חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות לב

שהבהמה מתעלה בדמים לאחר השחיטה אסור שהרי הנאה זו מיד וכמו מחתך שההנאה הוא מיד ועפ"ז אפשר ליישב השמטת הרי"ף די"ל דע"כ רב נחמן ס"ל זה וזה גורם שרי אפילו לכתחילה וא"כ אנן דקיי"ל דלכתחילה אסור ממילא אסור לשחוט דעכ"פ לכתחילה אסור זו"ג כמ"ש התוס' פסחים דף כ"ז מיהו להפוסקים שפסקו כרב נחמן אפשר לחלק דהכא בשעת שחיטה אין כאן שום הנאה ואדרבה מקלקל הוא לכן אפילו לכתחילה שרי

ובזה אפשר ליישב מה שהקשו התוס' מחטאת עוף לפמ"ש דהקושיא דוקא מחטאת עוף ולפ"ז ניחא די"ל בעוף דחזי לאומצא כדאי' בשבת פ' מפנין א"כ התיקון מיד ואסור וא"כ י"ל ג"כ בהך דבתחילת שחיטת הושט אינה ראוי' עוד לג' דברים ואיך יגמור השחיטה דגם על זה י"ל בודאי כיון דבתחילת שחיטה נקרא מקלקל ומותר א"כ ההיתר בא משני דברים תחילת שחיטה בהיתר וסוף השחיטה אע"ג דמקרי נהנה ה"ל זה וזה גורם ושרי ולא נחשוב רק הנאת עילוי בדמים כגון במסוכנת ששוה יותר ע"י השחיטה ואף דזוז"ג אסור לכתחילה י"ל כיון דאינו מעולה בדמים אינו בגדר מבטל איסור וכמו שכתב הר"ן פ' כל הצלמים גבי זורעין תחתי', מיהו לענ"ד בפשיטות א"צ לדחוק כדברי התוס' דודאי השחיטה עצמה אין בה הנאה של כלום ועיקר ההנאה כשיאכלנה וע"ז נותן דמים בשביל שהנאת האכילה שוה לו, וא"כ י"ל לפי מה שכתבו התוס' בע"ג ולקמן סימן קל"ב אם לקח העו"ג היין ואח"כ נתן המעות לא הוי דמי י"נ אע"פ שהיין הי' בעין ולכ"ע אם היין לא הי' בעין לאו דמי יי"נ מקרי כמו שכתבו התוס' בע"ג ר"פ השוכר דף ס"ב ע"ב א"כ אעפ"י שבודאי לא הי' נותן לו דמים אילו לא נתן לו יין מ"מ כיון שהיין אינו בעולם או שכבר משכו לא מקרי דמי יי"נ הרי בע"ג לא נחשב הנאה רק מה שנהנה מע"ג בעינה, לכן מותר ללות פירות שביעית לפרוע בשמינית א"כ גם כאן כיון שעכשיו אין הנאה של כלום שהרי הבהמה נפחתה בדמים רק אח"כ כשאוכל הנאת אכילה שוה לו יותר ואז חלף והלך הנאת הסכין ואינה בעולם שאין בבשר עוד ענין ע"ג משא"כ לענין שבת כל המלאכות הם בשביל סוף הדבר שצריך לכך כמו לישה ואפי' וכדומה הכל נדון על שם סופו שפיר חשיב התקון שלבסוף לכן חייב לענין שבת אבל בע"ג אינו אסור רק הנאה שנחשב לשעתה שנעשה בה ההנאה מיד והיינו העילוי בדמים שאומרין שאחר התיקון שוה יותר מלפני התיקון וכשאינו מתעלה בדמים ואינה שוה יותר עכשיו לאו הנאה הוא כלל ואינו אסור

וכל זה לא שייך במודר הנאה דמ"מ חפצו ורצונו בכך ואסור ללות דברים הצריכים לו אף שהנאתן לאחר שעה מ"מ כיון שזה עושה לו חפצו ורצונו בכך במה שלכל אדם נחשב לתיקון בשביל סוף הדבר שצריך לאכילה א"כ פשיטא שאסור לו לשחוט וכמ"ש בט"ז לקמן סימן רכ"א וכן עיקר ועיין בסמוך סק"ב

(ב) ואסור לשחוט מסוכנת ואם שחט מבואר בטור בשם הרא"ש דהבהמה מותרת בדיעבד וראיית הרא"ש מדפריך ותיפוק ליה משום שמנונית דאיסורא ומאי קושיא הא קמ"ל דהבשר מותר וכחא דהתירא עדיף לאשמועינן ע"ש, ותמה מהרש"א דמ"מ קשיא ליה שפיר איך קאמר מותר לשחוט בה לכתחילה הא אסור משום שמנונית דאיסורא ואי קשיא שישחוט ע"מ לקלוף או להדיח הא לכתחילה אסור וא"כ שפיר פריך אמאי מותר לכתחילה וצריך פירוש לפירושו דאם הי' מותר לשחוט ע"ס שיקלוף כ"ש דלא א"ש לפי האמת דהרא"ש מתיר הבשר בדיעבד תקשי מאי פריך ת"ל משום שמנונית הא י"ל שמותר על סמך שיקלוף וצ"ל אם עיקר הכונה על ההיתר בדיעבד א"כ לא קשי' ליה רק לישנא דמותר על זה י"ל דעיקר רבותא על הבשר ולשון שריותא לכתחילה היינו משום דלפעמים במציאות לכתחילה ג"כ נקט לישנא דמותר אבל אם עיקר הרבותא לכתחילה דבדיעבד בכל גווני שרי לא הל"ל סתם מותר לשחוט וה"ל לפרושי באיזו אופן שלכתחילה מותר כיון דזה עיקר הרבותא וצריך שיהי' הלכתחילה כפשוטו לא במציאות מה וכן נראה מדברי הפלתי לכן תירץ די"ל באינו ב"י ושוחט ע"ס שיקלוף דהיכא דמותר בדיעבד לא חיישינן דמשתלי ולענ"ד זה צ"ע דבפוסקים לא כתבו כן רק כשלא בדקוהו אם הוא מומחה דיכולין ליתן לו ע"ס שיבדקוהו אח"כ דאי משתלי ליכא איסורא והבדיקה ישנה במציאות אם הוא בפנינו משא"כ באינו בן יומא אם כבר שחט ואין ב"י אינו אוסר קליפה זו למה

ונראה לפרש בסגנון זה דהרשב"א הקשה לקמן בשוחט בסכין של איסור אמאי קולף נימא בית השחיטה מרווח רווח ותירץ הרשב"א דבסתמא אינו נזהר שלא יטה, וקשה לפ"ז מאי פריך ותיפוק ליה משום שמנונית דאיסורא נימא דמיירי בנזהר שלא יטה וצ"ל דלכתחילה מיהו אסור שמא יטה הסכין וא"כ קשה לוקמה באינו בן יומא ובנזהר שלא יטה, ואין לומר שמא לא יזהר דאף אם יטה אין איסור דהוה נט"ל, (ובדרוש אמרתי לחדד התלמידים דמשני בליבנה באור והתוס' דייקא דסכין א"צ ליבון וי"ל דאין הכונה לליבון המכשיר רק בודאי י"ל בי"הש מרווח רווח, וצ"ל דאינו נזהר שלא יטה, והרא"ש הביא לתרץ הא דבעי בדיקה אתלת רוחתא ולא אמרינן בי"הש מרווח רווח ובליבן סכין אמרינן מרווח, ותירץ דכשיודע שהסכין מלובן נזהר שלא יטה, וא"כ כונת הש"ס שליבנה באור א"כ נזהר מלהטות וי"ל דשרי משום מרווח רווח ולא איירי בליבון המכשיר כלל) אלא כל עיקר הרבותא הוא להתיר לכתחילה ואם כן לא שייך לאוקמה דרב נחמן, אשמועינן דוקא באינו מטה הסכין דה"ל לפרושי כיון דכל הרבותא אינו רק לענין לכתחילה אבל אי הבשר אסור א"כ עיקר הרבותא על הבשר רק הלשון מותר דנקט יש לפרש דמשכחת לה שריותא באינו ב"י ושחט ע"מ שלא להטות ימין ושמאל וכנ"ל לדברי מהרש"א

ואפשר דלכך כונת רש"י שפירש הקושיא אמחתך ולא פירש אשוחט דבשוחט י"ל באינו בן יומא ובנזהר שלא להטות דאמרינן מרווח רווח אלא ודאי הקושי' אמחתך דלא שייך מרווח רווח ואפילו אינו בן יומא אסור לכתחילה עכ"פ וכמ"ש בש"ך סק"א כל זה כתבתי בימי חורפי מ"מ זה דחוק דפריך דלא ה"ל לומר סתם מותר לשחוט בה דמ"מ קשה גם השתא נוקמה באינו ב"י, וע"כ לא נחית הש"ס להכי, ואפשר דהרא"ש ס"ל דיש להתיר לשחוט ע"מ לקלוף וכמ"ש בפלתי, וס"ל דהקושיא היא על מסוכנת, דודאי לפי מאי דמסיק הרא"ש שלא נאסר הבשר י"ל דאין כאן רק הנאה מועטת מה שצריך ליתן בעד סכין לשחוט וכמ"ש הרשב"א שאם שחט א"צ להשליך לים המלח רק הנאת סכין, וא"כ הקושיא תיפוק ליה משום שמנונית דאיסורא, א"כ כשמצריך קליפה אין כאן הנאת סכין דהקליפה שוה יותר ואתי שפיר מיהו בהרא"ש לא משמע כן

ואפשר לומר עוד דקשיא ליה להרא"ש נימא דקמ"ל משום איסור ע"ג מותר לשחוט, ואין לומר דלא משכחת היתר לכתחילה י"ל דודאי הוצרך לאשמועינן דהבשר מותר וע"י שהבשר מותר יתכן כי מציאות היתר לשחוט לכתחילה והוא ע"פ מ"ש הפוסקים בחולה שצריך בשר בשבת ויש נבילה מוכנת ואם נשחוט הרי איסור סקילה ונבילה ליכא רק לאו ופסקו שמותר לשחוט דאם יתן לו נבילה הרי כל חתיכה באיסור משא"כ כששוחטין אין עושין איסור רק פעם א' והשתא שפיר קשיא להרא"ש נימא דקמ"ל דמותר לכתחילה ואין הבשר נאסר דאם הי' הבשר נאסר א"כ אם הי' צריך בשר בשביל חולה ולא הי' רק סכין של ע"ג א"כ יותר טוב שלא לשחוט כלל ויתנו לו נבילה דאם ישחוט בסכין זה והבשר נאסר הרי עביד תרתי נהנה מע"ג וגם כל זית אסור וכיון דמותר לשחוט בו משום ע"ג א"כ ודאי שוחטין לו אפי' לכתחילה כיון דמשום סכנה עביד וא"כ יותר טוב לשחוט ע"מ לקלוף ושרי אפילו לכתחלה אלא ודאי לעולם אין הבשר נאסר וא"כ פשיטא לן שאין מאכילין אותו נבילה שהרי אם ישחוט בסכין של ע"ג הבשר מותר לגמרי א"כ פשיטא דגם משום חשש שמנונית דאיסור שוחטין לכתחלה ופריך שפיר תיפוק ליה דאסור משום שמנונית, ואין לומר דמיירי בצריך לחולה שיש בו סכנה דא"כ פשיטא דשרי אפי' במסוכנת, ואין לומר שיאכילנו נבילה דהא אם ישחוט בסכין של ע"ג הבשר מותר לגמרי וא"כ א"צ הטעם משום מקלקל והוכחת הרא"ש שפיר

עוד אפשר לומר דקשיא מאי פריך ת"ל משום שמנונית הא קמ"ל דמשום ע"ג מותר לשחוט ונ"מ היכא דנתבטל הסכין חד בתרי דאיסור שמנונית בטיל דקיי"ל דכלי בטל חד בתרי אבל איסור ע"ג לא בטיל כדאי' בי"ד סימן ק"מ, א"כ נ"מ טובי במה שמותר לכתחילה משום איסור ע"ג אף דלא פריש רב נחמן דאיירי בכה"ג היינו משום דעיקר רבותא שהבשר מותר וזה שייך בכל בהמות אלא ודאי לענין הבשר לא צריך לאשמועינן כלל רק דלכתחילה שרי וזה לא משכחת רק במציאות רחוק ואינו במשמע דברי רב נחמן, וכה"ג יש ליישב דנוכל לאוקמא