חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות כט

ממה שקבוע בלחי לחוד ולהרמב"ם ע"כ דחיק ומוקי נפשי' דיש לו דין בית יד וכ"כ שרש"י סוב' דווקא בב"ח עכ"פ יפה השיג הטור שאין סברא להתיר לכתחילה כפי שיטת הרמב"ם דכותה ג"כ מחובר אקרי

וכן משמע קצת בחולין ד' כ' דקאמר שן וצפורן בהדיא קתני להו, וקשה דלמא מרישא לא שמעינן רק צפורן מחובר דומיא דמליקה דהיינו בב"ח וקמ"ל בסיפא אפילו מחוברת בבהמה שמתה, משא"כ אי לא תני הוה מוקמינן סיפא בב"ח אלא ודאי באמת לא מקרי מחובר רק בב"ח, גם מזה קשה למ"ש דילמא שם איירי בצפורן דב"ח דאסור משום מסייעא בזביחה מידי שאינו בר זביחה וצ"ע

(ד) ואפילו ביטלו האחרונים מביאים דעת הרא"ש שמחמיר בביטלו וטעמו דמפרש בעי' דרבא דבעי בתלוש ולבסוף חיברו היינו בביטלו והיינו משום דקשי' להו קושית התוס' הא כבר מוכח מן המשנה דבציר וקנה שחיטתו כשרה דיעבד דוקא ומוקמינן לה בדף ט"ו בתלוש ולבסוף חיברו והתוס' לא מצאו ישוב לקושי' זו אלא דמ"מ תמי' לי איך אפשר לפרש מתניתן דצור וקנה דוקא בלא בטלו דא"כ תקשי אמאי תני תנא חוץ ממגל קציר וכו' והצפורן וצפורן הוה מחובר מעיקרו ואי ס"ל לתנא דגם תלוש ולבסוף חיברו פסול (בביטלו) א"כ מאי ארי' צפורן לפלוג בקנה עצמו חוץ מקנה שביטלו דסתם צור וקנה מבטל לי' כמ"ש הרמב"ן ומאי איכפל לאשמועינן מחובר מעיקרא דבשלמא אי קנה לא מיפסל רק מחובר מעיקרא לא קשי' ליתני' חוץ מקנה עומד מאליו די"ל דקמ"ל רבותא בצפורן טפי אע"ג דמידי דמטלטל וס"ד דלא נפיק מויקח המאכלת קמ"ל דאפילו (הכי) כיון שנקרא מחובר פסול אבל אי מיירי דוקא בלא ביטלו טפי ה"ל לפלוגי בקנה גופא ולמיתני חוץ מקנה שביטלו וכ"ש שמחובר מעיקרא או ליתני קנה וצפורן. והנלע"ד בישוב הסוגיא דבלא"ה תמה הרשב"א איך פשיט מן הברייתא מסורסת דמעיקרא מביא סיפא דברייתא וצור יוצא מן הכותל ומסיק הכא במאי עסקינן בכותל מערה ומסיק דייקא נמי והדר פשיט מסכין דכשר ודחי שאני סכין דלא מבטל לי' והדר פשיט מרישא ועוד תמוה אחר שכבר מסיק דיקא נמי הרי כבר נפשט האבעי' ומה לעשות עוד. לכן לפענ"ד ברור דודאי כבר תמה הרמב"ן איך אפשר לפרש מתניתין בלא ביטלו הא סתם קנה מבטל לי' לכן נלענ"ד עפמ"ש בספרי גט מקושר אות ס"ג דף מ"ה ע"ד בחטין שזרען בקרקע משמע דלא מקרי מחובר לענין שבת אפילו ביטלן והבאתי דברי מ"א סימן שי"א סקכ"ב דבשבת אפילו נתכוין לזריעה שרי כ"ז שלא אשרוש ונראה דבמידי דהשרשה לא חשיב מחובר כי אם ע"י השרשה וא"כ ממילא לא קשי' קושית הרמב"ן היכי נקט קנה סתמא הא סתם קנה מבטל לי' ולפ"ז לק"מ דמידי דהשריש לא מיבטל לגבי קרקע אלא בהשרשה ולא קמבעי לי' רק דומי' דבית די"ל דמקרי מחובר מצד שיבטלו לגבי קרקע ולעולם אינו מתבטל לקרקע ע"י השרשה דלא שייך בי' ודבר הלמד מענינו הוא, ועפ"ז נראה דכל הפשיטות דמייתי הוא לאוקמי בעי' דרבא ומייתי מן הברייתא דצור יוצא מן הכותל ומוקי בכותל מערה והדר מייתי מנעץ סכין ומשני דלא מבטל לי' והשתא נראה דבעי' דרבא כיון דמסיפא מוכיח דדוקא במחובר מעיקרא פסול וברישא נקט סכין דלא מבטל לי' ומזה מבעי' לי' דשמא בתלוש ולבסוף חיברו שביטלו דהיינו בכותל בנין י"ל דפסול מדרבנן ומכללא דברייתא דנקט מידי דלא מבטל להכשירא ומחובר מעיקרא לפסולא מספקא לי' שפיר דשמא כותל בנין מיפסל משום אחלופי בכותל מערה וברייתא לא מיירי אלא בהכשירא לגמרי ופסולא לגמרי אפילו מן התורה, וא"כ מעיקרא מייתי למפשט עכ"פ דל"ל דמפסל תלוש ולבסוף חיברו מ"ה והדר שקיל וטרי למיפשט פסולה דרבנן ולא איפשט במידי דמבטל לי' וא"כ לא קשי' כלל קושית התוס' מקנה דבקנה לא שייך ביטל כלל בלא אשרוש כדמוכח מהך דפ' כירה דף מ"ה דבחיטין שזרען בקרקע לית בי' משום מחובר לענין שבת והכל ניחא

ויצא לנו מזה דבקנה לכ"ע כשר כ"ז שלא השריש רק בכותל בית הבעי' וכיון דמידי דרבנן הוא נקטינן לקולא. וגם מתוך הסברא מקרא דויקח המאכלת לא שמעינן תלוש ולבסוף חיברו, וכיון דר' חייא אפילו במחובר מעיקרא מכשיר מהיכא תיתי לאפושי פלוגתא ותלמודא מיהדר אי מיפשט מברייתא דאיכא מ"ד הכי וכיון שלא מצינו ממילא אפושי פלוגתא לא מפשינן ויש לסמוך על פסק המחבר עכ"פ במקום הפסד מרובה

(ה) או בתלוש, כתב הש"ך איכא למידק מאי קמ"ל ותירץ הש"ך דקמ"ל בצוואר בהמה למעלה גם בדבר התלוש חיישינן עוד תירץ דקמ"ל דלכתחילה לא ישחוט אפילו אם נעץ הסכין בדבר התלוש לכתחילה לא ישחוט ולפענ"ד צ"ע דהא בגמרא דף ט"ו ע"ב מבואר דלר' חייא אפילו לכתחילה מותר לשחוט במחובר אלא דלא חיישינן שמא ידרוס א"כ הא דמוקמינן דר' ס"ל תלוש ולבסוף חיברו לכתחילה לא, לא מסתבר לומר דרבי ס"ל משום שמא ידרוס דהיכא רמיזא שנחלקו ר' ור' חייא בזה אלא נראה דחד בחברי' שייך לר' דמחובר פסול בדיעבד תלוש ולבסוף חיברו אסור לכתחילה משום גזירה אטו מחובר ולר"ח אפילו מחובר גמור כשר לכן אין לאסור לכתחילה א"כ אפילו תימא דבנעץ סכין בכותל לא שרי לכתחילה אפילו בכותל בנין היינו משום דעכ"פ דמי למחובר, אבל בנעץ בתלוש גמור י"ל לכ"ע שוחט אפילו לכתחילה בצוואר בהמה למעלה. וניחא בזה מה שתמהו התוס' וכל מפרשים אהא דקאמר בש"ס דף י"ו ע"ב אהא דנעץ סכין בכותל ושחט בו שחיטתו כשרה אמר רב ענן אמר שמואל לא שנו אלא שצוואר בהמה למעלה (צ"ל למטה) אבל בהמה למטה (צ"ל למעלה) חיישינן שמא ידרוס ותמהו התוס' הא לכתחילה בלא"ה אסור דשחיטתו כשרה קתני ואי אתי לאסור דיעבד ה"ל למימר שמא דרס ונדחקו בזה. ולפמ"ש א"צ לידחק אלא דה"ק לא שנו אלא בצוואר בהמה למעלה (צ"ל למטה) אין חשש דרסה רק משום גזירה דמחובר, א"כ ממילא בנעץ סכין בתלוש גמור אפילו לכתחילה שרי, וע"ז קאמר שפיר דבצוואר בהמה למטה (צ"ל למעלה) אפילו היכא דלא שייך לגזור אטו מחובר איכא למיגזר שמא ידרוס. אבל אם שחט ולא דרס באמת כשר בכל גווני וא"צ לדחוק כמ"ש התוס' שוב ראיתי שגם הפר"ח השיג על הש"ך ובספר תבואת שור האריך למשכן נפשו על הש"ך והביא דברי רבינו ירוחם לסייע לש"ך שכתב ז"ל דוקא כשהסכין מחוברת שאז יש לחוש לדרסה דאפילו יכביד הבהמה על הסכין לא יפול הסכין, אבל אם הסכין תלושה בענין שאם ידרוס ויכביד עלי' יפול שחיטתו כשירה אפילו צוואר בהמה למעלה, ואם הוא עוף הקל אפילו סכין מחוברת ואפילו סכין למטה וצוואר למעלה כשירה כי בשביל קלות לא ידרוס וכולן דיעבד דאי לכתחילה אסור לעשות שום א' מאילו פשוט בחולין עכ"ל ודבריו תמוהים דבסכין תלוש מוכח בגמרא דאפילו לכתחילה כשר ובעל ת"ש כתב שסובר כפרש"י דדוקא בבהמה תלוי' שרי שאי אפשר שתכביד שהיא קשורה ותלוי' ולא נהירא לפענ"ד דא"כ איך השמיט רבינו ירוחם עיקר דינא דש"ס וה"ל לפרושי גווני דשרי לכתחילה וכדפרש"י ואיך כתב ע"ז פשיט בחולין שאין זכר לזה שכתב אלא נ"ל איפכא דפשיטא לרבינו ירוחם שאם מעביר הסכין תחת צוואר הבהמה שאין לחוש לשום דבר אפילו לכתחילה וכמו כן אם אחז סכין בידו ומוליך צוואר הבהמה עליו ס"ל נמי דשרי אפילו לכתחילה דבשלמא אם הסכין מחובר שאין לנטות הסכין יש לחוש שיכביד ראש הבהמה על הסכין אבל באם הסכין בידו מה לו להכביד הבהמה מה שבקל יוכל לנטות הסכין למעלה אלא מפרש הך בתלושה דמוקי היינו משום דברייתא תני בכלם שוחטין בין בתלוש בין במחובר דהברייתא כרבי חייא אבל לר' תלוש ולבסוף חיברו אסור מדרבנן וכל שהוא מחובר לשום דבר איכא למיגזר אטו מחובר גמור דפסול מן התורה ומפרש הא דאמר רב זביד לצדדין קתני סכין למעלה במחובר היינו חיבור גמור ומוליך צוואר הבהמה מלמטה למעלה ואין לחוש בזה לדרסה וסכין למטה היינו בתלושה והיינו שנעצה בכותל אבל לא חיברו חיבור גמור דמסתמא דרך הוא כך אם הי' הסכין נעוץ בכותל ורוצה להעביר הנשחט עליו ועושה כן מחמת שלא יוכל להחזיק הבהמה ביד אחת ולשחוט בידו השני', לכן נועץ הסכין בכותל ומחזיק הנשחט בשתי ידיו להעבירו על הסכין וזהו הכונה בתלושה שנועצה בכותל כדי להעביר הנשחט עליו לפי שעה, אבל אינו חבור גמור שאם יכביד עליו יפול ואין יכול לשחוט רק ע"י חריפות הסכין שממהר לחתוך בקלות ובזה ס"ל לרבינו ירוחם דהך ברייתא דאתי כרבי דאיתמר בה נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשירה משמע דוקא דיעבד דלרבי גם בכה"ג כיון שמחובר לכותל איכא למיגזר אטו מחובר ולכתחילה לא שרי בכל גווני אפילו יפול הסכין דלענין גזירה אטו מחובר מעיקרו לא שייך לחלק בכך וברייתא דבכל שוחטין בין בתלוש בין במחובר, היינו משום דאתי' כר' חייא, לכן אם הוא נעוץ בענין שאם יכביד יפול שרי אפילו לכתחילה דאין לחוש לשום דבר משא"כ לדידן דתלוש ולבסוף חיברו לכתחילה אסור, ודברי רבינו ירוחם ברורים וא"צ לדחוק בדברים רחוקים וכל כונת רי"ו היינו משום דררא דמחובר, ותדע לך דהא גם בעוף אוסר לכתחילה והרי הוא מפורש בש"ס בעופא דקליל, ומה שדחק בת"ש לומר שאינו פוסק כרבי לא נהירא, שאין דרך רי"ו להיות נגד דברי הרא"ש רבו, ואיך יכתוב פשוט בחולין במה שהיא