חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות נח
Hidushei Maharal Shechita V'Treifot 58 · חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות · free full Hebrew text
Open in the reader →תלוי' בו כמו שהוכחנו. כללו של דבר דברי הב"ח יש להם פנים בהלכה, וגם הש"ך הביאו בסתם אלא שעדיין צ"ע למעשה
(ס"ב) או שנסדק לאורכו דעת רוב האחרונים וממש כולם, דכאן לא בעינן שיור למעלה ולמטה כדלקמן בגרגרת סימן ל"ד, זולת הפ"ח שדעתו להחמיר דלית לן להקל טפי מגרגרת, ובפלתי כתב דתלי' במחלוקת אם השיור צריך שיהי' במקום שחיטה כתבו דהשיור למטה צריך שיהי' קודם החזה דלמטה מהחזה דינו במשהו ואי לא בעי מקום שחיטה כאן נמי הקרום מחזיקו, ולעד"נ דלסברת הפר"ח לא מהני החזקת הקרום, שהרי לקמן כתבו דהמשהו צריך שיהי' במקום שחיטה דלמטה דינו כריאה וא"כ נמי נימא מה בכך שנקובתו במשהו, מ"מ הוא מחזיקו, אלא ודאי בזה אינו נחשב כלל לגרגרת ולא מהני, כבגרגרת עצמו שהיא אותו האבר, והה"ד הכא צ"ל להיות בגוף האבר ולא מהני החזקת הקרום מיהו מסתימת הרמב"ם וטור ורשב"א שלא כ"כ משמע דלא בעינן שיור כלל ונראה ליה ראי' לדבריהם מהא דאמרינן בגמרא מ"ד רוב מוחו כ"ש רוב עורו ופרש"י שסוף המוח לצאת כמ"ש למעלה וא"כ עדיין תבעי לי' דלמ"ד רוב עור בנסדק ואין שיור טריפה אע"פ שכל המוח קיים כמו בגרגרת, והך מ"ד י"ל שסובר בנסדק מבלי חסרון במוח שכשר שעיקר הטריפות תלוי במוח שכאן לא שייך סברא שסוף המוח לצאת, גם לפמ"ש לעיל לרש"י שטעם הטריפות להך מ"ד ג"כ מפני המוח, וא"כ נראה בנסדק כשר בכל גווני אפילו בלי שיור, ודוחק לומר דהטעם נסדק בגרגרת הוא מפני שסוף הגרגרת להנטל דמ"ל הא, ונראה דהטעם נסדק בגרגרת משום דהוי כמאן דליתי' כיון שאינו מחובר וגרע מפסיקה אבל זו לא שמענו שיהי' סוף הגרגרת להנטל, וא"כ כאן כיון שהוא מחובר למעלה בקרום גם החוליות מקיפין אותה כמ"ש רש"י בנסדק הגרגרת ועוד דלרב דבעי חוליא בגרגרת ולא נדע השיור בחוט דלא שייך כן וא"כ ה"ל לפרושי בש"ס הדין בחוט לפי סברתו א"ו דבחוט כ"ע מודה דכשרה בלי שיור מטעמי דכתיבנא, גם י"ל דודאי בגרגרת צריך שיעור באותו אבר עצמו וזה אינו מן האבר, משא"כ בחוט שעיקרו מהמוח אלא שאינו ניטרף במשהו ומ"מ הוא מעין המוח ול"ד לגרגרת והתוס' הקשו האיך מדמה מוח שהוא במשהו לחוט, וי"ל בפשוט דרשי' פי' אדלוי דאמר נתמזמז מוחו דדין ומסיק דאין מוליד משום שהחוט יורד מהמוח, וא"כ י"ל דודאי קים להו שאין סוף הקרום ליפסק אלא שזה גורם קילקול כי אם המוח מקולקל, גם כאשר ירד לשדרה מקולקל הוא מזיק גם לחוט ובמוח עצמו שמשם כח החוט, ואם המוח הוא מקולקל הא בהא תלי' וגם החוט מקולקל, לכן הם דומים ממש, ולפ"ז ודאי מהני שיעור כיון שהם ממש אבר אחד, הנה יש הרבה צדדים להתיר וכך הדעת נוטה, והוא הדבר שסתמו הפוסקים מיהו לכתחילה יש לחוש לדברי פר"ח, אבל בהפסד מרובה ודאי יש לסמוך על הראשונים ועל ב"י וד"מ ופרישה וב"ח וש"ך וט"ז, ומ"מ נ"ל שאף לדעת המחמיר ודאי למטה מבין הפרשות מהני השיור שהרי רש"י פי' הטעם ששם יריכים מעמידין שדרתו וא"כ פשיטא שהוא מאבר מעצמו וכי בשביל זה יגרע מפני שירכים מעמידין אותו ופשיטא דמהני שיור לכ"ע וזה ברור
(ג) ומחמת כבידו אינו יכול לעמוד טריפה מיבעיא דלא איפשטי' בש"ס ופסקו לחומרא, אמנם הרי"ף השמיטה וצריך טעם למה, ונראה דס"ל להריף דודאי לא מסתבר לומר כיון שלא נראה שום ריעותא בחוט אלא שאינו יכול לעמוד וזה אפשר שהוא רב המוח ולפי רבות המוח יתקשה עד אשר יוכבד מאד ומזה הוא מניעת העמידה ואדרבה לפי רוב המוח יחזק החוט ע"כ מפרש דהך בעיא לא קאי אלא אמאי דסליק שנתמסמס המוח והיינו שאינו יכול לעמוד וזה סימן טריפתו, ואם יוכל לעמוד כשרה ואפשר שהוא מטעם שנתבאר לעיל דכשיכול לעמוד ודאי נשאר רובו, וע"ז הוא בעי דרב ירמי' דאינו יכול לעמוד מפני כבידו דהיינו שהחוט כבד מאוד וזולת המיסמוס אי אפשר לו לעמוד, (ובזה ניחא דקאמר רב נתמזמז כשר ונתמסמס היינו בא"י לעמוד, וא"כ משמע דנתמזמז אע"פ שאי"כ לעמוד אלא ודאי לאו ריעותא היא כלל מה שא"י לעמוד וכ"ש א"י לעמוד מחמת כבדו), וא"כ אי אפשר לנסותו שזולת המיסמוס ג"כ אינו יכול לעמוד, אלא שאינו מסיבת המיסמוס או דנימא שגם בזה סוף החוט לפסק אע"פ שמקדם הי' בריא אף שלא הי' יכול לעמוד, מ"מ כיון שבא מחמת מסמוס ובזה עלה בתיקו והרי"ף סמך עצמו על מה שסתם כל שא"י לעמוד שטריפה בנתמסמס משמע שאין בנו אם א"י לעמוד מחמת כבדו, מ"מ י"ל שגם המיסמוס גורם מניעת העמידה וטריפה אבל כשהחוט בריא לא מסתבר להטריף אף שלא יוכל לעמוד, ועיין סימן ל"א דלכאורה משמע דבמסמוס כשר אע"פ שאינו יכול לעמוד, אלמא מניעת העמידה אינה סיבה לטריפה, ולכן פי' כמ"ש ודו"ק, ומ"מ העיקר כפסק המחבר
(ה) עד בין אגפים בגמרא אמר ובעופא ר' ינאי אמר עד בין אגפים ר"ל למטה מן אגפים, ונסתפקו התוס' למטה ממקום חיבורו בגוף או במקום ששוכבת על הגוף, והרא"ש כתב דלמ"ד בין אגפים נמי איכא לאספוקי הכי ומסברא דמקום חיבורן הוא דכי נחלקו במשהו, ובאמת יש לומר דגם התוספת ורשב"א מודים למ"ד בין אגפים שהיא מקום התחלתן דודאי כיון שהעליון נמי נקרא גף והוא אמר עד בין אגפים, ומשמע ודאי שעד בין מקום התחלתן שגם שם נקראים אגפים, ולא נסתפקו רק למ"ד למטה מן אגפים דמשמע לכאורה איפכא דכיון שכל מקום השכיבה ודאי נקרא גף והוא אמר למטה מהם מהיכא תיתי נימא דממקום שמחוברת שהרי זה הוא גף כמו זה, ומ"מ נסתפקו בדבר שמא לא אמר רב במקום חיבורן וקאי אמאי דסיים ר' ינאי בין אגפים שאמר שהוא מקום חיבורן, ולפ"ז הוא מוסכם למ"ד בין אגפים שהוא מקום התחלת חבורן וכן משמע בתוס' ורשב"א שלא כתבו הספק רק למ"ד למטה כו' אלא שהרשב"א החמיר דמספקא לי' כמאן הילכתא וגם רש"י וסמ"ק החמירו מחילוף הגירסא שיש להם ולפ"ז הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שפסקו בין אגפים לכ"ע במקום מחוברת בגוף, ויפה כתב רמ"א להכשיר בהפסד מרובה כדיעה ראשונה ודלא כט"ז, וכן סתם בנה"כ דיש לסמוך על הדיעה הא' בה"מ: סימן
(א) ניטל לחי העליון להרמב"ם טריפה זו היא טריפות מחודשת להרמב"ם ולא נמצא כן בקדמון זולתו וכבר שאלו חכמי לוניל על מה שהוסי' על הטריפות כי לא הוזכרה בש"ס והוא ז"ל השיב שנשמע מכלל אמרם דלחי התחתון כשר משמע ולא העליון, וגם הוא ניכלל בכל שאין כמהו חי' עיין בכ"מ ובב"י לשון התשוב', ובפלתי כתב דלא הוי רק ספק טריפה ונ"מ לס"ס, ולא נהירא שהרי הרמב"ם כתב שבהעדרו יתקררו האיברים ותמות מיד אלא דנראה דנשמע מהדיוק דוקא התחתון כמ"ש הרמב"ם להדיא, איברא דאיכא למידק מריש פא"ט דתני ר' ישמעאל י"ח טרפות וזה לא נימנה ביניהם, ואפשר שהרמב"ם סובר שלפי המסקנא שלא מנה זולת סוגי הטריפו' וי"ל שזה הוא בכלל נטולה, וכבר מנה נטולת הכבד, ואיברא שזה אינו רק אי אמרינן דאינו ניטרפת בנטולת הכבד עד שתנטל כולה, וא"כ שפיר י"ל כמ"ש אבל אם נאמר דכבד צריך שיור כזית ואף אם לא ניטלה כולה ונשאר פחות מכזית היא טריפה א"כ ל"ל כמ"ש שלא מצינו לר"י נטולה זולת הכבד וכיון דכבד אין צריך להנטל לגמרי ואין השיעורין שוין כמ"ש התוס' שם וע"ש הקושיא במקומה, נמצא לפי כלל הדברים שאם סובר כמ"ד כזית אז יותר חדא ולמ"ד כולה בעינן הם י"ח מצומצם ובזה יש ליישב קושי' התוס' שהקשה למ"ד חסרון בפנים ל"ש חסרון אז בצר לן חסרון דריאה, ולפ"ז ניחא די"ל שסובר כמ"ד דבעינן שיור כזית וא"כ פש לן נטילת לחי ומעייל בדוכתא דחסרון דריאה, ובזה נמי ניחא דלפמ"ש לעיל דלפיכ' לא חשבי מפני שסובר כמ"ד דבעינן נטילה כולה, ועדיין הי' קשה למ"ד דש"ס דמנה כל הטריפות עם היותם מין אחד וקשה למה לא פריך מניטל לחי העליון שהרי הוא טריפות מוסכמת לדעת הרמב"ם, ולפ"ז א"ש דודאי הוי יודע מזה שנטילת הלחי טריפה כמ"ש הרמב"ם שא"א זה לחיות מבלעדו וכ"ש למ"ד ט"ח, אלא שסבר המקשה שסובר דחסרון בפנים ל"ש חסרון, וגם אינו סובר כר' שמעון והכניס נטילת הלחי תחת חסרון דריאה וא"ש ודו"ק
ובזה נוכל ליישב גם מה שהקשו התוס' לעולא דפליג אדרכיש ואינו סובר טריפות לקות הכוליא ותקשי' לי' מדתני דר"י דמנה י"ח, וכן קשה למ"ד דפליג אדרב מתנא ואינו סובר הך דבוקא דאטמא דשף מדוכתי' דבציר להו מי"ח ולפ"ז ניחא די"ל שסובר דבכבד בעינן כזית לר' ישמעאל וגם סובר כר"ש דנקיבה בריאה אינה טריפה רק עד שתנקב לבית הסמפונות זולת חסרון דלא צריך לנקיבת סמפונות ובהעדר לקות הכוליא או דרב מתנא גם כן יש י"ח וא"ש ודו"ק והתוס' נדחקו מאד בפירוק קושיות הללו ולדברי הרמב"ם א"ש ודבריו מוכרחים: