חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קפא

דאח"כ שתה אותו מ"מ השאר אסורים והה"ד הכא נמי כיון שמיד שנפרש היינו צריכין לדון על החתיכה אע"ג דאח"כ נאבד ואינו בעין מ"מ אסור וכן משמע מדברי כל הפוסקים שפסקו בנחתכה החתיכה היא מותרת והשאר אסורות ואע"ג דאכיל האי חתיכה מ"מ אסורין השאר

הותרו כולם כו', הנה בפלתי האריך כאן בישוב דברי הרמב"ם עיי"ש ע"כ אמרתי לכתוב ג"כ מה שנלענ"ד בזה וכבר נתבאר דבפ' התערובות אמר רב טבעת של עבודת גלולים שנפלה למאה טבעות ונפל א' מהם לים הותרו כולם ופריך רבא ממתני' דקתני ימותו כולם ואמאי נימא הך דמיתא איסורא מית ומשני רב הוא דאמר כר' אלעזר דאמר אם קרב ראש א' יקרבו כל הראשים עכ"ל הש"ס ומזה משמע דמתני' דנקט ימותו כולם הוא דלא כר"א והרמב"ם פסק כרב ופסק ג"כ משנה דכל הזבחים דימותו כולם והוי תרתי דסתרי אהדדי והכ"מ תירץ בשם הר"י קורקוס דימותו בידים ודווקא בנפלה מותר אבל הפילה אסור וכמ"ש התוס' וכמו שנתבאר לעיל ולפ"ז אין מקום לקושי' הגמרא ממתני' וכן הקשה הגאון מהרש"ק ובפלתי תי' דהקושי' הוא לריש לקיש עיי"ש והדבר דחוק דרבא פריך לר' נחמן אמר רב ואדרבה אריש לקיש לא פריך מידי ונראה דהנה כבר כתבתי בשם התוס' דכתבו אר"ל דמוקי לה למתני' דסנהדרין דרוצח שנתערב באחרים כולם היו פטורין ומוקי לה שם בשור שלא היה נגמר דינו שנתערב בשורים אחרים שהיה נגמר דינן ואילו בשורים מעלים לא קתני היינו משום דהיתה תקנה דנכבשינהו דניניידו ואין להקשות דגם בשוורים אחרים שנגמר דינן נכבשינהו די"ל דלא היו מטריח ביה דינא כולי האי' כיון דאסורי בהנאה ואפילו בשור אחד כולן היו אסורין ורבא מוקי לה התם באדם אבל בשור שנתערב בשוורים אחרים כולן היו סוקלין אותן ואפי' בשוורים מעלין והקשו התוס' דניכבשינהו ותי' דבשוורים אותן שהיה לתלות בהן שהרגו היו חייבין להורגם משום ובערת הרע מקרבך וריש לקיש סבר דהיו פטירי דלא ליתי לאחלופי באדם ולא היו פטורים דלשתרי בהנאה קאמר אלא דלא היו אטרחו ביה דינא להורגם דלא ליתי לאחלופי ובשוורים מעלין פליגי רבא וריש לקיש ורבא סובר דהיו חייבים להורגם משום ובערת והלכך לא אמרו דנכבשינהו והנה זה היה תלי' בהך סברא אי היינו אומרין דכל דפריש מרובא פריש ספיקא הוא רק התורה התירה ספק זה (ובמקום דשייך) כמ"ש באסיפת זקנים בב"מ שפיר י"ל דהיו חייבין להורגם כיון דאף הם בכלל הספק רק התורה התירה ספק זה ובמקום דהיה שייך ובערת הרע אותם שהיה לתלות היו צריכין להורגם אך אי היינו אומרין דכל דפריש מרובא פריש הוא הי' דבר בלתי ספק והוי כאילו היינו יודעין בברור דמרובא הוא והוה אליהו בא והעיד ע"ז וודאי לא הי' שייך לומר אותם שהיה לתלות בהם שהיו נהרגים דאין שייך הי' לתלות בהם כלל והוי כאילו היינו יודעין בבירור דמרובא פריש ומהכ"ת נפסדינהו לכולהו ולא היה שייך ובערת הרע מקרבך והנה לעיל סי' ס"ג כתב הפלתי דרב ושמואל פליגי בהך סברא דפליגי בהולכין בפיקוח נפש אחר הרוב דרב ס' דאין הולכין אחר הרוב והלכך בפירש א' מהם אסור לפקח עליו הגל בשבת והטעם דהוי כמו דברור לן דפריש מרובא ושמואל סבר דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב דלא הוה רק ספיקא ע"ש והנה התוס' כתבו שם דבקדשים חיישינן לתקלה טפי דהזיד במעילה במיתה וכה"ג הלכך היה צריך להמיתן בידים ובשור הנסקל לא תקינו ליה מיתה אף דאיסור הנאה דלא יחלפו באדם ולפי דבריהם המשנה דקתני ימותו כולם קשה האיך ימיתן הא איכא לאחלופי באדם וצריך לדחוק בדבריהם דהכא לא חיישינן דידעי דמשום קדשים ימיתן והדוחק מבואר ע"כ סובר הרמב"ם דאין לחלק בזה ובאמת תלי' אי היינו אומרין בשור הנסקל דימותו בידים הה"ד הני נמי פירושן דימותו בידי' דמתני' אכולהו קאי ואי אמרינן דשור הנסקל היה אסור להמיתן בידים דאתי' לאחלופי ע"כ הפי' ימותו היינו דהיו מניחין אותן עד שימותו ועוד יש לומר לפמ"ש התוס' כיון דאיסורי הנאה נינהו הלכך היה צריך להמיתן וחילקו בשור הנסקל לקדשים הא ג"כ לא מסתברא ויותר נראה אי תיקנו מיתה בקדשים גם בשור הנסקל תיקנו מיתה דמשום איסור מעילה לבד לא שייך לחלק כיון דבשור הנסקל נמי איסור הנאה אית גבייהו והלכך יש לומר דבכל איסורי הנאה תיקנו מיתה ומה שהביאו ראיה מהזאב והברדלס דכל הקודם להורגם זכה ומוקי לה ריש לקיש והוא שהמיתו ואע"ג דאיסורי הנאה נינהו י"ל דבאמת פליגי רבנן עליה דר"א בהא וגם התם כיון דמועדים הם ירא לגשת אליהם ולא חיישינן דיהנה מנייהו משא"כ בשור הנסקל שנתערב באלף שוורים י"ל דבאמת תקינו ליה מיתה דאיסורי הנאה הם ולפ"ז ניחא נמי דנקט במתני' שור הנסקל ול"ל דכבר שמעינן ליה מעבודת גלולים ומחטאת המיתות ובהכ' ניחא די"ל דנקט ליה לידע הפירוש דימותו אם ממיתן היו בידים או הערימו עד שימותו ולמר דסבר בשור הנסקל דממיתן היו בידים הה"ד ימותו דחטאת המיתות נמי פירושו הכין הוא ולמר דסבר בשור הנסקל דהיה מניחם עד שימותו דלא ליחלפי באדם ולא חיישינן משום דאיסורי הנאה הם הה"ד בחטאת המיתות נמי פירושא כן ולא חיישינן משום דאיסורי הנאה הם והנה לפמש"ל דרב ס' דכל דפריש ליכא ספיקא כלל ליכא למימר דרב מוקים לה למיתות כרבא דאיערב בשוורים מעלים דקשה נכבשינהו דלדידי' לא היה שייך ובערת וקשה היכא מתוקמא מתני' אליביה וע"כ צריך לאוקמה כר"ל דהפירוש שור הנסקל שנתערב בשוורים שהיה נגמר דינן ואין להקשות לרב דנכבשינהו דניניידו דזה קשה לר"ל וצריך לומר דאי אתה היית רשאי למשכן להחמיר עליהן או דלא ליתי לחלופי באדם ואף עפ"כ נקט המתני' דפטורי וקשה הא איסורי הנאה נינהו כמ"ש וצריך לומר דאע"ג דאיסורי הנאה נינהו לא תקינו להו מיתה וכבר כתבתי דהרמב"ם לא מחלק בין קדשים לשאר איסורי הנאה או דהטעם דפטירי דלא ליתי לאחלופי והלכך אע"ג דאיסורי הנאה הם לא תקינו להו מיתה ומתני' דקתני ימותו אתרווייהו הי' קאי ובתרווייהו פירושא דיניחם עד שימותו והלכך רבא דפריך התם לרב ורב ע"כ היה סובר דיניחם עד שימותו כמ"ש וקשה כי מית חד מינייהו לשתרי כולהו אבל לדידן דקיי"ל כרבא דהיו סוקלין אותן בידים הפירוש שדין היה ימותו הוא ע"כ בידים וי"ל כתירץ הר"י קורקוס דכיון דממיתן בידים הוי כמו הפילה ודו"ק כי חריף הוא

והראי' ברורה שהי' לרמב"ם לזה שאינו בהכרח דהמשנה יהי' דלא כר"א הוא דלקמן פרכינן ובטרפה היכי דמי ע"ש ומשני ר"י בילדה טרפה ור"א הוא וקשה הא אמשנה ע"כ הוא דלא כר"א וכבר כתבתי לעיל מזה אבל יש לפקפק עליו ואינו מוכרח וי"ל להרמב"ם דלא ס"ל להנך סברות שכתבתי לעיל ולפ"ז ניחא די"ל דגם ר' ירמי' אתי כהלכתא כמו שתירץ רבא דהיו סוקלין אותן בידים והפירש שהדין היה ימותו הוא ג"כ בידים ולק"מ ודו"ק

ובהכי מיושב ג"כ מה שהקשה בפלתי לפמ"ש הפוסקים הטעם דנפל מותר משום ס"ם ספק נפל האיסור ואת"ל דהיתר נפל דילמא לא זהו ולפ"ז לר' יודא דאסר ס"ס בכל איסורים כ"ש בנפל וקשה מאי פריך התם לוקמי מתני' כר' יהודה דאסר ס"ס וכ"ש במית חד מינייהו ותירצו דגם על המשנה דסנהדרין קשה כיון שסלקו אחד יותרו כולם וזה יתכן לשיטת מהרש"ק דסבר כיון דהומת היה בב"ד היה כמו נפל אבל לשיטת הרמב"ם ור"י קורקוס זה לא יתכן דהתם היו סוקלין אותם בידים ולפמ"ש ניחא דהנה התוס' כתבו ראיה להך סברא דפטירו דלא ליחלפו באדם ור' יהודה דסבר היו כונסין אותן לכיפה ואמאי ליטרפינהו בקופיץ ואמאי היה עבד צער ב"ח ומקלקל חצירו א"ו דלא ליחלופי וקש' למה היו כונסין אותו ננחינהו עד דלימותו והיה צריך לומר כיון דרוצחי נינהו ע"כ לא היו מיפטרי לגמרי וניחא דליכא היה למימר ר"י הוא דקשה ממנ"פ אם הפירוש היה דימותו היינו דיניחם קשה למה הא היה רוצח מעורב ביניהם אלא וודאי דמתני' דלא כר' יהודה ואתי שפיר ודו"ק

והנה התם בסנהדרין מוקי לה רבא בשור הנסקל שנתערב בשוורים מעלין היו סוקלין אותן ומייתי הש"ס דתנא כוותיה נתערב באחרים ואחרים באחרים היו כונסין אותן לכיפה ור"ש אומר היו סוקלין אותן ולכאורה קשה הא הוא סובר דפטירי וצ"ל דלר"ש הוא דעה שלישית ומתני' לא ס"ל הא דר"ש מדלא הובא כלל במשנה והנה התוס' כתבו אהתם דנקט נתערב באחרים ואחרים באחרים דלא היה לחוש דהתם כר' יהודה אתי והתם ע"כ אפי' במעלין כן הוא מדמייתי מיניה סייעתא לרבא עיי"ש במהרש"א ולפ"ז ע"כ ר' יהודה היה סובר דאפי' נתערב בשוורים מעלי לא מפטרי כיון דרוצח היה מעורב בהם ומ"מ לא היו סוקלין אותן דלא ליחלפו וכמו שכתוב התוס' כו'

באופן אחר י"ל והוא בסיגנון שכתב בפלתי ע"פ מ"ש התוס' גבי אברי תמימין דדייקו התוס' למה לא בטילי ואי משום דהוי עולין הא בעלי מומין לאו עולין נינהו וגם הא דעולין לא בטילי היינו