חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות מ

שיהי' הדם מקלח למים ובלא ספינה פשיטא שאין היתר לשחוט לתוך אחורי כלים שיש להם תוך אפילו לרשב"א והטור דהא ע"כ הרשב"א וטור מיירי שיוכל לשחוט באחורי כלי אפילו יש תוך שיקבל הדם בתוכו, א"כ קשה למה נקט בספינה, הא אפילו לנקר חצירו נמי יוכל לשחוט, אלא ודאי דוקא בספינה, והפר"ח שמתיר לשחוט לתוך אחורי כלי אפילו בלא ספינה, הוא כמזכה שטרא לבי תרי, וגם הש"ך שמביא ראיה מסמ"ג שכ' וכן מותר לשחוט ע"ג אחורי הכלי מייתי חובתא לנפשי', דלדברי הש"ך ה"ל לתוך אחורי הכלים דבשלמא במשנה אין זה דקדוק כל כך כיון דתני אבל שוחט ע"ג הכלי יש לפרש אפילו יש לו תוך, אבל הסמ"ג שפירש ע"ג אחורי הכלי משמע דבאין תוך באחוריו מיירי והיינו כדפרישת דבכה"ג שרי אפילו לפרש"י ולא קשי' למה נקט בספינה היינו משום דבלא טעם לא ישחוט אחורי כלי שאין לו תוך אם לא לנקר ספינתו, ושיהי' דם שותת לתוך המים, ולא חייש הסמ"ג לפרש זה דלאו בשופטני עסקינן, וא"כ אין להתיר כלל לשחוט באחורי הכלי שיש לו תוך בלא ספינה לשום מ"ד ודלא כפר"ח

(ו) עיין פר"ח הביא בב"ה בק"א שקרא תגר על אותן שמקבלין הדם אחר שחיטה ומוכרין לא"י, והפר"ח השיג עליו דבמשנה תניא א"ש לתוך הכלי משמע דוקא בתחילת שחיטה אבל אם מביא כלי אח"כ לקבל אין איסור, גם בפלתי הסכים לדקדוק זה, ואני תמה דלענ"ד בקדשים פשיטא שלא שחט לתוך הכלי שהרי דם היוצא בתחילת שחיטה דם מן החי הוא ולא ירצה לקרבן ה' רק אחר גמר שחיטה ובזבחים דף כ"ה השוחט צריך שיגביה סכין למעלה שלא יפול דם הסכין למזרק וא"כ משמע שאחר הגבהת סכין קובל הדם בכלי וא"כ דרך פנים לקבל הדם אח"כ וא"כ איכא למימר דרבותא קמ"ל דאפילו תחילת שחיטה אין שוחטין לתוך הכלים וכ"ש להביא כלי אחר כך שהוא דרך פנים ומ"מ אפשר לדון בזה דמדאמרו אין שוחטין לתוך הכלים משמע דווקא לתוך הכלים אף שיהי' דרך עבודה לקבל הדם אח"כ מ"מ י"ל שלא חששו בשביל חשד האדם שלא חששו לזה רק בשביל חשד ששחט לע"ג ונאסרה הבהמה ולזה הוא שחששו, וא"כ י"ל דדוקא בשחט לתוך כלים י"ל שהבשר נאסר מכח החשד ששחט לע"ג אבל אם הוא שחט ואחר מקבל הדם אחר שחיטה בשביל מה שקיבל לא נאסר הבשר דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן, ובשביל חשד האדם לא חיישו כולה האי במה שאין איסור לאחר דחשד האדם עביד לאגלוי', אבל מחמת חשד איסור הבשר חששו טפי, דאי משום שזה מניחו לקבל אפילו בעובד עצמו בשוחט ואח"כ חישב מספקא לן אי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו, ובקיבל אחר ודאי לא שייך שיוכיח על השוחט ואין איסור מראית עין רק בבהמה גופה שיראה כשוחט לע"ג ונאסרה הבהמה, ובאחר מקבל לא שייך זה, וכן משמע בחולין דף ל"ט דטייעי אמרי' דמא ותרבא לדידן, א"כ מסתמא קיבלו הני טייעי הדם אלמא דאין איסור לשוחט בשביל שאחר מקבל, אין השוחט נחשד, ובהכי מיסתייעא שפיר לשון המשנה דדוקא לשחוט לתוך הכלים אסור דבשוחט עצמו איירי כדפרישית

ועוד נ"ל ללמוד בזה דכיון דידוע שהדם נמכר לא חשדינן לי' שעושה כן לע"ג וכן בכה"ג איתא בע"ג דף ט"ו רב הונא זבין האי פרה לע"ג א"ל רב חסדא מ"ט עביד מר הכי א"ל אימור לשחיטה זבנה, ומסיק שם היכא דאיכא למתלי תלינן ואכתי ליתסר מפני מראית עין, אלא ודאי גם הרואין תולין בהתירא א"כ הכי נמי כיון שידוע שנמכר הדם אין חשש חשד שמקבל לע"ג מאחר שידוע שהוא נמכר, ובזמן הש"ס לא הי' דרך למכור, כי הע"ג בימיהם קנהו לע"ג, וא"כ הי' אסור לישראל למכרו, אבל בזמן הזה שאינו נקנה לצורך ע"ג י"ל דאין חשש

ומה שכתב לחוש דמקרי עושה סחורה בדבר איסור, נראה דזה דומה לנזדמנו לו דודאי בנוחר בהמות כיון דמצי דמיעבד בהתירא ועבד באיסורא מקרי מכוון מלאכתו באיסור שע"כ עושה להרויח מזה שעושה אותה לבילה, אבל כאן אי אפשר לו למיעבד בענין אחר שהרי הדם אסרתה התורה אפילו בשחיטה א"כ ממילא הוה כנזדמנו לו, וכן נראה מפרשים בפסחים דף כ"ג ד"ה שנזדמנו דוקא שנזדמנו דלא מצריכנן לי' להפקירן ע"ש, אלמא שאינו מחוייב לאבד מה שכבר זכה בו בהיתר, וכאן ודאי לא סגי בלאו הכי ואין איסור, וכה"ג כתב הפר"ח, ונראה ראי' לזה דהתוספות י"ט בפ"ז דשביעית מ"ג הקשה לדעת הפוסקים דאיסור סחורה מן התורה קשה דבבכורות דף ו' אחריצי חלב דדוד אמר דילמא לסחורה וכלומר אבל חלב אסור באכילה משום אבר מן החי משמע דמ"מ לסחורה שריא ולא תירץ כלום, ולפ"ז לק"מ דאיסור סחורה אינו רק במכוין מלאכתו לכך ויכול לעשות בה בהיתר א"כ החלב דממילא קאתי מן הבהמה שמגדלה לשחיטה הוה כנזדמנו לו שאינו מחוייב להפסידו אחר שהבהמה בידו בהיתר לכן מותר לסחורה א"כ הה"ד בדם דאית ליה בהתירא ע"י שחיטה ולא כיון מלאכתו לאיסור

וראיתי בת"ש ביקש לחלק שאם נוטל דבר חשוב בעד הדם דעתו גם על הדם בשעת קנין ומקרי סחורה בדבר אסור והיה נראה לי קצת ראיה לדברו ממ"ש הרמב"ם בפ"ח ממ"א דין י"ו ומותר לעשות סחורה בחלב שנאמר בו יעשה לכל מלאכה וקשה מנ"ל דילמא מיירי בחלב שלו ששוחט בהמה לעצמו דבכה"ג הוה נזדמנו לו ואין ראי' להתיר אע"כ אי אסור בסחורה כיון שדעתו עליו לא מקרי נזדמנו לו שהרי החלב הוא דבר חשוב

מ"מ אינו נראה לפענ"ד לחלק בכך דהא במתני' סתמא קאמר בנזדמנו לו מותר ומי לא עסקינן דידע ששם נמצאו מינים טמאים ג"כ ובודאי דעתו אם ימצאו שימכרם, ומ"מ לא אסור משום הכי, ועוד דהא ר' יהודה מתיר אף בנתמנה לו לפי דרכו מינים טמאים לחוד והרב והרמב"ם בפירוש המשנה פסקו כוותי', ואף לדידן דלא קיי"ל כר' יהודה מ"מ כיון שפירש המצודה במקום טהורים ונזדמנו לו טמאים בהא לכ"ע מקרי נזדמנו לו לכן לענ"ד העיקר כמ"ש: סימן

יב

(א) י"א שאם שחט בגומא בשוק מלשון זה משמע דאם עשה מקום מדרון בשוק אף שאינו חושש לנקר השוק מ"מ לא חמיר כולה האי להצריך בדיקה אחריו מיהו בגמרא משמע דאפילו במקום מדרון בשוק נמי צריך בדיקה וכן נראה מלשון הרמב"ם א"כ לשון המחבר אינו

מדוקדק

(ב) בשוק כן הוא ג"כ לשון הרמב"ם ומבוא' ברמב"ם פ"ב דין ה' דאם שחט לתוך הכלים או לתוך הגומא שחיטתו כשירה בדיעבד ונראה הטעם דבבית מאחר שיש לתלות דלנקר ביתו עביד, אף שיהיה יכול לעשות מקום מדרון ולא עשה לא מיפסלא שחיטתו משום הכי. ותימא על הש"ך סק"ג שכתב שנראה מדברי הרשב"א דלסברא זו אם שחט לתוך כלים או לים שאסור לאכול משחיטתו ותימא שהרי בהרמב"ם מבואר בהדיא דשחיטתו כשירה. ואפשר כונת הש"ך בשחט לתוך כלים בשוק ה"ל כגומא דבשלמא בתוך הבית שיש לתלות דלנקר חצרו עביד לא חיישינן בדיעבד משא"כ בשוק או בשדה אסור גם בשחט לתוך כלים מיהו אינו נראה שיהא כן דעת הרמב"ם שכתב דלתוך ימים וכולהו דחשיב שם דשחיטתו כשירה בדיעבד ולא הצריך כלל בדיקה משמע ודאי דאין חילוק כלל. לכן נלענ"ד דבלא"ה צריך ביאור מה שאמרו צריך בדיקה אחריו ואיך ניתן לברר ע"י בדיקה כי האדם יראה לעינים. וגם הא גופא קשיא למה לא אמרו זה אלא בשוחט לתוך גומא בשוק לכן אפשר לומר עפמ"ש הש"ך שדרכן של ע"ג הי' להתאסף אל הבור ולאכול שם על הדם א"כ י"ל דזהו עצמה היא הבדיקה אם באמת התאסף שם לאכול על הדם הוכיח סופו על תחילתו שעשה כן לע"ג משא"כ אם לא התאסף לאכול שמה אין להחזיקו בכך באפקורס וא"כ לפ"ז גם להרמב"ם אם ידוע שלא עשה כן לאכול על הדם אין איסור, ובשאר מילי לתוך ימים וכלים א"צ בדיקה כלל דאי אפשר בבדיקה דעשה כן במטמונים לזרוק הדם באיזה מקום יבחר לו לתועבה לכן לא אסרו בדיעבד, אבל בזה שקל לבדוק אם אוכל על הדם אסרוה עד שיבדוק

ובזה ניחא מה שתמה בפלתי למה התירו בזמן הזה שדבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו ולפ"ז לק"מ דמעולם לא נאסר רק עד שיבדקו אחריו אם אוכל על הדם ועכשיו שידענו בודאי שאינו אוכל על הדם אם כן בדיקה זו מה טיבה והרי הוא כבדוק: סימן

יג

(א) וחגבים א"צ שחיטה הרמב"ם כתב הטעם דכתיב אוסף החסיל (ישעיה ל"ג) ותמה עליו הרשב"א דהא בגמרא ר"פ השוחט דחו זה דבעו למימר על דגים שא"צ שחיטה מדכתיב אם את