חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות לח

אם רובן שחוטים רק שעלול לטעות, וא"כ אפשר דבדיעבד שראה בלילה שאין אפל לגמרי ששחט רובן אפשר דכשר בדיעבד אם נראה לו שעכ"פ מבחין בראות שרוב סימנין שחוטין ובכה"ג נקט שחיטתו כשירה וצ"ע ובהכי ניחא לי דבעי דוקא אבוקה כנגדו, וכי לא סגי בנר לראות, אלא נראה דלפעמים שיש רוב בצמצום וצריך הבחנה היטב לכן צריך אור טובי לראות היטב ובאמת יש לדקדק אמאי דקאמר לעולם שוחטין בין ביום בין בלילה ומוקי באבוקה כנגדו, וקשה מאי קמ"ל למה לא ישחוט באבוקה כנגדו, ואי לאו דמסתפינא הייתי מפרש לפי פרש"י דטעמא דאין שוחטין משום שמא לא ישחוט רובן, אף על גב דצריך לבדוק הסימנין, יש לחוש שלא יבדוק מיד, כיון שאין מזומן לפניו לבדוק מיד, וא"כ האבוקה כנגדו אין ר"ל במקום ששוחט, אלא אפילו האבוקה אינה במקום ששוחט, מ"מ כיון שיכול תיכף להביא האבוקה אל הבהמה או העוף יכול לשחוט אפילו במקום שאין אור האבוקה נראית לו מ"מ יכול לשחוט, מיהו אין דעת הפוסקים כן

(ב) וב' נרות כו' ראיתי בס' ת"ש שהביא בשם הא"ז שלאור הנר נמי מותר וצ"ל דאבוקה לאו דוקא ואורחא דמילתא בימים קדמונים אצל מדורות עצים ועץ אינו דולק ביחידי, ומצאתי סעד לדבריו ביומא דף פ"ה פ"ב דפריך האמר אביי מאן דאית ליה סעודתא לא ליכלה אלא ביממא ומשני כעין יממא ופרש"י לאור האבוקה אלמא גם בפרש"י לאו דוקא דשם ודאי סגי לאור הנר, ומ"מ אין להקל

ועיין בט"ז שהקשה על הרשב"א שכתב שלכך אין שוחט באפילה משום חשש חלדה, והקשה בט"ז נימא דיכול לראות בגדפי' אי מפרמי כדאמרינן בגמ' דבדק גידי ושחט בה, ונראה דדוקא התם כיון שידוע לו שלא יכול לכוון בגירי שלא יחליד מסתמא בודק אחר חלדה, אבל זה אם נתיר לו לשחוט בלילה יסמוך על מה שמכוון באומד הדעת שלא יחליד וזה לא מהני

ועיין בכרתי שצידד דבנר חוטין הקלועין לפתילה הוה כמו אבוקה ולא משמע כן דהא נהיגן לבדוק חמץ לאור הנר של שעוה שיש בו גם כן כמה חוטין

(ג) אע"פ שאילו הי' מזיד, מתחייב בנפשו כן הוא במשנה, ולכאורה קשה מאי רבותא היא זו דלמה תפסל השחיטה הא עכשיו שוגג הוא ולית ביה שחיטת מומר ואפשר דקמ"ל דכבר דייקו נימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, והקשו משחיטת שבת ותירצו דאף אם נפסול השחיטה אין האיסור מתבטל בכך דמ"מ חייב משום נטילת נשמה, ובזה אפשר ליישב דקשה הא דפריך שם דף ט"ו ונוקמה במזיד ור"מ ומשני שבת דומיא דיה"כ קתני, וקשה כיון דבס"ד לא ידע דשבת כיה"כ קתני א"כ טפי ה"ל לאקשויי נוקמה בשוגג ור"י ומותר באכילה אפילו ביומא, ולפ"ז ניחא די"ל דרב לשיטתי' מוכרח לאוקמה דאסורה באכילה ליומא דקשיא ליה אמאי שחיטתו כשירה נימא אי עביד לא מהני וצ"ל שאין האיסור מתבטל בכך, ואכתי קשה לרב לשיטתיה דס"ל בשבת דף ע"ה השוחט נמי חייב משום צובע ואמרינן בגמרא צובע במאי ניחא ליה כי היכא דליתווס בית השחיטה דמא ויקנו ממנו, וא"כ קשה נימא אי עביד לא מהני, ואין לומר דאין מרויחין בזה דאפילו לא תועיל השחיטה מכל מקום אסור משום נטילת נשמה דמ"מ מרויחין איסור צובע, שאם אין השחיטה כלום אין לחייבו על צובע כיון שאסור באכילה לא שייך טעמא שיקנו ממנו הבשר, משא"כ אי מותר שייך טעמא שיקנו ממנו וחייב נמי משום צובע, ולהכי ס"ל דאסורה באכילה ליומא ופרש"י דניחא ליה דלתווס בי"הש שיראו שנשחטה היום וכיון דביומא אסורה לא שייך האי טעמא וא"כ מוכרח לומר דמיירי בענין דאיסורא ליומא, לכן פריך לוקמה במזיד ור"מ דכיון דאסורא ביומא אע"ג דאסורה מדרבנן מ"מ לא שייך לחייבי' משום צובע כיון דליכא טעמא דניחא ליה וא"ש, מיהו קשה ע"ז א"כ הי' שוגג חמור ממזיד דבשוגג לר"מ נימא אי עביד לא מהני ובמזיד יהי' שחיטה כשירה

ובאמת כבר כתבתי בספרי גט מקושר דבכה"ג לא שייך אי עביד לא מהני והא דקאמר אע"פ שמתחייב בנפשו אפשר דקמ"ל כיון דר' יוחנן הסנדלר ס"ל מעשה שבת אסור ואמרינן במזיד אמרתי לך ולא בשוגג דכתיב מחללי' מות יומת, והשתא קמ"ל אע"פ שמתחייב בנפשו ושייך ביה מחלליה מות יומת מ"מ שחיטתו כשירה, מיהו לדידן דלא קיי"ל כר' יוחנן הסנדלר ואפילו במזיד שחיטתו כשירה מן התורה

(ד) שאם הי' מזיד כו' עיין רמב"ם בפי' המשנה שכתב דמשנה מיירי בשוגג, דאילו במזיד הוה עבריין לחלל שבת שמשיתחיל לעשות חבורה נקרא מחלל שבת, ואם תרצה לבאר יותר תאמר משיתחיל לשחוט מקצת סימנין נקרא מחלל שבת, ובשעה שיגמור השחיטה פסול והקשו עליו דהא פריך בגמ' ולוקמה במזיד ור"מ, הרי במזיד נמי מצי לאוקמה, ומה שנראה ליישב הוא דבגמ' מסיק דר' מאיר לא פליג אלא במבשל דראוי לכוס, אבל בשוחט מודה, ופריך מהא דנסבין חבריא לומר ר' יהודה הוא הא לר"מ שרי, ומשני כי שרי ר' מאיר בהי' לו חולה והבריא, והקשו התו' הא ה"ל מוקצה לחצי שבת, ותירצו דרגילות שחוזר לחליו, א"כ י"ל דודאי בכה"ג לא מקרי עבריין לחלל שבתות דהא בשעה שחילל ה"ל התראת ספק דשמא יחזור לחליו ונמצאת השחיטה בהיתר אלא כשלא חזר לחליו אז נתברר החילול שלו למפרע, ובחלל שבת לא מפסל רק בפרהסיא, א"כ כ"ש בלא נתברר החילול כלל דלא מקרי עבריין לחלל שבת, וא"כ שפיר משכחת לה במזיד, אלא די"ל דהתו' פסחים דף מ"ו ע"ב הקשו דבמלאכת שבת לשתרי הואיל וחזי לחולה שיש בו סכנה ותירצו דחולה שיש בו סכנה לא שכיח, וא"כ קשה איך מוקי בחולה שיש בו סכנה והבריא הא הוה מוקצה לחצי שבת וצ"ל דרגיל לחזור, וא"כ קשה איך קתני אע"פ שמתחייב בנפשו הא ליכא חיוב דאיכא למימר הואיל וחזי לחולה שיש בו סכנה, וא"כ ע"כ מיירי בענין שהבריא לגמרי שאין לחוש בו שיחזור לחליו, ובאמת לא אמרינן מוקצה לחצי שבת, וכיון דמיירי בהבריא לגמרי ליכא לאוקמה במזיד דא"כ הוה עבריין לחלל שבת כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה, והא דפריך לאוקמה במזיד ור' מאיר, היינו משום דהסוגיא לאביי ואביי משמע דס"ל שם בפסחים דלא אמרינן הואיל, א"כ שפיר י"ל דמיירי בענין שלא הבריא לגמרי ויש לחוש שיחזור לחליו ולא מקרי מחלל שבת כיון שאין החילול ברור כדפרישת וא"כ שפיר י"ל דהרמב"ם לשיטתיה דקיי"ל הואיל וגם אין מוקצה לחצי שבת, וא"כ במשנה דתנן אע"פ שמתחייב בנפשו ליכא לאוקמה בענין שרגיל לחזור לחליו דא"כ שייך בו הואיל ואינו מתחייב בנפשו, וע"כ מיירי שהבריא לגמרי, וא"כ שפיר כתב הרמב"ם דבמזיד נקרא עבריין

ועוד נ"ל ליישב דברי הרמב"ם בפירוש המשנה דבלאו הכא יש להבין בש"ס דמעיקרא פריך ונוקמה במזיד ור' מאיר ומשני לא ס"ד דקתני שבת דומיא דיה"כ, מה יה"כ ל"ש שוגג ל"ש מזיד כו' והדר פריך ומי מצית מוקמת לה כר' יהודא הא אע"פ שמתחייב בנפשו קתני, וקשה דמעיקרא ה"ל לאקשוי' הך דלא מצי אתי' כלל כר' יהודה דזהו קושיא אלימתא טפי מהך דמוקמה כר' מאיר דגם לר' יהודה ניחא, וצ"ל דמעיקרא לא מיחשב ליה לקושיא כל כך רק חוזר לקושיא ראשונה דכיון דמשום דקדוק הלשון לא בעית לאוקמה כר' מאיר משום דשבת דומיא דיה"כ א"כ איך מוקמית כר' יהודה דלא א"ש אע"פ שמתחייב בנפשו והנה כבר כתבתי דיש לדקדק בל' המשנה איך נתן טעם אע"פ שמתחייב בנפשו שאם הי' מזיד מתחייב בנפשו ומה נתינת טעם הוא זה הא במזיד גופי' נמי שחיטתו כשירה רק שאסור באכילה מקנס אלא ודאי במזיד אסור מדינא משום שחיטת מומר לע"ג, וא"כ כ"ש דקשה איך אמר נוקמה במזיד ור' מאיר הא במזיד פסול משום שחיטת מומר לע"ג, אלא נראה דמשכחת לה כשיתחיל לשחוט סמוך לכניסת שבת וגמר השחיטה בחילול שבת א"כ שחיטתו והעבירה באים כאחד, ובזה מודה הרמב"ם דכשר, מיהו זהו דוקא אי בין השמשות כהרף עין משא"כ לר' יהודה דס"ל בין השמשות ג' רביעי מיל א"כ לא משכחת לה מזיד דאם שחט בין השמשות הוה ספק חילול שבת ושחיטתו פסולה מספק, ואם התחיל השחיטה קודם ביה"ש וגמרה בי"הש אין להעמיד בלשון המשנה דתנן שוחט בשבת משמע בשבת ממש ולא בספקו, וא"כ לר' יהודה לא משכחת לה שחיטת שבת, והשתא א"ש דבלא"ה הקשה בפלתי איך איתא בכתובות דף ל"ד וב"ק דף ע' דס"ל לר' מאיר שחיטת שבת מקרי שחיטה ראוי', וקשה הא הוה שחיטת עבריין ולמ"ש ניחא די"ל דהתחיל לשחוט סמוך לכניסת שבת וס"ל לר' מאיר בין השמשות כהרף עין, וא"כ לדידן דקיי"ל כר' יהודה דבין השמשות ג' רבעי מיל ממילא לא משכחת במזיד, ובזה מדוייקים דברי הרמב"ם בפירוש המשנה שכתב ושמא תאמר ולמה לא תהא שחיטת שבת במזיד כשירה והוא תמוה שנראה שבשביל הטעם שכתב שהוא עבריין לכך פסולה ומי הכריחו לזה דילמא באמת אפילו במזיד כשירה, אלא נראה שהוא הדבר שדברתי