חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות יט

א"כ שחיטתן נבילה ולאו בני זביחה נינהו כלל וה"ל לפסול אפי' בעע"ג ואפשר לחלק דכשאינו חושש בזביחה מפני שפוקר במצוה לא מקרי בר זביחה אבל כותים שהם מוטעים וחושבין שמקיימין מצות זביחה במה ששוחטין כפי דעתם המוטעה מקרי בני זביחה

(יז) וגם בדקו להם סכין. כבר תמהו האחרונים למה צריך בדיקת סכין הא דינם ככותים קודם גזירה ובכותים קודם גזירה לא הוה צריך בדיקת סכין דכותי מירתת כמ"ש התוס' דף ג' ע"ב ד"ה בודק, ונראה דמיושב שפיר לפמ"ש לעיל ססק"ד דלבדיקת הסכין לא שייך מירתת דמצי לאשתמוטי רק המירתת פן ימצאנו הישראל פגומה וימנע מלאכלה ה"ל גזילה ביד כותי שהרי חייב לשלם מה שקלקל א״כ י"ל דודאי מתני' דס"ל דסמכינן אאחזוק וכיון דסמכינן אאחזוק א"כ חשיב אצלו לאיסור בשוחט בסכין פגימה א"כ אם ימצאנו הישראל פגום שבדין אסור לאכלו מחשיב ליה הכותי לגזל אבל שיטת המחבר דאחזוק לא מהני לכן לא מהני כזית בשר א"כ י"ל שאצל הצדוקי אף כששוחט בסכין פגומה מותר לאכלו ובעיניו נמנע הישראל שלא כדין וא"כ ליכא איסור גזל אצלו בזה כלל לכן צריך בדיקת סכין. ובזה יש ליישב קושית הש"ך שכתבתי בס"ק שלפי"ז למה לא אמר רב אשי לא אמר כאביי ורבא משום דס"ל כת"ק דאחזוק לא מהני ולפמ"ש א"ש דאי ס"ל גרי אמת הם רק אחזוק לא מהני וא"כ צריך בדיקת סכין א"כ מצי לאוקמא הכל שוחטין בכותי וישראל עע"ג בד"א כשבדק לו סכין ואם לא בדק לא ישחוט ואם שחט בודק סכינו אחריו דכיון דלא מהני אחזוק לא מירתת בבדיקת סכין כדפרישית ולק"מ ונכון

(יח) וגמר הפסול. עיין ש"ך שהקשה הדרישה למה כשר הא דמי לשהיי' במיעוט בתרא, ומה שתירץ בש"ך כיון שהעו"ג אינו פוסל רק בעשה בו מעשה טריפה ואחר ששחט רוב תו ליכא מעשה טריפה לא ידעתי לדברים אלו דגם בשהיי' מה לנו לקריאת השם הרי כבר נכשר ברוב ואפי"ה אסור כיון דמקרי שחיטה במיעוט סימן א"כ גם בעו"ג הוא כן אלא נלע"ד דבשהיי' שעושה השוחט בעצמו גזרו בי' רבנן דאם נתיר א"כ שכיח הוא שאם לא שחט כל הסימנים וכיון דלכתחילה בעינן שני הסימנים כדלקמן סימן כ"א וא"כ בודאי מדינא כל ששחט וראה שלא שחט רק רובן יש לו לחזור מיד קודם שיעור שהיי' לשחוט גם המיעוט ואם נתיר שהיי' במיעוט סימנין א"כ לעולם דרכו לגמור המיעוט ואינו מדקדק אם שהה שיעור שהיי' דממנ"פ אם לא שהה שיעור שהיי' הרי מצוה לגמור השחיטה ואם שהה שיעור שהיי' אינו מזיק עכ"פ אחר שנשחטו רוב סימן וא"כ אתי למימר דאין שהיי' פוסלת בשחיטה מאחר שיהי' שכיח שישחוט מיעוט אחרון בשהיי' אבל בשביל שגומר הפסול המיעוט ליכא למיגזר שיאמרו שהוא כשר לשחיטה דאדרבא כיון שבתחלה לא שחט ש"מ שאינו כשר לשחיטה וגם מילתא דלא שכיחא היא כלל ואין לדמות גזירת חכמים וכן משמע ביומא דף ל"ב ובחולין כ"ט בתמיד קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו אף דעבודות היום אינן כשרות רק בכה"ג ולפי"ז אפשר דאפילו שחט העו"ג אחר שיעור שהיי' נמי כשרה דשחיטת העו"ג לאו שחיטה הוא כלל

(יט) הי' ישראל ופסול כו', כ"כ הרשב"א בת"ה והרשב"א דימה זה לשנים אוחזין בסכין ושוחטין א' לשם דבר כשר וא' לשם א' מכל אלו שחיטתן פסולה והש"ך והפר"ח הביאו בשם רש"ל שהשיג דדוקא בפסול מחשבה הדין כן אבל בשחיטת עו"ג דפסול משום וזבחת אם ישראל שחט עמו שפיר קרינן ביה וזבחת ולכאורה הי' נ"ל ראיה מן הש"ס חולין דף י"ג דפריך אמתני' דשחיטת עו"ג נבילה ניחוש שמא מין הוא ומזה הקשיתי בימי חרפי על מ"ש בפלתי סימן ד' סק"ב שתירץ לדברי רי"ו שכתב בשחט סתם ואח"כ חישב דהוה ספיקא שאסור באכילה ומותר בהנאה ותמהו עליו מאן פליג ליה ותירץ בפלתי דמספיקא מוקמינן לבהמה בחזקת היתר הנאה משא"כ לענין אכילה איכא חזקת איסור וקשה לפי"ז מאי פריך ניחוש שמא מין הוא הא מספיקא לא תאסר בהנאה ונראה ליישב לפי דברי הפר"ח והאחרונים שסוברין דדוקא בפסול מחשבה פוסל האחד שכיוון לשם דבר שהוא פסול מחשבה וא"כ י"ל דפריך שפיר אמתני' דתנן שמיטת עו"ג נבילה והיינו משום שאינו בר זביחה א"כ משמס בהדי ישראל כשרה כמ"ש מהרש"ל ופר"ח וא"כ פריך שפיר ניחוש שמא מין הוא ומחשבתו לע"ג ונהי דמספיקא יש להתיר בהנאה מ"מ תקשי דאינו בגדר שחיטת עו"ג שמותר בצירוף ישראל וקשיא שפיר שמא מין הוא וא"כ אם שחט עמו ישראל עכ"פ אינה בגדר שחיטת עו"ג שמותרת אפילו באכילה דניחוש שמא מין הוא ולענין איסור אכילה בחזקת איסור עומדת וא"כ הקושיא על איסור אכילה פריך שפיר וא"ש ומזה ראיה להפר"ח מ"מ לדינא ודאי יש להחמיר דמסברא ודאי אי אפשר לעשות שחיטת הישראל לעיקר טפי משחיטת העו"ג, ומצינו במנחות דף מ"ז ומייתי לה בפסחים דף י"ג ובפ' מצות חליצה דשני דברים המתירין מעלין זה בלא זה מ"מ לא מהני לגמרי לכן בעינן בשתי הלחם שחיטה וזריקה ורבי ס"ל דשחיטה לחודה מהני שיהי' הלחם קדוש ואינו קדוש וא"כ כאן שהמתיר בא על ידי שניהם א"כ איך אפשר להתיר ולסלק מעשה העו"ג לגמרי דלא אלים הישראל מיני' במעשה זו ויש עוד לדמות לאיזה ענינים ולפי שאין מוכרח לא ראיתי להאריך ועמ"ש בסימן שאח"ז בע"ה

(כ) היו ישראל ופסול. בת"ה להרשב"א כתב מין ותמהו עליו דשחיטת מין אפילו בהנאה אסורה ונדחקו, ולע"ד פשוט שכוונת הרשב"א לפי מ"ש התוס' דשחיטת מין שאמרו היינו אדוק בעבודת כוכבים ביותר אבל סתם עובד כוכבים נמי (אינו) [קרוי] מין כמ"ש התוס' חולין דף ד' ע"ב וכמ"ש לעיל סק"ב וגם בתוס' חולין דף י"ג ע"ב ד"ה שחיטת מין כו' שכתבו התוס' שם אבל נכרים אע"פ שרובן עובדי כוכבים לא אמרינן שחיטתן לעבודת כוכבים והבין מהרש"א שר"ל דכל מומר לעבוד כוכבים שחיטתו לכוכבים ולא נהירא לי דבע"ז כתבו בהדי' דבאינו אדוק ביותר אין שחיטתו לכוכבים רק יש שם קיצור בלשון התוס' ועיקר הקושיא דישראל מומר נקרא מין לענין מורידין אלא דמשמע ליה כל שהישראל אדוק בעבודת כוכבים כמו שדרך עובדי כוכבים לעשות מקרי אדוק ביותר, וכוונתם בנכרים שרובן עובדי כוכבים ר"ל שעובדין הרבה פעמים ביום ואם הישראל עושה ככה אפשר דמקרי אדוק ביותר ועכ"פ במומר לעבודת כוכבים ליכא למ"ד לאסור שחיטתו בהנאה כדאי' בגיטין דף מ"ה בס"ת שכתבו מומר דיגנז אבל לא ישרף והיינו כמ"ש התוס' דמין לא מקרי אלא אדוק ביותר שכל מחשבותיו לע"ג וזה לא שכיח בזמן הרשב"א שלא הי' דרך לשחוט לע"ג כלל וא״כ לא שייך לומר שמחשבת שחיטתו לע"ג כמו שגם בזמן הזה אין דרך לשחוט לע"ג: סימן

ג'

(א) א"צ כונה בגמרא פ' השוחט דף ל"ב אמר רבא שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה לדברי הכל פסולה נשחטה בהמה אחרת עמה, לרבי נתן פרה פסולה בהמה כשירה, לרבנן פרה כשירה בהמה פסולה, ופרש"י לר' נתן דמכשיר שחיטה דבהמה פרה פסולה אע"ג דשלא במתכוין לא מקרי מלאכה מ"מ פסולה משום דכתיב ושחט אותה ולא אותה וחברתה. והרמב"ם ספ"ד מפרה פסק בנשחטה בהמה אחרת דפרה כשירה ותמה בכ"מ שהוא נגד הש"ס, ובפלתי כתב ליישב ע"ש, והנלענ"ד בזה דהתוס' הקשו בד"ה נשחטה לרבנן ל"ל אותה ולא את חברתה אי לשוחט בהמה אחרת בכונה א"כ לא עדיף מדלעת דפסול כיון שנתכוין למלאכה ונדחקו ליישב דבשחט שתי פרות לא מקרי מלאכה, ונלענ"ד דגם לרבנן י"ל עפמ"ש לעיל סס"ב דבישראל ופסול ששחטו השחיטה פסולה, והאחרונים השיגו דמ"מ שחט הכשר אזלינן בתר שחיטת הכשר, וכן הוא בתוספתא שהובא בהג"א פ"ק דחולין, ועפ"ז נראה כיון דאזלינן בתר הכשר לשחיטה, א"כ י"ל דגם לרבנן משכחת לה אם שנים אוחזין בסכין ושחטו פרה ובהמה אחרת ואחד נתכוין לפרה לשחיטה והשני לא נתכוין לפרה כי אם לבהמה אחרת של חולין, וא"כ י"ל כי היכא דאם אחד פסול לשחיטה וא' כשר אזלינן בתר הכשר, וא"כ גם באם שנים שחטו בפרה ובהמה אחרת, וא' לא נתכוין לבהמה אחרת רק להפרה, א"כ השחיטה של זה שנתכוין לפרה ולא נתכוין לבהמה אחרת יש להכשירה ולא אמרינן שהרי נעשה מלאכה בשחיטה זו שהרי זה לא נתכוין למלאכה ואזלינן בתר ההכשר והשני אעפ"י שנתכוין למלאכה יש להכשיר הפרה ע"י זה שלא נתכוין לשחיטת בהמה אחרת ולגבי בהמת חולין אמרינן דמתכשרא ע"י מה שנתכוין לשחוט, וכ"ש אם זה לא נתכוין לשחיטת הפרה כלל דלא מתכשרא רק ע"י זה שכיון לפרה ולא כיון לבהמה אחרת, וקמ"ל קרא דאותה ולא אותה וחברתה דכיון דמ"מ שניהם נשחטו בהכשר הרי שניהם נשחטו בשחיטה אחת והפרה פסולה כמו דאמרינן לרבי נתן בנשחטה בהמה אחרת עמה, כיון דמתכשרא בשחיטה דאידך, ועפ"ז יש ליישב אידך קושית התוס' שהקשו בד"ה אבל