חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות כ

פרה דחולין דנדרוש אותה דומיא דידה והיינו בשתי פרות, ולפ"ז ניחא דאי כיון לשניהם א"כ פסולה משום מלאכה דלפמ"ש א"צ לסברת התוס' דבשתי פרות לא שייך מלאכה אחרת, ואם לא נתכוין רק לאחת אכתי לא הוה דומי' דידה דהא השני הי' בלא כונה ולאו שחיטה היא לגבי פרה, מיהו אכתי קשה לוקמה בשנים שוחטין ואחד נתכוין לזו והשני לאחרת, דאי לא אותה הוה מתכשרי תרווייהו וצ"ל תירץ התוס' דוכפר עליו משמע שחבירו מחוייב כזה, וכאן גבי פרה לא קאי אלא אשחיטה שתהא שחוטה כזו, ולפ"ז י"ל שפיר דודאי הא דאמרינן לרבנן כשירה אע"ג דשחיטתו אהני גם לבהמה דחולין כדאמרי' בפסחים דף ע"ג שתיקן להוציא מידי אמ"ה לבני נח, צ"ל דמ"מ לאו שחיטה הוא, וא"כ י"ל בלא"ה צריך להבין למה לר' נתן פסולה הא באמת חולין א"צ כונה ואנן קיימ"ל מצות צריכות כונה, וא"כ תקשי איך מקיים מצוה דוזבחת ע"י ששוחט בלי כונה, וצ"ל דוזבחת לא הוה מצוה ממש רק הכשר מצוה בעלמא ואינה בגדר מצוה שתצטרך כונה רק הכשר בעלמ' דלא מתכשר בלאו הכי, וא"כ יש להבין לפ"ז איך אמר רבא לרבי נתן פסולה הא לא דמי' לשחיטה דפרה דהא פרה דקדשים היא ודאי השחיטה למצוה, דהא בעי כונה, וא"כ לא דמיא כלל לשחיטה דפרה שהיא משום מצוה, וצ"ל רבא לשיטתי' אזיל דס"ל מצוה א"צ כונה, דבפ' ראוהו ב"ד אמר התוקע לשיר יצא אלמא שמצות א"צ כונה, א"כ י"ל ודאי גם שחיטה דחולין, (נ"ל שצ"ל מצוה היא) נהי דדייקינן מדגלי קרא מתעסק בקדשים ש"מ בחולין כשר מ"מ י"ל דהשחיטה מצוה היא אף דלא בעי כונה, דהא מצות א"צ כונה, וא"כ שוה שחיטה דפרה לשחיטה דבהמה אחרת, ושפיר יש לפסול מכח אותה ולא אותה וחברתה, וא"כ הרמב"ם דפסק דתוקע לשיר לא יצא ומצות צריכות כונה, וא"כ שחיטה דחולין שהיא בלא כונה אינו רק להכשיר' בעלמא, ולא דמיא לשחיטה דפרה שהיא מצוה ולא נתמעט כלל מאותה, וצ"ל דאותה אתי לשתי פרות וכדפרישית או כמ"ש התוס' וצדקו דברי הרמב"ם

(ב) אפילו מתעסק בעלמא הייני מדגלי רחמנא דמתעסק פסול בקדשים ש"מ בחולין כשר, והביא בט"ז קושית הפרישה דבריש השוחט אמרינן דושחט אתי דלא לשוי' גיסטרא, וא"כ נימא דחולין יעשה גיסטרא ובט"ז תירץ דהיינו קולא שא"צ לחתוך כל המפרקת וא"כ הוא קולא, ולא ידעתי צדיק מה פעל, דהא ללישנא אחרינא פרש"י דגיסטרא אתי לדרסה, וגם מה שכתב לחלק בגוף השחיטה ממילא לא הוה שחיטה כלל, וגם דברים אלו אינם נוחין ומקובלים דהא בגמרא דייק מדכתיב ושחט וא"כ אין מוכח מלשון וזבחת דכתיב בחולין להך לישנא, וא"כ אין כתיב בחולין שחיטה כלל וי"ל דדרסה שרי ואין ספר הפרישה בידי, ויש ליישב בפשיטות דלא שייך לדייק כן רק בכונה שזה גורם קדושת הקדשים לכוון בהם, אבל לענין הכשר גוף השחיטה לא מסתבר לחלק מאחר ששוין להלכותיהן בשהי' וכו' לא מסתבר שיהי' שינוי בזה, בפרט אי מפרשינן שחיטה לאו עבודה הוא שנוהגות גם בחולין כמ"ש התוס' זבחים דף י"ד ע"ב. וא"כ מסתבר כיון דכשירה בזר ש"מ ששוה השחיטה בחולין לקדשים. מיהו אכתי קשה מהא דאמרינן בחולין דף כ"ט תזבחהו שלא יהי' א' שוחט שני זבחים, וכן שלא יהי' שנים שוחטין זבח אחד, ובחולין שרי אפילו לכתחילה ויש ליישב, מיהו נראה דלק"מ דהא בגמרא דף ל"א ע"ב אמרי מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים פסול מכלל דבחולין כשר, וא"כ משמע דאי לא גלי רחמנא מתעסק הוה פסלינן מסברא גם בחולין, וא"כ ש"מ דלא ילפינן מקדשים דאל"כ ל"ל קרא דמתעסק אקדשים דמסברא נמי נפסול וגם משנים שוחטין זבח אחד נמי לא קשיא דהא בקדשים נמי אינו רק לכתחילה, ובדיעבד כשר וא"כ ממילא לא שייך ללמוד לחולין כיון דבקדשים אינו רק לכתחילה למצוה בעלמא פשיטא א דקדשים מרובה מצותן טפי מחולין, אבל דלא לשוי' גיסטרא דמוכחין מלשון ושחט לא בעי קרא לעכב כלל אלא גלוי מילתא בעלמא שאין הזבח ניתר בגיסטרא, וזה שפיר ילפינן גם בחולין ולק"מ: סימן

(א) השוחט לשם ע"ג כתב הפר"ח דע כי בע"ג אינו פוסלת רק ג' עבודות שחיטה זריקה הקטרה, ואם חישב עליהם פסול, אבל אם חישב על שאר עבודות אינו פסול, אבל לדעת רש"י פ' השוחט דף ל"ט אם חישב לאחר שחיטה לזרוק דמה לע"ג אוסר הבשר, ולפ"ז הי' אפשר להחמיר לכתחילה כפרש"י בבהמת עובד כוכבים מיהו נלענ"ד דגם לפרש"י י"ל דמודה דשרי לפי האמת דודאי התוס' דייקו מהא דאמר בישרא לדידכו דמא וחרבא לדידן אע"פ שהע"כ זרק לע"ג לא מתסר בשר, וזה יש לדחות די"ל דודאי גם בזריקה אינו אוסר רק בהמה דידי' אבל דחברי' אינו אוסר בלי מעשה, וא"כ כיון דכבר קנאו הבשר אין יכול שוב ליאסור במה שזורק כיון דלא עשה מעשה בגופו של בהמה, מיהו מן התוספתא מבואר דזריקה אינה אוסרת הבהמה למפרע, ובאמת י"ל דגם רש"י מודה לפי האמת דזריקה לחוד אינה אוסרת דודאי בגמרא יש לפרש דה"ק בתולין פוסלת מחשבה בשתי עבודות היינו ששחט ע"מ לזרוק ולהקטיר, וכן פירש הרשב"א אלא דרש"י לא ניחא ליה לפרש כן, דא"כ אכתי תקשי לר"ל דס"ל אין מחשבין מעבודה לעבודה א"כ אפי' בפנים בכה"ג לא מהני, לכן פי' דזריקה פוסלת בע"ג ג"כ דהא משמע דבעי לשנוי' נמי לריש לקיש דלמסקנא ודאי דחוק הוא לומר דבתר דשמעה מר' יוחנן סברה כמו שתמהו התוס' ע"ז, וא"כ לריש לקיש מוכרח לפרש דזריקה פוסלת. לכן פרש"י כן ליישב גם אליב' דריש לקיש ולמאי דמסיק כר' יוחנן והיינו הך תוספתא גופה דמייתי התוס' מוכח באמת דזריקה אינה אוסרת כלום וא"כ לא קשיא מידי דלמסקנא גם רש"י מודה דקיי"ל כר' יוחנן אין זריקה אוסרת כלל ולא קשיא לריש לקיש מן התוספתא דבלא"ה צ"ל דלא ידע התוספתא כן אמרתי לפום רהיטא, מיהו נראה דבלא"ה לא תקשי מתניתן לריש לקיש דיש לפרש הק"ו במשנה מה במקום שמחשבה פוסלת בארבע עבודות בקדשים חולין שאין מחשבה פוסלת רק בעבודה אחת והיינו בשחיטה לחוד דאמר ששחט בהכשר אין פוסל עוד בשום עבודה, ומזה קשה ג"כ על הרשב"א דל"ל להש"ס למינקט בשתי עבודות ומעבודה לעבודה דלא א"ש לריש לקיש דס"ל גם בפנים אין מחשבין מעבודה לעבודה, טפי ה"ל למימר שאין מחשבה פוסלת רק בעבודה אחת ובאותה עבודה היינו בשחיטה לחוד, דאם לא חישב בשחיטה לע״ג, שוב אינו מזיק הזריקה אח"כ דא"ש אפילו לריש לקיש, ונראה דבודאי לא שייך למיעבד ק"ו מזה שאין פוסלת בע"ג רק שחיטה דזה אינו מצד קולא דע"ג, אלא משום דלא שייך בה פסול אחר, וגם בקדשים פשיטא לן דאחר שהוכשר שוב אינו חוזר ונפסל כדאי' בזבחים דף כ"ט, ואפילו לר' עקיבא דאמר דמצינו בזב וזבה כו' כיון שראו סתרו, היינו משום דאמרינן דעדיין הטהרה מתלי תלי' וקאי, אבל בשחיטת חולין אם כבר שחט בהכשר איך יחזור ויופסל ע"י מעשה שעושה אח"כ. לכן ע"כ מוכרח לפרש בשתי עבודות והיינו מעבודה לעבודה בשעת שחיטה כדפירש הרשב"א דחישב בשעת שחיטה על הזריקה, ולפי"ז הדרא קושי' לדוכתה, דמאי מתרץ לריש לקיש דס"ל אפי' בקדשים אין מחשבין לעבודה אחרת וצ"ל דס"ל דנשאר התירוץ במסקנא דלבתר דשמעה מר' יוחנן, והוא דחוק דכבר תמהו התוס' על זה

ובחדושינו אמרנו לתרץ קושית התוס' ע"פ מה שהקשו התוס' שם ד"ה פנים שהקשו דלוקמה דבמשנה קאמר במחשבת פגול ותירצו דא"כ איכא למטעי וא"כ י"ל הי' פשוט לו דלא ילפינן ממחשבת פיגול ולא אסיק אדעתיה שיהי' חולק בדבר, וא"כ שפיר יש לפרש המשנה במחשבת פיגול, אבל אחר ששמע שר' יוחנן נתעצם בסברתו וסבור דאיכא למילף ממחשבת פיגול, וא"כ ע"כ לאו סברא פשוטה הוא, וא"כ איכא למיטעי, וא"כ שפיר מוכח ממתנית' דמחשבין מעבודה לעבודה כיון דנקט סתמא מתנית' ולא חש לטעות, אלא ודאי ש"מ בכל עבודות הוא כן וא"ש. ובזה יש ליישב מה שהקשה מהרש"א על לשון הש"ס הא בתר דשמעה מר' יוחנן, הא בתר דשמעה לא אמר כלום, ולפ"ז ניחא די"ל דכלפי שאמר מעיקרא דצריכי תרווייהו מימרא דר' יוחנן וריש לקיש בחוץ ובפנים פליגי בתרווייהו ופנים הוא לרבותא דריש לקיש דאפילו פנים מפנים לא יליף, והשתא למאי דמסיק דריש לקיש הודה לר' יוחנן בפנים מפנים א"כ י"ל דמעיקרא הוו פליגי בפנים מפנים ובתר דשמעה דר"י ס"ל לסברא למילף פנים מפנים, א"כ ממילא מוכח ממתנית' דתנן סתמא דמחשבה פוסלת מעבודה לעבודה, משמע אפילו בשאר פסולין שאין פיגול, לכן הוכרח להודות לסברת ר' יוחנן ואז נחלקו בחוץ מפנים, וזהו הכונה הא דהוה פליגי בפנים מפנים הוא קודם דשמעה מר' יוחנן שיש סברא עכ"פ ללמוד פנים מפנים, ואחר שבטלה מחלוקת פנים מפנים נחלקו בחוץ מפנים, וזהו הרצון הא