חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות מה

אבישרא ואטופרא אינו משום דבעינן חגירת ציפורן רק שהציפורן מרגיש אפילו בכל דהו והרא"ש שכתב דהרי"ף סמך על מ"ש בדיקה אטופרא היינו משום דאפילו כל דהו שהציפורן מרגיש אסור והיינו דרב חסדא עכ"ד הפר"ח והנה אבאר דבריו כי מ"ש דהרשב"א ורש"י ורמב"ן הבינו פירש הלזה דחגירה הוא דבר שיש בו ממשות ואוספת הציפורן כונתו שאילו היו סבורין דהרגשת צפורן הוא א"כ מאי קשי' להו על הרי"ן הא ע"כ בליכא הרגשת צפורן לא מטריף דהא סגי בבדיקה אבישרא ואטופרא ובליכא הרגשה באמת כשר והיינו דרב חסדא אלא ודאי חגירת צפורן הוא טפי מהרגשה וכן דעת רש"י הוא ממה שהביא ב"י בשם א"ח בשם רש"י בא' שמצא פגימה קטנה בא לפני רש"י ולא רצה לאוסרה מפני שאין ציפורן חוגרת בה משמע דפגימה קטנה לא פסלה והב"ח פסק כן וכתב שכן המנהג והש"ך בסק"ד השיג עליו וכתב לפי שראה שמנהגנו לבדוק בצפורן הבין דפגימה כל דהו אינה פוסלת ולא היא דהמנהג פשוט לפסול אפילו פגימה כל שהוא אלא דלכתחילה לא חישינן לפגימה כל שהוא וסגי לן בבדיקת צפורן. ובעניותי לא הבנתי דברים הללו כלל דממה נפשך אם ס"ל להש"ך דהציפורן מרגיש אפילו כל דהו א"כ מאי קשי' להו איך סומכין על בדיקת צפורן ואי ס"ל דהצפורן אינו מרגיש כל דהו רק בשימשא ומיא וכדומה איך שייך בזה מנהג פשוט שאינו דבר מצוי כלל שמוסיף לבדוק אחר בדיקת ציפורן בשימשא וכדומה

גוזה החלי בעזר אלי וצור ישועתי:ם עיקר תירוץ מהרש"ל והש"ך דמסתמא לא חישינן לפגימה כל דהו, תמוה למה לא ניחוש וכבר תמה הפר"ח על זה ומה שביקש בתב"ש ליישב דס"ל למהרש"ל והש"ך דהצפורן מרגיש כל דבר מסתמא רק אי מתרמי שרואה פגימה בשומשא אף שאינו מרגיש ביד מ"מ טרפה לפענ"ד דבר שאינו הוא כי כל מי שיש לו יד בהרגשה אם יראה הפגימה וידע מקומה אין ספק שירגיש ביד אם ידים לו בהרגשה כל דהו ואדרבה ידוע לנו שנרגש ביד מה שאין העין רואה בשוחטי זמננו, אבל מי שרואה הפגימה ואינו מוצאה ביד לאו מבני הרגשה הוא כלל וכלל

ובעיקר פירוש חגירת צפורן נאמנים עלינו דברי רש"י והרמב"ן ורשב"א שאין הכונה הרגש צפורן רק אסיפת צפורן ולא מצינו חולק על זה רק דברי רא"ה בבד"ה ונדבר בו להלן בס"ד חדא דמשנה שלימה הוא בבכורות דף ל"ז דחשיב במומי בכור נפגמה אזנו מן הסחוס נסדקה אע"פ שלא חסרה ופרש"י פגימה אינה בלא חסרון אבל סדק משמע נמי בלא חסרון ע"כ: ולפענ"ד מן הנמנע שלא יהי' בסדק הרגש צפורן אף שיהי' בלא חסרון א"כ משמע דפגם דהוה חיסרון הוה טפי הרגשת צפורן רק חגירת צפורן היינו אסיפת צפורן וכפירוש הרמ"ן

ועוד ראי' אחר שהושוו פגימת אוזן בכור ומום בקדשים לפגימת סכין משמע דשוין הם, ובודאי משמע דמה שירגיש הצפורן על הסכין לא יורגש באוזן בהמה אם לא יהי' דבר ממשיי עכ"פ שניכר במשמוש לחיסרון כי הסכין לפי דקותו ובהירותו נרגש בצפורן מה שלא יורגש בדל אוזן, גם לקמן סימן ש"ט מבואר כשהוא יותר מחגירת צפור מינכר שפיר, ואם הוא באופן הרגש בעלמא איך נתיר בזמן הזה הא לא מינכר כלל כל דהו

ועוד דקשה השתא נסדק הוה מום שהוא בלא חיסרון כ"ש נפגם וצ"ל דנסדק היינו כל עובי חוד הסחוס ונפגם אפילו קצת עובי מצד אחד ובודאי קשה לומר בזה שיורגש במקום משעיר מה שנרגיש בסכין להוט ושחוז. וכן שנינו בריס של עין שנפגם או נסדק, ואיך אפשר לבדוק בריס של עין מקום שער הרגש דק שנרגש בסכין ובש"ס משמע דכולהו שוין אלא ודאי פגימה יש בה חסרון קצת ואין ספק שיש בו הרגש גמור וחגירה צפורן ממש לא הרגש העובר במשמוש היד שצריך לעבור עליו כמה פעמים עד ימצאו מקומו

ועוד דבגמרא חשיב פגימת עצם בפסח שיש בו משום עצם לא תשברו בו ואיך אפשר שיקרא שבירה מה שירגיש בו הצפורן הלא אף בשחיטה קלה יהי' בו הרגש צפורן מבלי חסרון עצם כלל וכבר למדונו רש"י ז"ל שפגם היינו חיסרון ואיך יקרא חיסרון מה שצפורן ירגיש בו הרי כמה פוסקים פירשו באתרוג נקב ולא חסר צריך להיות כאיסור דכל שאין בו חיסרון לקיחה תמה מקרי ואין יתכן שיקרא שבירה בלי חיסרון קצת עצם ודבר ממשיי שחוגר הוא אלא העיקר בזה כדברי הרשב"א והר"ן דחגירה היינו אסיפת צפורן

והרא"ה בבדק הבית דף י"ג ע"ב ס"ל הך פירוש דחגירת צפורן היינו הרגשה וסגי בהכי והני דבדקי במיא היינו לחזור אחר סכין יפה וטופרא הוא לעכב והוא חגירת צפורן וכבר כתבתי שזה נגד החוש שלא יורגש בצפורן מה שהעין רואה ואפשר דהרא"ה מפרש דכל שלא הרגיש בצפורן קודם שראה בשמש אחר שלא ידע מקומה אף שנראה אח"כ בשמש ואחר ראייתו שפיר ירגיש בה לאו פגימה הוא ובאמת כבר השיב עליו הרשב"א במ"ה ודבריו בטילין נגד דעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן ורש"י וכלהו ס"ל אפילו לפי שיטתם שצריך שתאסף עכ"פ כחוט השערה והרשב"א הביא לשון הרמב"ן בדף י"ד במ"ה ז"ל והרמב"ן ז"ל כתב דאמוראי נינהו דלמאן דאמר אבישרא ואטופרא ובמיא וו' אפילו פגימה קטנה שבקטנות שאין הצפורן חגיר בה פוסלת בשחיטה ובלבד שתחגור בה צפורן או בשר או חוט השערה אבל אם אינה חוגרת כלום ה"ז דומה לסאסאה פ"כ ודבריו צריכים ביאור שבתחילה כתב שפגימה שאין הצפורן חגיר בה נמי פוסלת ומה זה שכתב ובלבד שתחגור בה צפורן הא אפילו למאן דפסק כרב חסדא פסל בחגירת צפורן וצריך לפרש שדייק בלשון שהצפורן חגיר בה היינו ממש כמות הפגימה קצת בעומק יותר ממה שהי' שערה חוגרת ומ"ש שתחגור בה צפורן היינו חגירה כל דהו, אף שאין הצפורן עומד שם מ"מ חוט השערה עכ"פ תאגור ואין לפרש דתחגור היינו הרגש הצפורן דהא סיים אבל אם אינה חוגרת כלום ה"ז דמיא לסאסאה דהא הרא"ה בב"ה ס"ל דסאסאה יש בה הרגש צפורן והרשב"א לא השיג עליו בזה ועוד שהרשב"א כתב במשמרת הבית שם ז"ל ומיהו לא שתהא כל פגימה כל דהו הנראית בשמש פוסלת דהא אוגרת אמרינן (נ"ל שכן צ"ל) אלא שאילו היה נראית שם הי' בודקין אותה לאחר מכאן אם תחגור שום דבר אפילו חוט השערה ובכך הי' פוסלין אילו נמצאת פגימה אפילו לאחר שחיטה ע"כ הרי מפורש בדברי רשב"א שפגימה הנראית בשמש אינה פוסלת

וכבר כתבתי דנראית בשמש יש בה הרגש כל דהו, ויותר נראה שצ"ל ברשב"א שתאגור בה צפורן ואגירת צפורן הוי פחות מחגירות צפורן וטפי מחוט השערה מיהו הוה שהרי כתב ואפילו חוט השערה וא"כ לפי מה שהעיד הגאון בפלתי שאין שום פגימה אפילו כל דהו שלא ירגיש בה צפורן ועדותו נאמנה מאד לפענ"ד כי מי שיש לו חוש ההרגשה ביתר שאת ירגיש כל דהו בצפורן אפילו פחות מחוט השערה נמי נרגשת א"כ גם לרשב"א אין כל הרגש פגימה. שוב ראיתי בחידושי רשב"א בשם רמב"ן כ' ג"כ בלבד שתחגו' כל דהו טופרא וכו' ועוד שהרי גם הרשב"א והר"ן כתבו כדברי רש"י שפירש דבישרא אכלה דדבר קשה יש לחוש שעובר על הפגימה ופרש"י שדבר רך ביותר נכנס לתוך פגם קטן אע"פ שאינו פגם לקלקל הסימן (ואף שהרשב"א השמיט קצת מדברי רש"י אין ספק שאינו חולק על פירושו שהרי לא קיהה בו כלל רק לקצר בא) הרי דאיכא פגם קטן שאינו אוסר ויש לעיין בלשון הרשב"א בחדושיו שכתב בד"ה וכמה פגימת מזבח ז"ל ואיכא למידק כיון דפגימת סכין כחגורת צפורן אמאי בדיק לה בבישרא אפילו יחגור בה בשר ולא תחגור בה צפורן כשירה ועוד מאי קמבעי' ליה דמיא לסאסאה ולפיכך פי' הרמב"ן ז"ל דאמוראי נינהו דלמאן דאמר אבישרא ואטופרא וחוט השערה ושימשא בכל פגימה אסור ואפילו קטנה שבקטנות והוא שתחגור כל דהו טופרא או בישרא או אפילו חוט השערה הא בלא חגירה כל דהו כשירה דאין זו אלא דומיא לסאסאה ע"כ ואיכא למידק בדבריו דכיון דבקושי' פשיטא ליה דבשר חוגר טפי מה שאין צפורן חוגר א"כ גם לפי תירוצו תקשי לפי האמת בדיקת טופרא ל"ל ממה נפשך אם חוגר בה בשר הרי היא פגימה ואם אין חוגר בה בשר כ"ש שטופרא לא יחגור וא"כ ל"ל אבישרא וטופרא וצ"ל דס"ל להרמב"ן דחגירת צפורן הוא שעורא רבא ואין מי שלא ירגיש בו ולהכי קשי' ליה לרב ששת למה טרח לבדוק אבישרא הא חגירת בשר אינה פוסלת אבל למאי דמסיק דחגירה כל דהו פוסלת תו לא קשי' למה מצריכינן בדיקה בישרא וטופרא כיון דצריך לזה חוש הרגשה י"ל דפעמים בישרא מרגיש טפי ופעמים טופרא מרגיש טפי, ויותר נ"ל בכונת הרמב"ן דודאי הרגשה דבישרא עדיפא מהרגשה דטופרא אלא דרב ששת סמך עצמו אבדיקה דבישרא לחוד ואנן מחמירין לפי ששיעור הפגם הוא קטן לא סגי בבדיקה פעם א' דשמא לא הרגיש בפעם אחד, אלא משום דחששא רחוקה הוא ורב ששת לא חייש לה ואנן מחמירינן טפי וכל היד המרבה לבדוק הוא משובח ושמא לא נתן אל לבו בפעם הראשון ועבר פגימה כל דהו ולפי שגם טופרא מרגיש הוא לא חששו להחמיר כולה האי לאטרוחי ב"פ בבדיקת בישרא דבדיקת בישר' קשה