חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות כא

דנחלקו בחוץ מפנים, הוא בתר דשמעה מר' יוחנן כו' וא"כ שפיר י"ל שנשאר תירוץ זה: עוד אפשר לפרש מקמי דשמעה מר' יוחנן, היינו דמעיקרא הי' סבור דבקדשים א"צ דיבור, וא"כ יש לפרש שאין מחשבה פוסלת כלל בע"ג וכקושית התוס' שם ד"ה אלא, אבל בתר דשמעה מר' יוחנן דמחשבה בקדשים נמי דיבור א"כ ע"כ לפרש דמעבודה לעבודה קאמר, וכה"ג יש לפרש לפי מה שהקשו התוס' ד"ה פנים לפרש בשינוי בעלים, ובתר דשמע הפירכא שאינו באותה עבודה ע"ש ועמ"ש בסמוך סק"ב

(ב) ואח"כ חישב עליה דעת רבינו ירוחם דדוקא כשזרק אח"כ, אבל אם לא זרק אפי' חישב עליה אינה אסורה, והב"י תמה עליו, ובעניותי לא הבנתי דניהו דמצינו בגמרא בעובד ע"ג ממש ששחיטתו אסורה מ"מ אם אומר שיזרוק לע"ג כל זמן שלא זרק עדיין אינו בגדר ע"ג אם לא זרק אח"כ א"כ עדיין אפשר שלא יעבור ולא אתרע חזקתי' שנאמר הוכיח סופו על תחילתו, ועיין בסנהדרין דף ס"א דפריך עובד אין אינו עובד לא, ורמי מהא דאומר אלך אעבוד כו' ואיכ' כמה אוקמתי בגמרא ולרב אשי דוקא בישראל מומר אם אמר אלך ואעבוד רק לרבינא ס"ל דבאומר אלך ואעבוד מקרי עובד ע"ג וצ"ע ברמב"ם שלא זכר תירוצי הש"ס עכ"פ אם נימא דבאומר אלך ואעבוד לא מקרי עע"ג, א"כ כשאומר אלך אזרוק אכתי לאו בכלל עע"ג, וא"כ אין לומר בו הוכיח סופו על תחילתו בפרט די"ל דאפילו מ"ד דמקרי עע"ג היינו בהתרו בו, דשם מיירי לענין חיוב וצריך התראה, וגם במסית שם דף ס"ז אמרו אם חוזר בו מוטב, משמע דבחוזר בו אינו בגדר עע"ג, וא"כ י"ל כ"ש כאן כיון שחוזר אח"כ ואינו זורק י"ל דלא שייך בי' הוכיח סופו, דע"כ הא דאמרינן הוכיח סופו הוא משום דלא תלינן בשינוי דעתא וא"כ בלא זרק בסוף י"ל שגם בתחילה לא שחט לע"ג ואח"כ נמלך לע"ג ושוב חזר בו כאשר הוכיח סופו שלא זרק וצ"ע ועיין בסמוך

(ג) שחטה סתם כו' דעת האחרונים דדוקא בשחטה סתם אמרינן הוכיח סופו אבל אם שחט בפירוש לשם מצות שחיטה אף ע"פ שלבסוף חישב לא אמרינן הוכיח סופו, ובפלתי תמה דמה בכך ששחט לשם מצות שחיטה שמא מ"מ כונתו לע"ג, ולפענ"ד בלא"ה צריך ביאור הא דמדמי ליה הש"ס בשחטה ואח"כ חישב עליו, מדמי ליה בש"ס לנותן מתנה על ידי אחר ושתק ולבסוף צווח וקאמר, דרבנן סברי מדשתק קנינהו, ורשב"ג סבר דאמר כי לא אתי' לידי' אמאי אצווח, וקשה ממה נפשך אם דרך כששוחט לע"ג לומר מפורש ששוחט לע"ג, א"כ גם לרשב"ג לא נימא דמתחילה שחט לע"ג שהרי לא פירש וסברא דכי לא אתי לידי' מאי אצווח לא שייך, ואם אין דרך לפרש ששוחט לע"ג א"כ גם לרבנן נימא דמסתמא שחט לע"ג דלא שייך לומר מדשתק מסתמא לא שחט לע"ג שהרי אין דרך לפרש ואינו דומה למתנה דאמרינן מדשתק קנינהו, אלא נראה דהא דמדמי להו הש"ס היינו דס"ל דרבנן ורשב"ג פליגי דבדבר שאדם רוצה לעשות בכוונת מכיון היפך המובן מכוונתו דרכו לפרש אף שאינו מן ההכרח לו לפרש, שכן דרך לפרש מעצמו שכוונתו אינה כפי מה שמובן מסתימיות מעשיו, לכן רבנן דס"ל במתנה מדשתק קנינהו אף שאין הכרח לו לפרש, מ"מ כיון שכל אדם ניחא ליה בקבלה וזה האיש הוא היפך הנהוג הטבעיי דרך הוא לפרש ומדלא פירש מסתמא כוונתו כפשוטה כדרך כל אדם, וא"כ שפיר מדמי ליה כיון שלא פירש ששוחט לע"ג ס"ל לרבנן מסתמא שחט כפי הנהוג, ורשב"ג ס"ל דאף שהוא נגד הפשוט, היכא דלא איכפת ליה לפרש אינו חש לפרש, לכן אמרינן שאף שלא פירש מעיקרא הוכיח סופו על תחילתו דיש לומר שלא חשש לפרש מעיקרא, מעתה צדקו דברי הטור דאם פירש להדיא לשם מצות שחיט', י"ל שגם רשב"ג (מודה) דהא לרבנן ע"כ לומר שדרכו לפרש אף שאינו מחויב לפרש דרך לפרש מעצמו דבר שעושה ורשב"ג פליג הוא משום שאינו חש לפרש. אבל כשמפרש דבר שאין דרכו לפרש שפיר י"ל דמודה לרבנן אחר שכבר פירש הי' לו לפרש כונתו, ומסתמא שחט כפי פירושו

וגם על מ"ש רבינו ירוחם שאסור באכילה ומותר בהנאה תמהו ג"כ מאן פליג ליה דאיכא חשש ע"ג גם בהנאה אסור, ונראה דקשי' ליה לרבינו ירוחם איך מדמי הש"ס שחטה ואח"כ חישב למתנה הא לא דמי כלל דשם שפיר י"ל הוכיח סופו שאין דרך להמליך בשעה מועטת מרוצה לאין רוצה, אבל בשחיטת ע"ג הא קיי"ל כל זמן דלא אתרע חזקתי' הוא בחזקת כשרות כדלקמן סימן קי"ט, וכמ"ש הש"ך לעיל סימן א' ס"ק ח' שאם שחט והמיר אח"כ אין שחיטתו אסורה אלמא דלא מחזקינן ביה ריעותא למפרע, וא"כ י"ל דרשב"ג מודה בזה דאמרינן השתא איתרע, לכן ס"ל לרי"ו דודאי מדינא לא איתרע עד דזריק ושחיטתו כשירה רק כיון שראינו שזורק דם לע"ג ולרשב"ג דס"ל שאין אדם עשוי להשתנות מרצון אל רצון, יש לחוש למראית עין, שהרואה אותו זורק לע"ג מסתמא סובר ששחט לע"ג ג"כ דסובר ששחט תחילה ע"מ לזרוק לע"ג אף די"ל השתא איתרע מ"מ כיון שדרך הזריקה להיות תכופה לשחיטה סובר שכונתו לע"ג ולא יתלו שעכשיו נמלך לע"ג, לכן אסור לרשב"ג מפני מראית עין, וראי' לזה מדלא מצינו שיעור הך לשחטה ואח"כ חישב ואטו אם יום או יומים יעמוד ואז יחשוב לע"ג וכי תאסור הבהמה למפרע, ולא מצינו בזה שיעור, אלא ודאי כל עיקר האיסור אינו אלא מפני מראית עין, לכן לעולם אסור שסובר הרואה ששחט ע"מ כן, וס"ל לרי"ו כפרש"י בחולין דף כ"ו בשחט להר כיון דאינו אסור רק משום דמיחלפא בע"ג אינו אסור בהנאה וצדקו דברי רבינו ירוחם ובזה מוכח ג"כ כפירושו שפירש חישב היינו שזרק, (והב"י) והפר"ח השיגו עליו דחשב משמע מחשבה לבדו, ולפמ"ש דברי רי"ו מוכרחים דא"כ הי' לו ליתן שיעור כמה זמן שאנו אומרין שהוכיח סופו על תחילתו, אלא ודאי עיקר האיסור מפני מראית עין. לכן כל שרואין שזורק לע"ג תולין ששחט ג"כ לע"ג, לכן לעולם אסור, והיינו כשזורק דבהא שייך מראית עין, ולדינא נ"ל ודאי הגם שאין דעתי מכרעת להקל להתיר בהנאה. מ"מ בזה נ"ל להחמיר כל שזרק מדם הבהמה לע"ג דיש לחוש לאסור הבשר מן הבהמה שאצל התועב הלזה, דלעולם יש לחוש למראית העין, מיהו לאותן שקנו קודם שזרק אין להחמיר, שאינו ניכר שהוא בהמה זו

ועפ"ז אפשר ליישב מה דקשה אם נימא דלא פסלה מחשבה בלב רק דיבור בפירוש א"כ קשה איך שייך הוכיח סופו על תחילתו, דאכתי לא מוכח שדיבר מעיקרא וכן הקשה בפלתי, ולפ"ז ניחא דכיון דאינו אסור רק מפני מראית עין, ואחר שראינו הי' זורק י"ל שמעיקרא דיבר בפה מלא ששוחט לע"ג

מיהו לענ"ד בלא"ה לא קשיא דבלא"ה צריך להבין לפי מ"ש התוס' דמחשבה היינו דיבור איך קרא ליה מחשבה, אלא נראה דודאי עיקר הפסול הוא המחשבה, אבל כיון דדברים שבלב אינם כלום לא אהני המחשבה שבלב, אבל אם דיבר בפה מלא והוציא מחשבתו מן השפה לחוץ, וכיון שפיו ולבו שוין אהני מחשבתו לאסור, ועיקר האיסור מצד המחשבה, שהדיבור מבלי מחשבה לא הי' פועל האיסור, אבל העיקר הוא המחשבה אלא דבעינן מחשבה מוכחת והדיבור מוכיח על המחשבה, וא"כ ממילא אי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו, א"כ שפיר מוכיח ממחשבה שהוציא בזריקה על השחיטה שהיתה ג"כ במחשבה זו והוה דברים שבלב דמוכחי דהויין דברים ועמ"ש ס"ק שאח"ז

(ד) ואח"כ חישב. התוס' נסתפקו בכמה מקומות בקדשים אי מחשבה היינו דיבור או סגי במחשבה ועיין תוס' ס"פ המפקיד ובחולין דף לט ד"ה אלא משמע שנסתפקו בזה ואי סגי בקדשים מחשבה בלב גם בע"ג נאסרה הבהמה במחשבה בלב, ומה שהקשו התוס' שם מאי פריך זביחה דע"ג דמתסרא איך משכחת לה נימא דהיינו בדיבור והניחו בתימא ונראה ליישב דבלא"ה קשה איך מפרש שם בש"ס ק"ו דר' יוסי מה במקום שמחשבה פוסלת בקדשים מעבודה לעבודה אין הכל הולך אלא אחר העובד חולין שאין מחשבה פוסלת א"ד שיהא הכל הולך אחר העובד וקשה הא אפי' לר' יוחנן לא ס"ל בע"ג דמחשבין מעבודה לעבודה רק משום דילפינן חוץ מפנים א"כ אי ס"ל לר' יוסי גם בפנים לא אמרינן זה מחשב וזה עובד א"כ אפי' בלא ק"ו מהיכא תיתי לומר בע"ג זה מחשב וזה עובד לכן נראה דבלא"ה קשה להך אוקימתא דבשמעיני' דחשיב פליג וס"ל לרבנן זה מחשב וזה עובד לא אמרינן א"כ איך יהיב ר"א טעמא לפסול דסתם מחשבת כותי לע"ג הא אין זה טעם לחלוק על הת"ק כיון דאפי' בשמעיני' דחשיב פליג מטעמא דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן וא"כ לא אהני מחשבה דכותי כלום וה"ל לתנא להעמיד הפלוגתא אמתני' דף יד דת"ק ס"ל שחיטת כותי נבילה ה"ל לר"א לפלוגי דאסורה גם בהנאה, לכן נראה דהא בהא תליא דאי סתם מחשבתו דכותי לע"ג י"ל מכח סברא זה מחשב וזה עובד דסתמא להכי קאי ולא דמי לפיגול שסתמא אינה עומדת לפיגול משא"כ היכא שסתם מחשבתו דכותי לע"ג א"כ זה ששוחטו לכותי הוי לי' כשוחט לע״ג דהא