חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות נה

גלגולת כסלע שטעם משום שסופו לפסוק, ובאמת זה מבואר להדיא בש"ס ובפוסקים דנקבים שאין בהם חסרון אין מצטרפין לכסלע ואיסר בגרגרת וזה פשוט ואין צריך לפנים רק הב"י לא כתב אלא שנטרוף משום דהוי כחסר הרוב הגולגולת והוי כמו נחבס וכמ"ש בנחבס אפילו אין בו חסרון כלל טריפה כמו שפירש"י וכל הפוסקים להדיא שנתרוצץ, ושם אין הטעם משום שסוף הקרום לפסק וזה ברור

הרי"ף בתשובה סימן קכ"ה כתב בתרנגולת שנשבר עצם קדירת המוח ואח"כ עלה עצם בנקב ונתרפא הנקב ונסתם כבראשונה באופן שאינו ניכר שום שבר וסדק כלל שיש להקל ולהכשיר שודאי לא ניקב הקרום והפר"ח השיגו דמ"מ יש לחוש שניקב הקרום ומדבריהם משמע שלא באו לדין זולת לענין הטריפות הקרום ומיירי באופן שאין כאן זולת ניקב במשהו ולכאורה נראה דאם יש חסרון שיש בו להטריף מצד חסרון הגלגולת זולת הקרום שבזה אין להקל דהרי הוא ודאי טריפה והוא פשוט ולכאורה גם הרי"ף מודה שהרי הוא טריפה ודאית אלא שצריך לי עיון בעוף המים שנטרף בנקיבת העצם לבד שסוף הקרום לפסוק והרי כתב הרב בב"י לקמן סימן מ"א והסכימו עמו האחרונים גבי ניקב טרפש הכבד שכתב בה"ג שהוא טריפה שסוף הכבד להנטל שאם עלה בה קרום שחוזר להכשרה והה"ד כאן כיון של] טריפות רק מטעם שסוף הקרום לפסוק וכיון שהקרום הוא שלם והגולגולת העלה קרום מחמת מכה כיון שנסתם חוזר להכשירן כדלקמן גבי טרפש ואפילו יש שיעור שיש בו כפי להטריף מפני חסרון הגלגולת שיש בו כסלע הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ג"כ צ"ע שהתוס' בעירובין כתבו שחסרון גלגולת הוא מטעם שסוף הקרום לפסוק וא"כ אפשר דמהני קרום מחמת מכה אם הקרום של מוח שלם עדיין, מיהו מדברי הרמב"ן והרשב"א והר"ן שכתבו תירוץ אחר על קושית התוס' כיון דלא איתפרש שיעורא ע"ש משמע דלא ס"ל כמ"ש התוס' שהטעם מפני שסוף הקרום לפסק וכיון דהוי טריפות מצד עצמה ודאי לא מהני קרום מחמת מכה. ובזה יש ללמד זכות באווזות שיש גובה בעצם גלגולת ונוצות גבוהים נכרים שם די"ל דסתימה כל דהו מהני והרי עור ובשר למעלה. וגם כתבתי בחדושי חולין ראי' שאין המוח מבצבץ דרך הנקב: סימן

לא

(א) ניקב התחתון טריפה הרבה גדולים מכשירים עד שינקבו שניהם, ולשיטה זו כתב בא"ח שאם נקב זה שלא כנגד זה שכשרה, ומטעמא דאמרינן גבי קורקבן לקמן סימן מ"ט דמינח נייח כדקאי קאי ובפלתי הביא ראיה לזה מדברי הראב"ן שהביא ראיה דלא מיטרפא בנקיבת התחתון לבד מהכתה חולדה על ראשה דבדיק ביד אם מבצבץ כדלעיל ס"ס למ"ד ואכתי ניחוש דילמא תתאה לחוד אינקב ודחה הרא"ש דהכתה על ראשה הנקיבה מלמעלה למטה, ופירש בפלתי דעיקר ראיה מדאמרינן דשיני' עקומות ולכן אין בדיקה לחולדה ואנן קיי"ל דיש בדיקה וקשה הא שיני' עקומות וצ"ל שפותח הגלגולת, ועדיין קשה שמא ניקב הקרומים זה שלא כנגד זה א"ו דכשרה עכ"ד ולפ"ז קשה איפכא מ"ט דמ"ד אין בדיקה, וצ"ל דפליגי בהא דמר סבר ניקב זה שלא כנגד זה כשרה ואידך מטריף וזה דוחק ועוד שהרי מר זוטרא הי' סובר דבקורקבן אע"ג דניקב זה שלא כנגד זה טריפה, וכי לא ידע מימרא דשמואל דבדיק בידא וכולי אמוראי אלמא כיון דמינח נייחי לא מיטרפא ולכן נ"ל בהיפך שזה לכ"ע טריפה והתם בהא פליגי דלמ"ד יש בדיקה אע"פ ששיני' עקומות ויתכן היות הנקבים בלתי מכוונים, מ"מ סובר דאם איתא דאינקב עילאה תתאה אגב רובכ"ח מפקע פקע כדמפרשינן התם דלמ"ד אנקב עילאה אע"ג דלא אינקב תתאה היינו טעמא דבדקינן דאם איתא דאינקוב עילאה כו' והה"ד להך מ"ד והא דפריך הש"ס למ"ד דאינקב עילאה, ולפ"ז אף להך מ"ד קשה דילמא אין הנקבים מכוונים י"ל דלהך מ"ד י"ל דכשר גם אכתי לא ידעינן הך דשיני' עקומות, ולכן תפס קושיא מבוררת אבל למסקנא י"ל דכ"ע מודה ורב אושעיא דהוי סבר מעיקרא דאין זה בדיקה לא הוי ס"ל הך סברא דתתאה מיפקע פקע ואח"כ חזר בו. ומיהו לפ"ז מוכח דקיי"ל כמ"ד קרמא תתאה שהרי לפי מ"ש רב אושעיא לא הוי סבר הך סברא וא"כ קשה ל"ל טעמא שיני' מקומות י"ל דחיישינן דילמא עילאה לחודא אינקב אלא ודאי דהוי סבר קרמא תתאה ועיקר כהך לישנא, ולפ"ז נראה דנקב זה שלא כנגד זה טריפה לכולה עלמא ודו"ק

(ב) ויש מטריפים גם בניקב העליון זהו דעת בה"ג והב"י תמה עליו שאין זה כאחד מהלשונות ופירש דה"ג מפרש דללישנא קמא דוקא דאינקב עילאה אבל אי לא אינקב אלא תתאה כשרה ואמרי לה קרמא תתאה כלומר אפילו לא אינקב אלא תתאה טריפה, נמצא שלפ"ז לכ"ע טריפה בעליון ולא נהירא כלל, שהרי מבואר להדיא בש"ס פא"ט דף נ"ו להיפך דפריך הניחא למ"ד קרמא תתאה, אלא למ"ד קרמא עילאה אע"ג דלא אינקב תתאה ניחוש דלמא עילאה אינקב תתאה לא אינקב, הרי משמע להדיא דאיכא מ"ד דאינה נטרפת בקרום העליון לבד ותמהני מהב"י דאשמוטתי' תלמוד ערוך ומה שמקשה על ה"ג לק"מ דמספקא ליה כמאן הילכתא כיון דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר, ומספיקא בין בעליון ובין בתחתון הוא טריפה, וכן דעת ר"ת שפוסק לחומרא מספיקא מיהו בטור כתב דר"ת אוסר בעליון ומתיר בתחתון, ובאמת מבואר ברא"ש שלא פסק רק מטעם חומרא וז"ל הרא"ש ור"ת פסק כל"ק ולחומרא משמע לחומרא אבל לא לקולא להכשיר בתחתון ונראה דהטור סובר גם ר"ת גריס כגירסת רש"י עד דאינקב דלפ"ז ללישנא בתרא בעינן תרוויהו ולא מטרפי בחד מיני', לכן פסק כלישנא קמא לחומרא, אבל בתחתון אין מי שאוסר, וה"ג לא גרס עד, ולכן פסק בתרווייהו ולחומרא וזה ברור, ונשמע מזה שאף המחמירים לא החמירו מספק וא"כ כיון שהרי"ף והרמב"ם ורשב"א ורא"ש וטור וכן דעת ר"ח ור"ן ועוד הרבה פוסקים אינם אוסרים בניקב אחת משתיהן, ופשיטא דפשיטא בהפסד מרובה יש להקל כמ"ש רמ"א ודלא כאחרונים גם הרשב"א הביא ראי' מכרעת מרב יימר דבדיק במים ופירש רש"י שממלא הקרום מים אם המים יוצאים דרך הנקב ולא חיישינן דילמא עילאה לחוד אינקב אלא ודאי לא מיטרפי' עד דאינקב תתאה

(ג) המוח עצמו שניר' מעט ממנו בגמרא פא"ט אמרינן גבי חוט השד' נתמסמס פסול נתמזמז כשר ופי' רש"י נתמזמז נתרוקן מהמוח מקצת מאיליו וכך הוא לשון המחבר שנרקב מעט, ולכן כתב הש"ך דאתי לאפוקי הרבה ונתן שיעור שאם נתרוקן כ"כ עד שכיוצא בו בחוט השדרה אינו יכול לעמוד גם במוח הראש טריפה שהרי בגמר' הושוו יחד כמ"ש הפוסקים ומורי ד"ז הגאון ז"ל הקשה עליו דלפ"ז לא פריך הש"ס מרשב"א דאמר בהמה שנתמזמז מוחה טריפה שאפשר שהוא מדבר בנתמזמז הרבה ובאמת קושיא זו יש לישב לפי סברת הש"ך כפי מה שנראה מדבריו בסק"ב שנתמזמז גרע מנתמסמס ונסתיע ממ"ש הרי"ו שכתב ז"ל נתמזמז כלומר נתרוקן ולא כ"כ כמו נתמסמס כשרה עכ"ל, משמע מזה שנתמזמז ג"כ טריפה באם נחסר הרבה ואפשר דגרע מנתמסמס שלא נשאר כלום וא"כ קשה ממ"נ אי מיירי שנחסר הרבה אפילו נתמסמס שנשאר המוח עכ"פ טריפה, וכ"ש נתרוקן לגמרי, ול"ל לאשמועינן בנתרוקן דלאו אורחא שיחסר הרבה הל"ל בנתמסמס וע"כ מיירי במעט כדרך נתמזמז כמ"ש הש"ך ואין דרך להחסר הרבה אלא מעט שכיוצא בו בחוט השדרה יוכל לעמוד ואעפ"כ טריפה ופריך שפיר ומשני דבאמת נתמסמס איתמר ובאמת מיירי שנתמסמס הרבה כדרך מיסמוס כמ"ש הש"ך ומיושב ג"כ קושי' הפלתי מהאי גברא דטרף לרישא ואמר נתמזמז מוחא דידן דילמא שם הי' הרבה, ולפ"ז ניחא דכיון דאין דרך להתמזמז הרבה ולהכי לא מפלגינן בין נתמזמז שיכול לעמוד דלאו אורחא להתמזמז הרבה כן הוא ברור כוונת הש"ך ודו"ק

אמנם קשה לסברת הש"ך דמשוה נתמזמז לנתמסמס שהרי משמע להדיא דבמיסמוס אפילו במעט טריפה שכתבו גבי המיסמוס המוח שאם המים מגולין לקרום טריפה, ולא חילקו בין מעט וגם ממ"ש הפוסקים וכ"כ המחבר כאן שאם הי' המום בשלחופית קטנה אם הי' מגולה לקרום טרפה, ולפ"ז גם בנתרוקן קצת ג"כ ראוי' שיהי' טריפה כמ"ש הב"ח, וכבר הודה הרב הש"ך דבנתרוקן מעט כשרה כמ"ש רש"י והמפרשים ובאמת לכאורה כמו זר נחשב מה שהקפידו הראשונים וכ"כ המחבר דבעינן שלא יהי' המים מגולין לקרום ואי' ואיפה הוזכר סברא זו בש"ס הלא אמרו סתם נתמסמס ועלה בדעתי לומר שהם מפרשים ג"כ נתמזמז שהוא מלשון שנתחולל ר"ל שנעשה חלל כמ"ש בפלתי וכך הם מפרשים על המוח במאמר רשב"א נתמזמז המות ר"ל שהמוח עצמו נתחולל בפנים ונעשה חלל ואולם הוא מוקף מכל צד כראוי ולכן אין מזיק כלום להקרום כיון שלא הגיע אליו החסרון וכמו כן נתפרש מאמרו כי