חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות מט

הבאה, ומה שתירצו בזה מתוך שפגימות מרובות חיישינן שמא השיב ידו מעט, זה לא שייך לשיטת הרמב"ם כפמ"ש דמכשיר אפילו פגימות מרובות מסוכסכות כשהם לצד א' לכן נלענ"ד לחלק דדוקא במגל קציר שקשה לתקנה והוא כלי מיוחד יש לחוש לתקלה שאין דרכו לקלקל המגל וישתמש בו לעולם לשחיטה שיחוס לקלקל הכלי משא"כ פגימות מסוכסכות מ"ל להשאירו מקולקל שיצטרך זהירות תמיד ודאי לא משהי ליה מקולקל ולא גזרו ביה. ואמת שהרמב"ם השמיט הך דמגל קציר בדרך הליכה לר' יוחנן דס"ל דאינו כשר רק לטהרה מידי נבילה ובלח"מ דחק בזה: ונראה ליישב דס"ל דר' יוחנן אמר לא הכשירו רק לטהרה מידי נבילה ופרש"י דבאכילה אסורה משום דגזרינן הולכה אטו הובאה וזה ס"ל להרמב"ם לדוחק דא"כ מסוכסכות נמי נגזור, לכן ס"ל להרמב"ם הטעם דס"ל מ"מ יש לחוש לפגימה דראב"ש נמי משום פגימה פסלו ולא משום גזירה ואפשר דמשמע ליה לרש"י דמשום גזירה לא היו פוסלין דמשמע שמטמאה טומאת נבילה, וא"כ גם לב"ה הטעם משום חשש פגימה דמתוך שפגימותי' מרובות יש חשש פגימה אלא דר' יוחנן ס"ל דדוקא לענין טומאה דלא קיימא בחזקת טומאה הוא דמכשרי ב"ה דבחזקת טומאה לא קיימא אבל לענין אכילה כיון דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת יש לחוש לפגם ג"כ וזהו תלי' בפלוגתא שבדף ט' דפליגי בלא בדק בסימנין אי מטמא במשא, ומסיק דפליגי אי בחזקת טומאה נמי קאי, והרמב"ם לשיטתי' שפסק כמתניתא דלא בדק מטמאה במשא אלמא דבחזקת טומאה נמי קיימא, וא"כ אין לחלק ולומר דב"ה מכשירין דוקא לטהר מידי נבילה דמ"ש וע"כ סבירא ליה דכשירה לגמרי ור"י ע"כ סבירא ליה דבחזקת טומאה לא קיימא ולא קיי"ל כוותיה, ולפ"ז לר' יוחנן ההיא דמסוכסכת לר' יוחנן י"ל דמוקי לה באחת או שתים, משא"כ במגל קציר שפגימותי' מרובות חיישינן טפי ולא קיי"ל כוותי' דאנן קיי"ל דלא מפלגינן בין חזקת איסור לטומאה לכן לא חילק הרמב"ם כלל במסוכסכת ודברי הרמב"ם ברורים

ועיין ב"י שהקשה על העיטור שהביא הטור שמפרש הך דסכין שיש בה פגימות הרבה איירי באוגרות והקשה ב"י א"כ אפילו אחת נמי פסולה, ונראה ליישב דודאי אם אין בה רק אחת לא פסיקא ליה דפסולה דיש מקום לשחוט בה שלא כנגד הפגימה וכמ"ש בט"ז אלא דקמ"ל ביש בה פגימות הרבה אף שיש חלק בנתים א"כ אם מכוין לשחוט במקום שחלק אף שאין בו שיעור סכין קיי"ל בהוליך והביא אפילו כל שהוא כשירה קמ"ל דדוקא באין הסכין רק כל שהוא שפיר מהני הולכה והובאה, אבל כאן אי אפשר לו לזהר בהולכה והובאה שלא ישחוט כנגד הפגימה לכן פסול אף אם מוליך ומביא בקצת חלק שאין בו פגם דאי אפשר לו ליזהר ולק"מ

מיהו יותר י"ל שא"צ לדחוק כלל רק שדברי בעה"ע סובבים אהא דאיתא אבוה דשמואל פגם ושדר פגם ושדר שלחו לו כמגירה שנינו ופרש"י עשה בסכין פגימות הרבה שאין דומות זו לזו ושלח לארץ ישראל לידע איזו אסורה ואיזה כשירה שלחו לו כמגירה שנינו ופרש"י שיש לפגם שני עוקצין, הרי שיש כמה פגימות שונות זו מזו: וע"ז נראה דקאמר סכין שיש בה פגימות הרבה היינו שכולם אוגרות רק שהם פגימות שונות כדמספקא ליה לאבוה דשמואל וע"ז שלחו לו כמגירה שנינו, והיינו דקאמר תדון כמגירה מאחר שיש להם שני עוקצין כל הפגימות שהם אוגרות פסולות, ושאין בה אלא פגימה אחת שכל הפגימות ממין אחד ולאו אחת ממש קאמר דמ"ל אחת מ"ל טובי לכן אמר אוגרת פסולה הפגימה רק מסוכסכת כשירה אם אין בה מין פגימה אחרת רק מסוכסכת כשירה, ועיקר רבותא קמ"ל הברייתא שלא תמצא שום פגימה שכשירה רק מסוכסכת שהוא מרוח אחת, ואף ע"ג דאנן לא ידעינן ספיקא דאבוה דשמואל בפגימות ע"כ יש בהם מקום ספיקא ולזה קמ"ל הברייתא שתדון כמגירה, ומפרש הטעם לפי שעיקר הכלל הוא אפילו אין בה רק פגימה אחת אוגרת פסולה, וא"כ כל מיני פגימות שהם אוגרות פסולות רק פגימה מסוכסכת הוא שכשירה וכדפרישית, ואי קשיא לבעל העיטור ממגל קציר שלא הכשירוה באכילה י"ל דמגל קציר גרוע טפי דהא ע"כ לב"ש יש בה חשש פסול ופגם כמו שפרש"י גופי' לב"ש א"כ י"ל דמה"ט גם לב"ה אסור באכילה משא"כ במסוכסכת

(ה) סכין שיש לו פגימה כו' עיין פר"ח שהקשה על מ"ש רמ"א לעיל דאי שחט שלא כנגד הפגימה ואמר ברי לי כשר, והקשה מ"ש ממגל קציר דגזרינן הולכה אטו הבאה וכ"ש כאן דיש לחוש מצד אחד שמא ישחוט כנגד הפגימה, ולא ידעתי מאי קשי' לי' דהא במסוכסכת ג"כ כשר וע"כ לחלק מתוך שפגימותי' מרובות חיישינן שמא השיב ידו מעט כמ"ש לעיל ס"ה וא"כ כאן שאינו שוחט במקום הפגימה כלל שפיר יכול הוא ליזהר שהרי נזהר מסתמא שלא יבא לבית הספק, משא"כ במגל קציר ששוחט במקום הפגימות עצמן

(ו) צריך לבדוק כו' ומי שרוצה כו' האחרונים הסכימו דמעיקר הדין נמי אסור לכתחילה שיסמוך על הבדיקה שלבסוף שלא יבא לידי בל תשחית והשיגו על רמ"א ולכאורה נראה ראיה לדברי רמ"א דבפ' השוחט דף ך"ט אמר רב אשי סיפא בקדשים מהכא דתנן השוחט שני ראשים כאחד שחיטתו כשירה אי אמרת בקדשים כו' אלא אי אמרת בחולין אפילו לכתחילה נמי וקשה איך ישחוט בתחילה שני ראשים שמא יפגם בעור דקמייתא או בעצם המפרקת, (וא"כ אי בדק בין חדא לחדא יכול לתקן) או שיפגם בשני' ומספק יטרוף שניהם וא"כ י"ל לעולם בחולין ומשום בל תשחית אינו יכול לשחוט כאחד לכתחילה אלא ודאי לא חיישינן להכי דהא בדיעבד אם נאבד הסכין מוקמינן ליה בחזקת כשרות, א"כ לא חיישינן כלל שיבא לידי בל תשחית, ולהליץ בעד האחרונים אפשר דהש"ס דייק דקשה למה נקט במשנה ב' ראשין ולא קאמר ב' בהמות כאחד שחיטתו כשירה, ואין לומר דקמ"ל דאפילו בעופות אין לשחוט ב' כא' דלענין חשש בל תשחית שמא ימצא סכין פגום אין לחלק כיון דגם אחר שחיטת עוף נמי בעי בדיקה, אע"כ איירי בקדשים וקמ"ל אע"ג דהא' הוא עוף וס"ד למימר דתזבחוהו לא קאי רק אשני בהמות משא"כ עוף שאינו בכלל זבח שא"צ שחיטה רק מליקה בקדשים קמ"ל דמ"מ לכתחילה אם העוף הוא חולין והבהמה קדשים נמי אין רשאי לכתחילה דתזבחוהו ממעט כל השחיטות אפילו עוף חולין בהדיא לזה קמ"ל בשני ראשין אע"פ שהראש הא' הוא עוף שאינו זבח בקדשים וא"כ ע"כ איירי בגוונא דליכא בל תשחית והיינו בשוחט בשני סכינין דאי איכא משום בל תשחית לא ה"ל למינקט שני ראשים דבכל שני בהמות שייך הך סברא שלא יבא לידי בל תשחית וא"ש, מ"מ פשטא דמילתא משמע דלא חיישינן שמא יארע שיפסיד

גם יש להביא ראיה לדברי רמ"א מהא דדעת הגאונים דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ויכול למסור לשחוט ע"ס שיבדקנו, ואי בדיק ולא ידע שחיטתו אסורה ולא חיישינן לבל תשחית דמסתמא כיון דאיכא רובא לא חיישינן שלא ידע, וגם כאן איכא חזקת סכין, ויש פוסקים שאין מצריכין לבדוק כלל, לא שייך כלל בל תשחית

(ז) להכניס עצמו ואם שחט ולא בדק בנתים ואח"כ נמצא פגימה דעת העט"ז דהשוחט חייב לשלם, והט"ז חולק עליו וראייתו מהך מוגרמת דאתאי לקמי' דרב ופטרו מתשלומין אף שאסרו משום שמא הלכה כמאן דפסול והשתא אם התם דעשה בידים פטור כ"ש כאן דלא אסיק אדעתיה שיהי' פגימה ועיין פלתי שהביא ראיה לדברי הט"ז מלשון הטור ח"מ סי' ש"ו שכתב דבשוחט בסכין ונמצא פגומה אע"ג דאיכא למימר דבעור נפגמה אפ"ה פטור דשמא בעצם מפרקת נפגם, וקשה אפילו בעור נפגם מאי ה"ל למיעבד, ובסמ"ע תירץ דסכין טוב אינו עשוי ליפגם בעור, והקשה בפלתי א"כ אם שחט בסכין טוב לא נתלה בעור ונתלה בעצם מפרקת, ועוד מאי פריך מטבל ועלה על רב חסדא נימא שאני סכין דסכין טוב אינו נפגם בעור, לכן פירש דברי הטור דכונתו אם שחט בנתים א"כ אם הי' בודק הסכין אחר שנפגם בעור דקמייתא הי' מתקנו והי' נכשרים האחרים קמ"ל דמ"מ פטור וכדברי הט"ז דכיון די"ל בעצם המפרקת נפגם וכדברי הט"ז מיהו זה דחוק בלשון הטור שלא נזכר ששחט אחרים בנתים, ובאמת י"ל כדברי הסמ"ע באופן הלזה דסכין טוב גם בעצם מפרקת אין דרכו ליפגם דהא קיי"ל באמת אפילו יש חתך בעצם המפרקת אין תולין בו הפגימה ואפילו בשיבר מחמיר המחבר לקמן וא"כ א"ש דברי הסמ"ע דאם נפגם בעור הי' השוחט חייב שהי' לו להבחין ולשחוט בסכין יפה, ומ"מ ס"ל להטור דפטור די"ל דבאמת כשירה היא רק בעצם המפרקת נפגמה, ומ"מ גם לפ"ז מוכח כדעת הט"ז דהא ע"כ לומר דזהו נקרא פשיעה ששחט בסכין שעשוי לפגם ואפ"ה פטור כיון דאפשר שבאמת כשירה היא

מיהו לענ"ד בלא"ה ודאי קשה בהך מוגרמת למה יפטור מלשלם הא ודאי כיון שנאסר מספק אין לך מזיק גדול מזה ובת"הד סימן קפ"ו דחק שלא עלה על דעתו שיחמירו עליו חומרא גדולה כזו, וזה יתכן לתירוץ ראשון של התוס' שם שהי' חומרא בעלמא, אבל לתירוץ שני