חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קפג

בתשע חניות ויש שם איסור ברור לא גזרינן שיקח מטריפות הברור דלא ברשיעי עסקינן ולפ"ז בתשע ציבורין דקתני בפירש ואתא עכבר ושקל דאמרינן דמותר מטעם כל דפריש ואי מיירי באין איסור ניכר תיקשי נגזור שמא יקח מקבוע אלא וודאי מיירי באיסור ניכר ואין ראיה ובאמת לומר לפי עניות דעתי דהתוס' סברי באין איסור ניכר דאמרינן קבוע דהא להדיא כתבו בחולין ובזבחים דלא מיקרי קבוע רק באיסור ניכר זולת בדברים החשובים כב"ח וגם החילוק שחילק הב"ח בין לא נודע הטריפות ללא נודע החנות לא הבנתי דכי בשביל החנות אומרים קבוע הלא בשביל הטריפות הנודע אמרו כן והגע עצמך אם היו עשרה בהמות ואחת מהן טריפה וידוע איזה היא האם לא יקרא קבוע דפשיטא דהוי קבוע בלא נודע לחלק בין איסור ניכר לאינו ניכר כיון דבוודאי ליכא לאפלוגי מנ"ל לאפלוגי בלא נודע בהכי ועוד קשה הא דזבחים מוקמינן משום דב"ח חשיבי ומה לן לאוקמי מטעם ב"ח לוקי בכה"ג היכי דאין האיסור ניכר רק משום קבוע אסור וכגון שהספק באיזה מקום האיסור עומד באופן שכתב הב"ח דהוי קבוע ובאמת נרא' שמזה הוכיחו התוס' בחולין ובזבחים דלא אמרינן קבוע רק באיסור הניכר ולא קשה מה שהקשה בפלתי דאיפה הוא המקום בש"ס שעשאוהו קבוע מדרבנן דמזה יש ראיה ברורה ומשם הוציאו דינם וגם הרשב"א הוציא כן דאין לך איסור מתבטל לעולם ומזה הוכרחו לחלק בין איסור ניכר וכיון שמדברי הש"ס ותוס' מוכח להדיא כן דלא כהב"ח והראיה ראשונה שהביא בפלתי יש לדחות דלא קשה מידי דבלאו הכי נמי יש להבין מה ראו חכמים בדברים חשובים לאסור קבוע ובשאר דברים לא אסרו ואם הטעם דגזרו משום קבוע דאורייתא אף בדברים הבלתי חשובים יש לגזור אבל נראה ברור דלאו משום קבוע גזרו רק דבשאר דברים כיון דכתוב אחרי רבים להטות אם נתערב חד בתרי נהפך האיסור להיות היתר מה שאין כן בדברים החשובים שלא יתבטלו ולא שייך ביה אחרי רבים להטות דגזרו ביה משום חשיבות רק אם פי' מותר מטעם דאין כאן איסור דכל דפריש מרובא פריש ואינהו לא גזרו רק באיכא איסור ביניהם והנה התוס' כתבו שם מתחלה דמשום רובא לא נעבד דבר שהוא שקר הי' להרוג אותו שלא היה נגמר דינו וצריך לומר דאע"ג דבחתיכת חלב שנתערב בין שני חתיכות שומן מותר מדאורייתא מ"מ באדם מהכ"ת הי' להרוב הפטור ואדרבה התורה אמרה ושפטו העדה ואין לך ראיה לזכות גדול' מזה ועיין מ"ש רש"י ד' ע"ט ע"ב בסנהדרין וכיון דהתורה לא אמרה בכה"ג דניזל בתר רובא א"כ כ"ז שהם בקביעתם פשיטא ואלו הם דברי התוס' בזבחים משא"כ בנזיר דאזלינן בתר רובא דאמרינן דהוא איתתא ורובא הוא פשיטא דמותר מן התורה וקבוע לא שייך שם כיון שאין כאן איסור ידוע ואמרינן דאשה זו מהרוב הוא כי הא דאמרינן רוב בהמות חולבות יולדות אע"ג דוודאי איכא דחולבת אע"פ שלא ילדה אנו אומרין דמרובא היא וה"ה הכא כיון שלא היתה אשה זו בין התערובות שקידש השליח ולק"מ ודו"ק

גם מתוס' סנהדרין י"ל דמיירי בכה"ג דידע היה הרוצח שהיו שם תשעה ישראלים ואחד עובד גלולים אך לא ידע איזה היה עובד גלולים אבל באמת נכרין כולם אך הרוצח לא ידע כגון שעמד מרחוק וכה"ג וא"ש ודו"ק מ"מ יהיה איך שיהיה נראה ברור לדינא דלא שייך דין קבוע בניכר האיסור וכמ"ש ודו"ק

וכן משמע מדברי הרא"ש פרק ג"ה גבי בשר שנתעלם מן העין דכתב דלא הוי קבוע רק באיסור ניכר דלא שייך ביה ביטול משמע להדיא היכא דשייך ביה ביטול לא הוי קבוע וכן משמע עוד מלשונו ע"ש ודו"ק הלכך אי אפשר לומר בטור כדברי הב"ח דיהיה נגד דעת הרא"ש אביו וכן הביא הפלתי עוד ראיה מדברי התוס' בבא בתרא דהקשו אר"ח דאמר רוב וקרוב הולכין אחר הרוב והקשו דמתני' הוא בנמצא הנך אחר הרוב ואפילו נמצא קרוב לחנות המוכרת נבלה וקשה מאי קושי' דילמא אין החנות ניכר ולא שייך קרוב א"ו דלא מקרי קבוע באין איסור ניכר וזה יש לדחות ומשום הא לא ארי' דברייתא קתני ואינו יודע מאיזה חנות לקח ואי מיירי בלא מינכר איסורא ל"ל דלא ידע מאיזה לקח תיפוק ליה אפילו יודע נמי הוי קבוע אלא וודאי דמיירי בניכר החנות אך לדינא דברים נכונים וכמ"ש

אם נתפרשו כולם כו' זהו דעת הרמ"א לתרץ קושי' הב"י על הטור דסתר עצמו מסי' נ"ז דכתב ניכבשינהו דניניידו ומקור דעה זה הוא ר"ת ובפלתי הקשה עליו מהא דכתבו התוס' בזבחים דהקשו על ר"ת דסבר בב"ח דהיתה תקנה ע"י דנכבשינהו מהא דטבעת דמותר דווקא בנתערב אחר שנפרש משא"כ בפני עצמו לא ותירצו דשאני ב"ח דאפשר הי' ע"י דנכבשינהו דניניידו וקשה מס' חניות דא"א דנכבשינהו ונגזור שמא יקח מן הקבוע וצריך לחלק בין איסור ניכר ומנ"ל לחלק בין חולין לקדשים דמנמצא לק"מ ומה שתירץ שם מולד הנוגחת דמדוע נקט בוולד זה אינו דקדוק כ"כ דלא משום הא אמר שם רק לאשמעינן דוולדה אסור גם מה שתירץ דהוי ברי' הוא תמוה חדא דלא נאסר מתחילת ברייתו דהא דאסור הוא משום דהיא וולדה נגח וגם אם יחלוק אין שמו עליו כמו שכתבו התוס' והרא"ש גבי שור הנסקל והאיך אמר כן לתרץ דעת הטור דפסק כהרא"ש וכן פסקו כל הפוסקים והמחבר אלא וודאי דליתא ואי אפשר לאומרו כלל ואף איהו גופיה לחידודי בעלמ' אמר לה אך מעיקרא דקושי' ליתא דמבואר בתוס' בזבחים דר"ת הוציא דינו מהא דסנהדרין דאמר ריש לקיש גבי רוצח שנתערב באחרים ומוקי לה בשור שלא הי' נגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים שנגמר היה דינן דמשמע בנתערב בשוורים מעלי' היינו אומרים דניכבשינהו דניניידו וז"ל התוס' ריש פרק התערובות דר"ל אפי' כו' ומשמע דבההוא ענינא דאוקמי ר' אבוהו באדם מוקי לה ריש לקיש בשור שנגמר היה דינו אבל נתערב בשוורים מעלי' היינו אומרים דניכבשינהו כו' אבל בעלמא היינו אמרינן נכבשינהו דניניידו כו' ומטעם זה היה אומר ר"ת עכ"ל הרי מבואר להדיא כמ"ש ובאמת הרשב"א לא סבר דר"ת התיר לכבשן לכתחילה רק בפירש ממילא ואפילו בדברים שאי אפשר לכבשן התיר כמבואר בת"ה וגם הרשב"א גופיה לא הוציא כן מהך דנמצא דוודאי הרשב"א לא יחלוק על סברת הר"י דפשיטא דלא גזרינן שיקח מטרפה גמורה הואיל והתרנו לו מה שלקח קודם שנודע דפשיטא דלאו ברשיעי איירי ואם יקח מן הטרפה ויהיה רשע אף בלא נתיר לו יקח מטריפה רק מסברא חלק עליו וכ"ז ברור ופשוט ועוד למאי דמוקי התם בנגמר דינה עיברה וולדה דאסור בתחילת בריותו מ"מ לא שייך אם יחלק והטור פסק שאם יחלק אין שמו עליו

והנה הפלתי טען על רבינו תם שחילק בין חולין לקדשים מאי עביד הגמרא צריכותא בין הך דעבודת גלולים להך דקדשים דוודאי טובא אשמעינן כיון דבשאר איסורין מהני כבישה רק בקדשים מטעם דיבאו עשרה כהנים ונראה לענ"ד לתרץ דהתם דתני' חדא דווקא הרובע והנרבע אוסרים בכ"ש ועביד הגמרא צריכא דמהתם הוה אמינא הנ"מ לגבוה אבל להדיוט אימא לא ואי אשמעינן בזבחים דימותו ואפילו להדיוט אסורי אבל עכ"פ תני בכל איסורים דאסורים וקשה נכבשינהו וע"כ דגזרינן שמא יקח מקבוע ושמא יבואו עשרה כהנים ופריך שפיר דלמא ליה האי דזבחים כיון דמוכח משם דבקדשים גזרינן טפי כמ"ש וא"ש ולא קשה מידי

אם פירשו כו' זהו דעת מהר"ר שכנא ליישב דלא יהיה סתירה בטור ע"כ חילק בין פירשו כולם לקצתם והט"ז הקשה לפ"ז הדרא קושי' הש"ס בזבחים לדוכתה דניניידו כולם והנה"כ השיג עליו דרמ"א לא קאמ' רק דעבר אבל לכתחלה לא ושגגה הוא דרמ"א כ"כ ליישב דעת הטור דאמר דנכבשינהו דניניידו ואפי' לכתחילה פסק כן וכן כתב בדרכי משה ובת"ח וע"ז הקשה הט"ז ותי' הט"ז לחלק בין קדשים לחולין דמשום חומרא דקדשים גזרינן טפי ועל תירוצו קשה דאפילו בלא פירשו כולם יהא מותר דווקא בקדשים גזרינן טפי וגם מנ"ל להטור לחלק בזה ועוד דהרא"ש פרק ג"ה כתב דלא מסתבר לחלק בין חולין לקדשים ונראה לישב דהנה ר"ת סובר אפילו לכבשן לכתחלה ואפילו קצתן נמי מותר וכן בפירש ממילא הותר גם כן והקשו התוס' עליו מהך דטבעת ותירצו לחלק בב"ח דאפשר ע"י כבישה לא גזרינן שמא יקח מקבוע וזה שייך דווקא אילו הגזירה היה דיעשה כן במזיד היינו אומרים דלא שביק היתרא ועביד איסורא משא"כ אם חוששין שמא יטעה וילקח מן הקבוע לא שייך לחלק בזה כלל וזה לא שייך רק בנשארו מקצת בקביעתם שייך אם נתיר לו את הפורש יקח מן הקבוע וכמ"ש הרא"ש בתשובה דכולי עלמא לא בקיאי בדין קבוע וזה שייך דווקא בניידו מקצתם דיש לומר אם נתיר לו אולי יסבור מ"ל הך ומ"ל הך דכולי איתנייהו בתערובות מה שאין כן בניידי כולם דנעקר שם קבוע ומאיזה שיקח באמת מותר ואפילו שנים אחרונים לא אסירי רק מטעם מבטל איסור כמו שכתב הפלתי בזה מודה הרא"ש גופיה כמבואר בהרא"ש באו"ב והוציא הטור מדברי הרא"ש אביו והרא"ש גופי' י"ל דהוכיח לי' מקושית התוס' דזבחים