חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות מז

כיון דבדיקה דאבישרא עיקר כי בישרא אכלא בישרא ליבדקה לכן לא חיישינן טפי, ומ"ש הרשב"א בת"ה דף י"ג דסאסאה אפילו חוט השערה אין חוגרת לא ידענא מנ"ל, ובחידושי הרשב"א עצמו נראה דלא פשיטא ליה רק שכתב פרש"י שאין בה פגימה והיינו פגימה כדאיתא, וכבר פרש"י גופי' שיש פגם קטן שנכנס בדבר רך יותר מבישרא ואינו פגם לקלקל הסימן, הרי דברי רש"י ברור מללו, שיש בנמצא פגם קטן עכ"פ שחוגר דבר רך יותר מבישרא, לכן רש"י לשיטתו אזיל כמ"ש הב"י בשם א"ח בשם רש"י שהכשיר פגימה קטנה שאין הצפורן חגור בה, ומ"ש בתב"ש שבדק בשימשא לא נהירא כלל ואינו במשמעות הלשון כלל רק שבדק לאחר שחיטה כדינא ובלא"ה כבר כתבתי כל פגימה שנראית בשמש תורגש בצפורן

ועוד נ"ל ראי' דבחולין דף י"ח אמר רב הונא שן תלושה צפורן תלושה מותר לשחוט בה לכתחילה ופריך והא אנן תנן חוץ ממגל קציר והמגירה והשינים והצפורן מפני שהם חונקין, ומשני שן אשן לא קשי' הא בחדא הא בתרתי וצפורן אצפורן לא קשיא הא בתלושה הא במחוברת ואיכא לתמוה טובי איך ס"ד לומר דמשנה אוסרת שן וצפורן מפני שהם חונקין דהא רב הונא ע"כ בלית בהו פגם איירי א"כ מי גרע שן וצפורן מצור וזכוכית וקרומית ששוחטין ומאי שנא שן וצפורן דיהא אסור, וצ"ל דמשמע ליה שן וצפורן אין חלקים כ"כ ונראה בהם כחגירת צפורן וקמ"ל רב הונא דלאו חגירה בכה"ג אף דאינם חלקים ונראה שיש בהם חגירת צפורן וא"כ זהו עיקר רבותא דרב הונא, ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' לוקמה נמי שן במחוברת כמו צפורן, ולפ"ז ניחא דמתני' חשיב מגל קציר ומגירה א"כ ל"ל דשן נמי מטעם מחוברת א"כ משמע כל שפחות ממגל קציר לאו פגם הוא, והא ליתא דאפילו פחות טובא נמי פגימה הוה וע"כ שהתנא סמך אשן דמיירי בתרתי וזהו הפגימה שפוסלת, משא"כ אי שן מטעם מחוברת א"כ נימא דפחות ממגל קציר ומגירה לאו פגם הוא והא ודאי ליתה אע"כ לפחות צ"ל דשן אתי לאוריי' אפגימה קטנה להכי מוקי בתרתי וזהו גדר הפגימה כשיעור הפרש בתרתי שינים שמהודקים ומצורפים ביותר וע"כ שיעורא איכא

וגם הרמב"ם בפ"א מבית הבחירה דין י"ד כתב כל אבן שנפגמה כדי שיחגור בה צפורן כסכין של שחיטה ה"ז פסולה, הרי מפורש שיעור חגירת צפורן בסכין של שחיטה ומ"ש הפ"ח דשיעור חגירה היינו נמי כל דהו כבר השיב עליו בתב"ש דברמב"ם וגמ' בכורות ל"ז משמע דפגם לאו היינו כל שהוא והכי איתא בבכורות ל"ז ע"ב ת"ר הסדק כל שהוא הפגימה וכו' אלא סדק ופגימה בין בידי שמים בין בידי אדם, וכמה שיעור פגימה כדי שיחגור בה צפורן, וא"כ ע"כ להרמב"ם חגירת צפורן שיעורא ולא כל דהו, וא"כ לפי מה שהעידו דהצפורן מרגיש בכל דהו ע"כ חגירת צפורן הוה טפי והוא עיכוב הצפורן שהוא יותר שהצפורן מתעכב ועומד כשעומדין על מקומו לא שיעבור בהעברת ידו עד שידקדק היטב לעמוד על מקומו דהא לאו חגירת הצפורן, וא"כ מ"ש הרמב"ם בהלכות שחיטה שאם הי' תלם קטן אפילו קטן ביותר שחיטתו פסולה, ותלם היינו הר קטן לא נימא דמה שנדמה לרמב"ם כהר שאינו אפיל כחוט השערה או כחוט השערה, וי"ל דסתם תלם קטן הוא עכ"פ חגירת צפורן וסמך הרמב"ם עצמו על עיקר הבדיקה שכתב בדין כ"ג ומוליכה ומביאה על צפורנו והולכה והובאה כפשוטה בלי זריזות ואימון ידים להיות כמו נוגע ולא נוגע, י"ל זהו שפיר נקרא חגירת צפורן שמוליך האצבע וינהגהו בכבידות ודאי לא ירגיש בדקה, ויותר טוב ללמוד מדברי הרמב"ם המפורש על הסתום משילמוד הסתום על המפורש, ואחר שבפ"א מבית הבחירה מפורש דסכין של שחיטה בעי חגירת צפורן, נימא דגם בהל' שחיטה כונתו כן אלא דחגירה לאו הרגשה אלא עיכוב והעמדת צפורן שם וכן נראה לכאורה שעיקר הבדיקה הוא בענין זה לא ברפרוף וידים רפות שהרי כתבו דכמו שמרגיש בצפורן כמו כן מרגישו הסימן לכן פרש"י שדבר רך ביותר יכנס בה הפגם אע"פ שאינו פגם לקלקל הסימן, א"כ גם הרגש הסימן לא יהי' כי אם נרגש הפגימה במשמוש הצפורן היטב, וראיתי בתב"ש כתב לחלק בין תלם לפגם שתלם הוא פגם ארוך, ובעניותי לא ידעתי לחרוש תלם בתוך תלם ופשוט שעיקר הרגשה בא הרב ללמדנו לפי שעכ"פ שעור הפגם קטן הוא ואינו נבדק למראה עין רק במשמוש היד וכל פגם נראה כמו תלם וכן מרגלא בפומא דשוחטין בזמן הזה שהרגש הפגם כמו תלם, אלא אם הוא חגירת צפורן צריך שיהי' נרגש היטב שהתלם יעכב הצפורן וכמו שפרש"י בבכורות

גם מ"ש אילו יש סדק קטן והעוקצין תכופין אין חשש דסדק לאו היינו פגם רק שחשש שעם דחיקת הסימן יתרחקו המוקצין ויש לאסור אפילו דיעבד, במח"כ דברים אילו אין להם, שהסכין מסתמא חדוד הוא ואיך נחוש שיגרום פתיחת סדקים בברזל המחודד, והרי הוא בודק לאחר שחיטה והסדק כשהי' ואם נתרחב מי חיברו עד שיהי' לאחדים דבר שאינו הוא זה וכבר כתבתי שלא יתכן סדק בלי הרגש ופשיטא דאנן טרפינן בהרגש כמו סדק, ושמעתי משוחט מומחה שהעיד שכל שיש בו סדק לא יצלח עוד לתקנו אם לא להשחיז כל החוד שיפחית כל חלק הסדק והוא עבידא לאיגלוי' לכל השוחטים

וראיתי עוד בתב"ש אות י"ח שהשיג על תשובת בית יעקב שהקיל במי שהוא ירא שמים אף שמרגישין פגימה דקה אחר בדיקתו כיון שבדק כפי כוחו מהרגשתו וכתב עליו וחלילה לומר כן כי מ"ל בו שהוא ירא שמים אם יש לו מעשה ואין לו מחשבה והרגשה טובה הוא מאכיל נבילות אלא אם שאר בני אדם שעמו אומרים שאין מרגישין והם חכמים וראויים לכך אף שנמצא א' אומר שמרגיש אין כולם זקוקים לשמוע לזה ואין היחיד מכריע את כולם אבל בדאיכא קצת מרגישים פשיטא דיש לאסור עכ"ל, ולפענ"ד אין לדון כאן הכחשה כלל והדבר ידוע כי בחוש תלי' מילתא וזה יש לו הרגש יותר ויהי לאות כי יעמוד על מקומו פעמים ושלוש וכמה פעמים באופן שחוש שלו לא יכזב רק חילוקי הרגשות יש וזה דבר ברור יעידו כן כל השוחטים, אמנם הוא הדבר שכתבתי שאין כל הרגש נחשב לפגימה א"כ העיקר תלוי אם הוא פגם הפוסל, וגם בפרש"י אוגרת לשון אסיפה שאוגרת הצפורן לתוכה משני עוקצין, כללא דנקטינן מהני מילי מעליותא שי"ל שאם אינו נרגש אבישרא י"ל דלא פגימה הפוסלת הוא מדינא לכ"ע לכן יש להזהיר על הרגל הבדיקה שיהי' תמיד אבישרא לפי שעכשיו אין משגיחין כ"כ אבדיקה דבישרא שנראה להם כיתר כנטול לכן אפשר שאין בקיאין בה, וכבר הזהיר הפרי תואר עליו כ"ש לפי מה שדברנו שהיא הבדיקה המעולה, ומה שאינו נרגש אבישרא אף שנרגש אטופרא אין שיעור פגם, הגם שחלילה להקל ע"י זה נגד כל האחרונים ויש לפסול אפילו פגימה במשהו כמו שהחמירו כל האחרונים ואין אריכות שלי רק להתנצלות על דברים שכמעט אין נמלט מהם עכ"פ החומרא העולה יש לפסוק שאין לזלזל בבדיקת בישרא כי אולי המורגלים בה מרגיש ג"כ, ויהי' עכ"פ דברי אלה לחזק עכ"פ לצאת יותר כפי האפשרי לצאת ידי שמים שיצא ספק מלב המפקפק במה שנראה שאי אפשר לתקן הדבר כאשר נראה לפי דעת האחרונים שכל הרגש פוסל, א"כ אין נקי ח"ו, ולא ניחא להו למרייהו לומר כן על כללות ישראל וכל חיך אשר יטעם אוכל בשר, ח"ו בשר פיגול הוא וחלילה לומר כן רק בודאי כל היד המרבה לבדוק הוא משובח לחזור אחר סכין יפה ומה שהוא נעלם מסתמא אין בו כדאי לפסול ואין בו שיעור חגירת צפורן ולא הרגש הפוסל לפי האמת בפרט שצדדנו הרבה דחגירת צפורן ממש בעינן וגם צדדנו שההרגש הוא כפשוטו שיוליך אצבעו כפשוטה לא בקלות ורפרוף ידים רפות כי אם בפגישה ממש, ועל זה לא מצינו כמעט חולק בפירוש וגם כונת הרא"ש כך הוא מ"ש שהרי"ף סמך עצמו דבדיקת צפורן הוא חגירת צפורן והוא שבודק כפשוטו כמו שחותך הסימן ע"י פגישה גמורה וזה ת"ל בקיאים בו כל שוחטי זמננו והרווחנו ת"ל כי טוב יהי' ליראי אלקים למען לא יפג לבם על אכילת בשר שמשותף לענינים של מצוה ואולי יקבל שכר על הדרישה יותר מעל הפרישה ומה גם ללמד זכות על עם ב"י למען לא תהי' המכשלה ח"ו תחת ידם והמקום ידין אותנו לזכות

(א) אפילו מן הצד דע דאע"ג דיש להחמיר גם מן הצד מ"מ לאו כולהו בחדא מחתא מחתינן והוא דלפי דעת היש מכשירין לעיל סימן ט' בסכין מלובנת דס"ל בית השחיטה מרווח רווח, ובגמ' דף י"ז ע"ב אמר ר' יימר דאתלת רוחתא לא צריך משום דביה"ש מרווח רווח ובפוסקים חילקו דמורשא שיוצא מן הצד גרע טפי, אלא דהרא"ש חילק עוד בשם הראב"ד דבפגימה שצדדין כיון שאין יודע אינו נזהר מלהטות א"כ בכה"ג אפשר דהוה ספק ספיקא שמא בעצם המפרקת נפגם ושמא לא הטה ומרווח רווח אף דבודאי פשיטא דיש להחמיר בשל תורה מ"מ נ"מ לצדדין אחרים וצ"ע דמבואר בש"ס דבשיבר בה עצמות דתלי' להקל וכן הוא לקמן סט"ו דאמרינן עצם ודאי פוגם, וקשה אם נמצאת הפגימה מן הצד נימא דאם איתא שעצמות גרמו לו הפגם הי' לו להיות במקום שבירה כחודה כיון דמיירי דוקא דרך שבירה, דבשלמא