חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות נד

בעיגולי' אם הי' יתר מכסלע טריפה כל שאם ימתח הקרע הקרע יעמוד על טפח משמע דרוחב יתר מסלע אינו רק שליש טפח שכל ברחבו טפח יש בהקיפו ג' טפחים וסלע אינו רחב שליש טפח, וכן כתב דרוחב סלע שליש טפח, ולכן נראה דודאי הדבר פשוט שלא יתכן כלל לומר דגניבא ורב נחמן יחלוקו במציאות שזה סובר דסלע הוי שליש טפח וגניבא יחלק דסלע לא הוי אם ימתח ויעמוד על טפח, דבר בי' רב דחד יומא מצי לברורי הך מילתא שאם יתן חוט סביבת הקדירה כמ"ש התוס' וברור דלא נחלקו בזה כלל, ונראה דכ"ע מודה דרוחב סלע שליש טפח, ועיקר מחלוקת הוא אם ניטרף בזה דהא בלא"ה לא הוזכר טריפות זה במשנה והם לא באו להוסיף, רק שסוברים שגם זה נכלל בכלל נקרע טפח שכיון שאם ימתח יעמוד על טפח גם עתה כשלא נמתח דיינינין לי' כאילו כבר נימתח שסופו להמתח והוא מכלל טריפות קריעת החיצונה כמ"ש התוס' גבי חסרון גרגרת דף ל"ג דחסרון כאיסר הוא משום שסופו להפסיק וכן הדברים מוכרחים מדלא קא חשיב תני דבי ר"י קדירת כרס החיצונה וכאשר כ' התוס' אחיסרון דקנה אלא ודאי הה"ד והוא הטעם גם כאן מפני שסופו לפסק וכבר בא בכלל בקריעת טפח מהחיצונה וזה ברור, וא"כ הך מ"ד כסלע ס"ל כפשטו שאחר היות רוחב הסלע שליש טפח והלא עתיד להמתח כולו והוי כמו גרגרת דחיסרון כאיסר מפני שסופו לפסוק ה"ה כאן ואולם הך מ"ד דלא סגי להטריף כסלע שהוא שליש טפח לא יחלוק על הוית הסלע שליש טפח מה שאפשר לראות אחר המדידה בחוט אלא שסובר שכיון שעדיין אינו מתוח רק משום סופא העתיד למתח ואז יכלל בכלל קריעת טפח בזה הוא חולק וסובר שאין אנו רואין הקדירה כאילו היתה מתוחה שאפשר לבהמה שתתקיים ואין סופו למתח כולו ולא שייך שלא ישאר משהו בלתי מתוח, אבל ביתר מסלע אף שלא ממתח לגמרי מ"מ הוא טפח ולכן הוא טריפה, אבל בטפח מצומצם סובר שאינו עתיד להמתח כולו ולא נחלקו במציאות כלל ואין חולק על רוחב הסלע שהוא שליש טפח להיותו מתבאר ע"י המדידה וזה ברור ונכון כפשט הגמרא, ועפ"ז יתפרשו גם דברי המחבר כאן דרוחב סלע שליש טפח שזה ודאי מוסכם ואין בו מחלוקת במציאות ואף ר"נ מודה בזה כמ"ש ומ"ש לקמן סימן מ"ח כיתר מסלע שאם ימתח יעמוד על טפח, יש לפרש ג"כ כמ"ש אם דקדקו הלשון שאם ימתח ולא כתב כמ"ש הרא"ש שאם תמתח כמ"ש בש"ס, לכן משמע שכוונת המחבר כמ"ש שרוצה לפרש טעם הטריפות בנקדרה ופי' שטעם הוא שסופו הקדירה להמתח ואם ימתח הקדירה יעמוד עכ"פ על טפח אף שלא ימתח לגמרי כמ"ש וכוונתו שימתח מעצמו משמע, אבל באמת רוחב הסלע שליש טפח כמבואר בש"ס ודו"ק, כן י"ל בדעת המחבר, אבל בהרא"ש אי אפשר לומר כן שהרי הוא ז"ל כתב ז"ל יתר מכסלע טריפה שאם תמתח תעמוד על טפח פי' חוט המקיף הקדירה כשימתח יהי' טפח נמצא רוחב הסלע שליש טפח, הנה פתח ביתר מכסלע וסיים שרוחב סלע שליש טפח, ובש"ך נראה מדבריו שהרא"ש קאי איתר מכסלע שהוא שליש טפח וזה דוחק, ומלבד זה כבר כתבתי שלא יתכן כלל דאמוראי פליגי במציאות דבר שאפשר לברר, ואפשר לומר שזה אינו נתינת טעם למה נטרף כיתר מכסלע שאם ימתח כו' רק שהרא"ש כתב דבריו בסתם דביתר מסלע טריפה ומ"ש שאם אינו מוסב אדלעיל רק שזה דרך פי' על הש"ס שמה שאמר בגמרא שאם תמתח יעמוד על הטפח היינו חוט המקיף, וכן משמע שכתב לשון פירוש והל"ל שאם ימתח החוט המקיף יהי' טפח, ומה איכפל למימר פירש אלא ודאי שזה אינו נתינת טעם למה שקדם רק פי' על הש"ס להכריח מדת סלע שהוא שליש טפח וזה נראה לי יותר נכון מכל ישובים שראיתי בזה

אפילו לא ניקב העצם רק משהו טריפה בגמרא אמרו כל טריפות כו' יתר עליהם עוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב הקרום טריפה ואוקמי' בעוף המים, ולכאורה משמע דוקא נשבר אבל ניקב לא, וי"ל דאף בניקב טריפה, וגם הרמב"ם כתב כמ"ש הש"ע וכ"כ הטור והב"י כתב דמשמע מדאמר סתם משמע אפילו כ"ש, ול"נ דאדרבה איפכא מסתברא שלא מצינו בשום מקום שיקרא לנקיבה נשבר, ועוד כתב טעם כיון שהטעם משום שסוף הקרום לפסוק ומשמע שדין כקרום וגם גזירה זו אינה שוה שהרי התוס' בחולין ועירובין כתבו טעם חסרון גולגולת שסוף הקרום ליפסק ואעפ"כ צריך סלע, ונראה שיצא להם מהא דאמר רב נחמן לרב אהא דהכתה חולדה על ראשה האמר ר"נ שמואל בדיק בידא והא דתנא לוי יתר עליהם עוף נשבר העצם כו' ושמא אינו רק נקיבה כדאמרינן דס"ד אין לה בדיקא מפני ששני' דקות אלא דשמואל לא ס"ל הכי כמבואר בש"ס פא"ט דף נ' וע"כ מיטרפא אף בלא נקובת הקרום, ועכ"פ משמע דאפילו בנקובה לחודא מטריף ששיני' דקות ולכן אין לה בדיקה להך מ"ד כי אין הנקב מכוון כך כפירש רש"י שם ואם ניקב כולו לא שייך למימר הכי רק בניקב במקום אחד שהגולגולת סותמה ומזה יצא להם דלאו דוקא נשבר כולו וכן פירש רש"י שם ד"ה מדאמר ראי' ששמואל בודק לנשיכת חולדה ביד וע"ש ועוד י"ל שיצא להם דנשבר העצם לאו דוקא כולו או רובו דאי בעינן דוקא רוב א"כ מאי יתר עליהם עוף שהרי אף בהמה טריפה מטעם גולגולת שנחבסה שנתרוצץ ונשבר ואפילו בבהמה טריפה, אלא ודאי רק משהו טריפה וכ"ש ניקב ולכן חשבו ליתרון בעוף אחר שאינו כן בבהמה, ובזה יש לישב קושי' התוס' שם שהקשו למה לא פריך דלוי גופא אהדדי דגם לוי אמר מכניס ידו לפנים ובודק כמבואר, ולפ"ז י"ל בודאי אלוי גופה לא מצי לרמוי' די"ל דהא דקתני לוי נשבר היינו כולו מאי קשיא הא אפילו בבהמה טריפה מטעם חביסת גולגולת, י"ל דגברא אגברא רמי ולוי לא ס"ל טריפת חביסת גולגולת אבל באמת צריך רוב או כולו, ולוי לא אמר רק אמתני' דשם הוא נשיכה ונקובה בעלמא ובזה לא אמר לוי דטריפה, אבל כיון דשמואל בדיק בידא ואיהו מרא דהאי מימרא דגולגולת שנחבסה ולוי תנא יתר עליהם עוף נשבר וע"כ אפילו משהו, דאל"כ אין יתרון עוף מן הבהמה שהרי אף בבהמה טריפה וכמ"ש ובודאי שמואל לא פליגי אלוי דאיהו תנא מתניתא ושמואל אמורא הוי ובפרט לפמ"ש לקמן סוף סימן נ"ב שדינו של לוי מוכרח ממתני' ממה ששנה קצת טריפות בעוף וקצתם לא נתפרשו כן ולמדו ופשיטא דקשה אדשמואל ממתני' אחרי שדבריו של לוי מוכרחין ע"כ, ולכן פריך שפיר שמואל דמיטרף בנחבס וא"ש ודו"ק

ואם נקבה בנקבי' שיש בהם חסרון ואם אין בין נקב לנקב כמלא נקב השלם מצטרף כ"כ ב"י וכן משמע בש"ם דפריך ארב יהודא דאמר נקבה כנפה מצטרף לרובא מגולגולת דמצטרפין למלא מקדח ומשני דהאי בנקבים שאין בהם חסרון, אבל נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסור, ומשמע דשמעינן לה באמת מהך דגולגולת ותרוויהו דמי להדדי דאל"כ קשי איפכא מקנה דמצטרפין השלם לגולגולת, גם כי הוזכרו בלשון אחד שע"ז איתמר מצטרפין למלא מקדח וע"ז איתמר מצטרפין לכאיסר ומסתמא פירושם שוה, ומה שהכריח בפלתי מדברי הרא"ש עיין לקמן סימן ל"ד ממ"ש, ומ"מ נלענ"ד עיקר כזה להחמיר כפשט הש"ס, ובנקבים אין בהם חסרון אם מצטרפין לרוב ודינו כמו נחבס רובו כדלקמן סימן ל"ד דעת הב"י להקל דלא מיטרפא בהכי והש"ך חולק, ובפלתי הכריע דודאי פיסוק בעלמא לא מטריף דלא מצינו פסיקת גלגולת ואם יש נקבים שאין בהם חסרון זה הוא ממש נחבס ע"ש, ובאמת אם בא ע"י שבירה נראה ודאי דטריפה כגון ע"י הכאה דגם זה הוי גלגולת שנחבס כמו נתרוצץ, אבל אם הנקבים באו מעצמן ע"י חולי צ"ע אם הוא כנחבס דהרשב"א בחידושיו ובתה"א נסתפק לדעת המכשירין חיסרון מגלגולת אם נחסר רוב אם טריפה ומכ"ש בנחבס וע"כ לא ניסתפק רק בניפחת שלפי הנראה הוא כ"ש שראוי להיות טריפה אחר שנחסר כולו וכזה יש קצת ראי' להטריף דאם נימא דכשירה א"כ תוכל לחזור להכשרה אם ינטל ברוב גלגולת הנחבס ולא מצינו טריפה חוזרת לכשרה ועיין מ"ש סימן קי"ו ומ"מ נסתפקו הרשב"א דאפשר דנחבסה כאיב לה טפי, ומשמע ודאי דבהא מודה דכשירה שהוא שלם לגמרי ואין להוסיף על הטריפות, וכן משמע לי גם מדברי הטור שכתב כדעת הרא"ש שנראה מדבריו שמכשיר חסרון גלגולת ממה שהביא משנה דגלגולת שנפחתה בסתם ולא חילק עד כמה תפחת, ואם איתא דברובא עכ"פ טריפה עדיין הי' לו לחלק שצריך שלא יפחת רוב, אלא ודאי אף בנפחתה כשרה לדעת המכשירין ולא הוי כנחבסה וכאיב לה טפי, ואע"ג דלא קיי"ל כוותיהו מ"מ שמעינן מיהא במכ"ש בנקבים שאין בהם חסרון דכשרה, שלא באו רק מעצמן ואפשר לדחות דהטור סובר ג"כ דנפחתה כ"ש מנחבסה, ולכן לא מחלק הרא"ש שסמך על מה שהביא הש"ך דגלגולת שנחבס וזה בא מק"ו, ומ"מ הדעת נוטה להכשיר דאין להוסיף על הטריפות, ודוקא נחבסה איתמר וצ"ע

ובזה נראה כדעת הב"י להכשיר, ובש"ך כתב שלפי מ"ש התוס' בעירובין שטעם חיסרון דגלגולת שסוף הקרום ליפסק, ובנקבים שאין בהם חסרון לא שייך כן ע"כ, ולא דק דהתוס' לא כ"כ רק אחסרון