חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות מג

אלא דתמי' לי לפי שיטת הרשב"א שסובר שאין שהי' וחלדה פוסלת בו, איך יברך על השחיטה הא לאו שחיטה היא בכה"ג, ואם נימא כיון דמוכשר בכך זו שחיטתו כדאמרינן בחולין דף י"ז נחירתן זו שחיטתן, א"כ אדגים וחגבים שאסור לאוכלן חיין משום בל תשקצו יברך ג"כ על השחיטה ונימא מיתתן זו שחיטתן, אלא ודאי ברכת השחיטה נתקנה על שחיטה כהוגן, אבל שהי' דרסה לאו שחיטה היא כלל, וא"כ לשיטת רשב"א שאין דרסה וחלדה פוסלת לאו שחיטה היא כלל, ולשיטת הרשב"א צריך לחלק דבחגבים יוכל להמתין עד שימותו מעצמן ואין זה עיקר, אלא העיקר דלשיטת הרשב"א אין לברך, וא"כ מספיקא קיי"ל ספק ברכות להקל וטוב לשוחטו עם בהמה אחרת או עוף לכוון ברכתו על שניהם

(ו) דחיישינן שמא אינו בן ט' לכאורה למאי שסתם רמ"א לקמן ס"ס ט"ו דבכלו חדשיו מותר, וכן סתם בא"ח סימן תצ"ח א"כ משמע דבקיאין בכלו חדשיו, גם כאן יהי' מותר, וי"ל לזה דדוקא לקמן דנולד כדרך הנולדין ורוב נולדין בני קיימא סמכינן אידיעותינו משא"כ כאן יש לחוש שהוא נפל, וכן מצאתי בפרמ"ג בשם תב"ש, אלא דקשה לי לפ"ז מ"ש הש"ך דאם שהה שמנה ימים ניתר בשחיטת עצמו, וקשה מנ"ל דשמנה ימים מוציאין מספק נפל בלא נולד כדרך הנולדין דרשב"ג יליף לה בפ' ר"א דמילה דף קל"ה ע"ב מהא דמיום השמיני והלאה ירצה, ודלמא דוקא כיון דבלא"ה רוב נולדין בני קיימא א"כ אף שיהי' איזו חששא סגי בח' ימים שזה רחוק שיהי' מן המיעוט וגם שיתקיים ח' ימים, משא"כ בלא נולד מנ"ל דסמכינן אח' ימים דלמא חיישינן לנפל דפעמים נמי מתקיים ח' ימים דקרא דמיום השמיני איירי בקרבן ולא איירי בשליל שאינו בר הקרבה וי"ל דקרא משמע ליה אפילו בודאי בן ח' וכמ"ש התוס' שם דף קל"ו א"כ חזינן דח' ימים מוציאין אפילו בבן ח' שהוא בחזקת נפל אם לא שהה, ולפ"ז אפילו קים ליה שהוא בן ח' ואשתהי ח' ימים יש להתירו בשחיטת עצמו, מיהו בפ' הערל דף פ' משמע דטעמא דרשב"ג דאמרינן בר זיין הוא ואשתהי א"כ אפשר דתלי' אי קיי"ל כרבה תוספאה, ולפי מ"ש התו' בנדה דף ל"ה דלא קיי"ל כרבה א"כ ודאי בן ח' אין להתיר אפילו שהה שמנה ימים עיין אע"ה סימן ד' סי"ד וצ"ע

אחר שכתבתי עיינתי בספר תבואת שור שתמה על הפרישה דבנדה דף כ"ד ע"ב מבעי' לן אי גסה יולדת לשבעה, וכיון דאינה יולדת לשבעה לא מהני שהי', ולענ"ד אין ראיה דשם מבעי לן אי בשבעה מקרי כלו חדשיו ויוכל לחיות או שאינה יוכל לחיות לשבעה, ולא משכחת לה שהה כלל בבן שבעה, ואם יהי' במציאות בן שבעה ששהה שמונה ימים, נוכל לומר שהבעי' בסתם אי מקרי כלו חדשיו לשבעה כמו באשה שבשבעה כבר הוא בכלל ולד קיימא לכל מילי ואפילו תוך שבעה מותר כמו באדם דמחזיקין בר שבעה לולד לענין חליצה לרבנן אפילו לא שהה או דסתם בר שבעה אינו יוצא מחזקת נפל, מיהו אי חזינן דשהה אמרינן ודאי בן קיימא הוא, ותדע לך דהא פשוט שם מהא דפחות מכאן אסור, ואי מבעי לן אי מהני בבהמה שהי' שמנה ימים בבן שבעה מה פשוט משם דלמא פחות מכאן אסור תוך שמנה ימים, אלא ודאי בשהה שמנה לא מספקא לן דכל ששהה שמנה ימים ודאי בן קיימא הוא, וראי' לזה דהא רשב"ג יליף מקרא דמיום השמיני והלאה, היינו שיוצא מספק נפל, וקשה דלמא מיירי קרא בכלו חדשיו ומ"מ להקרבה פסול בפחות משמנה, וע"כ משמע ליה קרא בכל גווני, ומדתלי קרא בשמנה משמע דשמנה מוציאין מספק נפל, א"כ קשה אמאי לא יליף דאזלינן בתר רובא מדהכשיר קרא מיום השמיני והלאה להקרבה דלמא נפל הוא אלא ודאי שהי' שמנה מפיק מכל ספק נפל, דהא אי לא אזלינן בתר רובא חיישינן אפילו דבר שאינו מצוי כדאמרינן התם במקום נקב שחט, וכן פרש"י בשבת דף קל"ו סוף ע"א דמהך קרא יליף דסגי בשבעה ימים ולילה לקדושה ע"ש

עכ"פ בספיקא אי כלו חדשיו יש לסמוך על ששהה שמנה ימים דלא שכיח אינו בן קיימא שישהה ואפשר שאינו בנמצא כלל, וכן משמע בר"פ כל הזבחים דחשיב תערובת כל הפסולים, ולא חשיב שנתערב בנפל, אלא ודאי אינו חי' בבהמה כל שהוא נפל אין יכול לשהות שמנה ימים

(ז) במעי שחוטה כשרה כ' הש"ך דוקא כשרה אבל בטריפה כיון דצריך שחיטת עצמו ממילא תולדותיו כיוצא בו ניתרין בשחיטה ופשוט, אלא דצ"ע לפי פירש התו' בדף ע"ה ע"ב שהטעם שאינו מועיל שחיטה בבן פקועה שבא על בהמה מעלייתא הוא משום דהסימן הוא כמו חצי שחוט ואין סימן שלם דמצד אביו כשחוט הוא, וקשה לפ"ז הא לפי מאי דקיי"ל כרבנן דשחיטת אמו מטהרתו מלטמא במשא אם מת א"כ איך יועיל לו שחיטת עצמו, הא ע"כ אהני ביה שחיטה דאמו וא"כ ג"כ הוה כשחוט קצת ואין סימן שלם, וזה נראה טעמו של רש"י שסובר דהך מ"ד דס"ל הולד אין לו תקנה לא ס"ל כלל ד' סימנין אכשיר ביה רחמנא אבל לפירש התו' קשה הא הוה מקצת שחוט ולמה יותר בשחיטת עצמו כיון דהוא כאחד מאברי' לענין שטהור מלטמא במשא, ואפשר כיון דכל זמן שהוא חי עדיין אין בו פעולת שחיטת האם שהרי לא אהני ליה כלום דמחיים בלא"ה אינו מטמא לכן צריך שחיטת עצמו וכשיכשר אין בו פעולה שחיטת אם רק שחיטת עצמו לכן שפיר אהני ליה שחיטת עצמו לכן אם בא על הבהמה גם הולד ניתר בשחיטת עצמו ולא פעלה שחיטת הפקועה כלום, משא"כ אם נכשר לגמרי הרי כבר היתה בו פעולת השחיטה לכן חשוב כשחוט מצד אביו

ולפ"ז אפשר לדון אותו הולד שנולד מבן פקועה ובהמה דעלמא, אם בא אח"כ על בהמה דעלמא אפשר דיש להולד תקנה בשחיטה ולא אמרינן מצד אביו מקצת סימנין כשחוטים דהא לא אהני ליה מה שהוא כשחוטה, שהרי מ"מ אסור מכח מקצת סימנין שאין שחוטין, אף שמקצת שחוטין, הא לא הועילה לו השחיטה להיות ניתר לא מקרי כשחוטין כמו בנולד מן הטריפה אף דאהני ליה שחיטת אמו במקצת לטהר מידי נבילה, מ"מ אמרינן שאין תועלת עכשיו ממה שהוא כשחוט, א"כ גם כאן כיון שמקצתן בלתי שחוטין א"כ גם אביו לא פעלה בו השחיטה להתיר, ולא דמי לנולד מבן פקועה דכבר אהני ליה שהוא כשחוט שמותר ע"י זה בלא שחיטה, משא"כ לזה הולד הנולד מב"פ ובהמה מעלי' לא אהני ליה השחיטה שיהי' מותר ע"י זה ודמי לטריפה וצ"ע עיין תב"ש ופלתי ועמ"ש בסמוך

(ח) והוליד דעת הב"ח וט"ז אם האב בהמה דעלמא והאם בת פקועה ושחט לאם ונמצא במעי אמו דמותר מכל בבהמה תאכלו, והביא ראיה מהא דאמר אביי הכל מודים בקלוט בן קלוטה שמותר דאיכא תרי תמיהי שאמו בת פקועה וגם הוא בן פקועה אפ"ה מותר, ובש"ך תפס עליו דשם לא מיירי שאמו היתה בת פקועה רק בהמה מעלי' והתמי' שהיתה קלוטה, ולא ידעתי צדיק מה פעל בדחי' זו, הא מבואר בגמר' דהה"ד לבנו ובן בנו עד סוף כל הדורות וכמ"ש בש"ע ג"כ וע"כ יפרש דאיירי שבא מפקוע משני צדדין מצד אב ומצד אם, וא"כ גם קלוט בן קלוטה יכול לפרש כן אפילו נפרש שאמו היתה בת פקועה י"ל שבא משני פקועין, ובאמת יש להליץ בעד הב"ח דודאי אף דמצינן לפרש קלוט בן קלוטה שא"צ שחיטה שאמו לא היתה בת פקועה רק בהמה מעלי' מ"מ ודאי פשיטא שהדין כן אף אם גם אמו היתה בת פקועה, ועל זה קשי' איך נתירה אפילו בשחיטה הא פקיעת אמו הכל יודעין דדכירו ואם אביו צריך להיות דוקא בן פקועה זהו ודאי מציאת רחוק ששמר הבהמה וידוע לו שלא נתעברה רק מן הבן פקועה א"כ איך נתיר אפילו בשחיטה הא יטעו לומר דמהני שחיטה לנולד מבהמה מעלי' ובת פקועה, וכן קשה באמת למה מותרין דורי דורות בשחיטה הא איכא מראית עין דזה ודאי מצוי שזוכרין שהוא בן פקועה, אבל על אביו אין איש שם על לב שהי' בן פקועה, וצ"ל לדעת הש"ך דדוקא היכא דאית ליה תיקון בשחיטה אסרינן לכתחילה מפני מראית עין, משא"כ שלא להתירו כלל לא אמרינן, ואפילו למאי דמסיק הש"ך לעיל בנפל דהפריס גם בדיעבד אסור בלא נשחט היינו משום דהי' יכול לתקן בשחיטה ולא תיקן משא"כ כאן לא ראו לאסור הבהמה לגמרי משום חששא שיסברו דבהמה מעלי' הבא על בת פקועה שהולד מותר מ"מ אין זה ברור ממש

ועוד דלדברי הש"ך צ"ל מ"ש כל בבהמה תאכלו היינו שהולד יש לו דין כאילו נשחט כמו אמו וא"כ איך מתירין בן ח' הא הוא נפל ולא שייך בי' שחיטת עצמו מיהו י"ל דסברת הש"ך כיון דאמו א"צ שחיטה ה"ל כילוד כבר משא"כ בבן ח' דנמצא בבהמה שצריך שחיטה כיון דאמו צריכה שחיטה לאו כילוד הוא משא"כ היכא דאמו א"צ שחיטה גם מחיים ה"ל כילוד דאמו חשוב כבשרא בדקולא כדאמרינן פ' המקשה דף ע"ד ע"ב ומ"מ הולד שבתוכה אין להוכח להתיר וצ"ע ומ"ש הש"ך דאמו הוה כלא נשחטה לא הבנתי דפשיטא לסבר' הב"ח דבמעי אמו