חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות לה

ולכאורה תמוה דהא התוס' משמע דס"ל בפשיטות דהלכה כרב כמו שנראה מדבריהם בד"ה קולף וא"כ תקשי להו איך כתב ר"ת דבי"הש צונן וא"כ אמאי קולף לרב, ע"כ לומר אע"ג דביה"ש צונן מ"מ בעי קליפה כהך לישנא דאגב דוחקא בלע הבהמה מן הסכין של א"י אבל הסכין אינו בולע מן הבהמה בחום בית השחיטה, ובאמת זהו אינו סברא כלל דכללא הוא כבולעו כך פולטו וכמ"ש בפלתי וא"כ איך סגי בצונן הא ע"כ הסכין בלע והדר פליט כשישחוט עמו, וע"כ ס"ל לר"ת בסכין של א"י הטעם משום בעין כפרש"י, וא"כ לפי' ר"ת גם בסכין של א"י סגי בנעיצה דאינו פולט בצונן כלל, מיהו לענ"ד אפשר באמת כן כוונת ר"ת דודאי גם מ"ד בצונן ס"ל כרב דקולף אלא דטעמא משום דאגב דוחקא דסכינא בלע סכין מעט ומפליט מעט מאחר שבי"הש צונן אין מבליע ומפליט רק מעט, לכן בסכין של א"י שבלע הרבה צריך בי"הש קליפה שפולט מעט משא"כ בסכין טריפה אף שנבלע מעט ע"י דוחקא אין ביה"ש פועל להפליט אותו המעט שיהי' כדאי לאסור בו כשישחוט אח"כ כשירה, די"ל דהמעט הוא דבר מועט ואין לו כח לצאת ע"י חום בי"הש כיון דבי"הש צונן, אבל לאכול בה רותח באמת אסור מפני המעט שבולע שנפלט ע"י רותח ולק"מ קושית התוס', ועיין בפלתי סק"ה שתמה על הרא"ש וכונתו דהרא"ש כתב חילוקו של רש"י דבהמה בולע מסכין אבל הסכין קשה ואינו בולע, והיינו לפי מה שנראה מפרש"י דקולף משום שמנונית בעין וא"כ ס"ל דסכין שמנונית טוח על פניו, וא"כ תמה למה הוצרך לאוקמה ביודעין שהוא ב"י אפילו א"י בו שב"י הא בעין אינו נפגם ואין סברא לחלק בין פליטה לבליעה ע"ש, ובאמת שאין סברא לחלק, ואדרבה דעת הרשב"א דהסכין בולע אבל אינו פולט ע"י חום בי"הש ע"ש מ"ש בזה, גם על התוס' קשה כן דהתוס' כ' ג"כ ביודעין שהוא ב"י בד"ה והלכתא כתבו הא דלא בעי נעיצה, וסכין של א"י בעי נעיצה היינו דנדבק בו שמנונית וא"כ ע"כ איכא בעינא דאי ליכא בעין למה צריך נעיצה הא אינו פולט בצונן, וא"כ למה צריך לאוקמה ביודעין שב"י, אלא דהתוס' י"ל דס"ל שגם הבעין נפגם, לכן הקשה בפלתי דוקא להרא"ש דהתוס' י"ל דס"ל דגם מה שעליו בעין נפגם ג"כ, מיהו גם שיטת התוס' דבעין אינו נפגם כמ"ש הרשב"א בתה"א והובא ב"י סימן קכ"א, ובאמת יש לתמוה אי אמרינן דהסכין מקונח רק בשביל הבלוע שבסכין אסור, א"כ תקשי איך אמרינן בגמרא מ"ד מדיח ס"ל בה"ש צונן א"כ קשה הדחה זו מה טיבה הא הצונן אינו מפליט מה שבקליפת הסכין כיון שאין בעין עליו, ובגמרא הי' אפשר לומר דגם מאן דס"ל בי"הש צונן היינו שאינו עושה שתי פעולות כיון שאין בו חמימות גמור, א"כ כשפולט ע"י חום מצטנן מיד ואין בו כח להבליע עוד, גם י"ל שאחר שפעל להפליט שוב אין כת להבליע וכעין שכתב רמ"א בי"ד סימן צ"א שפסק כח המלח

אמנם הא גופיא קשי' הא בהדיא איתא בשלהי ע"ג הסכין שפה והיא טהורה, ובגמרא שם דצריך נעיצה לחתוך בה צונן עשרה פעמים ובקרקע קשה, וקשה ל"ל כולה האי כל שמקנחו שוב לא יפלוט בצונן וכ"ש אי אמרינן סתם סכין מקונח א"כ תימא נעיצה ל"ל לצונן, ואם מפליט בצונן ע"י דוחקא והנעיצה הוא ג"כ שיפליט ע"י דוחקא א"כ תקשי קושית התוס' דהתירא יצטרך הדחה או קליפה דבלע ע"י דוחקא כמו שהקשה התוס' על ריב"ם

ואמת שקשה על מה שהקשה התוס' על הריב"ם שמצריך לקלוף לאחר שניקרו החלב, והקשו דא"כ דהתירא נמי יצטרך קליפה ללישנא דדוחקא, וקשה ג"כ לפי שיטת התוס' דסתם סכין אינו ב"י, א"כ בע"כ הוא מקונח וא"כ מאי קושיא על ריב"ם שמצריך לקלוף די"ל שם חותכין בו חלב ואין מקנחין אותו לכן צריך קליפה דדוחקא אינו מפליט מה שבפנימית הסכין והכא בגמרא בסכין של א"י אמרינן דבלע אגב דוחקא משום בעין שיש על הסכין, וא"כ לא קשה דהתירא נמי דהתירא אין בעין עליו ולא פליט אגב דוחקא

ובחידושי אמרתי דגם באידך ראיה שכתבו מצנון שחתכו בסכין של בשר דוקא משום אגב חורפא בלע, אבל בלא"ה לא צריך קליפה, וקשה מאי ראיה דילמא בצנון אפי' במקונח אסור כיון שהוא דבר חריף, אבל באינו מקונח לעולם צריך קליפה, אלא משום דשם איירי בסתם סכין שהוא מקונח, לכן י"ל דבאמת כן כונת התו' ממה נפשך אי אמרינן סתם סכין מקונח א"כ ראי' ראשונה נכונה דא"כ ע"כ דוחקא פועל להפליט גם הבלוע, וא"כ תקשי דהתירא נמי אלא דזה יש לדחות דריב"ם ס"ל סתם סכין אינו מקונח ודוחקא אינו פועל להפליט וא"כ לא קשיא דהתירא נמי דאסכין דהתירא אין כאן בעין, וע"ז כתבו התו' ועוד אמר בפכ"ה צנון שחתכו ואי אמרינן סתם סכין אינו מקונח א"כ מוכח דבדבר שאינו חריף כמו צנון אפילו אינו מקונח א"צ קליפה, ואין לדייק על דברי התו' דילמא בצנון בעי כדי נטילה משא"כ בדבר שאינו חריף סגי בקליפה ובצנון בעי נטילה די"ל דמ"מ דייקו התו' שפיר מדלא נקט איסורא רק בצנון ש"מ דבדבר שאינו חריף ליכא איסורא וא"צ אפילו קליפה דאל"כ ה"ל לאשמועינן בדבר שאינו חריף לכן לא כתבו ועוד ראיה רק ועוד אומר בפ' כ"ה ולא כתבו ועוד ראיה כי מתרווייהו תסתיים הראיה, מיהו קשה איך אפשר לומר דסתם סכין מקונח א"כ למה בעי נעיצה לחתוך בה צונן, וגם למה צריך הדחה למ"ד בי"הש צונן, לכן נלענ"ד דבר ברור ומוכרח דגם לשיטת התו' והרא"ש אף דס"ל דסכין מקונח וגם כתבו דבעין אינו נפגם מ"מ צ"ל דודאי אין השומן מתקנח מן הסכין כיון שחותכין בה תדיר אין מתקנח לגמרי ע"י קינוח לכן בעי שיפה ונעיצה, אלא דאף ע"ג דשיטת התו' והרא"ש כמ"ש הטור סימן קכ"ב דבעין שנדבק על הכלי אינו נפגם מ"מ בסכין שקינחה מה שנשאר ממנו הוא דק מן הדק וזה נפגם כמו הבלוע, לכן צריך שיפה לכתחילה להסיר הנדבק ונעיצה בקרקע קשה עשרה פעמים ולא למראה עיניו ישפוט אם הוא נקי רק שלעולם אינו נקי לגמרי בלא נעיצה, ומ"מ אחר שנתקנח הבעין שנשאר עליו הוא דק מן הדק ובאב"י גם זה נפגם, והוכחת התו' והרא"ש מחילתית דדוקא משום דאגב חורפא מחלי' לשבח, אבל בלא"ה הוה לפגם אף על פי שלא נעצה, וכן מצינו לקמן סימן קכ"ב דבכלים סגי בהדחה היטב להשתמש בהם צונן ובסכין צריך נעיצה וכמ"ש בש"ך שם סק"ט הרי מבואר דבסכין לא סגי בהדחה היטב, וע"כ שנשאר בה דבק קצת, אלא דמה שדבוק כיון שהוא בהכלית הדקות נפגם גם הוא כשאינו ב"י, וכן מוכרח מהא דלקמן בסכין ששחט דקאמר צונן אמרי לה בעי הדחה ופרש"י האי צונן ואי באינו מקונח איך אפשר שלא יצטרך הצונן הדחה מפני בעין שעל הסכין, אלא ודאי אפילו קינחו נמי לא סגי בלא הדחה, ואידך מ"ד לא פליג רק משום דדם אינו נדבק כ"כ אבל בשמנונית ודאי הצונן צריך הדחה, דאם לא נשאר בו דבוק למה סכין יהי' צריך נעיצה, וא"כ כיון דהרא"ש ס"ל דבסכין כל שלא נעצו נשאר עליו מעט דבוק, א"כ ממילא בבן יומא שצריך הדחה לרבב"ח משום הדבוק מעט, ובזה דברי התו' והרא"ש על מקומן יבואו בשלום

אלא דלכאורה קשה מדברי הרשב"א בחדושיו סוף ד"ה אתמר שדייק דשאני סכין דשמנוניתו טוח ואפילו אינו בן יומו אסור והוקשה לו מחילתית ל"ל הטעם משום חורפא הא בלא"ה סכין אינו מקונח, ותירץ דסתם חנונין מקנחין כליהם ודייק מכאן דדיעבד א"צ נעיצה שהרי חנונין אין נועצין כליהם, וקשה כיון דנשאר עליו הדרא קושית הרשב"א לדוכתה, ל"ל טעמא דחורפא, מיהו י"ל דכבר נתישב זה מתוך מ"ש דהמעט בעין נפגם באינו בן יומו, וא"כ צריך הטעם משום חורפי', וכן משמע מדברי הרשב"א גופי' שם בחדושיו ד"ה אבע"א שהקשה ואע"ג דסכין צריך נעיצה אלמא משמע לכאורה דאגב דוחקא דסכינא בלע מה דחתיך בה אי לאו דשפי' ל"ק דלכתחילה ודאי צריך שיפה דאגב דוחקא דסכינא פריש איסור הנדבק בה ומתדבק בדפני מה שחתך בה, אבל ודאי אגב דוחקא דסכינא אינו מבליע כלל ע"כ ואכתי קשה תסגי לסכין בהדחה משום הנדבק, ולמה צריך נעיצה עשרה פעמים בקרקע קשה אלא ע"כ הסכין אינו מתנקה לגמרי עד שינעצנה כדין

וכן מוכח מדברי הרשב"א בתה"א בית ראשון שער כ' דף י"ז ע"ב ז"ל וסכין של א"י צריך שיפה או נעיצה מפני שבלעה מן הרותח הגמור, ואי נמי מתו' שתשמישו תדי' לא תסור שמנוניתו בהדח' בעלמ' ע"כ הרי בהדיא דטעמא דנעיצה בשביל הדבוק בו וכן מבואר עוד בתה"א דף קכ"ה ז"ל כבר תירץ ר"ת דשאני התם שבלעה השמנונית מרותח לפיכך נדבק בה השמנונית היטב ואינו סר ממנו אלא בשיפה או נעיצה ובסכין שאין בה גומות ע"כ הרי בהדיא דלכל הטעמים צריך נעיצה בשביל שנדבק השמנונית

נמצא אתה למד דמ"ש המחבר סכין של גוים שהשחיזה דוקא נקט, אבל לא סגי בקינוח והדחה ואם שחט בה בלא נעיצה אם הוא ב"י צריך קליפה מיהו באינו ב"י שרי בדיעבד אחר קינוח כמו