חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות לד

אין כאן פליטה רק לכי חיימא בגמר שחיטה ואין כאן רק משהו בעלמא וא"כ י"ל דלא קשיא קושית רשב"א נימא מרווח רווח די"ל חוד הסכין אוסר אלא דליכא רק משהו וי"ל רב לשיטתי' אזיל דס"ל מין במינו לא בטיל והסכין בלע בשר וה"ל מין במינו וא"כ קשה נוקמא רבב"ח לשיטתי' דס"ל בחולין דף צ"ט מין במינו בטל וא"כ שפיר י"ל טעמא משוא מרווח רווח ואין לאסור בשביל חוד הסכין דליכא רק משהו ובטיל אלא ודאי הסוגיא לא ס"ל מרווח רווח ובעי לאסוקי רבב"ח כהלכתא לכן פסק כמותו

אלא דקשה על עיקר קושית הרשב"א נימא מרווח רווח וקשה הא אי אמרינן ביה"ש רותח א"כ הסכין מתחמם והשמנונית זב על בית השחיטה ואף דרשב"א ס"ל שאין כח בחום ביה"ש להפליט מ"מ כיון דס"ל דהסכין יש בעין עליו א"כ מ"מ יש לומר שזב על בית השחיטה ולא שייך מרווח רווח ואפשר דקושית הרשב"א ללישנא דדוחקא דסכינא בלע, וכבר הוכיחו התו' דדוחקו דסכינא בלא חום ביה"ש אינו מבליע וכיון דס"ל ביה"ש צונן ואין כאן חשש רק בגמר שחיטה דחיימא קצת וללישנא דדוחקא סכינא ביה"ש צונן רק בצירף דוחקא מבליע לכן קשיא ליה שפיר הא מרווח רווח וליכא דוחקא ולא צריך רק קליפה במקום חוד הסכין בגמר שחיטה

ועוד נראה ליישב דברי הרי"ף והרמב"ם דהרשב"א הקשה אי אמרינן ביה"ש רותח ליתסר לגמרי ותירץ הרשב"א שבטל בס' ואפ"ה צריך קליפה וזהו דחוק דהא רב ס"ל מין במינו לא בטיל, לכן י"ל דרב לשיטתי' ס"ל עילאה גבר, וכיון דהסכין צונן א"צ רק קליפה משום דאדמוקיר ליה בלט כדאיתא בפ' כיצד צולין דף ע"ו וא"כ קשה נוקמה טעמא דרבב"ח לשיטתי' אזיל דס"ל מין במינו בטל, גם י"ל כדקיי"ל תתאה גבר וצ"ל דא"כ הדחה נמי לא לבעי דאיסור שמתבטל א"צ אפילו הדחה לכן צ"ל דס"ל בית השחיטה צונן ולא בלע ונשאר טוח על בית השחיטה, לכן צריך הדחה, והשתא לפ"ז דרי"ף והרמב"ם לשיטתייהו דקיי"ל תתאה גבר, א"כ ממנ"פ אי ביה"ש רותח בטל לגמרי וא"צ אפילו הדחה רק דיש לחוש שמא ביה"ש (צ"ל צונן) לכן צריך הדחה דהא אנן קיי"ל מין במינו בטל בששים

ובאמת י"ל בפשיטות דס"ל דמ"ד בסכין טריפה בצונן ס"ל ביה"ש צונן כפרש"י, ומה שהקשה בפלתי דא"כ מ"ד בחמין לימא הלכה כרב ומ"ד בצונן לימא הלכה כרבב"ח י"ל דגם מ"ד בחמין ס"ל הלכה כרבב"ח אלא דאיידי דטריד למיפלט לא בלע, ומ"מ צריך הגעלה דכיון דבה"ש רותח א"כ צריך הדחה ואסור לשחוט לכתחילה בלא הגעלה דילמא משתלי וכמ"ש הרא"ש, והא דלא פליגי רב אחא ורבינא בסכין של א"י אי בעי בחמין או בצונן די"ל דסכין של א"י צריך נעיצה עכ"פ כמ"ש התו' ועוד י"ל דאפילו מ"ד בחמין ס"ל דאין הלכה כרב די"ל דבטל בס' כקושית הרשב"א רק רב ס"ל עילאה גבר כדפרישית לעיל

ומה שהקשה עוד בפלתי אמאי לא פריך לרב דהתירא נמי נבעי הגעלה י"ל ג"כ לרב אין הכי נמי רק עיקר הקושיא להך מ"ד בסכין טריפה בחמין משמע דכשירה לכ"ע בצונן, אלא דמ"מ קשה מאי פריך למ"ד בחמין דהתירא נמי בלעה אמ"ה ופרש"י דהתירא נמי נבעי הגעלה דבלע אמ"ה, וקשה לפום ס"ד דביה"ש רותח אפילו בתחלת שחיטה ובלע אמ"ה, וא"כ קשה אפילו הגעלה נמי לא תועיל דהא מיד ששוחט בה בלעה אמ"ה בתחילת שחיטה וא"כ מ"ל שבלע כבר או שבולע ברגע של שחיטה ובגמר שחיטה י"ל דפליט ולא משכחת שחיטה כלל ולעולם נצטרך קליפה. ובש"ס הי' אפשר לפרש כן באמת דהכי פריך דהתירא נמי איך שוחט הא בלע אמ"ה, ולפ"ז הדרא קושית הפלתי לדוכתה דתקשי לרב איך שחט דהתירא בלא קליפה, מיהו פשט לשון משמע כפרש"י, לכן י"ל ע"פ מ"ש בפ' כל הבשר דף ק"ח ע"ב דאמר רב כזית בשר שנפל לתוך יורה רותחת דהחלב מותר משום דמיבלע בלע מיפלט לא פליט, וא"כ י"ל כל שחיטה י"ל באותו פעם שמבליע כיון דבי"הש רותח י"ל דהסכין מיבלע בלע ולא פליט שכן טבע חום בה"ש, אלא דבט"ז י"ד סימן צ"ד בעי למימר בכלי חרס ישן דאמרינן פ' המפקיד כיון דטעין טעין היינו כששבע מלבלוע אינו מוציא לו חסרונות, וכתב הט"ז דודאי המדה אינה נחסר כיון ששבע מלבלוע רק שפולט בליעתו ובולע מה שבתוך הכלי וא"כ שפיר י"ל דהגעלה שפיר מהני שהרי ע"י הגעלה פליט הסכין כמ"ש הפוסקים דהגעלה מפלטת, וא"כ כששוחט בה י"ל דחום ביה"ש פועל להבליעה וי"ל שאינו פולט רק מבלע בלע כמו ביורה רותחת, אבל בלא הגעלה י"ל איך ישחוט בלא הגעלה הא י"ל שכבר שבע מלבלוע, וא"כ כיון דבלע מכל שחיטה אמ"ה וא"כ כבר שבע מלבלוע ואם ישחוט בה בלא הגעלה פליט בשעת שחיטה הבלוע שמקדם, וא"ש דברי רש"י דבהגעלה הוה סגי בכל גווני, וא"כ י"ל דלרב אין קושיא כל כך די"ל דאה"נ דבעי הגעלה אם הוא ב"י, ובלא"ה אין קושיא זו מיוחס לסברא זו דוקא דודאי לרב דס"ל קולף וביה"ש רותח ודאי אין טעם שלא יצטרך הגעלה שהרי בלע ע"י רותח, ואיך ישחוט שנית כיון דבלע אמ"ה והא דתניא בסכין טריפה שהוא באקראי והיינו לפי האמת דבהתירא ליכא בלוע, אבל אם נימא דבי"הש רותח נמי בתחילה א"כ קשה בכל אופן אמאי דהתירא א"צ הגעלה שהרי בולע תמיד אמ"ה, וא"כ לרב דינא הכי אפילו בסכין דהתירא וצ"ל דרב ס"ל דדוקא בסכין של א"י שבלע שמנונית הרבה בעי קליפה, ולא אמרינן איידי דטריד למיפלט לא בלע, משא"כ משום בליעת אמ"ה מבי"הש כיון שבי"הש רובו דם בטיל מיעוט דשמנונית וכיון דרובו דם ושמנונית מעט י"ל דס"ל לרב איידי דטריד רק בסכין של א"י שרוב שמנונית לא אמרינן איידי דטריד וכעין מ"ש מהרש"א, ולפ"ז אין ראיה לפסוק דלא כרב די"ל גם הך חילוק בין סכין טריפה לסכין של א"י וכמ"ש מהרש"א, מיהו נראה דאדרבה חיילי' דהרי"ף מהא דקשי' ליה למה לא מקשינן לרב דהתירא נמי בלע אמ"ה, והך סברא דטרידי סימנין דחוק דמשמע דלא ס"ל לרב הך סברא דטרידי, לכן י"ל דודאי לרב לא קשיא לן די"ל דודאי י"ל דאין חום בי"הש חום גמור שיפליט הרבה רק משהו הוא דפליט ורב ס"ל מב"מ לא בטיל לכן חייש למבעי קליפה דספיקא דאורייתא הוא לרב וא"כ דהתירא שמיעוט שמנונית של בי"הש מתבטל בדם שעיקרו בבה"ש ואף שאין ששים כנגדו כבר כתב הר"ן בפכ"ה דהיכא דכח היתר מעורב בו לא אמרינן מין במינו לא בטיל רק חתיכה נעשה נבילה, והר"ן ס"ל דלא אמרינן חנ"נ במה שאינו דרך בישול דומיא דבב"ח וא"כ ליכא חשש דאורייתא לכן לא חייש רב רק לדאורייתא, גם י"ל דחום בי"הש אינו ודאי מבליע רק ספיקא ורב לשיטתיה ס"ל מב"מ לא בטיל הוה ספיקא דאורייתא לכן לא קשי' ליה מהתירא דהתירא מעורב בדם הרבה ואין כאן מין במינו דאורייתא, וא"כ צדקו דברי הרי"ף והרמב"ם לדידן דקיי"ל מין במינו בטיל סגי בהדחה דליכא פסידא מחמירין שמא בי"הש מבליע, לכן כתב הרמב"ם שאם קילף ה"ז משובח משום דליכא כ"כ פסידא בקליפה, אבל מלשון הש"ס דלא מקשי לרב מוכח דדוקא רב לשיטתיה מחמיר דס"ל מב"מ לא בטיל מן התורה וא"כ י"ל דדוקא לרב דאיכא חשש דאורייתא ובדאוריית' מחזקינן ליה לרותח מספיקא, ורבב"ח לשיטתיה ס"ל מב"מ בטל מן התורה ובדרבנן נקיטינן לקולא ומחזקינן ליה בצונן

(ז) ובדיעבד יש לסמוך על זה פירשו דהיינו בנועצה והיינו משום דאין הסכין פולט רק הטעם משום בעין לכן (נ"ל וכן) דעת הרשב"א דאין חום ביה"ש מפליט מסכין, ובפלתי הביא דעת המרדכי שסובר דבעי הגעלה, וכתב בפלתי דגם מתוס' מוכח דאף דקיי"ל כרב דאמר קולף מ"מ מהני נעיצה מדכתבו התוס' דף ח' ד"ה שליבנה דהא דמוקי לה בליבנה היינו ליישב אפילו יהי' ביה"ש רותח ע"כ, וקשה אמאי כתבו בפשיטות דהא קיי"ל קולף וא"כ לא סגי בנעוצה דפולט ג"כ אלא ודאי אפילו לרב י"ל ביה"ש צונן, ולפענ"ד אפשר לפרש דקשה בלא"ה איך כתב אפילו למ"ד (כו') הא שם מרא דשמעתא רב נחמן ורב נחמן גופי אמר בפכ"ה סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח, ודייקו התוס' שם ע"ב ד"ה והלכתא דס"ל ביה"ש רותח מדאסר לאכול בה רותח אפילו ע"י הדחה ש"מ דס"ל בי"הש רותח, לכן י"ל דודאי עיקר הוכחת התוס' מהך דאמרי לה בעי הדחה בצונן א"כ משמע דלרותח לא סגי בהדחה ש"מ דס"ל בי"הש רותח דאל"כ גם לרותח סגי בהדחה אבל אמרי לה דצונן לא בעי הדחה אפשר לפרש דדוקא בלא הדחה אסור לאכול בה רותח אבל ע"י הדחה מותר לאכול בה אפילו רותח ובאמת ס"ל בי"הש צונן וא"כ י"ל כונת התוס' לרב נחמן גופי' למ"ד צונן בעי הדחה ע"כ ס"ל לרב נחמן דלרותח לא סגי בהדחה א"כ ס"ל לרב נחמן גופי' בי"הש רותח והא ודאי עדיף לאסוקי לרב נחמן גופי' ובאמת ממ"ש התוס' ע"ב ד"ה והלכתא בשם ר"ת דלהכי לא בעי נעיצה משום דבי"הש צונן, והקשו מהא דס"ל דאסור לאכול בה רותח ע'"כ ס"ל ביה"ש רותח ואפ"ה לצונן לא בעי נעיצה