חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות נב
Hidushei Maharal Shechita V'Treifot 52 · חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות · free full Hebrew text
Open in the reader →בעצמו אינו בחזקת איסור וא"צ להתיר מה שנאסר כבר רק לגלוי' שלא נאסר מעולם ואין כאן חשד, שהרי הצורבא מרבנן בעצמו ראה הריעותא והפה שאסר הפה שהתיר, אבל דבר שכבר נתחזק באיסור יש חשד דשרי לי' משום הנאה
ובהכי ניחא לי דבפ' א"ט דף מ"ד ע"ב פריך אהא דרבא שרי טריפה וזבין מיני' בשרא אמרה ליה דביתהו אבא שרי בוכרא ולא זבין מיני', ומשני הנ"מ בוכרא דבשומא מזדבן, אבל בטריפה מתקלא מוכח ע"כ, וקשה איך מדמה בכור שאין אדם רואה לעצמו לטריפה דחזי לנפשי' ולא חשדינן שיכשיר שלא כדין אף שמפסיד הרבה, משא"כ בכור שאינו רואה לעצמו, אלא נראה כדפרישית דלהתיר טריפה לאחר אם נוטל שכר איכא חשדא שכבר הוחזק באיסור וע"י פי החכם בא ההיתר חיישינין טפי לכן מדמי ליה לבכור אבל השוחט שבודק לעצמו דבר שלא הוחזק באיסור אצל שום אדם ליכא חשדא, שבלא"ה הדבר בחזקת היתר עומד והוא שראה הריעותא הוא המתיר לכן שוחט אדם לעצמו ג"כ שמה שמתירין הוא בשביל הסתם דמסתמא מותר הוא וא"כ מה שפוסקין לו הכרכשאות מן הכשירות אין שכר הוראה רק שמקבל שכר יותר לפי שיש לקצב רוח יותר וחשדא לא שייך בהך כדפרישית וכן מתנה עמו בתחילה שזה יהי' שכרו ואין כאן בית מיחוש, אך על המורים יש להתלונן, שהמנהג שהרבנים נוטלים שכר מן הוראת השאלה ולזה לא ידעתי טעם דאפילו למיזבן ממנה הוה אסור אי לאו דמתקלא מוכח: הלכות טריפות סימן
(א) שמונה מיני טריפות וכו'. וכ"כ הרמב"ם, והקשה הכ"מ וב"י שהרי מבואר בגמרא דף מ"ג שעולא אמר כן ועל זה אמרו לאפוקא לקותא דרכיש ב"פ וא"כ הרמב"ם שפסק כרכיש הוה תשעה ותירץ דוד"ז הגאון מהו' יהונתן ז"ל בספרו כרתי ופלתי דהאגור נתן טעם ללקותא משום שסוף המעים שיפסק לכן בעינן מקום חריץ שמכוון נגד מעיים. וא"כ קשה איך חשיב תנא דבי ר"י הא כתבו התוספות דלא חשיב חסרון גלגולת משום שסוף הקרום שיפסק והוה בכלל ניקב הקרום וצ"ל דרכיש ס"ל דלא בעי' מקום חריץ וא"כ לדידן דס"ל דבעינן מקום חריץ הוה בכלל ניקב המעיים ע"ש:
ויש ראיה לזה שבזה כ"ע מודים מהא דפליגי ר' יוסי בר"י ורבנן בנקיבת המרה והביאו רבנן מאיוב דאמ' ישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים ואמר להם ניסא שאני, דאלת"ה יפלח כליותי מי קא חיי ופי' רש"י דהאי לקותא היא והתוס' הקשה עליו כמבואר שם בגמרא עיין שם והקשה מהרש"א לפי מ"ש התוס' בדיבור שלפני זה דלמאן דס"ל דאלו טריפות תנן לאפוקי דרכיש ומרא דשמעתא דהתם הוה רבי יוחנן ור"י ע"כ לא סבירא ליה הכי ולפ"ז ניחא דודאי לקותא לא ס"ל דלא דמי' לא לנטולי ולא לפסוקי כמבואר בש"ס וזה דוקא לדרכיש דלא בעי לקותא עד החריץ ובשיטא דלא דמי' משא"כ אי בעינן עד מקום חריץ ועיקר הטעם הוא משום נקיבות המעיים ופשיטא דהא ממש נקיבה ולא שייך לא דמי' וכ"ע מודה בהא לקמן סי' מ"ד פסקו האחרונים דביקוע הכולי' טריפה מהא דאיוב דאמר יפלח כליותי, והאי לישנא דביקוע הוא. ואפילו לדידן דבעינן עד מקום חריץ כיון שנבקע כולה, ולפ"ז צ"ל דיפלח נשמע כל הכולי' וא"כ לא היו יכולין להקשות על רש"י מזה דבזה הטעם משום נקיבת המעיים וגם ר"י מודה בזה לכן הקשה קושיא אחרת וכן מוכרח בלא"ה מרש"י שלכל הדיעות וקשה עפ"ז לעולא מהך דאיוב שהרי עולא אמר לאפוקי לקותא, אלא ודאי דעולא לא מפיק רק שלא במקום חריץ אבל במקום חריץ ודאי מודה ודוק:
ומה שי"ל בזה הוא ע"פ מ"ש בש"ע לקמן סימן מ"ד בשם יש מי שאומר שבהנטל הכולי' מחמת חולי היא טריפה ואע"ג דניטל כשרה מ"מ ע"י חולי טריפה דאל"כ תחזור להכשירה. ומהרש"ל חולק ע"ז דמה בכך וא"כ לפ"ז י"ל דלכך לא נמסר בזה הלכה דלא נאמר למשה מסיני זולת הטריפות בהחלט אשר נמנע היותם חוזר להכשירן משא"כ לקותא שאפשר שתחזור להכשירה ואין הטריפה בהחלט ולא שייך בזה הלכה כי אפשר שאחר הימים בהחסר כל הכולי' תחזור להכשירה ולכך לא נאמר בזה הלכה אבל באמת היא טריפה אלא דלפ"ז קשה הא ר' ישמעאל אמר שמונה מיני טריפות ולקותא ביניהם, ואע"פ שאפשר שתחזור להכשירה, ולכן נראה דודאי למ"ד אינה חי' ודאי צדקו דברי מהרש"ל שכיון שעתה שניטלה הכוליא תוכל לחיות וא"כ אף שקודם לכן היתה טריפה כיון שלא נטרפה רק מטעם שאינה יכולה לחיות, וא"כ עתה שיכולה לחיות פשיטא שכשירה שהרי התורה אמרה חי' אכול ומהתם דרשינן לטריפה שאינה חי' וכ"ז שנקראת חי' הרי בכלל היתר אכילה וקודם שלא היתה בכלל חי' הדין נותן שתהא אסורה משא"כ למ"ד טריפה חי' וא"כ אין טעם דטריפות למה תהי' חתוכת רגל למטה מצ"ה כשירה ולמעלה מצ"ה או במקומו טריפה בהיות ששניהם יכולים לחיות וע"כ הי' מקובל אצלם מה שהוא בכלל טריפות וא"כ כיון שלקותא הכוליא הי' מקובל אצלם לטריפות מאי סברא יש שתחזור לכשירה הלא גם קודם לכן כמו כן היתה חי' כמ"ש ר' ישמעאל אילו ח"י טריפות וכללם בכלל ח"י כולם נאכלת וכיון שפעם א' היתה טריפה שוב אינה חוזרות לכשרות שאין הדבר תלוי בחיות וא"כ אפילו דר' ישמעאל סבר טריפה חי' אינה חוזרת להכשירה, משא"כ לדידן דקיי"ל אינה חי' וחי' אכול משא"כ ר"י לא סבירא ליה האי דרשא כמבואר בש"ס וא"כ עולא שאמר שמונה מינים הם ולא מנה לקותא וזה לא ימלט מאמת ושני טעמים בהכרח או משום דסובר דלית הלכתא כרכיש או שטעמו מטעם שתוכל לחזור להכשירה ולכן אמר שפיר לאפוקי לקותא דרכיש שלא נאמרה מסיני וממ"נ אם סובר טריפה חי' ע"כ כשרה כיון שלא נאמרה בסיני מהיכא תיתי להטריף ואם הוא טריפה למה לא נאמרה למשה מסיני אחר שאינה חוזרת לכשרה וע"כ שהי' כשרה וכן למאי דקיי"ל טריפה אינה חי' לא נאמרה מטעם שחוזרת להכשרה ולא אמר עולא רק שלא נאמרה בסיני ולכן למ"ד טריפה חי' ע"כ שכשירה כמ"ש, וא"כ לדידן דקיי"ל טא"ח אף שלא נאמרה בסיני מ"מ טריפה אע"פ שחוזרת להכשרה, וצדקו דברי הרמב"ם ודו"ק:
(ב) נפחתה וחסר ממנו כסלע טריפה וכו' כן הוא דעת רוב הפוסקים, אבל יש פוסקים והובאו בטור שאינה טריפה, וכן הביא הרשב"א ז"ל בחידושיו בשם הר"ר יונה ופי' דמה שאמר ב"ה כדי שינטל מן החי וימות, הוא דלא ברור סממנים, אבל בבירור סממנים חי כי הרבה בני אדם שחיים, והרשב"א הקשה עליו מדאמר ר"י בן משולם מעשה בא' שנפחתה גולגלתו ועשאו לו חידוק של קרומים וחי', ואמר ר"א בר"ש משם ראי' ימות החמה הי' וכיון שעברו ימות החמה נכנסה בו צינה ומת, וקשה מאי ראי' מבי' משם, שהרי שם ע"י בירור סממנים, ונראה ליישב דבלא"ה יש לדקדק למה הזכיר הרפואה שעשו לו, יהי' מה שיהי', ולכן צ"ל דודאי הי' ידוע להם טעם הטריפות בזה כנראה מתוך תשובתו של ר"א בר"ש שטעמו משום צינה, אבל ר"י לא סבירא כן, וסובר דאפילו בימות החמה אינו יכול לחיות בלי סממנים כמ"ש הר"ר יונה, וע"כ שגם הוא ידע שבימות הצינה מת, אלא דס"ל כיון שיכול לחיות בימות החמה אינה בכלל שינטל מן החי וימות, וכיון שעינינו רואות שע"י בירור סימנים יש בני אדם שחיים כמה שנים וזה לא הועיל רק לימות החמה וע"כ שאומר ימות החמה אינו מזיקו, רק הצינה שמזיקו באמת מת, וכיון שאין מועיל שלא יכנוס בו האויר רק שלא הזיקו אויר ימות החמה, ודאי גם זולת החידוק הי' יכול להחיות, כי ממה ימות, כיון שבאמת נכנסה בו צינה ולא הועיל החידוק כלום, והם