חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות לא

(ג) בסביבה ראשונה מכאן ראיה ג"כ למ"ש לעיל בסימן הקדום דלא שייך לגזור שמא ידרוס פעם אחרת לענין דיעבד דא"כ כפי הנראה דכאן יש לגזור טפי כח ראשון אטו כח שני ואפ"ה לא אסרינן בדיעבד אלא ודאי כדפרישת לעיל דדוקא במגל שיש לחוש שיעשנה לסכין של שחיטה קבוע אבל לא במידי דבאה במקרה לכן גם הכא לא חיישינן שמא יעשה כן בכח שני: סימן

(א) פסולה אע"ג דבגמרא אמר ר' זירא אמר שמואל בליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשירה כתבו הפוסקי' דהרי"ף השמיט מימרא דר' זירא והיינו משום דס"ל דלדידן דקיי"ל דצריכה בדיקה אתלת רוחתא לא קיי"ל בי"הש מרווח רווח וא"כ י"ל דחיישינן לצדדין שנשרפין בטרם חתך שיעור שחיטה לכן דעת הפר"ח דבעוף באמת כשר אם שחט הקנה לבד דלא מיטריף רק ברובו וחדודו קודם לליבונו ובאמת קשה לפ"ז הדרא קושיא לדוכתה אמאי השמיטה הרי"ף ונראה ודאי דעת הרי"ף שגם בעוף טריפה ומ"מ טעמא בעי למה יטריף הרי"ף ואפשר לומר דקשיא לי' להרי"ף דמאי פריך בש"ס הא איכא צדדין נימא דשמואל מיירי בעוף ושחט הקנה לבדו ומהיכא תיתי לומר ביה"ש מרווח רווח דלא קיי"ל כן ובאמת לדעת הפוסקים שפסקו דצריך בדיקה אתלת רוחתא והקשו משמואל דס"ל בי"הש מרווח רווח וי"ל באמת דודאי אמוראי בתראי לא פליגי אשמואל אלא דס"ל דשמואל בעוף קאמר ובקנה ולא קמ"ל רק דחדודו קודם לליבונו והא דפשיט רב יימר דשמואל ס"ל ביה"ש מרווח רווח י"ל דס"ל כמ"ד בפ' השוחט דף כ"ח דגם בעוף בעינן דוקא ושט ולא קנה א"כ ע"כ ס"ל לשמואל בי"הש מרווח רווח וא"כ למאי דקיי"ל דסגי בקנה לחוד י"ל דגם שמואל לא אמר דבריו רק בקנה לבד וליכא נ"מ ולעולם גם שמואל ס"ל דצריכה בדיקה אתלת רוחתא מיהו לדעת הרי"ף ודאי אי הוה סבר בעוף כשר לא הי' משמיט דשמואל לכן נ"ל דהרי"ף קשי' לי' דה"ל לפרושי דשמואל בעוף ושחט הקנה לכן ס"ל להרי"ף דבעוף קיי"ל דנחמרו בני מעי' טריפה וא"כ י"ל מחמת חום הסכין לא גרע מנחמרו בני מעי' ואף דלא מצינו בסימנין שיהי' טריפה מטעם נחמרו מ"מ כיון שחום סמוך גם הסימנין נחמרים וא"כ ניהו דחדודו קודם מ"מ י"ל מכח החום נחמרו הסימנין וע"כ בבהמה איירי דלא פסל נחמרו בני מעים כדלקמן סימן נ"ב ס"ז וא"כ אי לא קיי"ל ביה"ש מרווח רווח ליתה דשמואל אפילו בעוף וא"ש

עוד י"ל דבלא"ה קשה איך אמר שחיטתו כשירה הא קיימ"ל בסימן כ"ה דצריך שיבדוק בסימנין וא"כ בשחט בסכין מלובנת מאי בדיקה שייכא הא לא סמכינן דמסתמא שחט רובן א"כ כאן מאי בדיקה היא זו דדילמא מה שמוצא רובן שחוטין היינו שפסק לשחוט במחצית הסימן והמשהו המשלים נשרף לכן נדמה לו ששחט רובן וצ"ל ששחט כל הסימן וי"ל דשמואל לשיטתי' משמע דס"ל דלא בעי בדיקת סימנין רק לכתחילה דהא שמואל אמר בדף ט' הבודק צריך שיבדוק בסימנין ומבעיא לן לא בדק מאי פליגי שם או טריפה או נבילה וא"כ קשה אמאי לא קמ"ל רבותא טפי הבודק שלא בדק שחיטתו אסורה וע"כ שמואל ס"ל דדוקא לכתחילה צריך בדיקה אבל בדיעבד אמרינן מסתמא שחט רובן כמנהגו וא"כ ממילא ס"ל לשמואל שפיר בליבן סכין דכשר בדיעבד לשיטתיה דס"ל דבדיעבד לא אסר בלא בדק בסימנין וא"כ אנן דקיי"ל בלא בדק בחזקת איסור עומדת א"כ אין להכשיר בליבן סכין כיון דאי אפשר לבדוק בסימנין ואף דאפשר לפעמים כשרואה ששחט רובן לא פלוג רבנן כיון דאי אפשר בבדיקה אין להכשיר כנ"ל ונ"מ במ"ש שאם לא ראה הסימנין שחוטין אין לסמוך אבדיקה דשמא נשרף קצת ואפילו להפוסקים כרבי זירא שהוא היש מכשירין אסור אבל אם ראה ששחט רוב הסימנין בזו כמה פוסקים מכשירין כ"ש בעוף שהסברא נוטה להכשיר ונ"מ לצדד במקום תערובת

ובפלתי כתב שדעת הרמב"ם דבחדוד ג"כ יש ספק אם חדודו קודם לכן כתב בהלכות טומאת צרעת בפ"ה אם הי' ראשו חד ה"ז ספק ע"ש ותמיה לי דהא הרמב"ם כתב בהדיא אם הי' ראשו מבורז ה"ז מכוה והיינו משום דחבטא קדים כמפורש בש"ס ליבן שפוד והכה בו נידון משום מכוה מוכח בהדיא דחבטא קדים ואתי הבלא ומבטל לי' וע"ש בהגהת הרמב"ם שיש ספר שגרס ראשו כדור ולפענ"ד ט"ס ברמב"ם במ"ש אם הי' ראשו חד צ"ל ראשו כד והיינו עגול כדאי' בפ' אילו טריפות ובלשון הרמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות שני ראשי' כדין ע"ש וכן כונת הרמב"ם כאן אם הי' ראשו כד נמצא שהוא מסכים ממש עם הש"ס דחדודו קודם דוק ותשכח כי האמת יורה דרכו. ולפ"ז נראה עיקר דגרסת הרמב"ם ליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשירה דאין לומר דס"ל להרמב"ם דלא אמרינן חידודה קודם דהא הוכחתי מדבריו דס"ל חדוד קודם מיהו י"ל דכיון דמצריך בדיקותא אתלת רוחתא כמ"ש בפ"א דין כ"ג ואח"כ כתב שאם מצאה פגומה הרי הכל ספק נבילות משמע אפילו פגומה מן הצד משמע דס"ל דלא אמרינן ביה"ש מרווח רווח מיהו אפשר דס"ל כרבינו יונה דמורשא ובצדדין קורע מיהו יותר נראה להכריע הגירסא שחיטתו כשירה דל"ל הגירסא ברמב"ם שחיטתו טריפה דלא מצינו בשום מקום ברמב"ם שיאמר על ספק בשחיטה לשון טריפה רק פסולה גם אין לגרום שחיטתו פסולה דלא מסתבר שיפסוק הרמב"ם בהחלט דלא כשמואל דאין ראיה מן הש"ס לדחות דשמואל לגמרי דאי משום דבעי בדיקה אתלת רוחתא עכ"פ ה"ל לחלק דבעוף ושחט הקנה לבדו אינה פסולה ואפילו למה שצדדנו להרי"ף שאוסר גם בעוף מ"מ הרי כתב בפ"ג דין י"ח כל מקום שאמרנו שחיטתו פסולה הרי זו נבילה וזה ודאי לא מסתבר שיפסוק שהוא נבלה ודאית אלא העיקר כגרסת הר"ן דגרס שחיטתו כשירה בשגם נודע דרכו של רבינו שלא לדחות המפורש בסוגיות

ומ"ש בספר תבואת שור טעם להשמטתו של הרי"ף שיש חילוק בין חדוד הסכין כיצד הוא לא משמע כן בש"ס מהא דאמרינן בשפוד דברזיי' מבריז דהיינו חדוד לפרש"י שלא הכהו בכח אלא דקרו משמע שאין חילוק בין השפוד עצמו אע"פ שאינו חדוד כמו סכין זהו ודאי אם שהה קצת ולא חתך ודאי י"ל שנכוה הסימן לכן ודאי לדינא יש להחמיר בכל אופן: סימן

(א) מותר לשחוט בו כו' מקלקל כו' כן הוא בש"ס אך הרי"ף השמיט מימרא זו ובחדושי' שכתבתי בימי חורפי בילדותי כתבתי לישב וכתבתי ואפשר דקשיא ליה להרי"ף קושית התוס' שהקשו היאך חשיב ליה מקלקל ובשוחט חטאת העוף אמרינן דהוה מתקן להוציא מידי אבר מן החי לבני נח, ולכאורה קשה למה הוצרכו התוס' לבקש מזו שהוא ברייתא ולא הקשו בפשיטות ממתני' דשוחט אב מלאכה הוא וכתבתי דבשאר שוחט לא קשי' להו כלל די"ל דשוחט חייב על הגמר דכיון ששחט בה פורתא הרי שוב אינה ראוי' לשלשה דברים והוה כמו מסוכנת א"כ חייב בשבת על הגמר לכן הקשו משוחט חטאת עוף דמוקי ר"פ בחולין דף מ' בחצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וחצי קנה עדיין ראוי להתקיים א"כ קשיא להו שפיר דהוה מקלקל דהא מעיקרא ראוי להתקיים ובמשהו הוא דחייב שפיר קשיא להו הא הוה מקלקל וא"ש דברי התוס' ועפ"ז י"ל דהרי"ף לא ס"ל תירוץ התוס' וס"ל באמת דמרא דהאי מימרא הוא רב נחמן ורב נחמן לשיטתיה אזיל דמשמע שם בחולין דף מ' דמוקי להך ברייתא בחטאת בהמה א"כ שפיר י"ל דלכך חייב משום דבסוף שחיטה הוא מתקן וא"כ אנן דקיי"ל כר"פ דמוקי התם בחטאת עוף ובחצי קנה פגום מוכח דשוחט מקרי מתקן ולא ס"ל לחלק כסברת התוס' וא"כ לית הלכתא כרב נחמן בהא

ולפ"ז יש לפקפק במ"ש רמ"א לקמן סימן רכ"א במודר הנאה מחבירו שמותר לשחוט לו בהמה בריאה דלמ"ש לדעת הרי"ף אינו כן מיהו לענ"ד לכ"ע אסור דודאי צריך להסביר הסברא איך יהי' מותר לשחוט בסכין ע"ז הא כיון דשחט בה מקצת ושט כבר נעשה בה מעשה טריפה וא"כ נהנה בגמר השחיטה ומ"ל מה שקלקל קודם ועוד גוף הסברא תמוה איך לא יחשב זה הנאה מע"ג והוא חפץ בכך שתהי' ראוי לאכילה ונותן שכר שחיטה וכדומה ואיך נאמר שחשוב מקלקל במה שרצון וחפץ כל אדם בכך ובחדושינו אמרנו דודאי גוף השחיטה אינו נהנה בה שהרי ל ע"י שחיטה אינה ראוי' לאכלה חי בלא בישול רק אחר התיקון והבישול א"כ אין הנאת הסכין פועלת בלא שאר דברים שצריך להכשיר אכילה א"כ לא גרע מתנור שהסיקו בעצי אשירה דהפת מותרת דה"ל זה וזה גורם וכאן עיקר ההנאה על שני תיקונים השחיטה והבישול א"כ ה"ל זו"ג דשרי מטעם הנאת אכילה אבל במסוכנת