חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות ל
Hidushei Maharal Shechita V'Treifot 30 · חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות · free full Hebrew text
Open in the reader →נגד דעת כל הפוסקים אלא פשוט דמשום מחובר אסור בעוף לכתחילה ויגיד עליו ריעו נמצא לפי דברינו רי"ו בא להקל ולא להחמיר מיהו לכתחילה ודאי יש למנוע בזמן הזה שנעדר הבקיאות והאימון יד ואיני תוקע עצמי לדבר הלכה להתיר לכתחילה ואפילו בעוף
מיהו מה שהאריך בת"ש לאסור אפילו בדיעבד במוליך הצוואר על הסכין והסכין בידו דכך לי בידו כמו בנעוץ בכותל הא ודאי ליתא לפענ"ד דאינו דומה לנעוץ בכותל שאין דרך לנטות הסכין משא"כ כשהוא בידו עד שיכביד הבהמה על הסכין נקל לו יותר להטות הסכין למעלה ומדאיכפל הרשב"א לאשמעינן בנועצה בתלוש מוכח ודאי דבסכין בידו לא נאסר ומה שפירש"י דאדם אוחז בסכין למטה ושוחט ובהמה תלוי' באויר וזה מוליך ומביא הסכין נראה דאורחא דמלתא נקט דלמה לו לשחוט מלמטה למעלה דבשלמא במחובר ממש י"ל שאין יכול להכניס צוואר הבהמה תחת המחובר ונקל לו יותר לשחוט מלמעלה למטה ותדע לך דא"כ למה העמיד רב ענן דבריו אברייתא דנעץ סכין וגם חילק בין סכין למעלה וה"ל לפלוגי בפשיטות לא שנו אלא שהעביר סכין בצוואר אבל העביר צוואר על סכין חיישינן שמא ידרוס אם הסכין למטה דהוה משמע בין בתלוש בין במחובר ולמה העמיד דבריו על מחובר טפי ה"ל להעמיד דבריו אהך ברייתא דבין בתלוש בין במחובר דשם מפרש בהדיא בין שהסכין למעלה וה"ל לומר בפשיטות סכין למטה וצוואר למעלה והעביר צוואר על סכין חיישינן שמא ידרוס אלא ודאי ליתה וכ"ש מ"ש לאסור בדיעבד בכל ענין ששחט מלמטה למעלה אפילו הוליך והביא הסכין דלא נהירא כלל ולא אשתמיט שום א' מהפוסקים לומר כן ואפילו יהי' איזו דיוק מדברי רש"י דבעינן דוקא תלוש י"ל דדוקא לענין לכתחילה אבל לפסול בדיעבד לא ידעתי למה החמיר כ"כ הא בש"ס אינו מבואר כלל לפסול בדיעבד אלא התוס' הוכיחו כן מכח קושי' דל"ל לטעמא שמא ידרוס ואם נתפוס לחומרות של בעל תבואת שור שלעולם אסור בצוואר בהמה על הסכין אפילו בתלוש אין מקום לקושית התוס' די"ל דקמ"ל אפילו בתלוש אסור בכה"ג ואין הוכחה לדברי התוס' לפסול בדיעבד ואפילו נתפס גם תירוץ התו' דחיישינן שמא ידרוס פעם אחרת ומדמי לה לשוחט במגל קציר י"ל דלא גזרו רק על מחובר ממש שיש לחוש שיהי' לו סכין נעוצה מזומנת לשחיטה באופן שנצרך להעביר הבהמה על הסכין אבל דבר זה שאירע בתלוש במקרה ולאו בשופטני עסקינן שיעביר הבהמה על הסכין מנ"ל לגזור בזה ולא ידעתי למה נחמיר להפסיד ממונ' של ישראל בדבר שאין בו דררא דאורייתא כלל רק משום שמא ידרוס פעם אחרת ואין להוסיף לגזור גזירה מדעתינו כללא דמלתא דאין להחמיר בדיעבד אפי' העביר צוואר על סכין תלוש' כיון דקים לי' שלא דרס ועמ"ש ס"ק הסמוך
(ו) ואפילו ברי לי כו' כן דייקו התוס' מהא דאמר אבל צוואר בהמה למעלה חיישינן שמא ידרוס דהא לכתחילה בלא"ה אסור וכבר כתבתי לעיל ס"ק הסמוך ליישב קושית התו' על נכון דמה שתרצו התו' דחיישינן שמא ידרוס פעם אחרת ומדמי להו למגל קציר בהליכתה דגזרינן שמא ישחוט גם בהבאה לפענ"ד דחוק הוא דבשלמא התם יש לחוש שעשה המגל סכין של שחיטה וברוב שחיטות יש לחוש שיקרה לו מכשול אבל כאן לא שכיח כלל שיקרה לו לשחוט בצוואר בהמה למעלה ואפשר לומר עוד ליישב קושית התו' דנ"מ בראה א' ששחט דקיי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא חיישינן שאינו בקי בהלכות שחיטה אבל אם ראו ששחט וצוואר בהמה למעלה דאז אנן חיישינן שמא ידרוס וכיון דאין יודעין שבקי חישינן שאינו בקי בדרסה ואסו' כשאינו לפנינו לבודקו אבל אם הוא לפנינו ובקי בדרס' אפשר דכשר גם יש לפרש בפשיטות לפי מה שפרש"י בדף י"ו ע"א דהא דנעץ בסכין קמ"ל אע"ג דלא מבטל לי' דוקא בדיעבד שחיטתו כשירה וא"כ כל הבבא לא נשנית אלא להורות דאין להכשיר לכתחילה וע"ז קאמר ל"ש ר"ל שלא נשנית הבריית' לאשמועינן שלא ישחוט לכתחילה רק משום הא דמחובר אלא בצוואר בהמה למטה בהא צריך לאשמועינן דמ"מ לכתחילה אסור כיון דהוא מחובר אבל בצוואר בהמה למעלה פשיטא לן דאסור לכתחילה משום שמא ידרוס ואפילו לר' חייא דמכשר במחובר לכתחילה בצוואר בהמה למעלה אסור לכתחילה וגם בא להצילינו מן הטעות שלא נאמר דברייתא לא נקטא לשון דיעבד רק משום דדרך שחיטה כשסכין נעוצה להיות צוואר בהמה למעלה ומשום דרסה אבל משום מחובר בסכין דלא מבטיל לי' אפילו לכתחילה שרי קמ"ל דליתא אלא דכל רבותא דברייתא בתלוש ולסוף חיברו דאסור לכתחילה אפילו בסכין דלא מבטל לי'
גם י"ל דנ"מ היכא דהכרח לו לשחוט כגון לחולה וכדומה ואין לו רק סכין הנעוצה בכותל ואין יכול להוציאה קמ"ל דלכתחילה צריך להיות סכין למעלה דבצוואר למעלה חישינן שמא ידרוס הארכתי קצת אף דפשיטא שאין להקל נגד דעת הפוסקים מ"מ אין להוסיף חומרות יותר במלתא דרבנן והיינו כמ"ש בס"ק הקודם במעביר הצוואר על הסכין והסכין בידו עמ"ש סימן שאח"ז: סימן ח
יכול אדם לקבוע סכין בגלגל זהו דעת הרשב"א שסובר דללישנא דמוקי בסרנא דמיא ממילא דפחרא שרי אפילו לכתחילה ודוקא במיא גזרינן כח ראשון אטו כח שני ומהרש"ל הקשה עליו מנ"ל דפליגי לישני כלל דילמא תרווייהו קושטא נינהו דלישנא קמא קמ"ל דאפילו בשל חרס לכתחילה לא ולישנא בתרא קמ"ל דאפי' דמיא בכח ראשון שרי בדיעבד ולפענ"ד דברי רשב"א ברורים דבלא"ה הקשה בפלתי דילמא אף ללישנא בתרא איירי נמי בדפחרא דמוכני כולל כל מוכני שבא מכח אדם והיינו דפחרא ודמיא כשבא מכח אדם והיינו כח ראשון ונ"ל דאדרבה כ"ש דחיילי' דרשב"א מהכא דהא התוס' חולין דף ט"ו ע"ב ד"ה אלא הקשו דילמא נקט דיעבד משום מגל יד ותירצו שאין לכלול כשרים לכתחילה עם דיעבד משא"כ בפ' כל הפסולין ניחא ליה למינקט כל הפסולין וא"כ כ"ש דאי מוכני דברייתא כולל אפילו דמיא די"ל דודאי בפחרא שרי אפילו לכתחילה ונקט לשון דיעבד משום דמיא בכח ראשון וכיון דלפי האמת גם דמיא כשר בכח ראשון א"כ מסתמא מיירי נמי בדמיא ומהיכא תיתי לאסור תחילה דפחרא ודברי הרשב"א נכונים וגם הפר"ח כתב ג"כ לתרץ דכיון דמיא נמי שרי בכח ראשון מהיכא לאסור דפחרא דהוי גזירה אטו דמיא ובכח שני ובתב"ש כ' עליו מה רב גוברי' נגד בעלי הש"ס דבלישנא קמא מודו דאסור לכתחילה גם בדפחרא וכן דחה דבריו בפלתי ואנא שותא דמרנן לא ידענא דבשלמא ללישנא קמא דבדמיא בכל גווני אסור ליכא רק חדא גזירה משא"כ ללישנא בתרא דגם בדמיא שרי הוה כמו גזירה לגזירה אלא דיש לדחות עיקר דברי הפר"ח דכיון דבדפחרא אין לחלק בין סבוב ראשון לשני א"כ אי גזרינן דפחרא אטו דמיא בכח שני כולה חדא גזירה הוא מ"מ פשיטא שאין להקל לכתחילה נגד משמעות הרמב"ם והרא"ש דשערי סברות לא ננעלו די"ל כל שעשה ע"י כח אחר יש לחוש שמא לא ישחוט ואינו דומה למה שעושה בידים משא"כ ע"י גלגל בקל מתנתקת הבהמה בטרם יושחט רובו וכדומה
(ב) ומסבב הגלגל כו'. כתב הפר"ח אפי' בכמה סבובים שרי מאחר דאתא מכח גברא ובתב"ש כתב דדוקא בעומד בבית שאין לחוש שמא כבר פסק כחו והרוח גומר הסבובים כדאשכחן ביבמות דף ק"כ שמא הרוח בלבלתו ע"ש ואין דעתי מכרעת אבל כפי הנראה לאו בהא תליא ולא איכפת לן בכח אחר מעורב בו דהא גם בסרנא דמיא ובכח ראשון הרי בלא המים לא פעל כחו כלום שלא עשה רק להעביר המונע ואפ"ה כשר כ"ש בזה שלא הי' הרוח יכול לסבב מבלעדי כח הראשון ששם בו שהרי הרוח מעצמו לא סיבב רק ע"י כחו וסיוע הרוח אין בו ממש ועיקרו בא מכח גברא ותדע לך ממקום שהביא בעל תב"ש דחיישינן שהרוח בלבלתו ופטור מגלות מ"מ במזיד חייב עליו דאפילו לא מת רק לאחר זמן חייב וכמ"ש התוס' שם וא"ת דשחיטה מדמינן לגלות א"כ היכא מייתי בש"ס חולין דף י"ו ראיה דבסרנא דמיא בכח ראשון שחיטתו כשירה מדר"פ דאמר מאן דאשקיל אחברי' בדקא דמיא בכח ראשון חייב ומאי ראיה הא חייב אפילו בכח אחר מעורב בו משא"כ לענין שחיטה אלא ודאי גם לענין שחיטה כשר בכה"ג וכן בש"ס דף ל"א זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה שחיטתו כשירה משמע אפי' סייע הרוח בהליכה וכן פעמים הסכין כשהוא בידו משתמטת לירד לרוחב הסימן אטו מש"ה תפסל השחיטה הכל הוא מכחו ועיקרא דמלתא לפענ"ד הוא כשהרוח לבד גלגל המוכני ולא עשה האדם רק להסיר המונע כמו בריחיים של רוח היינו סרנא דמיא ממש אבל אם עמד בחוץ ולא הי' כח ברוח לגלגלו רק ע"י שגלגל האדם בכח וע"י הרוח נתוספו הסבובים עדיין לא פסק כח האדם מאחר שהרוח לחוד לא הי' יכול לגלגל אם עמד מעיקרא הכל מכח האדם הוא וגם בפלתי ראיתי שכ' כדברי התב"ש והנלענ"ד כתבתי להלכה ולא למעשה: