים מ"מ לכתחילה לא עבדי כי אם כשרים מיוחסים והקשה בט"ז לפ"ז תקשי מאי פריך ר"פ כל הפסולים דנקט דיעבד נימא דתני דיעבד משום עבדים דלא עבדי לכתחילה ונראה דבלא"ה קשה למה אין בודקין מן המזבח בדבר שכשר בעבדים מאין אנו יודעין זה שאין עבדים שוחטין עד שנחזיקו למיוחס ע"פ מה ששחט ואי משום שלא ראינו עבדים שוחטים הא לא ראינו אינו ראיה ולכאורה צ"ל כמ"ש הש"ך דבמנהג לא ראינו הוה ראיה וא"כ הא דאין בודקין מן המזבח אינו מצד האיסור רק מצד המנהג וא"כ ה"ל למיתני כל הפסולין שוחטין לכתחילה, ועוד נראה דאי משום עבדים תיקשי ליתני לכתחילה ולא ליתני עבדים כלל דמהיכא תיתי נימא שלא ישחטו אפילו לכתחילה דבאמת מותר רק מצד המנהג אסור וזה א"צ לתנא לאשמועינן שאין זה מצד איסור ובהכי יש ליישב הלכות א"י שהקשו התוס' לימא דלכך לא תני לכתחילה משום נשים שלא ישחטו לכתחילה, ולפ"ז ניחא דא"כ קשה לא ליתני נשים כלל דכיון דזרים כשרים גם נשים כשרים ואי משום דדעתן קלות וה"א דאפילו בדיעבד פסולין א"כ ה"ל לאשמועינן נשים בחולין ושם ליתני דפסולין שוחטין לכתחילה דהא אין זה תולה בקדשים ולהכי משני משום טמאים והא דוקא בקדשים

ועוד י"ל דהא בלא"ה יש להבין בהך דכל הפסולים ששחטו דנקט תורת דיעבד כל הפסולים ששחטו שחיטתן כשירה שהשחיטה כשירה וקשה א"כ ה"ל למימר כל הפסולין שוחטין שהשחיטה כשירה והיינו מדייקין דנקט לשון דיעבד משום דאיכא בינייהו דאין שוחטין לכתחילה לכן נראה אדרבה דפשיטא להש"ס דאין מניחין עבדים לשחוט כמ"ש התוס' בקדושין אלא דהא גופי' קשיא להש"ס ליתני כל הפסולין שוחטין שהשחיטה כשירה וממילא נדע אף שמצד הדין שוחטין לכתחילה לא שייך בהו לכתחילה מפני שאין מניחין אותן לכן מהדר הש"ס לומר דקמ"ל דמצד השחיטה עצמה איכא איסורא לכתחילה אבל משום עבדים לא הוי ליה לאתנוי' לשון ששחטו דמשמע מצד השחיטה אית בי' איסורא, ובאמת נראה שכן הוא דלא שייך לכתחילה לא בטמאים בלא"ה דהא לקמן הקשו התוס' איך אפשר שיהי' לו סכין ארוכה וצ"ל שנטמא בפנים וכדומה ופשיטא דלא שייך בזה ששוחטין לכתחילה מאחר שאין באין לעזרה ולא משכחת לה אלא במציאות רחוק וכן נשים אמרינן בקדושין אשה בעזרה מנין ועבדים א מניחין אותן כמ"ש התוס' וע"כ משום הא הוי מצי למיתני כל הפסולים שוחטין שהשחיטה כשירה אלא מדנקט ששחטו משום שיש בו איסור מצד השחיטה. ועפ"ז אפשר ליישב הלכות א"י מה שהקשו התוס' לימא משום נשים ולפ"ז א"ש דמ"מ קשיא ליה ליתני כל הפסולים שוחטין שהשחיטה כשירה כיון דבאמת לא שייך בפסולים רק דיעבד א"כ שוחטין לכתחילה לא אתי אלא להורות שמצד שהן קדשים אין איסור בהני לשחיטה ונקט שהשחיטה כשירה להורות שיש טעם למנען מצד אחר דהיינו בעבדים יש למנען שמא יעלו אותן ליוחסין וא"כ משום נשים לא ה"ל למיתני ששחטו ואי משום דקמ"ל שיש בנשים איסור מצד השחיטה זה כבר מוכח מכאן מדלא נקט הכל שוחטין א' אנשים ואחד נשים משמע ודאי דנשים לכתחילה אין שוחטין אפילו בחולין ולק"מ

(ד) אבל אם הוא לפנינו כן הוא דעת הגאונים לאפוקי מדעת התוס' שסוברין דשוחטין אפילו לכתחילה ורש"י פירש רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם הלכך לא בעי למבדקי' וכתב מהרש"א דשוחט אפילו לכתחילה ודלא כב"י שסובר דהיינו דיעבד ובאמת גם בדעת בעל המאור יש לפרש כן ששוחטין אפילו לכתחילה ונ"ל ראיה לזה דרש"י פירש אאוקימתא דרבינא דמוקי ה"ש וכו' מומחין אע"פ שאין מוחזקין בד"א שיודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה ופרש"י בד"א דחשיבי מומחין כו' והלשון מגומגם איך תלי בהא דחשיבי מומחין במה שהמוסרין יודעין הא אפילו אין המוסרין יודעין אפשר שיהי' מומחה, לכן נראה דבלא"ה הקשו התוס' ד"ה ואם דתקשי לרבינא ברייתא גבי מצא תרנגולת שחוטה דס"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ונדחקו בזה לכן נראה דבלא"ה יש להבין הא דקאמר אבל אם אין יודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה והלשון קשה דאיך שייך האזהרה על השוחט שהרי השוחט בעצמו יודע שיודע לומר הלכות שחיטה ולא חלה האזהרה עליו שלא ישחוט לכן נראה דודאי אם השוחט יודע שאין יודעין המוסרין לו לשחוט שיודע הלכות שחיטה אין לו לשחוט בטרם שיאמר להם שישמעו ממנו אם יודע לומר הלכות שחיטה מאחר דרבינא אסר למסור למי שאין יודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה וא"כ כשרואה שהמוסרין אין יודעין דין זה צריך הוא לגלות להם שצריכין לידע בשוחט שיודע לומר הלכות שחיטה דאל"כ פעם אחרת ימסרו באמת למי שאין יודע וזה אינו מן הדין. והשתא י"ל דרבינא ס"ל דזה מעיקרי הלכות שחיטה שכל שוחט יודע שאין למסור למי שאין יודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה וא"כ י"ל דבסתמא נמי ס"ל לרבינא דבדיעבד רוב מצוין אצל שחיטה מומחין רק לכתחילה אין למסור למי שאין יודעין בו שיודע ה"ש ולכן כאן חיישינן כיון שהדין הוא שלא ישחוט כשאין יודעין בו שיודע ה"ש א"כ זה ששחט אף שלא ידע שהמוסרין יודעין בו שיודע א"כ. אתרע חזקתו ואמרינן מדהא לא ידע שלא ישחוט אם אין יודעין אפשר שגם עיקר הלכות שחיטה ג"כ א"י דרוב מצוין אצל שחיטה שהן מומחין יודעין אף זה הדין, וא"כ במצא תרנגולת שחוטה דליכא ריעותא שפיר סמכינן דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ובזה מדויק לשון רש"י בד"א דחשיבי מומחין דייקא שע"י ששחטו מבלי שידע נגרע חזקת המחאתן וא"כ רבינא נמי ס"ל דרוב מצוין מומחין רק מפני שלכתחילה אין לסמוך וזה קיבל לשחוט אתרע חזקת המחאתו והשתא למאי דקאמר רוב מצוין אצל שחיטה מומחין היינו שמוסרין אפילו לכתחילה לשחוט וא"כ נראה כדברי מהרש"א

מיהו אפשר לפרש דברי רש"י בפשיטות דודאי מ"ש לא ישחוט לא שייך לגבי נפשי' שהרי הוא יודע בעצמו אם יודע לומר ה"ש ולא שייך אזהרה על השוחט אלא על המוסר כלומר לא יניח לשחוט לכן פרש"י בד"א דחשיבי מומחין היינו כשיודעין בו כו' משא"כ כשאין יודעין בו לא חשיבי מומחין אצלינו

עוד אפשר לומר ליישב קושיות התוס' ממצא תרנגולת די"ל דכיון דפליגי עליה דרבינא וס"ל דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם י"ל דרבינא ס"ל דפלגא ופלגא הוי ויש שמצוין אצל שחיטה אף שאין מומחין וה"ל פלגא ופלגא מיהו יש שנזהרין שלא למסור לשחוט רק למומחה וא"כ לגבי נשחטין אמרינן סמוך מיעוטא דאין מוסרין רק למי שיודעין בו שהוא מומחה לפלגא ופלגא דמומחין וה"ל רובא להכשיר', משא"כ כשבאין למסור לו לשחוט צריכין לידע שהוא מומחה, ולפ"ז אפשר ליישב מה שהקשו התוס' ד"ה דליתה והקשו תימא הא איתא ולא ידע אין שחיטתו כשירה ולקמן פשיטא לן דכשר בראה ששחט ולפ"ז ניחא די"ל דרבינא אינו מחמיר יותר רק דאין מומחין חשיב כמו פלגא ופלגא וא"כ י"ל ודאי אם רואין ששחט יפה פשיטא דכשירה רק דקמ"ל ביש אחרים רואים אע"פ שלא נבדקו הרואים מ"מ שחיטתו כשירה דאין להחמיר יותר מפלגא ופלגא וא"כ כשיש רואה דשניהם אין מומחין וזה לא אמרינן שאם תימצי לומר שהשוחט אינו מומחה אמרינן הרואה מהרוב דאפושי פלוגתא לא מפשינן, וי"ל דרבינא מודה בכה"ג אלא דכיון דרבינא ס"ל דבסתמא לא אמרינן רמאשע"ה א"כ באיתי' קמן צריך