חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות נו

רב נתמסמס פסול היינו נתמסמס לגמרי כדרך מיסמוס שנתמסמס אף הקרום ובכיוצא בזה בנתרוקן טריפה מק"ו אבל אם נתחולל כיון שהוא מועף במוח כשר, ולפ"ז כ"ש נתמסמס באופן שלא הגיע לקרום שכשרה מק"ו דודאי הכי מסתבר שעדיף אם נשאר המוח אע"פ שנמס והי' למים משיחסר לגמרי, וכן הדין בחוט השדרה אם נתחולל בפנים ומוח מקיפו שרי וכה"ג בנתמסמס נמי כשרה, ולעולם נתמזמז גרוע ממיסמוס, ובזה הי' אפשר לישב קושי' התוס' שהקשו איך דנין לשדרה שפסיקתו ברוב ממוח שנקובתו במשהו, ולפ"ז י"ל דודאי כן הוא אבל מ"מ לא גרע פסיקת הרוב דשדרה מנקיבת המוח, ואילו הי' סוף החוט לנקב הי' אפשר להכשיר בחוט אע"פ שטריפה במוח הי' מטעם היות נקיבתו במשהו, אבל אם אין הטעם שכשר מחמת נתמסמס רק משום שהמוח מקיף המים או מקום הריקן הדרא ובריא ואפילו לנקוב אינו גורם שינקוב רק בחוזר לבריאתו מאי סברא איכא לחלק ביניהם, ולכן דימה הש"ס שניהם יחד כיון שאין הבדל ביניהם זולת אם הי' גורם עכ"פ לנקב, אבל כיון דאפילו נקב אינו גורם פשיטא דגם במוח כשרה ודו"ק, כן הי' נראה לכאורה אלא דמדברי הטור והמחבר ושאר פוסקים שלא חילקו בחוט השדרה כמו במוח לא משמע הכי וצ"ע, ואפשר דמש"ה לא כתב כן גבי חוט דכיון דבחוט תלי' הטריפות במה שאינו יכול לעמוד ובנתמסמס גופי' אם יכול לעמוד כשר, ולכן ס"ל דבחוט אין חילוק אם הגיע לעור החוט או לא ופי' שנתרוקן מעט בסתם אע"פ שבגמרא משמע שנעשה חלול וחסר בפנים סוברים דבאמת היינו טעמא דכיון דנתחולל מסתמא יכול לעמוד דכיון שהוא מוקף במוח מסתמא יכול לעמוד וכך הוא הפי' בש"ס נתמסמס פסול דהיינו שנתמסמס כולו באופן שא"א לעמוד אבל נתמזמז מסתמא יכול לעמוד, ולזה פי' נתרוקן מעט ובמעט ודאי יכול לעמוד וכך הוא כוונת רי"ו הנ"ל ואע"פ שיש לפקפק קצת בזה שהרי הרא"ש כתב גבי נתמסמס שאינו יכול לעמוד טריפה, אבל נתמזמז כו' וכן הטור לקמן סימן ל"ב כ"כ ומשמע דאפילו אינו יכול לעמוד כשרה ומ"מ יש לפרש דבריהם ג"כ דנתרוקן מעט מסתמא יכול לעמוד ולכן כתבו אבל דכיון שיכול לעמוד שכשרה ואע"פ שהוא קצת דחוק מ"מ לענ"ד עיקר בזה להחמיר כדעת הש"ך שהרי הרי"ף פי' נתנדנד ולדידי' ודאי מסתבר דלא גרע נחסר מנתמסמס וגם הרמב"ם פי' שנרקב ואפשר דמיירי בלי חסרון, וגם כיון דמבעי בש"ס באינו יכול לעמוד מפני כבדו אלמא דהטריפות תלוי' בא"א לו לעמוד אע"פ שהוא בריא, ולא נראה בו שום ריעותא כ"ש בנחסר, גם יש קצת ראי' בנחסר ג"כ טריפה כנתמסמס דא"כ אפשר שהטרפה שתחזור להכשרה כגון בניקב החוט וע"י כן יוצא הנימוס ותשאר ריקן וחוזרת להכשירה, ובפרט למ"ש המחברים דהטעם היא מפני שסוף החוט לפסק וכיון שנתרוקן קודם ונשאר ריקן אינו מזיק לו כלום א"ו דכל שאינו יכול לעמוד טריפה ודו"ק

גם מדברי רש"י שפי' בד"ה מפני כבודו כו' אין לך פיסק גדול מזה, ואע"ג דאמרינן מוח זה לא מעלה ולא מוריד הני מילי בהפרדה אבל בהומרכה לא ע"כ משמע מדבריו דגם הך מ"ד מודה במוח שתלוי' בזה טריפות רק שסובר כיון שאינו חסר כלום רק שנפרד והמוח נשאר בשלימות בזה הוא מכשיר אבל בחסר ממנו בודאי אינו פוסק גדול מזה כיון שחסר מעצמות המוח, גם משמע מדבריו אלו דמסמוס הטעם מפני פסיקת המוח עצמו וא"כ ע"כ בעינן רובו, ונראה שסובר דהך שיעורא דאינו יכול לעמוד אינו אלא סימן לדעת אם נפסק רובו וכן מסתבר באמת דכל שרוב החוט קיים ודאי אין מה שחוץ לידו שוחה שהרוב מחזיקו זולת זה שנפסק רוב ודאי אינו יכול לעמוד, ובזה יש ליישב קושי' התוס' שתמהו האיך דנו החוט השדרה ממוח שנקיבתו במשהו, ולפ"ז ניחא דכיון דאין המסמוס גורם אפילו נקיבה רק שהוא מטעם פסיקת המוח, אבל באמת אין סוף החוט לינקב וא"כ מאין הרגלים לאסור בקרום המוח טפי ומה בכך שנקיבתו במשהו ודו"ק

ולפ"ז נראה דעכ"פ רובו בעינן דבכה"ג אינו יכול לעמוד ובזה גם הפלתי מודה דטריפה וכ"ש במוח שבשדרה ובמוח שבחוט הגביל הש"ך שצריך שיחסר עד שכיוצא בחוט א"א לו לעמוד וכבר השיג בפלתי שאילו דברים אין להם שיעור שאין ערך למוח שבראש עם מה שבחוט, כי רב הוא המוח שבראש ובחוט אינו רק מעט ולא קרב זה אל זה כלל ולפמ"ש דגם בשדרה השיעור שאינו יכול לעמוד הוא רוב, אפשר דגם הש"ך מודה דבעינן שיחסור רובו ואין כאן מחלוקת בין הש"ך ובין הפלתי ולכ"ע בעינן רובא

יכול להשליך המוח זה פשוט דכל הטריפות לא בעי בדיקה זולת הריאה מטעם שנתפרש בסימן ל"ו ע"ש, מיהו כתבו האחרונים שאם היא מסבבת ראשה ומשתגעת אם לא בדק ראש הבהמה אסורה ונראה לע"ד שזה דוקא בנשחטה טרם שפסק לה הסיבוב בראשה, אבל אם היתה משתגעת ושוב חוזרה לבריאותה כבראשונה דאינה אסורה בדיעבד וראי' מפרק התערובות דף ע"ד דדחיק הש"ס לאשכוחי מציאות שתתערב טריפה בכשרות, ואם איתא לוקי בכה"ג שמסבבת ראשה ושוב חזרה לבריאותה טרם שנתערבה ונתערבה בשאר בהמות והרי בהמה שלמה ואין ניכר בה כלום, אלא ודאי אם פסק לה הסיבוב ואינה מסבבת בראשה לא חיישינן שיש לה מים בקרום כנ"ל

(ג) והכי נהוג. הקשה הש"ך דהא בהג"א מבואר דזה דוקא למ"ד קרמא תתאה וא"כ לא מטרפא בעילאה ואע"פ שהעליון ודאי ניקב, אבל לפמ"ש הרב דקיי"ל כמ"ד קרמא עילאה וא"כ בזולת חסרון הבקיאות ג"כ אסור, ובפלתי כתב דהטעם הוא דדרך חטמו נכנס כדאשכחן בטיטוס שנכנס והוא בחוטמו ובאמת י"ל דגם הג"א מיירי בכה"ג שנכנס דרך חוטמו, והרי כל ראיה של המקילין מטיטוס ושם נכנס דרך חוטמו, ומלשון הג"א אין הכרעה והילך לשון הג"א ור"ח כתב אם נמצא תולעת בקרום של מוח והמוח קיים ובקרום התחתון אין בו רושם ולא קורט דם כשרה, משמע שסובר כמ"ד קרמא תתאה עכ"ל

הנה הבין הש"ך מזה דלמ"ד קרמא עילאה ודאי טרפה ובאמת י"ל כוונתו מדכתב בקרום התחתון אין בו רושם משמע אילו הי' בו רושם הוי טרפה ומזה דייק הג"א דסובר קרמא תתאה דא"כ אפילו יש בו קורט דם וניקב אלא שבעליון אין ק"ד ג"כ ראוי' שיוכשר א"ו דסובר דקרמא תתאה טריפה ולכן תלי' הכל בתחתון וזה ברור, וכתב בפלתי שלדעת ר"ת דמחלק בין טריפות אדם לבהמה אין ראי' מהנ"ל, ובאמת לענ"ד דדברי המתירין עיקר זולת הראיה שהביאו דפשיטא דאין להוסיף על הטריפות ואי' ואיפוא מוציא המקום הדין דתולעת במוח יהי' טריפה ומהיכא תיתי להוסיף על הטריפות, ולכן נראה דדברי המתירין טעמן ונימוקן עמם

והנה הפר"ח הרבה להשיב על דעת ר"ת, גם כבר השיגו התוס' על רבינו תם מההיא דמייתי ראי' לענין נקיבת המרה מאיוב דאמר ישפוך לארץ מרירתי ומאי ראי' דאדם אית לי' מזלא, והי' נראה ליישב דהא בלא"ה קשה על רבינו תם מהא דאמרינן בריש פ"ק דילפינן דאזלינן בתר רובא מרוצח דאמר רחמנא דקטלינן לי' ודלמא טריפה הוי וניחוש דלמא במקום סייף נקב הוי אלמא דאפי' באדם טרפה נקיבת הוושט, לכן נראה ודאי דאף שהמזל גורם שיחי' מ"מ נתנדנד והולך וסופו למות אלא שהמזל גורם לו שיחי' ומכל מקום הוא בתכלית החולשא ולא עדיף מאי דאית לי' מזלא יותר מלמ"ד טרפה חי', ועיין במהרש"א פא"ט דף מ"ב ע"ב שפי' בכוונת התוס' דלמ"ד טרפה חי' נמי זולת המזל אינו יכול לחיות ע"ש אם שאין דבריו מוכרחין מ"מ י"ל כן לר"ת והתוס' כתבו דאפי' למ"ד טרפה חי' מ"מ ההורגו היה פטור והטעם מפני חולשת חייו ובחייו קרוי מת עד שחושבין אותו גברא קטילא וחייו אינו חיים עד שההורגו הי' פטור, והנה ודאי גם רבנן יודעין הפסוק שהוכרח השטן לשמור נפשו כמפורש במקרא רק את נפשו שמור, ודאי ר"י בר יהודה ידע מזה אלא שנחלקו דלר"י השמירה היתה טבעית וכוונתו שלא יגרום לו מכה הגורמת מיתה ורבנן סוברין שהיתה בדרך נס וא"כ שפיר הביא ר"י ראי' שהרי הוכרח השטן לשמור את נפשו וכי זו הוא שמירת הנפש בהיותו טריפה ונפשו אינה חשובה כלום שההורגו לא הי' עליו חיוב מיתה ובודאי הש"י כיון שישמרהו שמירה מעולה אשר יהיה כשאר בני אדם ולא שמירה פחותה כזה דהוי כהורגו ולכן שפיר הביא ראי' שאינו נטרף בזה וזה ברור ונכון

גם מה שהקשו מלוי דאמר נתמזמז מוחי' דידין וקשה הא כל ריעותא של מוח הוא משום הקרום ונקיבת הקרום גופי' כשר לר"ת גם זו אינה קושי' כי נראה דלאו בכל הטריפות אמר ר"ת שטריפות חיי אדם ודוקא בנקובת הקרום שהוכרח לזה ממ"ש התוס' אבל לא בטריפות זולתם ובודאי אם ינטל כל הקרום גם ר"ת מודה דאפי' באדם טריפה שהרי יש הרבה מכות שגורמים אפילו באדם מיתה וא"כ לפי ס"ד דש"ס שאמר נתמזמז מוחי' שאינה חי' ר"ל דכל הקרום סופו להנטל וכן מה שהקשו מעגונה למעלה מארכובה שתנשא מפני שהוא טריפה אף לר"ת לק"מ, דקים להו לחז"ל דאף באדם אינו חי, ושוב מצאתי כן בב"ש, אמנם